יש לכם שאלה? אפשר להתחיל בצ’אט הייעוץ למטה מימין.

הורות משותפת בלי זוגיות: איך בונים שותפות הורית טובה לפני ואחרי לידת ילד | שרה אגמון – פרק 119

הורות משותפת בלי זוגיות: איך בונים שותפות הורית יציבה בעולם לא צפוי

פרק 119 בפודקאסט "משהו עם גישור"

הורות משותפת בלי זוגיות היא אחת התופעות המעניינות, המורכבות והמתפתחות ביותר בשנים האחרונות. מדובר בשני אנשים שמחליטים להביא ילד לעולם יחד – לא מתוך קשר זוגי, אלא מתוך בחירה מודעת בהורות. בניגוד לגירושין, שבהם יש עבר זוגי משותף שמתפרק, כאן אין עבר כזה. אין זיכרונות של חיים משותפים, אין היסטוריה של אהבה שהתערערה – אבל יש אחריות משותפת מהיום הראשון, ולעיתים גם חוסר היכרות עמוק עם האדם שאיתו יוצאים למסע החיים הארוך ביותר שיש.

הפרק הזה מציף בצורה מדויקת את המורכבות הזו, אבל גם מציע תובנות עמוקות שיכולות לשרת לא רק הורים בהורות משותפת, אלא גם הורים גרושים, ואפילו זוגות שחיים יחד. במובן הזה, הורות משותפת היא לא רק מודל חיים – היא מעבדה להבנה עמוקה של הורות בכלל.

הפרידה מהחלום – שלב הכרחי ולא מדובר

אחד השלבים המשמעותיים ביותר בתהליך הוא שלב שלא מדברים עליו מספיק: הפרידה מהחלום. לא מהילד – אלא מהתמונה שהייתה בראש. הבית, הזוגיות, הדרך “הנכונה” להביא ילדים לעולם.

המעבר להורות משותפת כמעט תמיד לא מתחיל מבחירה ראשונית, אלא מהכרה בכך שהמציאות לא הולכת לפי התסריט המקורי. זו נקודת שבר, אבל גם נקודת צמיחה. היא מחייבת את האדם לעצור, לשאול את עצמו מה באמת חשוב לו – התמונה או המהות.

זו לא החלטה רגעית. כפי שעולה מהשיחה, מדובר בתהליך שיכול לקחת שנים – של חיפוש, ניסיונות זוגיים, בדיקות של אופציות שונות, התלבטויות בין תרומת זרע לבין הורות משותפת, וחזרה שוב ושוב לנקודת ההכרעה: האם אני מחכה, או לוקח אחריות על החיים שלי.

הנקודה הזו היא קריטית, כי היא מגדירה את כל ההמשך. אדם שלא עשה את העבודה הזו עד הסוף, ייכנס להורות המשותפת מתוך חוסר שלמות – וזה יתבטא בהמשך.

בחירת שותף להורות – לא פחות מנישואין

אחת הטעויות הנפוצות היא להתייחס להורות משותפת כאל “הסכם טכני”. בפועל, מדובר בבחירה עמוקה לא פחות מבחירת בן זוג – ואולי אפילו יותר.

בניגוד לזוגיות, שבה יש תהליך טבעי של התקרבות, כאן יש צורך לייצר את ההיכרות בצורה מכוונת. לא דרך פגישות קצרות, אלא דרך חוויה אמיתית של חיים: לראות את האדם במצבים שונים, להכיר את המשפחה שלו, להבין את הערכים שלו, לראות איך הוא מתנהל לאורך זמן.

ההמלצה שעלתה בפרק – להקדיש חודשים של היכרות אמיתית – היא לא המלצה טכנית, אלא עקרון יסוד. כי בסופו של דבר, לא בוחרים רק אדם להביא איתו ילד – בוחרים שותף למסע של עשרות שנים.

הבחירה הזו כוללת גם הסתכלות רחבה יותר: לא רק על האדם עצמו, אלא על הסביבה שלו. המשפחה, הדינמיקה, הערכים. כי הילד לא יגדל רק מול שני הורים – אלא בתוך מערכת רחבה יותר.

ההסכם הוא לא הפתרון – הוא רק התחלה

אחת התובנות המרכזיות בפרק היא שההסכם, חשוב ככל שיהיה, הוא רק חלק קטן מהסיפור. אפשר לנסח הסכם מדויק, מפורט ומקיף – והוא עדיין לא יצליח לכסות את המציאות.

הסיבה פשוטה: אי אפשר לנסח מראש חיים. אי אפשר לצפות איך ירגיש הורה אחרי לידה, איך יתפתח הילד, אילו קשיים יצוצו, ואילו שינויים יתרחשו לאורך הדרך.

כפי שמתואר בפרק, גם הסכם שנראה נכון לפני הלידה – יכול להתברר כלא רלוונטי אחרי. לא בגלל טעות, אלא בגלל חוסר ניסיון. אי אפשר להבין הורות לפני שחווים אותה.

לכן, השאלה האמיתית היא לא איזה הסכם נכתב – אלא איזה תהליך עברו ההורים. האם הם פיתחו יכולת תקשורת? האם יש ביניהם אמון? האם יש נכונות לגמישות?

ההסכם יכול להיות מצוין – אבל אם אין תהליך, הוא יישאר נייר.

“אני לא העיקר” – שינוי תפיסתי עמוק

אחת האמירות החזקות ביותר בפרק היא: “אני לא העיקר”. זו אמירה לא פשוטה, במיוחד בעולם שמקדש מימוש עצמי.

אבל בהורות משותפת, היא הופכת להיות עוגן מרכזי. לא מתוך ביטול עצמי, אלא מתוך הבנה עמוקה: הילד הוא ישות בפני עצמה, לא שלוחה של ההורה.

התפיסה הזו משנה את כל הדינמיקה. במקום מאבקי כוח, במקום “מה מגיע לי”, נוצרת שאלה אחרת: מה נכון לילד.

זה לא אומר שההורה מבטל את עצמו. להפך – הוא לוקח אחריות על עצמו. הוא מבין מה שייך לו, מה שייך לילד, ומה שייך להורה השני. הוא לא מצפה מהשותף ההורי למלא צרכים רגשיים, ולא משליך עליו תסכולים.

זהו מעבר מתפיסה של “זוגיות” לתפיסה של “שותפות”. וזה הבדל מהותי.

גמישות – היכולת לשנות גם כשכבר החלטנו

החיים לא מתנהלים לפי הסכמים. הם מתנהלים לפי מציאות משתנה. אחד הרגעים המשמעותיים בפרק מתאר מצב שבו הסכם קבע מעבר לחלוקה שווה של זמני שהות – אבל המציאות הרגשית של האם לא אפשרה זאת.

כאן נכנסת הגמישות. לא כוויתור, אלא כהתאמה. היכולת להסתכל על ההורה השני, להבין את מצבו, ולבחור במה שנכון – גם אם זה לא מה שסוכם.

זו נקודה קריטית. כי אפשר להיות צודקים – ולפגוע בילד. ואפשר להיות חכמים – ולבחור אחרת.

היכולת הזו לא מגיעה במקרה. היא תוצאה של תהליך, של אמון, ושל הבנה עמוקה שהמטרה היא לא לנצח – אלא לגדל ילד בצורה מיטבית.

טיפול וליווי – לא כשיש בעיה, אלא כדרך חיים

עוד תובנה משמעותית היא החשיבות של ליווי מקצועי מתמשך. לא כתגובה למשבר, אלא ככלי קבוע.

הורות משותפת יוצרת מצבים מורכבים – רגשית, תקשורתית ומעשית. ליווי של איש מקצוע מאפשר לתווך, לחדד, ולמנוע הסלמה.

אבל מעבר לזה, הוא מאפשר גם למידה. להבין את הילד, להבין את עצמנו, ולבנות שפה משותפת.

ההמלצה לליווי קבוע – גם כש”הכל בסדר” – היא אחת ההמלצות החשובות ביותר. כי רוב הבעיות לא מתחילות במשבר, אלא בחוסר תשומת לב.

הילד במרכז – לא כסיסמה, אלא כפרקטיקה

קל להגיד “טובת הילד”. קשה ליישם את זה. בפרק הזה, זה הופך לפרקטיקה יומיומית.

זה בא לידי ביטוי בדברים קטנים: שיתוף מידע, יצירת קשר עם ההורה השני, שמירה על קשר רציף בין הילד לשני ההורים, בניית תחושת ביטחון.

אבל זה גם בא לידי ביטוי בדברים עמוקים יותר: היכולת להכיל את הילד גם כשהוא מתנגד, גם כשהוא מבולבל, גם כשהוא בודק גבולות.

הילד לא תמיד יגיב “נכון”. הוא יבדוק, יתנגד, ירגיש. התפקיד של ההורה הוא לא לנהל אותו – אלא ללוות אותו.

מה הורים גרושים יכולים ללמוד מהורות משותפת

אחד הדברים המעניינים הוא עד כמה הורות משותפת יכולה ללמד גם הורים גרושים.

בגירושין, יש מטען רגשי, היסטוריה, ולעיתים גם קונפליקט. בהורות משותפת, אין את זה – ולכן אפשר לראות בצורה נקייה יותר מה עובד.

הדגש על תהליך, על תקשורת, על הפרדה בין ההורה לבין הילד, ועל לקיחת אחריות אישית – כל אלה רלוונטיים מאוד גם לגירושין.

במובן הזה, הורות משותפת היא לא רק מודל אלטרנטיבי – היא מודל שמחדד עקרונות יסוד של הורות טובה.

הורות היא עבודה – לא אירוע

אחת האמירות המדויקות בפרק היא שהורות היא עבודה. לא הפעולה של הבאת ילד לעולם – אלא כל מה שבא אחריה.

זו עבודה יומיומית, מתמשכת, שדורשת מודעות, השקעה, ולעיתים גם ויתור.

אבל זו גם עבודה שיש לה משמעות עמוקה. היא מאפשרת צמיחה, הבנה, וחיבור.

ובהורות משותפת, אולי יותר מבכל מודל אחר, אין אפשרות להתחמק מהעבודה הזו. כי אין מערכת זוגית שמכסה על הפערים – הכל חשוף, הכל דורש התייחסות.

לסיכום

הורות משותפת בלי זוגיות היא לא פתרון קל – היא בחירה מורכבת. אבל היא גם הזדמנות. הזדמנות לבנות הורות מודעת, שותפות אמיתית, ומערכת יחסים שמבוססת על אחריות, תקשורת וגמישות.

המסר המרכזי שעולה מהפרק הוא פשוט אך עמוק: הילד הוא המרכז. לא כסיסמה, אלא כדרך פעולה.

ומתוך המקום הזה, אפשר לבנות שותפות – גם בלי זוגיות, ואולי לפעמים דווקא בזכות זה.

 
 

שאלות נפוצות על הורות משותפת בלי זוגיות

לא. הורות משותפת דורשת רמת מודעות גבוהה, יכולת תקשורת, וגמישות רגשית שלא מתאימה לכל אדם ובכל שלב בחיים. מי שנכנס לתהליך מתוך לחץ, פחד או חוסר בשלות, עלול למצוא את עצמו בקושי מתמשך. לעומת זאת, מי שמוכן לעבור תהליך פנימי אמיתי, לקחת אחריות ולהבין שהילד במרכז – יכול לבנות שותפות הורית יציבה ומשמעותית.

 

קריטי. לא מדובר בהחלטה טכנית אלא בבחירה של שותף לחיים – לא במובן הזוגי, אלא במובן ההורי. חשוב להכיר את האדם במצבים שונים, להבין את הערכים שלו, לראות איך הוא מתנהל לאורך זמן, ולהיחשף גם לסביבה המשפחתית והחברתית שלו. היכרות שטחית כמעט תמיד תתברר כלא מספיקה בהמשך הדרך.

 

לא. הסכם הוא כלי חשוב, אך הוא לא יכול להחליף תהליך. החיים משתנים, רגשות משתנים, והילד מתפתח. הסכם שלא מגובה ביכולת תקשורת, אמון וגמישות – לא יחזיק לאורך זמן. במקרים רבים, דווקא היכולת לסטות מההסכם כשצריך היא זו שמאפשרת יציבות אמיתית.

 

זו לא סיסמה, אלא תפיסת עולם. המשמעות היא שהחלטות מתקבלות מתוך הסתכלות על טובת הילד – ולא מתוך צרכים אישיים, אגו או תחושת צדק. זה לא אומר שההורה מבטל את עצמו, אלא שהוא מבין את מקומו בתוך המערכת, ויודע להפריד בין מה ששייך לו לבין מה ששייך לילד.

 

הדרך המרכזית היא תקשורת – אבל לא רק. חשוב גם להיעזר בגורם חיצוני, כמו מגשר או מטפל, שיכול לתווך ולסייע. בנוסף, חשוב לזכור שלא כל מחלוקת חייבת להיפתר מיד, ולא כל פער הוא איום. לפעמים היכולת להכיל שונות היא חלק מהפתרון.

 

כן. ליווי מקצועי קבוע יכול למנוע בעיות לפני שהן מתפתחות. הוא מאפשר להורים להבין את הילד טוב יותר, לשפר את התקשורת ביניהם, ולבנות שפה משותפת. במקרים רבים, דווקא עבודה שוטפת מונעת משברים גדולים בהמשך.

 

ההשפעה תלויה בעיקר באיכות הקשר בין ההורים. ילד שגדל בסביבה יציבה, עם תקשורת טובה בין הוריו ותחושת ביטחון – יכול להתפתח בצורה בריאה ומאוזנת, גם אם הוריו אינם זוג. לעומת זאת, קונפליקטים מתמשכים וחוסר תיאום עלולים לפגוע בו, כמו בכל מודל משפחתי אחר.

 

במקרים מסוימים כן. בהורות משותפת אין מטען של פרידה, אכזבה או קונפליקט זוגי, ולכן ניתן לבנות את הקשר ההורי בצורה נקייה יותר. עם זאת, יש גם אתגרים ייחודיים, בעיקר סביב חוסר היכרות מוקדמת. היתרון או החיסרון תלויים בעיקר באנשים עצמם ובאופן שבו הם מנהלים את השותפות.

 

להתמקד בהסכם במקום בתהליך. אנשים רבים משקיעים זמן רב בניסוח הסכם מדויק, אך לא משקיעים מספיק בבניית תקשורת, אמון וגמישות. בפועל, אלו הדברים שקובעים את הצלחת ההורות המשותפת – הרבה יותר מכל סעיף כתוב.

 

לבוא גמישים. להבין שהמציאות תהיה שונה ממה שדמיינתם, ולהיות מוכנים להשתנות יחד איתה. לצד זה, להשקיע בתהליך – אישי ומשותף – ולא להסתפק בהחלטה עצמה. הורות משותפת היא לא רק דרך להביא ילד לעולם, אלא דרך לגדל אותו לאורך שנים.

 
 

תמלול מלא של הפרק -הורות משותפת בלי זוגיות

(0:00) משהו עם גישור, פרק מסקרן.

(0:03) למה מסקרן?

(0:05) כי היום אנחנו הולכים לדבר על ההבדל בין הורות משותפת ואיך הורים שלא הייתה ביניהם זוגיות קודמת מתנהלים וצריכים להתנהל כשיש להם ילדים משותפים.

(0:21) ואני שמגיע מהמקום של הגירושין, שיגיד שני אנשים שהביאו ילדים ביחד ועכשיו צריכים להתנהל בנפרד, בשני בתים, ותוך כדי שהם עוברים את כל המסכת הרגשית והקושי של הפרידה.

(0:38) אני מאוד מעסיק אותי מה אנחנו יכולים ללמוד מאנשים שהחליטו מלכתחילה, מכל סיבה שהיא בעולם, זה לא רלוונטי, שהם רוצים ילדים, אבל הם יעשו אותם לבד, עם אדם שאין להם זוגיות איתו, הם לא גרו איתו, הם לא התנסו איתו, הם לא בנו מערכת יחסים זוגית, ועכשיו יש להם ילדים, עומדים להיות להם ילדים, והם צריכים לחשוב על כל מה שיקרה מעתה ולשארית חייהם, זה לא רק ההסכם השמונה עשרה, זה לשארית חייהם, שהם אפילו לא יודעים איך הילד הזה ייראה, והם צריכים להגדיר את זה גם בהסכם, שזה חלק אחד, והדבר הבא זה שהם גם צריכים לגדל ילד לשארית חייהם, עם אדם שהם לא הכירו אותו לפני, לא כהורה.

(1:25) בשביל הנושא הזה, הבאתי לפה, איך אני אגדיר אותך?

(1:31) אישה שהיא מולטי, שהיא המון.

(1:36) שתי מילים, שרה אגמון זה השם שלה, אבל מה היא לא?

(1:39) היא במאית, היא מטפלת, היא עושה הפקות לילדים, היא מלווה ילדים, היא מבינה ילדים, היא מספרת את הסיפור שלה, היא מבינה ילדים.

(1:51) בקושי, שעוברים קשיים, והיא אימא לילדה בת שלוש.

(1:56) וחצי.

(1:57) וחצי, זה חשוב בגיל האם אני מדייק את זה, לילדה נפלאה.

(2:03) ואני מאוד שמח שבאת לפה.

(2:05) שלום שרה.

(2:06) היי, גם אני ממש שמחה.

(2:09) אני חייבת להגיד שאפילו רק מפתיח, יש לי כל כך הרבה מה להגיד.

(2:12) מעולה, אז אני לא רוצה לעצור אותך.

(2:14) כי מה שאנחנו עושים בפודקאסט הזה זה לתת לאנשים את המידע, פשוט קחו את המידע, אז תגידי, בואי נתחיל עם זה, תקחי לאן שאת חושבת שצריך לקחת, את יודעת.

(2:25) יש לי באמת המון המון, קודם כל תודה שאני פה, ממש כיף לי, אני אוהבת לדבר על זה, אני אוהבת להפוך את זה לפשוט.

(2:36) כי יש פה כמה דברים, שמתחילים עוד באדם עצמו, עם עצמו, לפני שהוא בעצם בוחר בהורות משותפת.

(2:48) אני לא חלמתי להיות בהורות משותפת, זה לא היה החלום שלי.

(2:51) אני מאמינה שכל מי שבוחר לעשות את הילדים לא בזוגיות רגילה, זה לא החלום שלו.

(3:01) אז בעצם הדבר הראשון שקורה, ולהיפרד מהחלום.

(3:08) ולקבל את זה שזה לא החלום שסיפרו לי, שזה לא מה שהולך לקרות, שזה לא מה שלימדו אותי של האיש, אישה, בית, גינה, כלב, שלושה ילדים.

(3:23) איך עושים את זה?

(3:25) שזה בכלל נושא של פרק שלם.

(3:27) לגמרי.

(3:27) אבל איך, איך עושים את זה?

(3:29) תני לי ככה את הבולטים שלך על זה.

(3:31) היכולת שלך, בעצם שתמיד אומרים לי, וואו, איזה אומץ.

(3:35) אז אם אני רגע אשים את הנעץ, מהו אומץ?

(3:39) האומץ הוא לעצור את רצף החיים שלך, שאנחנו הרי רצים על זה.

(3:46) עבודה, קריירה, גם זה בשנים האלה שאתה על זה.

(3:51) ולהבין או לשים לב שרגע קורה משהו והזמן אוזל כשאת אישה במיוחד, דרך אגב גם לגברים אבל גם זה נושא אחר, ולעצור ולהגיד רגע רגע רגע רגע, זאת אומרת להבין שמשהו פה מתפספס ואני לא רוצה לפספס אותו.

(4:16) ואז בעצם מתחיל איזשהו תהליך פנימי, קודם כל זה אתה עם עצמך.

(4:24) של זה החלום שאמרו לי, וזה אולי לא הולך לקרות.

(4:28) ואז מה יותר חשוב לי?

(4:32) חשוב לי עכשיו את התמונה הזאתי, של הבית, גינה, כלב וילדים, או חשוב לי שיהיה לי המשכיות, שיהיה לי…

(4:45) ילדים.

(4:46) הנקודה הזו שבה אתה מצליח לתפוס אותה ולהבין, עכשיו אני חייבת להגיד לך שאני התחלתי את התהליך הזה, אני היום בת 44, ילדתי כשהייתי בת 41, חודש לפני 41, והתחלתי את ההורות משותפת ב-38.

(5:02) זאת אומרת, חשוב להבין כמה זמן אורך הדבר הזה לוקח.

(5:07) שלוש שנים.

(5:08) לפני שהילד נולד, את כבר היית באורות משודפת מבחינתך.

(5:13) נכון.

(5:14) ואני התחלתי את החשיבה על זה ב-35.

(5:17) ב-35 אמרתי לעצמי, רגע, רגע, רגע, רגע.

(5:22) בתוך הטווח הזה עדיין היה לי, הנה, בדיוק התאהבתי במישהו, הנה איתו זה יקרה.

(5:27) שלוש פעמים זה היה.

(5:28) בתוך הטווח הזה היה לי לנסות עם תהליך עם מישהו אחד, שעד שאחרי חמישה חודשים של תהליך איתו הבנתי שהוא לא מתאים לי.

(5:36) בתוך זה גם הלכתי ובדקתי אופציה לעשות תרומה, ואז הבנתי שאני רוצה שילדה שלי יהיה אבא.

(5:43) זאת אומרת, קורים פה מלא דברים, ותוך כדי זה שוב, הלוך חזור.

(5:46) רגע, אז הנה, תוך כדי אני מתאהבת, רגע, אז אני זונחת את התהליך הזה, חוזרת להתאהבות שלי, לזוגיות שלי, ואז היא לא הולכת, ואתה…

(5:54) בכל אחד כזה, אתה שם את כל התיק שלך, את כל החלום שלך.

(5:59) עד שאתה אומר, רגע, פוס משחק.

(6:03) אני רוצה לחשב מסלול מחדש, ואני אחראי על החיים שלי.

(6:07) ואני אחראי על מה שהולך להיות לי.

(6:10) אני לא יכולה לשבת ולחכות לאביר הזה, שאמן שידפוק בדלת, לא קורה.

(6:15) הזמן שלי אוזל.

(6:17) אז נכון שהיום יש את העניין הזה של שימור פריון, אבל גם זה לא תעודת ביטוח.

(6:24) וגם פה נכנס העניין שלקח לי לעשות את אלי בשנה של הורמונים מאוד חזקים, עם עלייה מאוד גבוהה במשקל, גדולה במשקל, במהירות מאוד מאוד גדולה.

(6:34) זאת אומרת, גם זה לקח זמן.

(6:38) ודבר נוסף, שאתה כבר מחליט לעשות את הדבר הזה ואתה מוצא את הפרטנר שלך, קודם כל, גם אם אתה לא מצאת איזשהו, קודם כל אני ואבא של הבת שלי היינו בזוגיות.

(6:47) לפני 20 שנה, שהיינו בני 20.

(6:51) וואו.

(6:51) ממש.

(6:54) זה מטורף.

(6:56) זה עזר?

(6:58) לא.

(6:59) לא.

(7:00) לא.

(7:01) לא.

(7:01) אני עושה…

(7:02) זה היה לא נחרץ.

(7:03) נכון.

(7:04) למה הוא כזה נחרץ?

(7:04) כי אותו תהליך שאני עושה שם, אני הייתי עושה בין אם זה מישהו שאני מכירה, לא מכירה יותר או פחות.

(7:09) זאת אומרת, מבחינתך אין עדיפות אם אני מכירה אותו או לא מכירה אותו?

(7:13) אני בפונקציה צריכה לעשות תהליך נכון.

(7:15) נכון, ובכל מקרה אני גם אומרת לפני שאת חותמת על חוזה, תחיי עם הבן אדם לפחות כחמישה עד חצי שנה.

(7:23) איך תחיי איתו?

(7:24) לא להיפגש איתו רק לבתי קפה, לפה וזה.

(7:27) לנסוע איתו לוויקנד, לא בזוגיות.

(7:30) לפגוש את החברים שלו, להגיע לארוחה משפחתית, לעבור איתו יותר משלוש-ארבע שעות ברצף.

(7:37) לראות רגע ההתנהלות שלו.

(7:38) מספר פעמים.

(7:40) אני אומרת לך, חצי שנה.

(7:41) חצי שנה לפחות.

(7:43) כן.

(7:43) פעם ביום, שלוש ארבע שעות?

(7:45) לא, לא, לא, לא.

(7:47) תבנו את זה.

(7:48) לבנות.

(7:48) אבל אל תסתמך על…

(7:52) לשבת איתו עכשיו…

(7:52) עשיתי איתו ארוחת בוקר.

(7:54) לא מספיק.

(7:54) לא מספיק.

(7:55) לא מספיק.

(7:56) בוא נכיר את האדם במנעד.

(7:57) במנעד ובשעות.

(7:59) של פרמטרים.

(8:00) בדיוק, ולפגוש את החברים ולפגוש את המשפחה.

(8:02) אחת הבחירות שלי בבחור הזה, זה היה המשפחה שלו.

(8:08) זאת אומרת, זה שונה בתכלית, המשפחה שלו שונה בתכלית משלי.

(8:12) ואיך הקשר שלך עם המשפחה שלו?

(8:14) אני עושה שם עבודה.

(8:16) אני עושה שם עבודה, אני לא מוותרת.

(8:20) וזה לחגים, מתי אני ראשון?

(8:23) מתי זה…

(8:24) כשאת מתקשרת איתם.

(8:26) כן.

(8:26) מהמם.

(8:27) ואז כבר, כשבעצם יצרת את מערכת היחסים איתו, את כבר בעצם בנית מערכת יחסים איתם ואת עדיין עובדת, אני יוצא איתכם מערכת יחסים, את המשפחה שלי.

(8:35) כל הזמן.

(8:36) מהמם.

(8:36) זה בשביל הבת שלי.

(8:38) מהמם.

(8:39) זה בשביל הבת שלי, זה חשוב לי, זה הביטחון שלה.

(8:44) אוקיי.

(8:45) אז קיבלת החלטה, עשית תהליך, ובחרת, אמרת, אוקיי, איתו אני עושה ילד.

(8:53) מה צריך לדעת שם?

(8:55) מה הפרמטרים?

(8:56) מה צריכה?

(8:57) אישה שנמצאת בצומת הזה, לחשוב, לעשות, לומר, להגיד, להתייעץ, כדי שבאמת היא תוכל להביא ילד, ילדה, בהורות משותפת טובה.

(9:09) אז אני חושבת שיש איזשהו מכנה משותף אחד, שהוא מתייחס גם ללפני, שמה שדיברנו עליו עכשיו, וגם מה שאני הולכת להגיד, הוא ההבנה שאת לא העיקר.

(9:24) אתה לא העיקר.

(9:28) לבוא ולהגיד, זה, זה, אני אנסה להגיד בתורה זהירה, אבל לרווקה בת 35, שמבינה או חוששת, אבל היא רוצה זוגיות, את לא העיקר, זה מרגיש לי כמו אסימון.

(9:47) שמאוד מאוד קשה לבלוע אותו.

(9:51) בזכות הדבר הזה אני יכולה לעשות את החוזה הטוב ביותר, ובזכות הדבר הזה אני יכולה להיות גם גמישה ולשנות את החוזה בהתאם למה שקורה.

(10:03) וזה גם בדיוק מה שקרה לנו.

(10:06) זאת אומרת, אני סגרנט אותי, זאת אומרת, באתי עם גישה של אני לא העיקר.

(10:12) ובגלל שהייתי עם כזו גישה, יכולתי אחרי זה, כשהיו שינויים, ותכף תדברי על זה, יכולתי לעשות אותם.

(10:19) זאת אומרת שאם הייתי בא עם גישה של אני העיקר, אז אולי גם הצד השני היה בא עם הגישה של אני העיקר, ואז או שלא היה לנו ילד, או שהיינו מגדלים ילד שכל אחד הוא מושך את הילד לכיוון שלו.

(10:30) זה מה שאני משליך.

(10:32) בדיוק.

(10:32) אוקיי.

(10:32) בדיוק.

(10:33) אז איך זה בא לידי ביטוי שהיה כאלה שינויים שהיית צריכה להתמודד איתם?

(10:38) כשאני התחלתי ובניתי את החוזה הזה, קראתי בגוגל מלא מלא חוזים, הבנתי את עיקרי הדברים, ובעצם ישבנו ועשינו חוזה שלא הייתי חותמת עליו היום בחיים.

(10:54) מדוע?

(10:56) כי לא הייתי אימא אז.

(10:59) לא הייתי אימא.

(11:00) מה היית מוסיפה או מה היית מורידה?

(11:02) תני לי דוגמה קטנה.

(11:03) רגישות.

(11:05) להסכם.

(11:06) רגישות, להכניס רגישות לתוך הנתונים.

(11:10) אנחנו בעצם לקחנו את המוצר שנקרא ילד, שלא קיים עדיין, ופרטנו אותו לנתונים סכמטיים.

(11:17) ואז הכל כאילו, בטח, וזה, הכל חצי חצי, הכל זה, הכל…

(11:21) עכשיו, במציאות, זה לא עובד ככה.

(11:24) נכון.

(11:25) זה לא עובד ככה.

(11:28) וגם לא שמנו שם עוד דברים שפ…

(11:31) שצצו במהלך הזמן.

(11:34) עוד משהו שאני עושה, שאני גם ממליצה עליו, מהרגע שעשיתי מי שפיר, וראינו שהכל בסדר, אנחנו בטיפול פסיכולוגי.

(11:47) זה משתנה בזמינות, אבל כרגע זה פעם בחודש, לפני כן זה היה פעם בשבועיים, היו תקופות שזה גם היה פעם בשבוע.

(11:57) וזה עוזר לנו בתקשורת.

(11:59) מהמם.

(12:00) זה מחויב הסכם?

(12:01) זה מחויב בהסכם הטיפול?

(12:02) לא.

(12:02) זה מחויב שאני אמרתי לו בואו נעשה את זה.

(12:06) וזה התחיל מהגישה הראשונית.

(12:08) בדיוק.

(12:09) כי אני ראיתי שיש דברים שאני מרגישה שאני לא יכולה להגיד אותם בצורה כלילה שהם יכולים לפגוש אותו בכל מיני רבדים רגשיים שלו.

(12:20) כן, צריך את התיווך הזה.

(12:22) בדיוק.

(12:23) טוב, זה העולם שלנו פה, זה גישור בשותפות חדשה, זה בדיוק הדבר.

(12:27) והיה אפילו רגעים שהוא אמר לי, אבל אנחנו ממש בסדר, עכשיו שרה, לא צריך.

(12:31) אמרתי לו, צריך, בוא נרווח, אבל לא נפסיק.

(12:36) מהמם.

(12:38) אוקיי, אז אלה טיפים חשובים מאוד, אני לוקח אותם ככותרת אז.

(12:42) זה בעצם לא רק ההסכם, אני גם אומר את זה כל הזמן, ההסכם זה חתיכת נייר.

(12:46) מה שחשוב זה התהליך שההורים עשו כדי לעשות את השינוי הזה, את השיפטינג במיינד שלהם, בגישה שלהם, כדי שכאשר יהיו חילוקי דעות, ויהיו חילוקי דעות, ואין הסכם שיכול לסגור את הכל, הם יוכלו להסתכל אחד לשני בעיניים ולהבין, אני לא העיקר פה, הבת שלי העיקר פה.

(13:09) והדוגמה המאוד מאוד חזקה שהיה בדבר הזה, שהיה רשום לנו בהסכם, שאחרי שנה, שנה ראשונה הייתה איתי, אני עוד מעט אסביר מה אני עשיתי בשנה הזאת, בשביל שלא יהיה הרגשה הכי טובה שאפשר.

(13:26) אחרי שנה עשינו חצי חצי.

(13:29) לקראת השנה, אני התחלתי בדפיקות לב, לא ישנתי בלילה, לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

(13:34) באיזשהו שלב הפסיכולוג ישב מולנו ובא אליו ואמר, תסתכל את אמא של הבת שלך.

(13:40) תסתכל מה קורה לה, זה לא משנה מה שחתמתם, זה משנה מה אימא של הבת שלך מרגישה, והיא כרגע ב…

(13:51) אני הייתי ב…

(13:53) אני הרגשתי שקוראים ממני איבר, אני לא הבנתי איך אני יכולה לעשות את זה.

(13:58) מה זה אומר, זה ממש לא משנה מה שחתמתם עליו, זה משנה מה שיהיה לה טוב, כרגע.

(14:04) והוא גם הוסיף את העניין הזה של…

(14:06) לא כולם יקבלו את זה, אבל שבשנים הראשונות באמת צריך להיות איזשהו, הילדה צריכה להיות יותר קרוב לאימא, אין מה לעשות.

(14:16) ואז הבנו את זה, הוא הבין את זה, כי אנחנו מבינים כל הזמן וחוזרים כל הזמן לעניין של אם לא יהיה טוב, לילדה שלי יהיה טוב, אם לי יהיה טוב, לילדה שלי יהיה טוב.

(14:29) כל הזמן אנחנו מחזירים לנקודה הזאת.

(14:31) אני שומע הרבה את האמירות האלה ואני מתחבר לגמרי למה שהפסיכולוג אמר כי אתם יכולים להיות חכמים וצודקים, סליחה, אתם יכולים להיות צודקים עד מחר מאוד אבל אם אתם רואים שההורה השני בקריסה אז הזמן שהוא עם הילד, הילד הוא לא מקבל את המיטב וזה יכול להימשך שנים ובעיקר בגילאים של עד 6-7 שבהם הילד מתעצב זה עושה לילד שלכם נזק, ולכן עדיף לא להיות צודק, עדיף להיות חכם.

(15:00) אבל הטיעון הזה, שגם יבואו בעלי המקצוע ויגידו אותו, הרבה פעמים הוא לא עובר.

(15:07) ולהורה השני, ששוב, חתמתם פה על הסכם, יש לו זכות, הוא גם כאופוטרופוס, ויש לו גם זכות משפטית.

(15:13) הוא יכול להגיד, לא, לא מקובל עליי.

(15:16) כי הוא רואה מערכת יחסים, ויש לו את הסיבות, ואני בטוח שהוא יישב ויספר, ידבר עם החברים שלו.

(15:22) ויגידו לו מה פתאום, אל תוותר לה, אתה תוותר לה עכשיו, זה יפגע בך אחרי זה, זה השנים הכי חשובות, זה השנים המעצבות.

(15:29) קל מאוד לבוא ולהגיד לו שגם הוא צודק.

(15:32) אבל בגלל, ולכן זה לא הייעוץ החיצוני, כי תמיד יבוא ייעוץ, כל אחד יקבל את הייעוץ שהוא רוצה.

(15:39) זה המקום הזה, בגלל זה אני שם את הדגש, על האמירה התהליכית, של אנחנו לא העיקר בתחילת הדרך.

(15:46) נכון.

(15:46) הילד הוא העיקר.

(15:47) נכון.

(15:48) ושם אנחנו שמים את הדגש על זה.

(15:49) ודווקא מהמקום הזה שאנחנו אומרים הילד הוא העיקר, אז לאורך השנים אנחנו גם יכולים לשים גם את עצמנו באיזשהו מרכז, כי גם אני רוצה לו שיראו אותי, ישימו לב אליי.

(16:01) ואז יש גמישות, אבל זה נובע מתוך מה שאת עשית בצורה טבעית, וזה מה שמאמן בעיניי, כי זה הדבר היפה, וזו הורות טובה, זה מה שזה בסופו של דבר, הורות היא חברות.

(16:12) חד משמעית.

(16:13) זה להבין.

(16:17) שאיך שאנחנו זה מה שאנחנו מעבירים לילדים שלנו, זה מה שאנחנו בונים, זה איך שאנחנו בונים את זה, וזה לא תמיד פשוט, ולפעמים זה מכעיס גם, לפעמים אני כועסת, אני לא, אתה יודע, אנחנו מתארים פה איזו סיטואציה, לא.

(16:33) ומותר לך לכעוס?

(16:34) כן, לפעמים אני כועסת, אז אני הולכת למקום שלי, אם זה בחברים שלי, או אם זה הטיפול האישי שלי.

(16:40) במה אני יכולה, איך אני יכולה לעשות את זה יותר נכון.

(16:43) זאת אומרת, את כועסת, יכול להיות כי משהו שהוא עשה ואמר, אבל את אומרת, אני מטפלת בזה עם עצמי, כי הוא לא הבן זוג שלי, הוא לא צריך להאכיל אותי בשביל זה.

(16:51) נכון.

(16:51) אני צריך להתמודד איתו כמו בעבודה, אני לא לוקח את הבוס שלי לטיפול.

(16:55) נכון, הוא לא אחראי על הדבר הזה, והרבה פעמים גם המטפל שלנו אמר, אתם צריכים להבין.

(17:04) שאתם לא אחראים על המצבי רוח האלה אחד של השני, הוא לא אמור לטפל בך.

(17:10) זה השוני הזה שיש פה ב…

(17:13) בין-הורות משותפת לגירושין, בדיוק המקום הזה.

(17:16) הרבה פעמים בתוך הזוגיות, אז כשהאימא עוברת איזשהו משהו עם הילדה במהלך היום, אז מגיע אבא ואז הוא או לוקח את התפקיד, או לוקח עליו, או רגע נותן לה שנייה איזשהו כתף כדי להירגע, כדי לחזור.

(17:31) לילדים, מה שהוא עושה שם, ופה אין את זה.

(17:36) אני לא מחכה בשש-שבע בערב שהוא יבוא וייקח ממני איזשהו תפקיד.

(17:40) אפשר, את רואה הורים אחרים, תני לי ככה, אני שואל שאלה שהיא קצת אולי פופוליסטית.

(17:46) כשאת שמה את עצמך מול הורים שנשואים וגרים ביחד, והתקשורת שלהם מעולה וחברות טובה, הורים גרושים, שהם בתקשורת טובה וחברים טובים אבל הם גרושים, הורים גרושים שהם ברע מאוד, מלחמות, אין תקשורת, אויבים אדירים, וחד-הוריים, אנשים שהביאו ילד לבד.

(18:08) איפה היית ממקם את עצמך שמה?

(18:11) בסקאלה של איפה הכי טוב, בעינייך?

(18:13) וזה שלב הפוליסטי, אני יודע.

(18:15) לא, זו שאלה שמתייחסת רק לגל…

(18:17) זה כאילו בדיוק הפוך, זו שאלה שמתייחסת בדיוק הפוך למה שאנחנו אומרים.

(18:21) תסבירי.

(18:22) כי בעצם זו שאלה שמתייחסת, תזיזו את הילדה שלי, מה את רוצה?

(18:27) נכון, שיהיה לי את עצמך.

(18:28) נכון, אבל בעצם זה בדיוק הפוך מלהגיד, אני לא העיקר פה.

(18:33) אתה מבין?

(18:34) כן.

(18:34) אני לא יכולה לשים את עצמי בתוך אף אחד מהמקומות האלה.

(18:38) אני הייתי רוצה שיהיה לי זוגיות טובה, אני הייתי רוצה שהילדה שלי תחיה בשולים עם עצמה ועם המציאות שבה היא חיה, והייתי רוצה, הכל הייתי רוצה, הייתי רוצה הכל מהכל.

(18:48) אני לא יכולה לשים את עצמי שם בסקאלה הזאת, אני לא יכולה.

(18:51) ומזווית של ילד?

(18:54) שההורים שלו יהיו בטוב.

(18:55) שההורים שלו יהיו בטוב, זה לא משנה אם הם ביחד, הם לא ביחד.

(18:58) ממש לא.

(18:59) שההורים שלו יהיו בטוב, זה מה שחשוב.

(19:01) אוקיי, אז אני לוקח את הסקאלה הזאת.

(19:03) שההורים שלו יהיו בטוב, אני רואה את הילדה שלי, גם עכשיו היא יותר קצת גדולה, היא המון מתעסקת לאחרונה דווקא, במי יותר קרוב.

(19:11) אמא, את קרובה לגן, נכון?

(19:12) או כל מקום שאנחנו הולכות עליו, נכון?

(19:13) אבל זה קרוב לאבא, נכון?

(19:15) זה קרוב.

(19:16) כל הזמן מתעסקת בקרבה הזו.

(19:19) סבתא היא קרובה לאבא, נכון?

(19:21) יש שם איזשהו עניין, והיא גם בנתה לעצמה, אנחנו בדקנו את זה, וזה בסדר עם הפסיכולוג, היא יום אחד באה אליו ואומרת לי, אז יש לי את הבית שלי, והוא נמצא באמצע, משהו.

(19:34) הוא נמצא באמצע בין הבית של אמא לבית של אבא.

(19:38) אז שאלתי אותה, ואיך נראה הבית?

(19:40) אז היא אמרה, הוא בצבע ורוד, וקצת אפילו פיתחנו קצת את הדמיון הזה, מה יש לה שם, שזה מבחינתה, היא יצרה לעצמה מקום בטוח.

(19:51) ואני שם כדי להגיד לה, כן.

(19:55) זאת אומרת, גם בתוך הדמיון שלה, אין טוב ורע, אין יותר או פחות, הכל טוב.

(20:03) מהמם.

(20:04) את יודעת, אנחנו פה מאוד מקפידים להגיד, אני אומר לכל הזוגות שבאים אלינו, זה לא הבית של אבא ולא הבית של אמא, זה הבית שלי ושל אבא, וזה הבית שלי ושל אמא.

(20:16) כי לילדים שיש שני בתים, יש שני בתים, הם אריסטוקרטים, יש להם שני בתים.

(20:20) נכון.

(20:21) וככה אנחנו רוצים גם להנכיח את זה, שלא איבדת בית.

(20:24) ילד שאומרים שלא התגרשו, פתאום, מה, אין לי בית?

(20:26) היה לי בית, עכשיו זה הבית של אמא והבית של אבא?

(20:29) לא.

(20:29) זה הבית שלך ושל אמא, בית שלך ושל אבא.

(20:32) וידע שאני מציג, איזה יופי, אלי, שיצרה את המקום הזה באמצע.

(20:37) ממש.

(20:38) היה לך חשוב להגדיר את עצמה.

(20:39) מאוד מאוד מאוד.

(20:40) מהמם.

(20:41) אבל אני גם רוצה להגיד שהם, גם לקבל את זה שהיא פתאום, זאת אומרת, יש איזה משהו שתיארת עכשיו שוב, הוא נורא נורא אוטופי ומהמם, אבל גם לתוכו יכול להיות התנגדויות, ואני בעד לקבל אותן.

(20:53) כלומר?

(20:54) שגם אם הילד פתאום אומר לא, זה של, או מתנגד גם לאמירה הזאתי.

(21:02) שוב, אתה לא העיקר, הוא העיקר, וזה בסדר שזה מה שהוא מרגיש.

(21:06) למה שהילד, אני יודע אתמול מקרה שהילד באמת מתנגד לאמירה שיש לו שני בתים?

(21:11) כן, זה יכול לקרות.

(21:13) שהוא רוצה להיות דבק בבית אחד.

(21:14) לא, או בבית אחד, או שהוא עושה בודק גבולות, או שהוא מתנגד לזה, מתנגד לזה.

(21:21) ילד צריך למרוד, אני מעדיף שימרדו כמה שיותר, זה לא הולך של ההורה, זה הילד, שימרוד, מעולה.

(21:27) אז אני אומרת, אל תיפגע מזה, כי אתה לא העיקר, זה חלק מהתהליך שלו.

(21:33) קשה לי, את יודעת מה, את אומרת את זה, אני רוצה ככה להבין את הנקודה הזו, כי הבאנו ילד לעולם, אבל כן, יש גם משהו עיקרי בנו, אנחנו לא יכולים להעלים את עצמנו לגמרי.

(21:45) אני לא מעלימה אותי.

(21:46) אבל אני יכול להיות גם, אם אני בא ואומר, אני רוצה להבין ממך איפה הגבולות, אתה לא העיקר, אני לא העיקר, הילד הוא העיקר, אז בעצם אולי באיזשהו מקום מוחק כל דבר שקשור אליי, אבל אני חושב שהחוכמה היא למצוא גם את האיזון, כי מותר שגם להורה יהיו דברים שמפריעים לו, וזה בסדר, השאלה היא רק מה אתה עושה עם זה.

(22:07) בדיוק.

(22:08) אם אני מוחק את ההורה השני, כי קשה לי, זה בעיה.

(22:10) לא.

(22:11) אם אני יכול לייצר איתו תקשורת טובה.

(22:12) נכון, להבין מה שייך אליו ומה לא שייך אליו.

(22:18) להורה השני.

(22:19) כן, או לילד.

(22:21) כל אחד הוא חי, הוא בעולם.

(22:23) אבל אם יש משהו שהוא חשוב לי, בחינוך, אני רוצה חינוך כזה, הוא רוצה חינוך כזה, נכון, כשעשינו את ההסכם לא חשבתי ככה, אבל הנה, קראתי משהו, עברתי משהו, הילד עכשיו בן שבע, עולה לכיתה א’, אני הבנתי שהאנתרופוסופי יותר נכון, הפתוח יותר נכון.

(22:39) אני לא רוצה לבטל את עצמי, זאת אומרת אני כן אולי צריכה את הכלים שכן איך אני אוכל לשכנע ולהסביר ולא למחוק, אבל אני לא רוצה לוותר מראש להגיד זה לא קשור אליי.

(22:52) אני לא אומרת שזה לא קשור אליי, אני אומרת להפך, זה מאוד קשור אליי, ואני אומרת תבין, כשאתה רוצה לבחור משהו עבור הילד שלך, הוא לא…

(23:04) בשביל הצורך האישי שלך.

(23:07) זה מה שאני אומרת.

(23:08) זה הייתה הורית נקודה, הילד הוא לא שלוחה שלנו.

(23:11) הילד הוא בפני עצמו.

(23:12) אז הנפרדות הזאת שאני מדברת עליה, זה מה שאני אומרת.

(23:16) אז מאוד, זאת אומרת, ההורות המשותפת, את אומרת בעצם מאוד משהו שלנו כהורים שהיו באותו בית.

(23:24) האם אני בוחרת את זה כרגע בשבילי או בשבילו?

(23:28) זאת אומרת, זה מאוד מנכיח את המקום הזה שהילד הוא לא שלוחה שלי, כי אם אנחנו שנינו באותו, זה סימון, אני פה מדייק את זה, כי לי זה משהו שמאוד מדייק עכשיו משהו.

(23:38) כשאנחנו באותו בית, בעצם הילד הוא שלנו, הוא שלוחה שלנו, ואנחנו יצרנו בינינו איזושהי דינמיקה, מי יותר, מי פחות, מי עושה ככה, מי עושה ככה, אבל אנחנו מתייחסים לילד כאיזושהי שלוחה שלנו.

(23:52) ורק כשהוא גדל אנחנו מתחילים לשחרר, הוא מתחיל למרוד.

(23:55) בעצם בהורות משותפת, בעצם גם גירושין לי, כשאני התקראתי, הייתה לי נעמה, הייתה בת שנה וחודש, אז גם אנחנו נתחבר בתוך המקום הזה.

(24:04) אז מראש אתה מבין שהילד הוא לא שלוחה שלך, כי חצי מהזמן או איקס אחוז מהזמן הוא נמצא בבית אחר, ושם יש הורה אחר שפועל בדרך אחרת, ורק אם אנחנו נהיה מאוד מתואמים, ובחברות טובה אנחנו נוכל לייצר את המאה האחוז הזה שיש לנו איזושהי שליטה במרכאות כי אין שליטה מלאה על מה שקורה עם הילדים שלנו.

(24:24) נכון.

(24:26) ואת שמלכתחילה באת והגדרת מההתחלה אני לא היקר, אז בעצם בנית את כל המודל ההורי שלך על זה שהילד הוא לא שלוחה שלך, הוא שלוחה שלכם, הוא לא שלוחה הוא בפני עצמו.

(24:36) הוא בפני עצמו.

(24:37) מהמם.

(24:38) זאת אומרת אז כל פעם שיש לי…

(24:39) קיבלתי אסימון מאוד מאוד גדול עכשיו.

(24:40) אז בעצם כשיש לי איזושהי סוגיה או רעיון, או מחשבה, אני יוצרת, ואני מתבלבלת שם, אני יוצרת חוזרת למקור.

(24:49) האם אני עושה את זה עבורי, או האם אני עושה את זה עבורה?

(24:51) מה, זה מודל הורים מדהים.

(24:53) זה עבודה.

(24:55) אבל הורות זה עבודה.

(24:57) נכון.

(24:57) זה שילד ייכנס להיריון, צריך חמש דקות או רבע שעה.

(25:01) לזה לקח שנה עם המון…

(25:02) או שנה במקום הזה, זה לא אומר שזו הורות.

(25:06) הורות זה לא האקט, זה לא הכניסה להיריון.

(25:09) זו עבודה קשה ואנחנו בני אדם אוהבים לנוח, אנחנו לא אוהבים עבודה קשה.

(25:15) איפה אנחנו עובדים קשה?

(25:16) כשחייבים, אחרת היינו נחים.

(25:19) את מלכתחילה נכנסת לתוך עבודה קשה, אבל עבודה שכל הורה צריך לעשות, לך פשוט לא הייתה ברירה, כיוון שרק ככה זה יכול להיות.

(25:27) אני גם חייבת להגיד כחלק מהעניין הזה, אני בונה את כל המערכת יחסים, לפחות משתדלת, כן?

(25:33) אני בונה את כל המערכת יחסים.

(25:37) בתפיסה שאין משהו שקורה לילדה שלי בזמן ש…

(25:40) אני מתנהגת איתה כמו שאני רוצה שהוא יתנהג איתי.

(25:43) לא, אני מתנהגת איתו כמו שאני רוצה שהוא יתנהג איתי.

(25:46) כלומר, גם בשנה הראשונה של חייה, שבחוזה זה היה רשום שהיא אצלי, הדבר הראשון שזה היה שהוא קיבל מפתח, רק תעדכן מתי אתה רוצה לבוא לראות אותה, בכל זמן שאתה רוצה ואתה פנוי.

(26:01) שתיים, אני הענקתי אותה שלושה חודשים ועדיין דאגתי תמיד שיהיה לי עוד חלב שאוב כשהוא מגיע אז שהוא יוכל לתת לה אוכל.

(26:12) וואו, חשוב.

(26:14) מאוד מאוד מאוד.

(26:15) זה מה שמייצר את הקשר עם הילד.

(26:17) וכל דבר שקרה לה הוא קיבל עליו סמס כולל העלאת חום באמצע הלילה.

(26:24) מדהים.

(26:24) אז גם היום שיש כשאנחנו, זה, והיא אצלו או אצלי, אני מקבלת סמס, היה זכאי, ירדנו למקלט, הכל טוב.

(26:36) או כל דבר קורה.

(26:38) הורות למופת, אין לי באמת, אני…

(26:40) יש פה עבודה מאוד מאוד קשה, ואנחנו הרבה פעמים, אני לא יכולה לראות אותה.

(26:44) בסדר, זו העבודה.

(26:46) וגם הוא לא יכול לראות אותי.

(26:47) מותר, אבל עדיין, התוצאה והגישה הזאת היא נפלאה.

(26:51) איך הגעת לזה?

(26:53) מה הביא אותך, שרה אגמון, לתובנות כאלה בוגרות ומשמעותיות שהן קצת מגדר הרגיל?

(27:01) למרות שהן באמת בעיניים, זה מה שצריך להיות, הרי כל מדריך הורים יגיד, זו הגישה, זה מה שנכון לעשות.

(27:08) אבל איך את הגעת לזה ככה?

(27:13) זה באמת להפוך…

(27:15) לקחת את הטראומה ולהפוך אותה לאיזשהו מודל, לקחת את הטראומה ולהפוך אותה לאיזשהו משהו שהוא יותר נכון, זה להבין רגע מה עבד עליך, מה היה נכון לך, מה היית רוצה שיעשו איתך, כדי שתעשה את זה יותר טוב אחרת.

(27:32) טוב, אני מרגיש שאנחנו נכנסים פה לתוך איזשהו שדה הטראומות, אז תגידי לי אם אנחנו רוצים…

(27:38) לא, אין בעיה לדבר על החיים שלי, אני מאוד מאוד מאוד…

(27:42) שגם זה חלק מהשינוי שאצלי בבית הכל היה לא להגיד, לא לספר לו זה, ואני באה הפוך.

(27:48) אוקיי, את רוצה לספר את זה?

(27:50) אני ילדת אומנה, העבירו אותי עם האימא הביולוגית שלי בגיל שנתיים.

(27:56) אומנה זה שהם מכריחים, המדינה מכריחה אותך להישאר בקשר עם האימא הביולוגית, מתוך מחשבה שהיא תשתקם ויחזירו אותך.

(28:06) אליה.

(28:07) וואי.

(28:08) נכון.

(28:09) אז במשך כל החיים שלי חייתי בבית שרצה לאמץ אותי, אך המדינה לא אישרה להם אימוץ, וכל חודש האמא הביולוגית הייתה מגיעה על מנת עדיין לשמור על איזשהו קשר שבמידה והיא תשתקם, יחזירו אותי אליה.

(28:27) והיא הייתה מגיעה?

(28:28) היא הייתה מגיעה.

(28:30) ואיך?

(28:31) זה היה נורא.

(28:31) נורא.

(28:32) זאת אומרת, זה בדיוק הפוך מ…

(28:34) זה מצחיק שמועצה לשלום הילד היא זאתי שמחליטה על זה, אך אין פה שום התחשבות בילד, בשום צורה.

(28:44) מה זה קרה לך להרגיש לפני המפגשים תוך כדי ואחריהם?

(28:47) קודם כל זה נבר נוראי, זה חוויה של חוסר שייכות בסיסית.

(28:53) שפתאום מגיע אדם זר שמגיע?

(28:54) לא, זה לא אדם זר.

(28:56) להפך.

(28:57) זאת אימא.

(28:58) זה שתי אימהות.

(28:59) שתי אימהות.

(28:59) ואתה רוצה ש…

(29:00) אני רציתי ששתיהן יאהבו אותי, ואני רציתי ששתיהן ייקחו אותי, ואני רציתי ששתיהן יסתדרו, ואני רציתי שהכל יהיה בסדר.

(29:10) וזו אחריות מאוד מאוד גדולה לילד.

(29:12) להיות בסדר עבורה, ולהיות בסדר עבורה.

(29:16) ומשתיהן יכול לצאת לי משהו.

(29:19) אני חייבת להיות טובה עם שתיהן.

(29:21) וואי, אז איפה אני בתוך הדבר הזה?

(29:23) אין, אני.

(29:24) אני גיליתי את עצמי ולמדתי את עצמי בערך מגיל שלושים וקצת.

(29:31) ממש ככה.

(29:33) והייתי משהו לפני, כן?

(29:35) אבל גם זה היה מאיזשהו…

(29:37) כל ההישגיות שלי וכל ההצלחות שלי היו מהמקום הזה של הנה, אני שווה, הנה, לא סתם לקחתם אותי, הנה, תראו.

(29:45) אני משהו.

(29:48) אני מנסה לדמיין את הדבר הזה.

(29:52) אי אפשר, זה דבר נוראי.

(29:54) ממש.

(29:54) זה דבר נוראי.

(29:56) העניין הזה, הידיעה הזאתי של שכל שנייה יכולים להחזיר אותך, זה ידיעה מגיל, אני רואה את הבת שלי ואני אומרת, אם היית צריכה לקחת אחריות כזאתי, זה…

(30:10) כל שלב יכול להיות שההורים שאני איתם כל החודש, אני כבר לא אהיה איתם ואני אהיה אצל מישהו שגם אמא שלי, אבל עם כל האתגרים, וזה מקום שאני לא מכירה, וזה לא האזור, ואני כל הזמן יכול להיות שאני אעבור, ואז איך אני עם החברים והלימודים.

(30:22) וגם הייתה נראית לו, כאילו, אתה יכולתי, אני ידעתי שלא טוב שם, ידעתי, וגם הסיכוי שהיא תשתקם הוא אפסי, אז למה לשים את הילד במקום הזה?

(30:36) למה?

(30:37) למה?

(30:37) למה באמת?

(30:37) כי המדינה לא לוקחת אחריות.

(30:39) אבל פה זה כבר נושא ממש אחר.

(30:43) אוקיי.

(30:45) בכל מקרה, אני באמת…

(30:46) את לקחת את העבר הזה שלך.

(30:48) כן, עם עבודה, זה עבודה.

(30:52) נראה שלא הייתה לך ברירה, היית חייבת לעשות את העבודה הזאת.

(30:54) נכון.

(30:54) כדי להגיע לאן שהוא שאת רצית.

(30:56) נכון.

(30:57) נכון, נכון, נכון.

(30:58) מדהים.

(30:59) הייתה לי פעם מטפלת שאמרה לי…

(31:01) אחרי זה כמה זמן שהייתי אצלה, אמרתי לה, את יודעת, היא התוודעת, כאילו, אמרה, יש לי וידוי.

(31:07) אמרתי לה, מה?

(31:08) היא אומרת, את יודעת שבאת לפה בהתחלה, הייתי בטוחה שאת שקרנית פתולוגית.

(31:12) אז אמרתי לה, למה?

(31:13) אז היא אומרת, אין סיכוי שמה שאת עברת, וזו הבחורה שיושבת פה.

(31:18) זאת אומרת, הסיכוי שעשית את כל התהליך הזה, בתוך כל מה שעברת, לכדי צמיחה, זה מטורף, והיה יותר סיכוי שלא היית מאמינה בעולם.

(31:33) עכשיו בואו רגע נסתכל על זה, אני מבינה שחלק מהסיבה שלא הצלחתי לייצר זוגיות, אני אומרת הצלחתי כי אני רוצה זוגיות, ולא הצלחתי לייצר זוגיות לכדי הבית, משפחה, כלב וגינה.

(31:50) היא כנראה קשורה לזה.

(31:53) זאת אומרת, אני לא יכול, לא אתעלם מהאופציה הזאת.

(31:58) את יודעת, אני שומע אותך מדברת כמישהי שהיא…

(32:02) בתחום שהיא התגרש, יש איזשהו שלב, אני חושב מהגברים במקום הזה, שמתנפץ לך המון המון דברים, ואני חושב שבמקום הזה, גבר גרוש של פרק ב’, אז הוא רק פוגש.

(32:15) נשים כמוך במקום הזה, ומשהו שפשוט אנחנו אולי מודעים מדי, כי עד שאתה לא עובר את השבר הזה, כי את מדברת בצורה כל כך נכונה, ובונה, ומועילה, ושל שותפה, שבעיניי, אולי גם כן אני ככה פותח, ואת אומרת זוגיות, ואני מאחל לך אותה מאוד, כי את נפלאה, באמת, אני נפעם, באמת.

(32:40) תודה רבה.

(32:42) וכי לבנות שותפות עם מישהי שמבינה את הדבר הזה כמוך, אני יודע, כי אני רואה אותה פה בחדר הזה, כמה זה מקל וכמה זה משפר את החיים וכמה זה הופך את הזוגיות, שאולי מופרדת מההורות, להרבה יותר קלה ונכונה ובריאה ומעצימה.

(33:00) ויש עוד הרבה חיים, אמרת 44, יש עוד הרבה חיים קדימה.

(33:03) לא רק זה, גם בתוך הדיאלוג עם עצמך, אתה כל הזמן עוצר ובודק, רגע, עברתי את הגבול, לא עברתי את הגבול, אני רואה, אני באמת עושה, אתה עוצר, ואני לפחות עוצרת ובודקת את עצמי, הייתי בסדר פה?

(33:15) עברתי את הגבול?

(33:16) אולי הייתי יכולה להגיד את זה אחרת?

(33:18) האם באמת ראיתי אותה פה בבחירה השני?

(33:20) את מרשה לעצמך אבל גם קצת להגיד, יאללה רבאק, אני כל הזמן עושה ובודקת גבולות ומחשבת, אבל עכשיו מותר לי בנקודה הזאת, די, כאילו עכשיו אני נחה, אני לעצמי, מותר לך את זה?

(33:33) כן, כן, כן, מה שמגניב ערוץ משותפת.

(33:36) זה שיש לך שלושה ימים בשבוע.

(33:41) נכון, ממש.

(33:42) השבי אצלנו, שבת בלי ילדים.

(33:45) אז גם פה נגיד, אין לי כזה שבת בלי ילדים, יש לי או שישי או שבת.

(33:51) אני מאמינה שבגיל של אלי, לבת שלי קוראים אלי, אני מאמינה שבגיל הזה שהוא עדיין צעיר, אולי עוד מעט זה ישתנה, אנחנו נשתנה יחד עם זה, של להרחיק אותה מאו אבא או אמא למשך סופה שלם.

(34:03) זה לא הגיוני.

(34:05) אוקיי.

(34:05) אז אנחנו עושים או חמישי-שישי או שבת ראשון.

(34:08) אוקיי.

(34:09) ואם מישהו רוצה לנסוע לטייל בצפון?

(34:13) מבקשים.

(34:14) אבל אפשר.

(34:14) כן, נגיד עכשיו, או אפילו חופשה.

(34:18) אני, ממש עכשיו, רוצה לסגור איזושהי חופשה עם חברה בחו”ל.

(34:24) אז הדבר הראשון ששאלתי אותו, מה יהיה לך יותר נוח?

(34:27) יפה.

(34:27) הסופש הזה, או הסופש הזה, או…

(34:29) מעדיף שאני אחכה עם זה עוד חודש?

(34:32) מה יקל עליך?

(34:36) מה היית מציעה לנשים, גברים שחושבים על הורות משותפת?

(34:41) ככה לסיכום הפרק המרתק הזה אני חייב לומר.

(34:46) איזה טיפים היית נותנת להם?

(34:48) זאת אומרת, דברים ששב ככה, אולי אפילו, אולי גם לא רק אליהם, אני ממש חושב ככה.

(34:53) בזמן שיש לנו, מה המסרים שאת אומרת, שמע, זה לא אמרנו, אבל אתם חייבים לדעת את זה, זה חשוב שתדעו.

(35:02) מה שאתם רואים מכאן לא רואים משם, המציאות היא שונה לחלוטין ממה שאתם מדמיינים אותה, אז תבואו גמישים למה שהחיים מביאים לך.

(35:11) יפה.

(35:13) לכו, לא משנה מה, גם אם אתם ממש ממש בטוב, לכו לטיפול, שיהיה תמיד.

(35:19) המגשר הזה, עוד עין חיצונית.

(35:22) נכון.

(35:23) בלי הפסקה.

(35:24) דרך אגב, אנחנו משתמשים בזה המון גם בשביל שאלות עבורה.

(35:29) היא מגיבה ככה, מה זה אומר?

(35:31) האם זה בריא שהיא כזו?

(35:33) זאת אומרת, אנחנו משתמשים המון המון, אנחנו משתמשים בו גם עבורה.

(35:43) וכשאנחנו בוחרים לעשות את זה, אז…

(35:45) להבין שאנחנו לא העיקר, אנחנו לא העיקר, באמת.

(35:51) יש פה יהלום, בוא ננסה לא להרוס אותו.

(35:57) סרה אגמון, תודה.

(35:59) בוודאי.

(36:00) רבה שבת.

(36:01) זה הפרק באמת מרתק ומרגש, ואני ממש מודה לך על השיתוף ועל הכלים ועל הידע.

(36:07) תודה רבה.

(36:08) אני חותם על כל מה שאמרת.

(36:09) כבעל מקצוע שרואה בחדר הזה איך אנשים פועלים ומי מביא תוצאות יותר טובות לעצמו ולילדיו, זו הדרך.

(36:18) אני כן אגיד שאני חושב שמי שמצליח בגילאים הצעירים להבין שזה לא הוא, זה לא אני, זה הילד, אז הוא יהיה הרבה יותר הוא ויקבל הרבה יותר לעצמו כשהילד יהיה גדול ומבוגר.

(36:32) וגם תוך כדי.

(36:33) וגם תוך כדי.

(36:34) אבל פה אני, זה הפלואידיות הזאת בין איפה אני ואיפה הילד.

(36:38) נכון.

(36:38) אבל כשאנחנו נותנים לילד לגדול ועושים אותו באמת עם שותפות טובה, כשהוא יגדל והיה עצמאי ואחראי ויראה כמה נתנו לו וכמה מהשחרור הוא חוזר אלינו, שחררנו אותו.

(36:51) נכון.

(36:53) אז ההורים ירוויחו הורות מדהימה וחיים נפלאים, כי אלה החיים.

(36:56) נכון, נכון, נכון.

(36:58) אז כל הכבוד לך על זה.

(36:59) תודה רבה ממש, תודה.

(37:01) תודה לך.

(37:03) אז תודה רבה שהזנתם, אתם מוזמנים גם להזין לפרק הבא, אם הפרק הזה נתן לכם ערך, אז בבקשה, תשתפו, תגיבו, תשלחו לי מי שצריך, תעזרו לנו להפיץ את השפה הזו ולדבר עם אנשים, לתת להם את הכלים והידע, אפשר להזין לפרק הזה בכל ערוצי המדיה.

(37:24) אפשר גם לצפות בו באתר וביוטיוב.

(37:29) אנחנו פה מאוד זמינים ונגישים.

(37:30) כמובן, אם יש לכם הערות, תגובות, מחשבות, שאלות, אז אני אשמח אם תכתבו אליי.

(37:37) אם יש לכם משהו לשרה, אפשר לכתוב לשרה.

(37:39) בשמחה.

(37:40) ואנחנו נשמח להיות כאן בשבילכם.

(37:43) תודה ולהתראות בפרק הבא.

(37:46) תודה.