יש לכם שאלה? אפשר להתחיל בצ’אט הייעוץ למטה מימין.

אתה יכול להתגרש מאשתך אבל לא מגרושתך – טיפים של אלופים לגירושין טובים | פרק 122

בפרק 122 של “משהו עם גישור” נדב נישרי מארח את המגשרת אלונה שקד לשיחה עמוקה ופרקטית על החיים שאחרי הגירושין. המסר המרכזי של הפרק ברור וחד: אפשר להתגרש מבני הזוג – אבל אי אפשר להתגרש מהקשר ההורי. מתוך התובנה הזו, הפרק מציע גישה אחרת לגמרי להתנהלות אחרי פרידה: איך לוקחים אחריות אישית, איך בונים שגרה חדשה, איך מתקשרים נכון עם הגרוש או הגרושה, ואיך יוצרים עבור הילדים חיים יציבים, בריאים ורציפים. השיחה משלבת כלים פרקטיים לצד תובנות עומק על בחירת סביבה נכונה, הימנעות מהסלמה, והיכולת לעבור מתודעת מאבק לתודעת שותפות.

אתה יכול להתגרש מאשתך – אבל לא מגרושתך: איך בונים חיים נכונים אחרי גירושין

פרק 122 בפודקאסט "משהו עם גישור"

אחת האשליות הנפוצות ביותר סביב גירושין היא האמונה שמדובר בסיום. אנשים נכנסים לתהליך מתוך מחשבה שברגע שייחתם ההסכם, משהו ייסגר, ייגמר, יתאדה, ושאפשר יהיה להמשיך הלאה כאילו מדובר בפרק שנחתם ונשאר מאחור. בפועל, עבור רוב האנשים, ובעיקר כאשר יש ילדים, הגירושין אינם סיום של קשר אלא שינוי של מבנה. הקשר לא נעלם, הוא רק עובר טרנספורמציה. מי שלא מבין את זה מראש, מגלה את זה בדרך הקשה, דרך חיכוכים חוזרים, דרך אכזבות, דרך תחושת תקיעות שמלווה אותו הרבה אחרי שההליך הפורמלי הסתיים.

המשפט “אתה יכול להתגרש מאשתך אבל אתה לא יכול להתגרש מגרושתך” אינו אמירה שנועדה להיות שנונה. הוא תיאור מדויק של מציאות. ברגע שיש ילדים משותפים, הקשר אינו בחירה אלא נתון. אפשר לשנות את האופן שבו הקשר מתנהל, אפשר לבחור את הטון, את הגבולות, את מידת הקרבה או המרחק, אבל אי אפשר לבטל אותו. השאלה האמיתית אינה איך מתנתקים, אלא איך מתנהלים נכון בתוך הקשר החדש שנוצר.

מי שממשיך לחשוב במונחים של “איך אני סוגר את זה”, נשאר במאבק. מי שמתחיל לשאול “איך אני חי עם זה נכון”, מתחיל לבנות משהו אחר לגמרי.

החיים אחרי הגירושין אינם המשך ישיר של מה שהיה, אלא מציאות חדשה שדורשת הסתגלות מודעת

הטעות הנפוצה ביותר היא לחשוב שהחיים שאחרי הגירושין הם פשוט גרסה מופחתת של החיים שהיו קודם. בפועל, מדובר במציאות חדשה לגמרי. יש שני בתים, יש חלוקת זמנים, יש החלטות שצריך לקבל בשיתוף פעולה למרות שאין זוגיות, ויש ילדים שחיים בין עולמות ומנסים להבין איך כל זה מתחבר עבורם לכדי רצף אחד.

השלב שבו הכול נבחן אינו שלב ההסכם אלא שלב היישום. שם מתברר עד כמה אנשים באמת מוכנים לשינוי, עד כמה הם מסוגלים להפריד בין הכאב האישי לבין האחריות ההורית, ועד כמה הם מבינים שהשאלה המרכזית אינה מה היה ביניהם, אלא איך הם רוצים שהחיים שלהם ושל הילדים ייראו מכאן והלאה.

הגישה של “שותפות חדשה” נשענת בדיוק על ההבנה הזו. היא לא מבקשת למחוק את העבר, אלא לשחרר את האחיזה בו לטובת בנייה של עתיד. במקום להתעכב על מי צדק, היא מכוונת לשאלה מה נכון עכשיו. במקום להמשיך להוכיח, היא מזמינה לקחת אחריות.

קבלה אינה ויתור אלא תנאי הכרחי לתנועה קדימה

אחד המושגים שהכי קשה לקבל בתהליך הזה הוא קבלה. רבים מפרשים קבלה כהסכמה, כהשלמה או כוויתור, אך בפועל מדובר במשהו אחר לגמרי. קבלה היא היכולת לראות את המציאות כפי שהיא, מבלי לנסות לעוות אותה כדי שתתאים למה שהיינו רוצים שיהיה.

כאשר אדם מסרב לקבל את המציאות, הוא נשאר עסוק בניסיון לשנות את מה שכבר קרה. הוא נאבק בהחלטה, מתווכח עם העובדות, מנסה להחזיר את הגלגל לאחור. במצב כזה אין באמת תנועה קדימה, כי כל האנרגיה מופנית לעבר.

לעומת זאת, כאשר יש קבלה, גם אם היא לא נוחה, גם אם היא כואבת, נפתח מרחב פעולה. אפשר להתחיל לשאול שאלות אחרות. לא למה זה קרה, אלא מה עושים עכשיו. לא איך מחזירים את מה שהיה, אלא איך בונים משהו חדש.

זו נקודת מפנה. בלי קבלה, אין התחלה אמיתית של תהליך חדש.

המעבר ממוקד ייחוס חיצוני לפנימי משנה את כל הדינמיקה

אחד המנגנונים שמחזיקים אנשים בתוך קונפליקט הוא מוקד ייחוס חיצוני. זה המקום שבו האדם מסביר לעצמו שהמציאות נקבעת על ידי אחרים. “אם הוא היה מתנהג אחרת”, “אם היא הייתה מאפשרת”, “אם המערכת הייתה הוגנת”, “אם הדברים היו שונים”.

הבעיה בגישה הזו היא שהיא משאירה את האדם תלוי. כל שינוי תלוי במישהו אחר. כל תזוזה מותנית בכך שהצד השני ישתנה.

מוקד ייחוס פנימי משנה את נקודת המבט. הוא אינו מתעלם מההתנהלות של הצד השני, אבל הוא אינו תולה בה את כל המציאות. הוא שואל: בתוך המצב הקיים, מה אני יכול לעשות אחרת? איך אני מגיב? איך אני מתקשר? איך אני בוחר לנהל את הדברים?

זו אינה שאלה תאורטית. זו שאלה שמכריעה את איכות החיים. מי שמחכה לשינוי חיצוני, נשאר במקום. מי שלוקח אחריות על עצמו, מתחיל להשפיע.

פרואקטיביות היא כוח, אבל רק כשהיא מאוזנת

בתוך המציאות החדשה, יש צורך ביוזמה. אי אפשר לחכות שהדברים יסתדרו מעצמם. צריך לבנות שגרה, לקבוע כללים, ליזום שיחות, להגדיר גבולות. עם זאת, יש הבדל מהותי בין פרואקטיביות לבין שליטה.

כאשר יוזמה הופכת ללחץ, היא יוצרת התנגדות. כאשר היא נעשית מתוך הבנה של הצד השני, מתוך רגישות למצב, היא יכולה לייצר שיתוף פעולה.

היכולת להיות פעיל בלי להיות אגרסיבי, להוביל בלי להשתלט, להציע בלי לכפות, היא מיומנות שמבדילה בין הסלמה לבין בנייה. היא אינה מובנת מאליה, והיא דורשת מודעות גבוהה.

מתן מקום להורה השני הוא לא ויתור אלא השקעה ביציבות

אחת הנקודות הקשות ביותר לעיכול עבור רבים היא הצורך לתת מקום להורה השני, גם כאשר יש ביקורת, גם כאשר יש פערים, גם כאשר יש תחושת אי צדק. באופן אינטואיטיבי, אדם רוצה להוכיח שהוא ההורה הטוב יותר, היציב יותר, האחראי יותר.

אבל ברגע שההורות הופכת לתחרות, הילדים משלמים את המחיר. הם נכנסים לקונפליקט נאמנויות, הם מרגישים צורך לבחור צד, והם מאבדים את התחושה שיש להם שני עוגנים יציבים.

כאשר הורה נותן לגיטימציה להורה השני, גם אם אינו מסכים איתו, הוא לא מוותר על עצמו. הוא בונה עבור הילדים מציאות יציבה יותר. הוא מאפשר להם להישאר ילדים, ולא להפוך לשופטים.

הסביבה אינה ניטרלית, והיא יכולה להוביל לבנייה או להרס

אנשים נוטים לחשוב שההחלטות שלהם מתקבלות באופן עצמאי, אך בפועל הסביבה משפיעה עמוקות על ההתנהלות. חברים, בני משפחה, יועצים – כולם משדרים מסרים. יש סביבות שמעודדות מאבק, שמדברות על “לא לצאת פראייר”, על “להחזיר”, על “להילחם עד הסוף”. ויש סביבות שמעודדות אחריות, שמדברות על טובת הילדים, על יציבות, על בנייה.

הבחירה באיזו סביבה להקיף את עצמך אינה שולית. היא משפיעה על הטון, על ההחלטות, על הדרך. מי שמקיף את עצמו במסרים של מלחמה, יתקשה מאוד לפעול אחרת. מי שבוחר סביבה שמכוונת לבנייה, מקבל חיזוק להתנהלות אחרת.

הילדים זקוקים לרצף, לא לשני עולמות נפרדים

אחת השאלות המרכזיות לאחר גירושין היא איך הילדים חווים את המציאות החדשה. כאשר יש שני בתים, יש נטייה לחשוב שמדובר בשני עולמות נפרדים. בפועל, עבור הילד, החיים הם אחד. הוא עובר בין בתים, אבל הוא נשאר אותו ילד.

כאשר כל בית פועל מתוך תפיסה נפרדת לחלוטין, כאשר יש מסרים סותרים, כאשר יש תחרות סמויה או גלויה, הילד מתקשה לייצר לעצמו רצף. הוא מתפצל, הוא מתבלבל, והוא נדרש להשקיע אנרגיה רבה בהתאמה.

כאשר יש שיתוף פעולה בסיסי, כאשר יש מסרים דומים, כאשר אין ניסיון “לנצח” דרך הילד, נוצרת עבורו תחושת יציבות. גם אם המבנה השתנה, החוויה שלו נשארת שלמה יותר.

היכולת לעצור תגובה היא אחד הכלים החשובים ביותר

אחת הסיבות המרכזיות להסלמה היא תגובות אימפולסיביות. הודעה שנשלחת מתוך כעס, שיחה שמתקיימת בטון גבוה, תגובה שלא עברה עיבוד. ברגעים כאלה, ההיגיון מפנה מקום לרגש, והמערכת כולה נכנסת לסחרור.

היכולת לעצור, לנשום, לחשוב לפני שמגיבים, אינה רק תכונה אישית אלא כלי עבודה. היא מאפשרת לשבור שרשרת של תגובות, למנוע החרפה, ולשמור על כיוון.

זה לא אומר שלא מרגישים כעס או תסכול. זה אומר שבוחרים מה לעשות איתם.

גירושין טובים אינם גירושין בלי קונפליקט, אלא גירושין עם ניהול נכון של הקונפליקט

חשוב להבהיר: אין גירושין ללא קונפליקט. מדובר בפרידה מורכבת, ולעיתים כואבת מאוד. השאלה אינה אם יהיה קונפליקט, אלא איך מנהלים אותו.

גירושין טובים הם כאלה שבהם הקונפליקט אינו מנהל את החיים. יש תקשורת, גם אם אינה מושלמת. יש כבוד בסיסי, גם אם לא תמיד יש הסכמה. יש הבנה שהקשר נמשך בצורה אחרת. ויש מחויבות לעתיד.

במקום לשאול מי ניצח, השאלה הופכת להיות איך נראים החיים.

לסיכום: שינוי תפיסה הוא הבסיס לשינוי מציאות

המעבר מגירושין כמאבק לגירושין כתהליך של בנייה מחייב שינוי תפיסה עמוק. זה מעבר מהתמקדות בעבר להתמקדות בעתיד, מהאשמה לאחריות, מתגובה אוטומטית לבחירה מודעת.

זה אינו תהליך קל, והוא אינו מתרחש ביום אחד. אבל הוא אפשרי. ומי שמוכן לעשות אותו, מגלה שהגירושין אינם רק סיום של משהו, אלא גם התחלה של משהו אחר.

לא התחלה רומנטית או מושלמת, אלא התחלה אמיתית, מבוססת, שיש בה יותר מודעות, יותר אחריות, ובסופו של דבר – יותר חופש.

 
 

שאלות נפוצות על החיים אחרי גירושין ושיתוף פעולה הורי

במקרים שבהם יש ילדים משותפים, הקשר אינו מסתיים אלא משנה צורה. ניתן לצמצם חיכוך, להגדיר גבולות ולבנות שגרת תקשורת יעילה, אך האחריות ההורית מחייבת קשר מתמשך ברמה כלשהי. השאלה איננה אם יהיה קשר, אלא איך הוא ינוהל.

 

השלב הראשון הוא קבלה של המציאות כפי שהיא. לאחר מכן נדרש לבנות שגרה ברורה, לייצר נקודות עוגן קבועות לילדים ולעצמכם, ולהתקדם בצעדים מדודים. אין צורך לפתור הכול מיד; יציבות נבנית דרך רצף של פעולות קטנות ועקביות.

 

מוקד ייחוס פנימי מתמקד בשאלה מה האדם יכול לעשות בתוך המציאות הקיימת, במקום לתלות את הכול בהתנהלות של הצד השני. זהו מעבר מתודעת תלות לתודעת אחריות, שמאפשר פעולה אפקטיבית יותר והפחתת תחושת חוסר שליטה.

 

יוזמה חשובה לבניית שגרה והסכמות, אך כאשר היא הופכת ללחץ, היא מייצרת התנגדות. האיזון מתבסס על הצעת פתרונות באופן ענייני, הקשבה לתגובות הצד השני, ומתן מרחב לעיבוד והסכמה במקום כפייה.

 

מתן מקום להורה השני אינו ויתור על עמדות אלא השקעה ביציבות של הילדים. כאשר הילדים חווים לגיטימציה לשני ההורים, הם אינם נדרשים לבחור צד ויכולים לשמור על תחושת ביטחון ורצף.

 

יש להימנע מהעברת מסרים שליליים על ההורה השני, לא להשתמש בילדים כשליחים או כגורם לחץ, ולשמור על הפרדה בין הקונפליקט הזוגי לבין ההורות. חשוב לייצר עבור הילדים תחושה שהם רשאים לאהוב את שני ההורים ללא תנאי.

 

כן, באופן משמעותי. סביבה שמעודדת מאבק תוביל להסלמה, בעוד שסביבה שמקדמת אחריות ושיתוף פעולה תסייע לבניית יציבות. הבחירה עם מי להתייעץ ולמי להקשיב היא חלק מהתהליך.

 

באמצעות תיאום בסיסי בין ההורים, מסרים עקביים, הימנעות מתחרות, ושמירה על עקרונות משותפים בחינוך ובשגרה. המטרה היא לא אחידות מלאה אלא תחושת יציבות והמשכיות עבור הילד.

 

גם כאשר הצד השני פועל מתוך כעס או לחץ, ניתן לבחור תגובה עניינית ומדודה. עצירה לפני תגובה, חשיבה על ההשלכות, והתמקדות בעתיד ולא בניצחון רגעי, יכולים למנוע החרפה של המצב.

 

גירושין טובים אינם נטולי קונפליקט, אך הם מתאפיינים בניהול אחראי שלו: תקשורת בסיסית קיימת, הילדים אינם מעורבים במאבק, וההורים מצליחים לקבל החלטות ולהתקדם בחייהם מבלי להישאר תקועים בעבר.

 
 

תמלול מלא של הפרק

(0:03) אז התגרשתם, עשיתם את זה בטוב, עשיתם את זה ברע, אני מקווה שעשיתם את זה בטוב.

(0:12) אבל עכשיו יש את החיים עצמם, ויש שם עוד אדם שהילדים איתו, הילדים שלכם איתו איקס מהזמן, ופתאום אתם מגלים שלא ממש נפרדתם.

(0:24) אתם עדיין צריכים לתקשר איתו, להתנהל איתו, בדרך כזו או אחרת, הוא עדיין שם.

(0:31) ובפרק הזה אני רוצה לדבר, אנחנו פה רוצים לדבר, אני והאורחת המאוד מאוד מכובדת שיש איתי כאן, רוצים לדבר על המשמעות של איך עושים את זה נכון, כשיש לנו מטרה, והמטרה היא שאתם תחיו.

(0:48) טוב.

(0:49) ומה זה טוב?

(0:50) טוב מאוד.

(0:51) אנחנו ממש מכוונים גבוה.

(0:53) כמו בתהליכי גישור בשותפות חדשה, אנחנו כל הזמן מכוונים הכי גבוה שיש, שתהיו מאושרים.

(0:59) הפרק הזה הוא פרק שבעצם בא להסביר איך עושים את זה גם אחרי תהליך הגישור.

(1:04) פרק מתנה, פרק חובה לכל מי שהתגרש ובאמת רוצה לחיות חיים נכונים וטובים.

(1:11) שלום לאלונה, אלונה שקד, המגשרת.

(1:14) מנהלת מחלקת הפוסט גירושין וחברה טובה, שיש לה המון ניסיון והמון תובנות והמון ידע, ואני רוצה לקחת אתכם כבר למחלוקת הראשונה שהייתה לי פה עם אלונה עכשיו, שאמרנו, איך נקרא לפרק הזה?

(1:32) אז אלונה, איך אנחנו קוראים לפרק הזה?

(1:35) קודם כל שלום.

(1:36) שלום.

(1:38) אני חושבת שבזמן שנתת את הפתיח הזה, אז…

(1:41) אז באה לי ההערה, מה שם הפרק?

(1:46) שם הפרק הוא, אתה יכול להתגרש מאשתך, אתה לא יכול להתגרש מגרושתך.

(1:55) וזה נראה לי הבסיס לכל מה שאנחנו הולכים לדבר עליו היום, ובבסיס הזה נמצאת הבנה שהגענו ל…

(2:06) לישורת האחרונה ביחסים בינינו, אבל היא קבועה וסופית.

(2:12) מתוך הקבלה הזאת אנחנו יוצאים לדרך.

(2:15) אוקיי.

(2:16) מה חשוב לנו כשאנחנו יוצאים לדרך?

(2:19) אני התגרשתי.

(2:20) מה אני צריך להבין עכשיו כשאני מתחיל את הדרך החדשה שלי?

(2:25) יש פה רשימה ארוכה מאוד של דברים.

(2:28) היופי בפודקאסט, אנחנו נותנים את התוכן ואת הידע כמה שצריך.

(2:33) תרגישי חופשי.

(2:34) אוקיי, אז אני חושבת שאפשר לחלק את זה לכמה וכמה סעיפים.

(2:41) מה אני צריך לעשות ברמה האישית שלי כבן אדם שיצא עכשיו לעולם חופשי, משוחרר מזוגיות ולוקח את עצמי קדימה?

(2:56) מה אני עושה ואיך אני בונה את המשפחה שלי מחדש?

(2:59) כי בעצם יש פה איזושהי בנייה של תא משפחתי חדש.

(3:03) הורה עצמאי וילדיו בפורמט שהגעתם אליו, שהסכמתם עליו.

(3:09) איך אני מונה את היחסים שלי עם הגרוש או הגרושה שלי כדי שהדבר הזה יעבוד ויהיה תפקד טוב?

(3:18) איזה מטרות אני שם על כל הדבר הזה?

(3:21) איזה יעדים אני גוזר מתוך המטרות האלה?

(3:25) ואיך אני נהנה גם?

(3:27) מהדרך הזאת, כי בשביל זה יצאנו לדרך.

(3:30) איזה טובה, אהבתי מאוד את הסיום הזה, ואיך אנחנו עושים את זה שזה יהיה מהנה?

(3:37) או לפחות לסבול פחות.

(3:40) אוקיי, אוקיי, לקחתי.

(3:42) כי אתה יודע, אי אפשר גם להגיד שזה הכל כיף כיף כיף, ויש גם רגעים פחות.

(3:47) תני לי כאלה דוגמאות.

(3:49) תני לי איזה סיפור.

(3:51) סיפור.

(3:51) סיפור כיף, סיפור לא כיף.

(3:54) סיפור כיף, כל יום הוא סיפור כיף, הילדים באים, הילדים הולכים, הילדים חוזרים, שוכחים משהו, הולכים להביא, יש בעיה, מתקשרים להורה השני, הוא קופץ, מסדר, זאת אומרת, הכל…

(4:09) כל הלוגיסטיקה וכל ההתארגנות זה כיף?

(4:12) כן.

(4:12) אנשים מאוד מפחדים מהשלבים האלה, כשהם מתגרשים, איך יהיה, ומה עם הילדים, את יודעת, אנשים, זה מרגיש לי, אני…

(4:20) אומר את זה פה הרבה, שהם חושבים שהילדים יעברו בין הבתים, זה כאילו הילד לוקח מטפחת קשורה במקל והולך כמו מרקו, שמחפש את אמא שלו בשלג.

(4:31) עם הלחם הקטן.

(4:32) עם הלחם הקטן וככה שערות, הם באמת חושבים, ובתוך דאגה לילד, אבל הילד בסופו של דבר, חוץ מבחופשים, הוא לא עובר בין הבתים, הוא עובר בין בית למסגרת.

(4:42) שוב, כל משפחה והפורמט שלה, אבל בשורה התחתונה, אתה יודע, אני, לפחות אני מסתכלת, בעולם ההיכרויות והאנשים שאני מכירה וראיתי שחלקם, כמו שאמרת, חלקם התגרשו בטוב, חלקם התגרשו לא בטוב.

(4:59) בסוף הפורמט הוא די חסר משמעות.

(5:03) הדבר המשמעותי זה שההורים מרגישים טוב עם הפורמט ואז הילדים די זורמים לתוכו.

(5:11) מה זה אומר הפורמט?

(5:11) שאת אומרת, הפורמט?

(5:12) הפורמט זה אם אנחנו 7-7 או 6-8, אם אנחנו גרים שלוש דקות הליכה אחד מהשני, או עשר דקות נסיעה, או בכלל הרחקנו לערים שונות ונפגשים עם מורה אחד בסופ”שים, ובכלל באמצע השבוע, באמת, ויש אינסוף מבנים לאירוע הזה.

(5:37) אתה יודע, אני מכירה משפחות שאחד הצדדים יצא לרילוקיישן, וגם את זה הצליחו לייצר בצורה טובה ובאיזושהי חלוקה נכונה והגיונית.

(5:45) והילדים בטוב.

(5:47) זה אומר שלא משנה מהם זמני השהייה ומה קבעתם במזונות וחילקתם את הרכוש, זה הפורמט של ההסכם.

(5:55) חשוב עכשיו איך אתם חיים ואיך אתם מתנהלים בלוגיסטיקה ואיך החיים שלכם פשוט מתנהלים בצורה חלקה וטובה.

(6:02) נכון, שזה מחזיר אותנו לשם הפרק ולעניין הזה של הקבלה.

(6:08) זאת אומרת, השלב הראשון הוא לקבל את הדברים, לקבל את המציאות החדשה.

(6:15) כשמה כן היא נקודת פתיחה, אתה יכול ממנה לקחת ולשדרג את החיים שלך ולשדרג את עצמך ולשדרג את הקשר שלך עם הילדים ולשדרג את הקשר עם הגרושים ולשדרג את הקשר עם המשפחה המורחבת ולהתפתח בעבודה ולהכיר זוגיות מדהימה, זאת אומרת, אתה יכול לעשות המון המון דברים, אבל היציאה לדרך מתחילה באיזושהי קבלה, שזה המצב, זה אנחנו, מה שנקרא…

(6:38) יש קשר בין נקודת, איך סיימתי את הגירושין לנקודת הפתיחה שלי לחיים החדשים?

(6:46) יש קשר אבל הוא לא אחד לאחד, ברוב המקרים אנחנו נראה שאנשים שסיימו את התהליך של הפרידה שלהם בטוב והגיעו לאיזשהם הבנות, שהן הבנות שהן סבירות, שהן הגיוניות, שהן נכונות, קל להם יותר, מה שנקרא לנשום רגע את הקבלה הזאת ולצאת לדרך לחיים.

(7:08) אנשים שסיימו במאבקים משפטיים מזעזעים, שמה שנקרא, יש פה כמה שנים גם של בין הרגע שהם עוד היו נשואים עד הרגע שבו הם הגיעו למקום הזה שממנו יש להם את הקבלה.

(7:23) אז כמובן, יש פה עוד כמה שכבות של רעל, דברים שנכתבים בתביעות, בבקשות, זה זוועה, הם יוצאים לדרך עם איזשהו פסק דין ש…

(7:34) לפעמים הוא באמת מנוגד לכל היגיון, לכל התכנות, לכל דבר שאפשרי עבורם.

(7:43) אז לפעמים ייקח להם קצת יותר זמן, אבל בסוף גם האנשים האלה שיוצאים לדרך אחרי דרך חתחתים ואחרי תופת ועם החלטות נוראיות, מגיעים בסוף, מי שמגיע, מגיעים בסוף למקום הזה של הקבלה.

(7:58) ועם הזוועה שהם יצרו לעצמם, הם מתחילים משם לעלות ולשדרג.

(8:04) אז זה אפשרי, זאת אומרת, זה לא פרק שמיועד רק למי שהתגרש יפה ובכיף ובהסכם ובחיבוק וריקוד על מדרגות הרבנות.

(8:13) אוקיי, אבל עדיף.

(8:15) אם אפשר.

(8:18) אוקיי.

(8:18) אנחנו ממליצים.

(8:19) ממליצים.

(8:20) אז יאללה, איך אנחנו מייצרים, מה הם הטיפים שלך אחרי שחשבתי?

(8:25) על איך אני מייצר את ה…

(8:27) איך תראה ההורות שלי והשותפות שלי, ואני עכשיו מבין, נפל לי עכשיו האסימון שאני לא יכול להתגרש מגרושתי.

(8:34) זהו, היא תמיד תהיה שמה.

(8:37) איך אני עכשיו צריך לפעול?

(8:38) תני לי את הטיפים האלה שהופכים את השם הגיינג צ’יינג’ר הזה.

(8:43) אוקיי, אז קודם כל, רק התפיסה שלי הבלתי נחשבת.

(8:49) התפיסה שלך לא נחשבת, כי אני אעיד.

(8:52) גם כי כל מי שקורא אותך ורואה אותך והדמות מאוד מאוד פעילה ברשתות כמישהי ששמה על עצמה, זה מסע, סוג של מסע צלב ממש, אבל להגיב, לתת לאנשים את המידע ואת האור.

(9:06) ואת עושה את זה מתוך הניסיון שלך, יש לך ניסיון רב, את עושה את זה בטוב.

(9:10) אז הניסיון שלך, למי שלא מכיר אותך, ובלא מגרושין את מאוד דומיננטית ופעילה, אז אלונה היא באמת אוטוריטה בעיניי, לחיים נכונים ושיתוף פעולה והתמודדות טובה.

(9:24) לכן…

(9:24) לא יודעת איך הגעתי למצב הזה, אבל תודה.

(9:28) אני יודע.

(9:29) אבל בואו נדבר רגע על הדבר.

(9:35) אני חושבת ש…

(9:38) עוד פעם, ואמרנו שהנושא מורכב מהמון גזרות, אני וההורות והגרות והגרושה.

(9:44) כל זה, יש כמה דברים שהם בעצם עקרונות מנחים כדי להפוך את עצמך לבן אדם שהחיים זורמים לו בצורה קלה ופשוטה יותר.

(9:57) האחד זה בעצם להיות פרואקטיבי, לקחת אחריות על החיים שלך, על מה שקורה בהם, על האירועים שסובבים.

(10:10) יש איזשהו משהו שנקרא בפסיכולוגיה מוקד ייחוס חיצוני ומוקד ייחוס פנימי.

(10:17) אנשים שיש להם מוקד ייחוס פנימי זה אנשים שלוקחים על עצמם, לוקחים אחריות על כל דבר, לוקחים עליהם לעשות, לטפל, גם מאשימים את עצמם, כן, אבל לא ניכנס לשם.

(10:31) ואנשים עם מוקד ייחוס חיצוני זה אנשים שבעצם הכל קורה להם.

(10:36) הצד השני, וזה לא רק יהיה הגרוש או הגרושה, זה יהיה גם הבוס, זה יהיה גם החברים, זה יהיה גם השכן, זה יהיה גם הדודה, אמר להם את הדברים בצורה לא מתאימה, התנהג אליהם בצורה לא רלוונטית, הנהג השני בכביש הוא זה שלא ראה אותם ונכנס בהם, וזה אנשים שבדרך כלל הרבה הרבה יותר קשה להם להתמודד עם החיים, הרבה יותר קשה להם לזרום עם החיים, והם גם חיים באיזושהי תחושה של חוסר אונים נוראי, כי כשהכל קורה לך, אתה פשוט עומד מול כוחות שהם מעל ומעבר למידותיך, אין לך מה לעשות עם זה.

(11:15) אז הדבר הראשון לדעתי זה שצריך להבין את העניין הזה, ולהפוך להיות בן אדם עם קצת יותר מוקד ייחוס פנימי, לקחת אחריות על הדברים, לצאת מהמקום הזה של להאשים.

(11:31) את כל העולם, בכל מה שלא מסתדר, בכל מה שלא יצא כמו שרצינו, לקחת אחריות ולנסות לשפר את הדברים מהכיוון שלנו.

(11:41) זה הדבר הראשון.

(11:44) הדבר השני…

(11:44) שמתי לקחת אחריות, להגיד, זה לא, זה יכול להיות שפגעו בי, יכול להיות שקשה לי, אבל עכשיו האחריות לפתרון היא עליי ולקחת את האחריות על זה, על העשייה שלי ועל המילים שלי.

(11:57) נכון.

(11:58) ומהצד השני בוא נשים על זה גם איזושהי מגבלה מסוימת, בסדר?

(12:02) ונבין שאנחנו לא מתנהלים לבד בחלל.

(12:05) זאת אומרת, אם לי ולך עכשיו יש איזשהו קונפליקט, ועשית לי, גרמת לי, עצבנת אותי, לקחת לי, לא הבנת אותי, ואני עכשיו מחליטה שאני רוצה להיות הבן אדם הפרו-אקטיבי כמו ששמעתי בפודקאסט שהם ממליצים לעשות.

(12:22) ואני עכשיו רוצה לכנס אותך לשיחת חירום, ואני רוצה לשבת איתך עד שיצא עשן לבן, ואני רוצה להציע לך רשימה של פתרונות 1, 2, 3, אבל אתה לא שם כרגע.

(12:34) אתה כועס, אתה אין לך זמן, אתה לא בא לך, בסדר?

(12:42) שנקרא, יהיו הסיבות אשר יהיו.

(12:43) אז גם פה לתת את האוויר.

(12:46) ואת הספייס לצד השני, כדי שגם לא תהיה את ההזדמנות להיות הפרואקטיבי ותהיה לו את ההזדמנות לקחת את האחריות ותהיה לו את ההזדמנות להוביל משהו.

(12:58) אז יש פה בעצם איזשהו איזון עדין בין באמת להיות בן אדם שלוקח אחריות ומוביל ועושה ומייצר, לבין להיות בן אדם שיש לו קצת רגישות ומודעות סביבתית.

(13:08) ולא להפיל את עצמנו ב-100 טון על מישהו ש…

(13:16) שאנחנו לא באים לו כרגע בטוב, לתת קצת זמן, לתת קצת אוויר.

(13:21) תזכור שזה תהליך אבלות, ויש את השלבים, בסוף תגיע ההפנמה והקבלה, אבל כל אחד בקצב שלו, ואנחנו לא יכולים לחסוך לצד השני את התהליך, ואם אנחנו כל הזמן נפעל בשבילו ונטפל בשבילו, אז הוא יכול א’ להתרגל למקום שמטפלים בעבורו, ושאין ואקום כי מישהו אחר ממלא את הוואקום.

(13:43) וגם את תהליך הפרידה הוא יהיה לו הרבה יותר קשה, וכתוצאה מזה גם לנו, כי אנחנו כל הזמן מנסים לקדם ולפעול ולעשות, במקום לפעמים, רגע, להרפות את הצד השני, לתת לו גם להתמודד, להבין שהוואקום זה חלק מהתהליך, זה בסדר שיש ואקום פתאום, אם הייתם עד עכשיו כל הזמן ההורים, אימא תמיד טיפלה בדברים והלכה לאספות ההורים, והיא טיפלה עם הילדים, ועשתה שיעורי בית, עכשיו אבא יעשה את זה, הוא יעשה את זה אחרת.

(14:10) ולפעמים הוואקום לקבל את זה, שזה יהיה אחרת, זה המון, כי זה גם משחרר אותה, כי היא לא חייבת, צריכה לדאוג כל הזמן למה קורה, וגם נותן לה את הכלים, את ההזדמנות ללמוד את הדברים.

(14:25) וזה גם כן, אני חושב, חלק שמתחבר מתוך מה שאמרת עכשיו.

(14:29) לגמרי ככה, וזה נכון גם לגבי התהליך, ככה מה שנקרא, בגדול, כן, נגיד התגרשנו, ואני יצאתי לדרך עם איזושהי שאיפה, נורא טובים ואנחנו נאכל ארוחות שישי ביחד ונחגוג עם מהולדת ואתה יצאת עם מה שנקרא הרגת אותי חכי שנייה כאילו תני לי לא רוצה לראות אותך.

(14:53) בסדר אז החיים הם ארוכים אז יכול להיות שבשנה הראשונה או בשנתיים הראשונות השאיפות המצוינות שלי והפרואקטיביות שלי של לדחוף ליחסים מצוינים.

(15:05) יכול להיות שזה קצת פחות במקום, לקח צעד אחורה ומה שנקרא לתת לדברים לקרות, לדברים יש נטייה להסתדר.

(15:13) וזה נכון גם על דברים נקודתיים, בדיוק מתחבר לדוגמה שנתת.

(15:17) אז אם אני עכשיו מחליטה שאני משחררת לך את המקום הזה של ללכת לאספת הורים או לעשות לילד את הטנא לשבועות בגן, כי זה היום שלך.

(15:30) אז לתת, בסדר?

(15:34) לא לבלבל את המוח, לא להתקשר אלף פעם, לא לשאול 200 פעמים זה, אבל שמת זה, מעדן, ומותר מעדן ואסור מעדן, יש ילד אלרגי, זאת אומרת, באמת, באמת, לתת, לתת לדברים לקרות, לתת לצד השני לנהל, להתנהל, בנקודות הקטנות ובדברים הגדולים.

(15:54) זה מותר לטעות, לדעת שמותר לטעות.

(15:56) זה סעיף, זה פרק נפרד.

(16:01) תן לנסה על זה עוד.

(16:02) אני מאוד רוצה, אנחנו נעשה הרבה פרקים כאלה.

(16:04) אני ממש מרגיש את הצורך הזה.

(16:06) אני יודעת אם כל כך הרבה שמתגרשים היום, ולא לכולם יש מודל טוב לגירושים נכונים.

(16:12) יש עדיין אזורים בארץ שאין בהם עדיין הרבה הורים שיש להם בשיתוף פעולה ובהורות טובה, עם ילדים שמחים ומאושרים.

(16:19) אז מי שלא רואה את זה, מה שאנחנו רואים שאפשר לעשות מזה חיים מאוד טובים, אז המודל הוא אחר ולכן אני כל הזמן חושב על האנשים שאני מדבר איתם בשיחות הראשונות שאין להם את המודל, הם מאוד מצפים למשהו מאוד רע, אז אכן יור בפרקים כאלה.

(16:37) כן, אגב זה עוד אחד מהטיפים, זה בדיוק כמו שאנחנו מסבירים לאנשים בהליך הגישור עצמו, איזה יועצים לקחת לעצמם.

(16:46) ומאיזה יועצים צריך להיזהר, גם אחרי הגירושין.

(16:50) התנהגות אנושית זה דבר ויראלי, בסדר?

(16:54) זה דבר ידוע, זה לא קשור רק לגירושין.

(16:57) זהו, אוקיי, זה המשפט הראשון, בכל שיחה עם אלונה יוצאים משפטי מפתח כאלה שחייבים לקחת.

(17:03) זה לא אני המצאתי.

(17:04) את מביאה לי אותם.

(17:06) ההתנהגות האנושית היא דבר ויראלי, מעולה, לקחתי.

(17:09) זה…

(17:10) זה דבר ידוע ומוכר, אומרים למשל שאם אתה פדלאה שרוצה להתחיל לעשות ספורט, אז הדבר שיעזור לך הכי הרבה באמת להפוך להיות בן אדם שעושה ומתמיד בספורט, זה אם יהיו לך חברים שקמים כל בוקר ויוצאים ועושים ספורט ואתה תצא עם החברים שלך וככה אתה באמת תתמיד.

(17:32) אם אתה רוצה להפסיק לעשן, החברים המעשנים שלך לא יתרמו לך.

(17:37) בסדר?

(17:37) זה נורא נורא קשה לשבת עם חבורה של אנשים שמעשנים בלי סוף בזמן שאתה נגמל מעישון.

(17:44) נכון.

(17:44) אותו דבר גם בסיפור הזה, אם אתה מוקף באנשים, ואגב הרבה אנשים אחרי גירושים משנים או לפחות מרחיבים קצת את המעגלים החברתיים שלהם, פשוט לבחור נכון, זה גם רגע של בחירה, זו הזדמנות אדירה.

(18:01) לבחור את האנשים שמהווים מודל למשהו שכשאנחנו מסתכלים אנחנו אומרים וואו כזה הייתי רוצה.

(18:09) מתאים לי שגם הילדים שלי יקבלו את החוויית חיים כמו הבחור הזה או כמו הגברת הזאת ולהימנע מהאנשים שמתחזקים ומשמרים מריבות וקונפליקטים על עוצמות אש משתנות לאורך השנים.

(18:28) כי האש הזאת תיגע גם בכם.

(18:31) נכון.

(18:32) זה מאוד קל בהתחלה לראות, אני רואה הרבה ברשתות החברתיות, שמישהו תמים מעלה פוסט, שואל שאלה, אני רוצה, רוצה לשנות את ה…

(18:44) לדבר על המרחק מגורים, איך עושים את זה?

(18:48) ומעלה תגובות פתאום עכשיו מאותם אנשים.

(18:51) עכשיו זה אותם אנשים כל הזמן.

(18:54) ואת שמכניסת שם הרבה אור, ומכניסים, ורואים, עכשיו זה אנשים שאת חלקם אני מכיר, ואני כבר שנים, ואני לא מדבר על שנתיים שלוש, אני מדבר על שבע, שמונה, עשר, שהם הכל הזמן עסוקים במלחמה, עכשיו ריבונו של עולם, הילדים שלכם היו בני חמש, בני חמש עשרה עכשיו, זה כבר לא רלוונטי, אז לא יכול להיות שאתם עדיין באותם ריבים, ויש הרבה אנשים שהם פוסט טראומטיים בהליכי גירושין, ואת אומרת כאן, ואני ככה, שם על זה בולד מאוד מאוד גדול.

(19:24) אם יש אנשים שנרשו ברע, והילדים שלהם קשה להם והם פגועים ונזקים וכל זה, תחבקו אותם, אם הם בסביבה שלכם תחבקו אותם, כי אנחנו בחמלה, לעשות להם טוב, אבל את הדוגמה האישית אל תיקחו מהם.

(19:40) לכו על כל אחד כזה, שימו שלושה אנשים שהתגרשו בטוב, שהילדים שלהם שמחים, שטוב להם, שהם שמחים, שכשהם קוראים לה…

(19:48) הורה השני, אם לא אומרים גרורתי, או הגבר, או האבא, או יש לו שם.

(19:56) אני מכירה מישהי שקוראת לגרוש שלה המנוח, כשהיא מדברת עם אחותה ליד הילדים.

(20:00) אוי ואבוי.

(20:01) כדי שהם לא יבינו על מי מדובר, אני חושבת שהם כן מבינים.

(20:04) אבל דברים קשים.

(20:06) בדיוק.

(20:06) אז פה, בואו ניקח את הדוגמאות מאלה שהן בטוב, גם אם אנחנו לא חושבים שזה אפשרי, גם אם זה נראה לנו ממש מוזר, אבל חייבים להבין שהתודעה שלנו היא מושפעת והיא ויראלית, אז בואו נלך וניקח דוגמאות מאנשים שידביקו אותנו בטוב ולא אנשים שיגררו אותנו יותר למטה.

(20:25) כן, עכשיו זה משהו שאתה, אתה יודע, אם אתה מסתכל עליו וחושב עליו בהיגיון, אז אנחנו רואים את זה כאילו עובד לנו בכל תחומי החיים.

(20:34) בסדר, כשאנחנו רוצים לעשות משהו בקריירה, אנחנו מסתכלים על אנשים שהצליחו, אנחנו אומרים מה הם עשו, איך הם עשו, אולי אני אעשה גם, אני אפעל כמוהם, אולי אני אדבר איתם, אולי אני אתייעץ.

(20:46) אנחנו לא אומרים לעצמנו אני ממש ממש רוצה להתקדם במקום העבודה שלי, אני אתקשר להתייעץ עם האיש שפיטרו אותה כי הייתה ממש ממש גרועה ורבה עם הבוס כל הזמן.

(20:58) אז כאילו בעולמות אחרים זה נראה לנו נורא נורא טבעי לפעול ולהתנהל ככה וכשזה מגיע לעולם של המשפחה.

(21:06) עכשיו יש לזה גם סיבה, בסדר?

(21:09) הסיבה היא, הסיבה היא ש…

(21:11) ברגעים האלה, הקצת יותר קשים, ברגעים האלה שמשהו כאילו קצת נפיץ לנו ואנחנו רוצים לשחרר קיטור, אז יותר קל לנו להתחבר, יותר כיף לנו להתחבר לאנשים שככה, מה שנקרא, ילבו לנו, מה שנקרא, יוסיפו לנו המון המון חמצן לבעירה ויעזרו לנו קצת לשחרר את הלבה הזאת, זה טבעי.

(21:37) אבל עוד פעם, כמו בכל דבר, לשים גם לזה את הגבול, כי זה ממכר.

(21:43) הדופמין הזה הוא רע.

(21:46) אני חושב שאני קורא לזה מבחן הילד שלי בגן.

(21:51) כשהילד שלי מגיב בהתקף טנטרום ורוצה להרביץ לילד האחר, או פגעו בו ולקחו לו את המשאית האדומה או את הקוביות, מה אני אומר לו?

(22:01) האם אני אומר לו ככה, תגיב עכשיו, מהר, עכשיו, תן לו בראש, תן לו מכות, או שאני אומר לו, אוקיי, אז קרה, בואו רגע ננשום, אולי נדבר עם הגננת, אולי נזמין את הילד לשיחה.

(22:16) הרי זו התשובה שאמורה להיות.

(22:19) ואנשים במקום הזה, את מה שהם יגידו לילד שלהם, הם שוכחים להגיד לעצמם.

(22:24) בואו נזכיר לעצמנו שאם אנחנו מוצפים, אנחנו כועסים, זה לא הזמן להגיב, לא להגיב מהבטן.

(22:31) ואנשים שהם בפוסט טראומה וכל הזמן דוחפים לנו להגיב ככה, זה כמו אותם ילדים בגן שהם אוספים, שנעמדים מסביבנו ואומרים תלכו מכרות, תלכו מכרות, תלכו מכרות.

(22:41) תן לו, תן לו.

(22:42) תן לו, אבל מה זה תן לו?

(22:44) אם היינו רואים דבר כזה לילד שלנו, היינו עוצרים את זה מיד.

(22:47) נכון.

(22:49) פה אגב, אני מאוד אוהב את המשפחה שנכנסת.

(22:51) אני רוצה להכניס את זה כטיפים.

(22:52) טיפ.

(22:53) מותר לי?

(22:54) טיפ אחד?

(22:55) אני מאשרת לך, כן.

(22:57) תודה.

(22:57) להיעזר במשפחה, כשיש שם במשפחה אנשי שלום.

(23:01) ואני מושפע כי היה לי בשבוע האחרון, היו לי כמה מקרים כאלה.

(23:05) שבאו ההורים, האחים הצטרפו לחדר.

(23:09) להתחלה, אחרי מקרים שכבר עלו בלהבות, והמשפחה קלטה מה קורה.

(23:15) וזה כל כך, באמת, אני אומר את זה בנמות, וכל כך ריגש אותי.

(23:18) אמרתי להם, אתם נפלאים, כי המשפחה קלטה מה קורה.

(23:21) והבינה שעושים סיבוב פה, ודוחפים אותם עכשיו למלחמות, והם פתאום התחילו לשלם עשרות אלפי שקלים על כלום, ואמרו, בואו, בואו, בואו, זה הילדים שלנו, זה האחיינים שלי, זה הנכדים, עצרו, הביאו אותם לפה, והם פשוט קירקעו אותם, כי היה שם מישהו שדואג להם, שיודע שהם יודעים שהם באמת דואג להם, וכל השיח היה אחר, והם הצליחו לפטר את עורכי הדין.

(23:45) ממש, פיטרו את עורכי הדין, שזה, צריך להבין, מישהו שכבר שילם 50 אלף שקל, והוא יודע שהוא לא יקבל את הכסף הזה בחזרה, גם שלא, נשלח מכתב, הוגשה בקשה על 100 שקל, עדיין 50 אלף שקל שילמתם, ופתאום לא צריך את זה, והם הסכימו לשחרר את זה כי הם הבינו את הטעות שעשו, וזה רק בזכות המשפחה.

(24:05) אז אם יש משפחה שיכולה לעזור ולהרגיע, תישענו עליהם, הם אוהבים אתכם באמת.

(24:12) זה בעיניי דבר מדהים, אבל גם פה לשים איזושהי כוכבית, כי יש משפחות שגם לוקחות את הדברים לכיוון השני.

(24:20) כן, מי שטוב, מי שהוא אנשי שלום, מי שרוצה לממן את המלחמות, לא איתם.

(24:24) אבל פה גם צריך להרחיב את המבט, וצריך גם איזושהי התבוננות אמיתית וקצת מודעות למי אני ומי המשפחה שלי, כי יכול להיות מצב שדווקא האמא שלי, היא המחרחרת והאימא שלה היא דווקא שוחרת השלום אז נכון שהיא שלו ושהיא מהצד שלו אבל זה לא הזמן להתפנק.

(24:47) נכון אלה אותם נכדים.

(24:48) בדיוק.

(24:49) דבר עם הסבתא.

(24:51) תלך איפה שמציעים לך כרש הצלה ותשחרר איפה שהולכים להטביע אותך גם אם זה ההורה שלך או האח שלך או אחותך שעברה והגרוש שלה הוא…

(25:04) תמיד הם יסבירו לך גם שאתה צריך להבין אצלנו במקרה מיוחד הוא נרקסיסט, היא חולת נפש, כל מיני דברים כאלה.

(25:15) שדווקא אלה, בואי נגיד את זה, דווקא אלה אתם לא רוצים להיכנס אותם להליך משפטי.

(25:23) לא רוצים, נרקסיסטים זה אנשים הכי מסוכנים בבית המשפט.

(25:28) זה אנשים שצריכים מקום טיפולי.

(25:30) נכון, ואחד אחריהם, ואחד אחריהם זה אלה שמחלקים את התארים האלה לאנשים אחרים.

(25:37) אז, שנקרא…

(25:39) שתקתי.

(25:42) נקרא ולא אוסיף.

(25:44) אוקיי, עוד טיפ.

(25:45) עוד טיפ.

(25:46) מה, באיזה תחום?

(25:47) ילדים.

(25:47) ילדים.

(25:48) חמודים.

(25:49) אני מקווה.

(25:51) גם אנחנו עובדים בשבילה, הם אזרחי הטוב שהם יהיו חמודים.

(25:53) גם אם לא, בואו.

(25:55) אין ברירה, זה מה יש.

(25:57) כן, בדיוק.

(25:57) ועוד נלחמנו עליהם שיהיו איתנו, אז בואו.

(26:03) יש פה תהליך.

(26:03) זה חמודים.

(26:05) כשאת אומרת את זה, אבל בנות קופצות לי.

(26:07) היום אני עשיתי טעות, ואני עשיתי, זז מדריך בחדר כל שעון.

(26:12) וזה, עברתי יום.

(26:14) אז יצא שבבוקר לא הייתי עם הבנות.

(26:17) נעמה התקשרה אליי.

(26:19) אבל למה הלכת?

(26:20) לפחות שתעשה לי צמא.

(26:23) אוקיי.

(26:23) אתה עושה צמות?

(26:24) אני אלוף הצמות.

(26:26) מה אתה אומר?

(26:26) שתי בנות, מה זאת אומרת?

(26:28) איזה את רוצה, אני עושה לך מצעד, קוקיות, חופשי.

(26:30) אם יש לי גומיה אחת, שתי גומיות, אני אלוף צמות.

(26:33) אז סיניות אני לא יודע לעשות, אני לא…

(26:36) סיני, תצעדג.

(26:37) סיני זה אימא שלי עושה, אני מנסה ללמוד, אבל זה קשוח.

(26:41) אבל היא אומרת לי, איך…

(26:45) אבל למה אתה לא איתנו בבוקר?

(26:46) עכשיו אני אציץ בבוקר, כן, הם מכינות לעצמם אוכל וסנדוויצ’ים, אבל עליות שמה, הדברים הקטנים האלה, זה כל כך משמעותי.

(26:55) נכון, אז באמת הילדים עוברים פה איזשהו משהו, והם מסתכלים עלינו.

(27:04) בסדר, עכשיו, זה באמת כאילו, זה באמת שלב שהוא נורא נורא קשה, ואני באמת, אני גם מעיד על עצמי שאני זוכרת את זה, שזה היה, זה באמת, זה היה לי הדבר הכי הכי קשה.

(27:14) אתה בסערה, אתה בטלטלה, אתה על רפסודה בלב ים, אתה שבור, אתה כואב, אתה מפוחד, אתה מבוהל, אפשר להמשיך עם הרשימה הזאתי.

(27:26) ומסתכלים עליך הגוזלים האלה ואומרים לך, אוקיי, מה עכשיו?

(27:30) מה עושים מפה?

(27:33) ואתה צריך שנייה, מה שנקרא, להוריד איזשהו מסך ברזל על כל ה…

(27:37) רשימת עניינים שלך ולהיות איזשהו עוגן ואיזשהו קיר תומך.

(27:44) אז קודם כל, אני חושבת שצריך להיות פה קודם כל גם באיזושהי חבלה עצמית.

(27:50) גם אם קראנו עכשיו איזשהו מדריך של איך לטפל בילדים ומה לעשות ואיך לתווך ואיך זה, ופתאום כאילו פישלנו ופתאום הילד בא בוכה ונפנפנו אותו כי באמת אין לנו מאיפה להביא כרגע את הכוחות.

(28:07) להיות בחמלה, אנחנו, זה באמת כאילו, זה באמת תקופה שהיא מטורפת.

(28:13) אנחנו רק בני אדם.

(28:14) כן, אז מה שנקרא, גם מחר הוא יבוא לבכות לנו, הכל בסדר, יש הזדמנות לתקן.

(28:21) הדבר השני זה באמת לחשוב איך אנחנו בונים את התא המשפחתי החדש הזה.

(28:27) זה באמת איזושהי בנייה מחודשת, זאת אומרת, זה הורה עצמאי עם הילדים.

(28:33) בתוך איזושהי קונסטלציה חדשה, איך עושים את זה ואיך מייצרים את זה.

(28:40) מה אנחנו רוצים שיהיה בבית שלנו, מה אנחנו רוצים שיהיה להם בתוך חוויית הפיצול הזאת.

(28:50) אני יכולה למשל לספר מהחוויה ומהניסיון שלי, שכשאצלנו נפרדו הבתים, ובאמת אבא שלהם הלך ושכר איזשהו בית אחר.

(28:59) אז ישבתי עם כל ילד ואספנו מהחדר שלו כל מיני דברים כדי שהוא יוכל לקחת לבית השני.

(29:07) כדי שיהיה לו שם איזושהי הרגשת מוכרות, כדי שזה יהיה, כאילו מצד אחד הם בנו את הכל, קנו חדש מאפס, וגם זה משהו שהיה לי קצת קשה להכיל, ואני מודה שקצת קינאתי.

(29:19) כן, יש את ההורה שנשאר בבית עם האנדרטה, שכל מזכיר, ושאחד הולך עם הדברים החדשים.

(29:23) נכון, ואחד הולך וכאילו עף ומבצעים, ועכשיו אתה יודע, וכל אחד מקנה בשני כמובן.

(29:28) בדיוק, זה תמיד אמרה.

(29:28) המוזר בהתחלה, אנחנו יודעים בחדר שאחר כך אתם לא תראו את אותו דבר.

(29:33) כן.

(29:33) מי נשאר בבית זה משהו מאוד סימפולי.

(29:35) זה קסום, זה קסום לראות איך אתה רב על משהו ובסוף אתה מקבל את מה שאתה רוצה ואז אתה מקנא בשני שקיבל את הדבר האחר שלא רצית.

(29:43) זה מנפלאות הז’אנר.

(29:47) אבל לעשות איזה שהם מהלכים, ואני זוכרת שהרגשתי כל כך, הייתי כל כך גאה בעצמי שלמרות שאני מקנא ולמרות שאני מתבאסת ולמרות שאני זה.

(29:54) אני עושה פה משהו עכשיו בשביל הילדים שלי כדי שיהיה להם התחלה קלה, כדי שיהיה להם כיף, כדי שיהיה להם יותר נוח.

(30:03) אז באמת נקודות כאלה קטנות שאתה מרגיש שאתה קצת יוצא מאורך בשבילם, זה דברים שהם, אתה לוקח אותם אחר כך איתך קדימה למסע, אתה אחר כך מסתכל אחורה על עצמך ואומר לעצמך וואו, אני חלום.

(30:19) אני מדהים.

(30:20) ממש, נכון.

(30:21) וזה נורא נורא חשוב.

(30:24) עוד דבר.

(30:25) אם אתם לקחתם את המשבר הכי גדול, תדמיינו, בואו נעשה רגע איזה דמיון מודרך כזה.

(30:28) לעצום עיניים.

(30:29) בקשר שאתם, את יכולה.

(30:31) אבל תעצמו גם אתם עיניים.

(30:33) אם אתם נוהגים אז לא.

(30:35) אז לא.

(30:35) וגם אם אתם הולכים, אז רגע.

(30:38) ותדמיינו את עצמכם, שנים אחרי, אחרי שהתגרשתם, אחרי שעברתם את התקופה הזאת.

(30:45) והילדים שלכם מסתכלים עליכם בעיניים נוטצות ואומרים לכם אבא, אמא, אתם מושלמים?

(30:55) איזה מזל שאתם ההורים שלי.

(30:57) איזה מזל שאתם המודל שלי.

(31:00) תודה, באמת לימדתם אותי כל כך הרבה, רק ממי שאתם.

(31:05) ואתם מסתכלים על עצמכם במראה ואתם גאים בעצמכם על הדרך שעברתם.

(31:09) תחשבו איזו תחושה נפלאה.

(31:12) זו יכולה להיות.

(31:14) ועכשיו אני אחזיר אתכם לכאן ואני אגיד לכם, זה רק תלוי בכם, באיך שתפעלו.

(31:20) אם תפעלו בטוב, יהיה טוב, תפעלו ברע, יהיה יותר סיכוי שיהיה רע.

(31:25) אבל ממש אפשר לייצר את זה, אנחנו רואים המון זוגות כאלה, שבאמת יכולים להתגאות בעצמם.

(31:34) כן, עוד דבר.

(31:39) הדבר הבלתי נמנע הזה, לייצר את ההשוואה בין הבתים.

(31:44) אבא שיש לו בית עם פלייסטיישן ובריכה ובית שאין בו כלום.

(31:49) נכון.

(31:49) נכון.

(31:49) אני שומע את זה הרבה.

(31:50) הם לא ירצו לבוא אליי.

(31:51) הם לא ירצו לבוא.

(31:52) כי לא, אין לי פלייסטיישן, כי אין לי בריכה, כי אין לי זה.

(31:56) זה, מה שנקרא, שימו את זה בצד, זה שטויות.

(32:00) אפשר להגיד את זה כבר כמו שזה?

(32:01) כן.

(32:02) יאללה, בוא נגיד שזה, זה מה זה שטויות?

(32:03) זה שטויות.

(32:06) ביולוגיה, זה הרבה יותר עמוק מהדברים השטחיים האלה וילדים יודעים ומבינים, הם צריכים אתכם, לא כי הם בוחרים, הם צריכים את שתי ההורים שלהם וזה לא שזה לא כיף עם פלייסטיישן וזה לא שזה לא כיף עם מתנות וצעצועים אבל הם צריכים בטח בשנה הראשונה הרבה יותר מזה, הם צריכים את החיבוק הם צריכים את הקרבה, את השיחה, הם צריכים את זה.

(32:35) הפלייסטיישן הוא לא עונה על הצורך שלי שיתמכו בי, כי עכשיו המשפחה שלי התפצלה והשתנתה והיא עכשיו נבנית מחדש.

(32:44) אני צריך משהו בשביל ההגדרה העצמית שלי, כל כך הרבה יותר גדול מהפלייסטיישן.

(32:51) עכשיו, זה לא אומר, אני רוצה פה לעשות הפרדה, שזה בסדר שהמקרר יהיה ריק.

(32:56) זה לא בסדר, זאת אומרת זה לא קריאה לשחררו את הפלייסטיישן את הנושא כל הנושא הכלכלי, לא, לא, אנחנו צריכים לדאוג שיהיה…

(33:05) פלייסטיישן כדוגמה למשהו שיש שם ואין פה.

(33:08) אוקיי, כי בסוף, אני מושפע כי הייתה לי שיחה כזאת לפני כמה ימים, שהיא אמרה לי, אבל יהיה לו פלייסטיישן ולי לא יהיה מה לאכול, אמרתי לו, אוקיי, אז זה בסדר שיהיה לו פלייסטיישן, אבל אנחנו צריכים לדאוג שלך יהיה מה לאכול, זה לא באותו מישור.

(33:23) ברור.

(33:24) יש עוד כל מיני סוגים של השוואות שהן בלתי נמנעות, כמו מה בבית השני עושים, מה בבית השני אוכלים, כן טוב, זה לא טוב, איך מבלים, איפה מבלים, מה החינוך, על מה מקפידים, היא יושבת איתם על שיעורים, היא לא יושבת איתם על שיעורים, למה היא לא יושבת איתם על שיעורים, הוא מקפיד על שעת שינה, הוא לא מקפיד על שעת שינה.

(33:50) הביאה בן זוג, הוא הביא בת זוג, כל השדרים האלה לילדים, כל החקירות הכביכול סמויות האלה שאנשים עושים לילדים כדי להבין מה קורה שם בצד השני, זה לא סמוי.

(34:04) הילדים מבינים, זה מייצר אצלם אי נוחות נוראית.

(34:10) נוראית.

(34:11) הם לא רוצים, הם לא רוצים להיות הצינור הזה, הם לא רוצים שתשאלו אותם על מה…

(34:17) מה קורה בבית השני, מספיק אפילו שיהיה איזה, מה שנקרא איזה כזה חצי גלגול עיניים כשהוא מספר הילד שבערב האבא הזמין פיצה ולא חתך סלט כדי שהילד ירגיש פשוט מזעזע.

(34:33) הוא גם חשף את הסוד, הוא גם מבין שאני מסתכלת עליו עכשיו בצורה כזאת קצת לא טובה.

(34:42) כל דבר שמייצר אצל הילדים את הקונפליקט נאמנויות הזה.

(34:45) באמת באמת להתאפק להתאפק זה לא קריטי גם לדעת את כל הפרטים האלה הפרטים אם רוצים לדעת את הפרטים צריך לחתור ליחסים טובים ליחסים פתוחים במובן של פתיחות בתקשורת בין הגרושים.

(35:01) חברות אתם רוצים לדעת מה קורה תהיו חברים.

(35:03) בדיוק עכשיו אם אתם לא חברים אז אתם לא תדעו מה קורה.

(35:06) נכון.

(35:07) זאת אומרת תדעו מה שמה שמה שיספרו לכם אבל בלי כל החקירות האלה זה זה באמת באמת באמת מזעזע.

(35:14) כמובן בלי ביקורת על ההורה השני, מה הוא עושה, איך הוא עושה, איך הוא מתנהל, למה הוא מתנהל.

(35:24) מגיע שלב שבו נכנסים לתמונה בני זוג.

(35:27) אני רוצה להגיד רק, לחדד את הביקורת, לא כי לפעמים יש ביקורת מוצדקת.

(35:32) אין לילד מה לעשות עם זה.

(35:33) בדיוק, אה, מול הילד לעולם לא.

(35:36) מול ההורה יכול להיות שיש לכם ביקורת.

(35:37) אבל צריך לאתר את המנגנונים, לדבר עליהם, אבל לא מול הילד, כי לילד זה פשוט לזרוק עליו את הזבל ואין לו איך לפנות אותו.

(35:46) נכון, אנחנו מדברים עכשיו על מה לעשות עם הילדים, איך להתנהג ואיך להתנהל עם הילדים ביחס לכל האירוע הזה.

(35:53) ברור שאפשר לדבר אחד עם השני, וגם פה אגב, אני חושבת שיש ביקורת שאפשר לסנן.

(36:03) בסדר?

(36:03) זה כמו ש…

(36:05) תני לי דוגמא.

(36:05) אם אני עכשיו, לא נראה לי שאתה 1.85 מטר, ואני אומרת לך, נדב, תהיה 1.70 מטר.

(36:11) אין לך מה לעשות עם זה.

(36:14) נוגה, כשכרנו, אמרה לי שהיא 1.70 מטר, אז ככה עבדה עליי, כי מהגובה שלי זה נראה כולו אותו דבר.

(36:19) אז אני קצת אדרך פה נקודה, אבל באמת שאין לי מה לעשות.

(36:22) תראה, אם אכלת את השקר ואתה חייב פה בשלום, אז אין פה שום בעיה.

(36:28) מצוין, אין קונפליקט, אבל יש עניין של באמת טיפה לסנן, טיפה למנן, טיפה…

(36:38) מילים שאמרנו על ההורה השני, הילד לעולם לא ישכח, יגיד לכם את זה כל ילד שההורים שלו יגרשו.

(36:46) כל משפט שאבא אמר על אמא, או אמא אמרה על אבא, הוא נחרט.

(36:51) למה?

(36:52) כי אני 50% אבא ואני 50% אמא, זהו גנטיקה.

(36:56) כן.

(36:56) ואז ברגע שההורה השני שאני מקשיב לו, הוא ההורה שלי, הוא אני, הוא אומר משהו על ההורה השני, אז הוא מדבר עליי.

(37:06) ותחשבו שאבא שלכם או אמא שלכם היה אומר לכם, אתם טיפשים, אתם מטומטמים.

(37:17) זו תחושה שהיא…

(37:19) בלתי, אי אפשר, זו תחושה שלא תעזוב אתכם.

(37:22) זה משפט שכל ילד שעורך משלו התגרשו וחווה את זה יגיד לכם, זה לא נעלם.

(37:27) זו צלקת שברגע שהיא יוצאת מהפה אתם יכולים לראות אותה עפה ונדבקת על הלב של הילד שלכם ולא יוצאת.

(37:35) לכן אסור להגיד שום דבר לא טוב על ההורה השני מול הילדים.

(37:43) אסור, המחיר שהם ישלמו על הפליטת פה הזו שלנו, על הרגע הפורקן הרגעי הזה, היא בלתי ניתנת.

(37:51) אני רוצה להוסיף על זה עוד משהו, גם אנחנו נשלם על זה מחיר, בסדר?

(37:56) כי אם אני אגלגל עיניים, ואם אני אפלוט הערות ארסיות, כשהילדים שלי מספרים על משהו שקשור לחצי חיים האחרים שלהם אצל אבא ובבית של אבא, אני אשלם מחיר, והמחיר יהיה שהילדים לא ישתפו אותי, הם לא ידברו איתי, הם לא יספרו לי, ואני אמצא את עצמי באיזושהי מין סיטואציה שחצי מהחיים של הילדים שלי הם איזה סוג של חור שחור, שאני לא, אין לי מושג מה קורה שם.

(38:22) וזה אחד הדברים שהם באמת הכי קשים לנו בגירושין, אנחנו, אתה יודע, אנחנו נולדנו להיות הורים, אף אחד מאיתנו לא חשב שנרד פתאום, שאני ארד לחצי משרת אם, בסדר?

(38:32) אני, זה הרי, זה די, זה מנוגד לביולוגיה, בסדר?

(38:36) למסור את הילדים שלך לחצי מהזמן, לא לדעת מה קורה איתם, איפה, מה, מה, מוכלים, ישנים, מה, מה הם לובשים, חם להם, קר להם, זאת אומרת, הדברים הכי בסיסיים.

(38:46) ואם אנחנו רוצים להטיב את המצב שלנו בדבר הזה, וכן לייצר לעצמנו איזושהי גישה גם לחצי השני של החיים, ובכלל, ככל שילד חי יותר בסיטואציה שבה יש מסך ברזל שיורד בין שני חצאי החיים שלו, והוא פשוט, אנחנו הופכים אותו להיות בן אדם שמנהל חיים כפולים.

(39:06) שפה יש…

(39:08) זה נורא נורא קשה, זה נורא קשה, אני חושבת שהדבר באמת, אם לזקק מכל מה שדיברנו ומכל מה שאמרנו על הקשר שלנו עם הילדים, לתת להם את ההזדמנות לשמור על הדבר הנורא בסיסי הזה, שיהיה להם חיים אחד, בסדר?

(39:25) שלא ינהלו שני סטים של חיים, שיהיה להם איזשהו חיים כפולים, חיים מפה וחיים משם.

(39:32) זה משהו שאני לא יודעת איך הנפש בכלל יכולה לשאת דבר כזה ומה התוצאות של דבר כזה.

(39:40) זה מקפיץ לי, היו לי פה שני פרקים שדיברנו על זה, אחד עם רונית זמורד, שדיברת על הילדים, שמטפלת בילדים, ואחד עם מנבל קביסון-בראון, שהיא בניגור ההורי הנפלאה, ואני לא זוכר מי מהם סיפרה, אבל זה בשתיהן היה מאוד דומיננטי, היה איזה מקרה.

(39:58) שילד משחק עם אמא טאקי, ועם אבא הוא לא יודע מה זה טאקי.

(40:03) זאת אומרת, הוא לא, הוא עושה כזו הפרדה, כזו מחיצה, של עולמות שונים לחלוטין, באחד הוא יודע מה זה טאקי, אחד הוא לא.

(40:11) כאילו אין לו את ה-knowledge איך להפעיל את המשחק.

(40:13) אין, הוא לא מכיר אותו.

(40:14) אני לא יודע מה, הוא מביא לי טאקי, ואני לא עם ההורה שלי, אני לא יודע מה זה.

(40:18) לא יודע איך משחקים את זה.

(40:19) זה המקרה שכבר הגיע לפסיכוטיות.

(40:23) זאת אומרת, זה מקרים שההקצנה הזו של ההורים, זה הזמן שלי, זה הזמן שלך, בלי להבין שהילד הוא 100% מהזמן חווה את העולם הזה, הוא לא יכול לגדול בשתי עולמות, זה נזק שהוא פשוט קטסטרופלי, וההורים שלא מבינים כי הם מוצפים, אני מבין את ההצפה, אבל פה יש לנו אחריות לעשות.

(40:46) אבל אני רוצה להכניס לזה עוד דיפ.

(40:48) אני יכול…

(40:50) בקשה.

(40:51) טיפ שהוא בקשה, אמרתי לכם להיעזר במשפחה.

(40:54) עכשיו אני רוצה להגיד למשפחה.

(40:56) כשמישהו מוצף, כשמישהו אומר להורי השני, הוא נורא, הוא מגעיל, הוא כל הזמן משמיט, צריך לשים לב שבהתחלה זה מובן.

(41:06) בהתחלה אנשים שמתגרשים, הם נותנים את ההצדקות ללמה.

(41:11) אנחנו מבינים שהלמה לא חשוב, כי ברגע שהתחלתם, עכשיו אנחנו עסוקים במה יהיה.

(41:14) מה היה הוא היה, אין מה לעשות איתו.

(41:18) אבל אם אתם רואים שההורה ממשיך לדבר על מה היה ומה ההורה עושה לו ולא מצליח לדבר על העתיד, שם יכול להיות שאני מצטער להגיד, נכון כולנו עכשיו אינדיבידואלים, אבל אנחנו עדיין צריכים את המשפחה והקהילה, ויכול להיות שאותו אדם שאתם מאוד אוהבים צריך עזרה יותר גדולה.

(41:38) הוא יותר צריך את הזרקור שנכוון לו.

(41:42) ולהגיד, תשים לב, אולי גם לך יש אחריות ואולי בוא ניקח גם כן אותך לעזרה או לתיאור מורי או לגישור או להדרכת הורים כדי לתת לו כלים, כי יכול להיות שההורי השני הוא נוראי, באמת, אבל זה מה יש אנחנו לא יכולים להשפיע על המעשים של ההורי האחר, אנחנו יכולים להשפיע על המעשים שלנו ולפעמים אנחנו ממש צריכים את הגורם החיצוני שאנחנו סומכים עליו שיבוא ויגיד, תשמע, אתה צריך פה עזרה, בוא אני אבוא איתך, בוא אל תגיב להורה השני הודעות בלי שאני עובר איתך על מה אתה כותב או מקליט, פשוט לא להגיב מהבטן, הם צריכים עזרה, אדם מוצף, אדם שדורסת אותו, מרגיש שדורסת אותו משאית כל הזמן, הוא לא מתנהל בצורה טובה, הוא יכול שהוא מדבר, הוא נראה מעולה, הוא יוצא, הוא נהנה, אבל אתם רואים שהוא עושה מהלכים שהם לא תקינים?

(42:39) כנראה יש שם משהו בפנים לא תקין, וזה מובן, וזה נורמטיבי.

(42:43) אנחנו לא באים לא לנרמל, אנחנו באים דווקא לנרמל את הסיטואציה הזו, אבל אותו אדם לא יכול לפעמים להתנהל לבד, הוא צריך עזרה של אנשים שהוא סומך עליהם.

(42:55) כמובן לא עורכי הדין, אל תירוצי לי פה לעורכי הדין שיש להם את האינטרס הכלכלי דווקא שהוא יותר יהיה בהקצנה, שוב לא כולם, אבל מישהו באמת בא בטוב, יגיד לו שהוא צריך טיפול בבני משפחה ולא ידחוף אותו להגיש עוד בקשות בבית המשפט.

(43:10) אגב, בהרבה מקרים אתה יכול לראות שזה מאפיין אנשים שהגיעו לקצה הדרך בהליך המשפטי.

(43:19) בסדר, הליך משפטי זה משהו שלוקח בדרך כלל שנתיים, שלוש, ארבע, מצטיינים מגיעים גם לחמש ושש.

(43:28) וזה תהליך שהוא בעצם הופך אותך להיות בן אדם ש…

(43:33) מצטיינים.

(43:36) אין בו אותנטיות, בסדר?

(43:38) ההורות מפסיקה להיות אותנטית, אתה הופך להיות אדם מפוזיציה, הורה מפוזיציה.

(43:45) כי כל מה שאתה עושה וכל מה שאתה פועל…

(43:47) הוא כדי לבסס את הטענות שלך או את ההגנות שלך.

(43:54) אני רק אעשה שיעורי בית עם הילדים כדי להראות שאני הורה טוב.

(43:57) כן, או אני למשל, אסור לי לעשות שום דבר שיראה שיש לי כסף, או אני אכתוב לו ככה וככה ואחר כך אני אגזור את זה ואני אדביק את זה לתביעה, לבקשה.

(44:11) בסוגריים, אף אחד לא קורא את זה, כאילו, תשכחו מזה.

(44:15) רק אתכם.

(44:17) השיפוט הוא ממש רפרפני כזה, אבל רגע, מגיע איזשהו רגע שזה נגמר.

(44:24) עכשיו, יש הרבה אנשים שהתהליך הזה הוא קצת מחזיק אותם, הוא נותן להם איזושהי מסגרת, כי באמת כל דבר שהם כותבים הם כותבים מתוך הפוזיציה, וכל דבר שהם אומרים הם אומרים מתוך הפוזיציה, וכל דבר שהם עושים הם עושים מתוך הפוזיציה.

(44:36) ואז מגיע פסק הדין, וזה נגמר.

(44:40) ואז יש איזשהו וואקום, ופתאום אוקיי, אין את המישהו שיגיד לה, אין את המישהו הזה מעל שמדמיינים שיש, שיראה וייתן את העל הראש ויעשה את הנו נו נו.

(44:59) עוד בקשות, עוד בקשות, עוד בקשות.

(45:01) לא, ואז אתה יודע, ואז בעצם זה הרגע שבו כאילו עורכי דין…

(45:04) יוצאים מהתמונה, בסדר?

(45:06) הם מפטרים את הלקוח בזמן הזה.

(45:08) כי זהו, כבר בית המשפט אומר להם, אל תגיש לי בקשות, אין לך פרו…

(45:10) תראה, יש רגע שבו השכר טרחה, מה שנקרא, כמות העבודה מתחילה להפוך להיות לא משתלמת ביחס לשכר טרחה ששולם.

(45:17) זה הרגע שבו העורכי דין נעלמים מהתמונה, אלא אם כן אתה רוצה להמשיך ולהוסיף, להחזיק אותם על ריטיינר.

(45:24) אבל אין, מגיע בסוף, אתה יודע, רוב הזוגות כן, הם לא מנהלים מאבקים של שנים ארוכות עם אין סוף בקשות.

(45:31) ברוב זה עניין של שנתיים שלוש.

(45:33) מגיע פסק דין.

(45:35) הרוב מתוך אלה שטובים, יש מעט, הרבה הרבה יותר פחות טובים.

(45:39) לא, לא, ברור, ברור, מתוך אלה שהידרדרו לתהום הזאת.

(45:43) פונה כבר 20 אחוז.

(45:44) יש 20 אחוז בערך מאלה שהתגרשו שבמלחמות.

(45:49) הם פשוט צועקים מאוד מאוד חזק, זה הבעיה, ומושכים את אלה שהם בחרדה, מושכים אחריהם.

(45:54) כן, אבל…

(45:56) אבל זה מיעוט קיצוני.

(45:57) אבל השיח פה הוא בעצם על הרגע שאחרי, בסדר?

(46:01) וברגע שאחרי, זה המקום ששם, זה מתחבר פשוט למה שאמרת על המשפחה.

(46:07) זה המקום שבו אתה כן לפעמים צריך לתפוס את הבן אדם, כי אם עד עכשיו העורך דין החזיק אותו, ואמר לו לא לא לא, אל תכתוב לה ככה, זה לא משרת את התיק שלנו בצורה טובה, אז עכשיו זה המקום של המשפחה להגיד אוקיי, כאילו בכלל התהליך המשפטי.

(46:23) הוא כל המהות שלו, הוא התעסקות והתבחבשות בעבר, מה היה, מה היה, מה היה.

(46:30) ברגע שזה נגמר, זהו, כבר אין ברירה, חייבים להסתכל קדימה, חייבים להתחיל לבנות איזשהו עתיד.

(46:34) וזה המקום שבאמת המשפחה, החברים, האנשים שאוהבים, כשרואים שזה לא קורה, מה שנקרא, דחיפה קטנה.

(46:46) מעולה.

(46:46) איך אומרים, גם בעיטה בתחת זה צעד קדימה.

(46:53) אוקיי, טוב נראה לי נתנו ב…

(46:56) כן, עשינו, נתנו פה ערך ב-46 דקות, עד עכשיו אנחנו…

(47:01) סגרנו לאנשים חמש שנים מהחיים, זהו.

(47:04) ממש ככה, באמת, את יודעת, אנחנו אומרים את זה ככה, כי זה מאוד ברור לנו הדברים האלה, אבל באמת אני אגיד לכם, אם תפעלו לפי הכללים שאמרנו, החיים שלכם יהיו הרבה הרבה יותר טובים, קלים, שמחים, מאושרים, שלכם.

(47:18) של ההורה השני ושל הילדים שלכם.

(47:22) זה עובד, זה פשוט עובד.

(47:24) אתם רק צריכים לבחור בלבחור איך אתם רואים את הסיטואציה, איך אתם מגיבים אליה.

(47:30) לא להגיב מהבטן, לעטוף את עצמכם באנשים טובים, להסתכל על העתיד, להבין שאתה לעולם לא תתגרש מגרושתך, היא תמיד תהיה שמה, לכל החיים, ולעולם לא תצטערו.

(47:42) על משהו שלא אמרתם.

(47:45) זה הכותרת של הפרק.

(47:48) לא, כבר אמרנו כותרת, לא נעשה.

(47:51) זהו, אני אוהב את הכותרת, לעולם לא תתגרש מגרושתך, זה כותרת מהממת, ככה אני אעשה את זה.

(47:55) כמו שאמרת, זה בא לנו תוך כדי.

(47:58) ככה, זה התהליך.

(48:01) טוב, אלונה, אני מאוד מעריך ומודה לך שבאת.

(48:06) אני מזמין אתכם.

(48:08) לעקוב אחרי אלונה, לתגובות שלה, היא מגיבה שם הרבה, אפילו קפצה לי איזו תגובה שלך כשקראתי השבוע על אספות ההורים, שאת אמרת שאנחנו הבנו מהר מאוד שאספות ההורים זה די משעמם ומיותר, ובכלל גם ככה לא הולכים, במקום לריב, כי היה ריב, מי הולך, ואם אפשר לבוא, והאם אחלה משולבת, האם זה, ו…

(48:29) כן, לא, זה היה זה, שאתה יודע, שאנשים פתאום אחרי הגירושים רוצים כאילו להפוך להיות הורים יותר מצטיינים ממה שמ…

(48:35) היו קודם, אז אם פעם, אתה יודע, היינו רבים, תלכי את, לא תלך אתה, עזבי, אין לי כבר, לא מתאים לי, כן, זה, טוב, בסוף מישהו הולך, פתאום אחרי הגירושים, פתאום הם מתחילים להגיע בצמד.

(48:45) עכשיו הילדים מסתכלים, אומרים כאילו, תגידו, אתם בסדר?

(48:48) כאילו, מה קורה איתכם?

(48:49) מה אתם באים פה עכשיו לעשות פה מופע משפחתי?

(48:52) כאילו, בואו, תישארו רגיל, תהיו רגילים, תהיו נורמטיביים.

(48:55) נכון.

(48:56) הורה אחד בא, מקטר על זה קצת, מעביר את המסר לשני, שלום.

(49:00) נכון, גם אפשר.

(49:03) תעשו מה שנכון לכם, זה מה שאנחנו פה אומרים, אבל בשיתוף פעולה.

(49:08) תודה לכם שהאזנתם.

(49:10) אני מבקש, אם קיבלתם ערך מהפרק הזה, ואתם מכירים, ואתם בטוח מכירים, מישהו שהתגרש, בטוב או בלא בטוב, ורוצה לחיות חיים יותר טובים, תעבירו לו את הפרק הזה, בבקשה מכם.

(49:25) תלכו לו את הלינק, תגידו לו שמעתי את זה ונראה לי שגם כן יכול לגעת בך כי ככל שהם יקבלו יותר מידע ואת הכלים יהיה להם יותר קל וככה אנחנו גם כן נאיר יותר אור שיעלים את כל החושך הזה שכל המלחמות הגירושים שחווינו בשלושים השנים האחרונות עשו פה, אנחנו פה לתקן את זה אז תעשו לייק תעשו, תלוי לנו ככה לחשיפה, תעשו לייק, תתייגו, תשתפו, אפשר לצפות בנו גם ביוטיוב, גם דרך האתר, אפשר לראות, להאזין בכל המדיות, פשוט קחו את הידע, תעבירו אותו, תפיצו אותו, ובואו נעשה טוב למשפחות הגרושות והילדים שלהם.

(50:11) תודה רבה.

(50:12) תודה, תודה לך.

(50:13) תודה.