בפרק 111 של “משהו עם גישור”, נדב נישרי מארח את האנתרופולוגית החברתית אורית אבואב לשיחה רחבה על השאלה מה קורה כאשר תחושת הסדר מתערערת, וכיצד חברות שונות מצליחות לשמור על יציבות גם ללא שלטון מרכזי חזק. דרך מבט אנתרופולוגי על ציידים-לקטים, שבטים, קהילות דתיות, מנגנוני פיקוח חברתי, נאמנויות צולבות וטקסי יישוב סכסוכים, הפרק בוחן מה ניתן ללמוד על החברה הישראלית, על כוח הקהילה ועל האפשרות להחליף ניכור, פחד והתפרקות בבניית קשרים, אחריות הדדית ויכולת מחודשת לפתור מחלוקות מתוך שייכות ולא מתוך מאבק.

בפרק 110 נדב נישרי יוצא מגבולות הגישור הזוגי והמשפחתי אל המרחב הרחב יותר – החברה כולה. דרך ניתוח חד של השיח הציבורי, הוא מסביר כיצד השפה שבה אנו משתמשים, ובעיקר המילה “צריך”, מייצרת ניכור, תסכול והסרת אחריות. במקום זאת, הוא מציע מעבר לשיח של “צורך” – שיח אישי, מחובר, שמתחיל באדם ולא בקבוצה. הפרק עוסק בהשפעת התקשורת, בהתפרקות הקהילתיות, וביכולת של כל אחד מאיתנו לייצר שינוי אמיתי דרך מפגש ישיר, הקשבה ושיחה. זהו פרק עומק שמחבר בין עקרונות הגישור לבין המציאות החברתית הרחבה, ומציע דרך פרקטית להתחיל לבנות מחדש שיח אנושי, מחבר ולא מפלג.

הסכם גירושין הוא אחד המסמכים החשובים ביותר בחיי משפחה שנפרדת, אבל דווקא משום כך חשוב להבין שהוא אינו המטרה עצמה, אלא תוצר של תהליך נכון. בפרק 109 נדב נישרי מסביר מה באמת צריך להיות בהסכם גירושין, למה הוא חייב להיות ברור ופשוט להבנה, מתי נכון לתת לו תוקף של פסק דין, מי מוסמך לאשר אותו, ומה ההבדל בין בדיקת ניסוח לבין חוסר שביעות רצון מההסכמות עצמן. זהו פרק חשוב לכל מי שרוצה להבין איך בונים הסכם שמייצר ודאות, מונע מחלוקות עתידיות, ושומר על ההורים ועל הילדים גם שנים קדימה.