הילדים לא יזכרו למה התגרשתם – אבל הם כן יזכרו איך התגרשתם
גירושין הם משבר עמוק שמערער כל היבט בחיי המשפחה: מהתחושה האישית והעצמאות, דרך הזהות המקצועית ותפקיד ההורה, ועד הקשרים הזוגיים, החברתיים והקהילתיים. לא מפתיע שהתגובה הטבעית למצבים כאלה היא חרדה ובלבול. בפודקאסט זה נדב נישרי מתמודד בגובה העיניים עם המשבר הזה, ומראה כיצד ניתן להפוך אותו להזדמנות להורות מודעת, לשיתוף פעולה הורתי ולדוגמה אישית חיובית לילדים.
המסר המרכזי של הפרק ברור: הילדים לא יזכרו את הסיבה לגירושין, אלא את האופן שבו ההורים בחרו להתמודד. נדב נישרי מדגיש שכל הורה יכול לבחור לספר סיפור של חוזק, בגרות ושותפות – גם כאשר המשפחה עוברת שינוי. במקום להתמקד במאבקים והאשמות, הפרק קורא להורים לקחת אחריות על הסיפור המשפחתי וליצור סביבה תומכת גם בזמנים של כאוס.
עיקרי הדברים בפרק:
- הכרה בחרדה ובכאוס הטבעיים שמלווים תהליך גירושין.
- הפיכת המשבר להזדמנות לצמיחה: הורות מודעת ותקשורת שיתופית בין ההורים.
- הדגשת הדוגמה האישית: הילדים יזכרו את דרך ההתנהלות של ההורים ולא את הסיבות לגירושין.
- בחירת תגובה של חוזק ובגרות: שמירה על שותפות הורית חיובית למרות השינוי המשפחתי.
- בניית תחושת ערך ומסוגלות אישית במהלך התהליך: להראות לילדים שאפשר לצאת מהקושי מחוזקים.
- תקשורת בונה ושגרה יציבה לילדים גם בתקופת השינוי.
התמודדות עם חרדה וכאוס
בפרק זה מתמקדים גם בכלים המעשיים להתמודדות עם החרדה והכאוס שמלווים גירושין. נדב מדגיש את חשיבות שמירה על שגרה יומית יציבה ותקשורת פתוחה ומכבדת בין ההורים. הוא ממליץ ליצור סביבה רגועה ככל האפשר, לדבר עם הילדים בגובה העיניים ולהקשיב לרגשותיהם. באמצעים אלה ניתן להפחית את תחושת המתח ולספק לילדים תחושת ביטחון בתוך אי הוודאות שמצבים כאלה מביאים.
הפרק מציע נקודת מבט אופטימית על תקופת המעבר: במקום לראות את הגירושין כסיום דרמטי, ניתן להיווכח שבמקרים רבים ההורים דווקא יוצאים מהתהליך עם תחושת גאווה עצמית מחודשת וביטחון אישי מחוזק. ההבנה שהילדים זוכרים בעיקר כיצד הוריהם התמודדו עם המשבר מעודדת הורים לבחור בדרכי התמודדות שנותנות כבוד הדדי ותחושת ביטחון, במקום ליצור סיפור של כאב וניכור.
האזינו לפרק המלא של נדב נישרי והכירו את הכלים שיעזרו להורים לנהל את המשבר בצורה בוגרת ותומכת. לקבלת ייעוץ והכוונה או לקביעת פגישת היכרות עם נדב נישרי, פנו אלינו ונציגנו ישמחו ללוות אתכם בתהליך.
שאלות ותשובות – גירושין מנקודת מבט של ילדים
הדבר החשוב ביותר הוא שהילדים אינם חווים את הגירושין דרך הסיבה, אלא דרך החוויה. הם לא יזכרו למה התגרשתם – הם יזכרו איך התגרשתם. ולכן מוקד העבודה אינו בהסברים, אלא בהתנהלות. זו הבחירה בין מודל של מאבק למודל של שיתוף פעולה.
לא. ילדים אינם יכולים להכיל את המורכבות של מערכת יחסים זוגית, והניסיון להסביר להם “למה” מכניס אותם לעולם רגשי שהם לא בנויים לשאת. מעבר לכך, כל הסבר כזה עלול לפגוע בדמות של אחד ההורים – ובכך לפגוע גם בילד עצמו, שהוא חצי מכל אחד מהם.
חשוב להעביר מסר של יציבות ואהבה. להסביר שהמשפחה משתנה, אבל לא מתפרקת. להדגיש שהם לא מאבדים – אלא מקבלים מציאות חדשה שבה הם עדיין אהובים, עדיין שייכים, ועדיין בטוחים. המיקוד הוא בעתיד ובמה שכן נשאר, ולא במה שאבד.
ילדים חווים את התקופה דרך ההתנהגות של ההורים. הם רואים כל מבט, שומעים כל טון, ומרגישים גם את מה שלא נאמר. גם “שקט מתוח” הוא מסר. ולכן האחריות של ההורים אינה רק על מה שהם אומרים – אלא על איך הם מתנהלים.
כי תחושת הביטחון של ילדים תלויה בהורים. כאשר ההורים לא יציבים – הילדים לא יציבים. בגירושין, הבסיס של החיים מתערער, ולכן חשוב במיוחד לייצר מסגרות ברורות: זמני שהות, שגרה, מסרים עקביים. ודאות אינה מבטלת את הקושי – אבל היא מאפשרת להתמודד איתו.
המפתח הוא נרמול. להציג את המצב כחלק מהחיים, לא כמשהו חריג או חריג מדי. ילדים מסוגלים לקבל שינויים הרבה יותר טוב ממה שהורים חושבים – כל עוד הם מרגישים שיש מי שמחזיק את המציאות. השפה חשובה מאוד: לא “הבית של אבא” ו”הבית של אמא”, אלא “הבתים שלנו”.
כן, אבל לא באופן מיידי. בהווה זה קשה, וזה בסדר. העבודה היא לטווח הארוך. אם ההורים פועלים בשיתוף פעולה, בונים שגרה חדשה ומייצרים מודל חיובי – הילדים יסתכלו אחורה ויראו תהליך שהם יכולים להתגאות בו.
הטעות הנפוצה היא לפעול מתוך הצפה. כאשר ההורים מוצפים רגשית, כל אמירה קטנה הופכת לטריגר, והתגובות הופכות להיות לא פרופורציונליות. במצב כזה, ההורים עלולים לקבל החלטות קיצוניות – כמו פתיחת הליכים משפטיים – שמחריפות את הקונפליקט במקום לפתור אותו.
קודם כל להכיר בה. להבין שזה טבעי. לאחר מכן – לדאוג למרחב שבו ניתן לפרוק את העומס: טיפול, שיחה עם איש מקצוע, או כל מסגרת שמאפשרת לעבד רגשות. כאשר ההורה פחות מוצף – הוא מסוגל להכיל גם את הילדים וגם את ההורה השני.
כן. כאשר ההורים אינם פנויים רגשית, חשוב שיהיה מבוגר נוסף שיראה את הילד – מורה, יועצת, מטפל. זה לא מחליף את ההורים, אבל זה יוצר רשת ביטחון נוספת.
לא דרך הילדים. לעולם לא לערב את הילדים במחלוקות. כאשר יש פערים, יש לנהל אותם בין ההורים – ואם צריך, בעזרת צד שלישי. חשוב לשמור על חזית הורית אחידה כלפי הילדים, גם אם מאחורי הקלעים יש מחלוקות.
במקום להילחם, עדיף לנסות לשתף פעולה. לשאול, להציע, להקשיב. כאשר פועלים מתוך ביקורת, הצד השני מתגונן. כאשר פועלים מתוך רצון לעזור – יש סיכוי לשיח. אם זה לא מצליח, ניתן להיעזר בגורם ניטרלי שיתווך את השיח.
לא בהכרח. גירושין עצמם אינם הגורם המרכזי לפגיעה. הדרך שבה ההורים מתגרשים היא זו שמשפיעה. ילדים יכולים לגדול בסביבה יציבה ומיטיבה גם אחרי גירושין – ולעיתים אף יותר מאשר בבית שבו יש מתח מתמשך.
על ידי בחירה מודעת. במקום לפעול מתוך פחד או תגובה, לבחור לבנות משהו חדש. להשקיע בעצמכם, לפתח תחומי עניין, לייצר חיים מלאים. הילדים לומדים מההורים לא רק איך מתמודדים עם קונפליקט – אלא איך חיים אחרי משבר.
כי זו תקופה של אנרגיה גבוהה ושינוי. למרות הקושי, יש בה גם פוטנציאל אדיר לבנייה מחדש. החלטות שמתקבלות בשלב הזה – על שיח, על שיתוף פעולה, על כיוון החיים – משפיעות לטווח ארוך.
שאתם המודל. לא מה שתסבירו לילדים, אלא איך תפעלו. כל פעולה שלכם נרשמת. כל בחירה שלכם יוצרת מציאות. ולכן השאלה המרכזית אינה מה קרה – אלא איך אתם בוחרים לפעול עכשיו.
תמלול מלא של הפרק
(0:46) הילדים שלכם לא יזכרו למה התגרשתם.
(0:49) הם בהחלט אבל יזכרו איך התגרשתם.
(0:52) גירושין זה משבר.
(0:54) אי אפשר לקחת את זה מאיתנו.
(0:56) גירושין זה משבר גדול.
(0:58) זה השלב שבו אנחנו מגלים שכל החלומות והמטרות שהגדרנו כשהיינו ילדים, כשדמיינו איך תיראה המשפחה שלנו, איך ייראו החיים שלנו, אנחנו מגלים פתאום שהכול משתנה.
(1:15) בין אם אנחנו היוזמים, ובין אם לא, עכשיו צריכים להתמודד עם שינוי אדיר בחיים.
(1:22) הכול.
(1:23) תחושת העצמאות שלי שמשתנה.
(1:26) ההורות שלי שמשתנה.
(1:27) הקריירה שלי, החברים שלי, הקהילה שלי.
(1:31) הכול עומד להשתנות.
(1:33) וזה מכניס אותנו לחרדה מאוד גדולה.
(1:35) וזה מובן וזה בסדר.
(1:37) ואנחנו כאן כדי להסביר איך להתמודד עם החרדה הזו, איך לפעול בצורה טובה ובשיתוף פעולה.
(1:44) איך להפוך את התהליך הזה לאירוע שכתוצאה ממנו אתם גם תוכלו להתגאות בעצמכם, להראות מסוגלות הורית מאוד גבוהה, להוות מודל חיובי לעצמכם, בעיקר לילדים שלכם, ובאמת לחיות חיים הכי טובים שיש.
(2:01) אז בפרק הזה אני רוצה קצת לדבר על הגירושין מזווית הראייה של הילדים ומה אנחנו עושים ומה צריכים לעשות כדי לאפשר להם באמת, אבל באמת לצאת לדרך החדשה.
(2:15) גם הם, גם החיים שלהם משתנים בצורה הכי טובה, שגם תחסוך מאיתנו הרבה אתגרים וכאבים, וגם תפגע.
(2:23) גם תחסוך מהם את הפגיעות והנזקים שגירושין יכולים להוביל, וממש לייצר חיים מאושרים.
(2:31) אז כמו שהתחלתי ואמרתי בהתחלה, הילדים לא יזכרו הלמה התגרשתם, אלא אם כן אתם, כמובן, תגידו להם התגרשנו כי כך וכך, תצלקו את נשמתם, שכמובן, אל תעשו את זה.
(2:45) אני מדבר בצורה מאוד ברורה.
(2:47) הילדים לא צריכים לדעת למה ההורים שלהם מתגרשים, כי הם לא יכולים לנתח, הם לא יכולים להבין, הם לא יכולים…
(2:55) הם גם לא צריכים להחזיק את המורכבות הזו.
(2:59) וההורה השני, לא משנה מה הוא עשה, הוא עדיין ההורה.
(3:03) והילדים שלנו הם חצי אימא וחצי אבא, וכשאבא ואימא נלחמים ביניהם, דמיינו שזה כמו עונה שמאלית שנלחמת בעונה ימנית.
(3:11) אנחנו עושים להם פשוט נזק אדיר, גורמים להם לשנאה עצמית, לכאב, לקושי, צורך לבחור בין ההורים, וזה נזק אדיר.
(3:20) אז אנחנו לא משתפים אותם בלמה.
(3:23) ואז חולפות השנים, והם לא זוכרים על למה, המצב הוא נהיה מצב סטטי, הילדים ישלימו עם המצב, יהיו בני זוג חדשים, נעבור דירה, נשנה מקום.
(3:35) כמו שהחיים של כולנו יכולים להשתנות בלי קשר לגירושין והחיים ממשיכים.
(3:42) ועכשיו, הילדים כשהם מסתכלים אחורה והם יסתכלו אחורה, ויתרו כשהם ישבו על ספת הפסיכולוג או על…
(3:49) או בשיחות בדייטים על בני הזוג העתידיים שלהם, הם יספרו, הם יספרו על תהליך הגירושין.
(3:55) זו שאלה שתעלה.
(3:57) איך ההורים שלך התגרשו?
(3:59) הם בטוב או ברע?
(4:02) אתם תראו ילד עוצמתי, שמח, שההורים שלו נתנו לו מודל חיובי לאיך פותרים מחלוקות גם גדולות.
(4:09) לא סתם ילדים שההורים שלהם התגרשו בגישור, יצרו שותפות חדשה, שבה הם גם מתקשרים בצורה מכבדת וחיובית 1 עם השני, הילדים האלה עפו בכל הפרמטרים.
(4:21) הילדים האלה למדו איך…
(4:24) איך חיים בתוך קונפליקט ארוך ואיך פותרים אותו.
(4:28) אלה שלא למדו, אלה שההורים שלהם ויתרו על הסמכות ההורית ונתנו לאחרים, עורכי דין, בתי משפט, בתי דין, להחליט עבורם.
(4:37) אלה לא.
(4:38) אלה לא רואים את השיעור הזה.
(4:39) אלה מקבלים מודל גרוע שבעצם אומר להם שיש דברים, בזה במשפחה, בזוגיות, שאתם לא יכולים לפתור.
(4:47) לא יכולים לפתור לבד.
(4:49) אתם צריכים עזרה של אדם אחר, אולי בריון, שיילחם עבורכם.
(4:54) במי?
(4:55) בהוראה השני.
(4:56) לא נדבר על זה יותר.
(4:57) בואו נדבר על הטוב.
(4:59) אז הילדים שלנו חווים אותנו עכשיו בתקופה הזו, וכשהם יספרו הלאה בעתיד.
(5:05) איך עברה התקופה הזו?
(5:07) רוצים שזו תהיה תקופה חיובית עבורם.
(5:10) אמרתי את זה.
(5:11) תקופה חיובית.
(5:12) אבל איך יכול להיות עכשיו חיובי כשהבית מתפרק?
(5:15) איך יכול להיות חיובי כשהכול משתנה?
(5:18) נכון, עכשיו לא יכול להיות חיובי.
(5:20) עכשיו אנחנו בקושי, זה לא נעים, זה קשה, זה מאתגר, אבל אנחנו פה עובדים לטווח הארוך.
(5:30) אנחנו עובדים להסתכל קדימה, לאן אתה רוצה להגיע?
(5:35) מה אתה רוצה שיהיה?
(5:36) כי בואו, עכשיו אנחנו מייצרים את העתיד שלנו כדי שכאשר נגיע למקום היותר טוב שבו אנחנו רוצים להיות הילדים שלנו יוכלו להסתכל עלינו בגאווה ולהגיד איזה הורים נפלאים יש לי אז כן, גם אם עכשיו קשה, הקושי לא חייב לנהל אותנו, הקושי לא חייב להיות כל הזמן, אפשר לייצר מציאות חיים טובה יותר, ובפרק הזה, אני רוצה לתת לכם את הכלים והידע, איך לעשות את זה בצורה הכי טובה, בשביל זה אני כאן, אז בוא נתחיל.
(6:11) קודם כל נתחיל מהסוף כשאנחנו יוצאים לדרך, אנחנו צריכים להגדיר לאן אנחנו רוצים להגיע, ממש ככה.
(6:20) אנחנו צריכים דבר ראשון להגדיר מה אני רוצה, איזה נרטיב אני רוצה שהילדים שלי יספרו, איזה סיפורים יספרו לחברים שלהם, לבני הזוג, לפסיכולוג, איך אני רוצה שהחיים שלי ייראו בעתיד.
(6:36) כשאני מגדיר מטרות וכמה שזה יהיה יותר מפורט, יהיה יותר קל לייצר את זה.
(6:41) עכשיו אתם תגידו לי, אבל אין ואין כסף, ואני בחששות ואני בחרדות.
(6:46) ואני אגיד לכם דבר כזה.
(6:48) אתם מה שאתם .זה בסדר, אבל את הלא כבר יש לכם .ואת הקושי כבר יש אם רוצים לייצר משהו טוב, .אז צריך להיות אקטיביים .צריך לעשות דברים .עכשיו, מה זה לעשות, בעיניי .זה לדבר את זה קודם כול, לדבר.
(7:05) לדבר לאן אני רוצה להגיע, לדבר את החלומות שלי, לדבר את המטרות שלי ולא לדבר רק לעצמי.
(7:11) זה מעולה גם לכתוב אותן מעולה ממש.
(7:15) אני ממש מציע לכל זוג שבא אליי לגישור, תכתבו את הפחדים שלכם.
(7:19) תכתבו את המטרות, את החששות שהכול יהיה כתוב.
(7:22) שזה כתוב זה לא באוויר, לא מעופף, זה לא איפשהו שמה למעלה ואני ככה לא מצליח להתפקס על זה.
(7:30) אני יודע שזה יקבל את תשומת הלב הראויה, ואני יכול להניח לזה, ואז כשאני מניח לזה…
(7:36) התשובות יבואו, כי התשובות באות.
(7:38) הן רק באות מהדרך ולא מהדמיון.
(7:41) הן באות מהפרקטיקה.
(7:43) אז אני מגדיר לאן אני רוצה להגיע, ואני יכול להיעזר בטיפול או בחברים טובים, אנשי שלום, שיכולים לעזור לי לשאול שאלות.
(7:52) בעיקר, אגב, אני מציע.
(7:53) תשאלו שאלות.
(7:54) אל תחפשו את התשובות.
(7:55) תנו לשאלות להדהד.
(7:58) תחקרו אותן, תחקרו את עצמכם.
(8:00) אל תתקבעו לפני שתהיו בטוחים שזה הכיוון.
(8:04) אבל עדיין, כיוון כללי זה מספיק.
(8:06) אם אתם יודעים להגיד מה חשוב לכם בקריירה, מה חשוב לכם בזמן הפנוי, בשעות הפנאי, זוגיות עתידית אם אתם רוצים, איזה פרמטרים חשוב לכם שיהיו, כמה שזה יהיה יותר מוגדר יהיה יותר קל להשיג את זה, זה יהיה יותר מוחשי, ותגידו את זה.
(8:22) כשאתם אומרים זה מייצר לעצמכם מחויבות פנימית.
(8:26) אם אני אמרתי משהו למישהו .אני עכשיו יותר מחויב לעשות את זה.
(8:30) אם רק שמרתי את זה לעצמי, יותר קל לי להפר את ההבטחה.
(8:34) וכשבאדברים האלה אנחנו רוצים שההבטחות יקויימו .והכי הרבה שאפשר, אז אחרי שהגדרנו אפילו בקווים כלליים לאן אנחנו רוצים להגיע, ואיזה נרטיב אנחנו רוצים שיהיה לנו ולילדים שלנו, עכשיו מתחילה העבודה.
(8:52) עכשיו מתחילים לפרוט את זה לפרוטות.
(8:55) ופה, בכלל בפודקאסט, אני מדבר הרבה על איך אנחנו עושים את המנגנונים של זמני השהות והכלכלה והחישובים, ואיך באמת עושים את הפרקטיקה שהחיים יהיו הכי טובים שאפשר.
(9:07) אבל פה אני רוצה לדבר על הילדים.
(9:10) תראו, הילדים שלנו עוברים המון המון המון המון אתגרים בתוך התקופה הזו.
(9:17) וקודם כול, אנחנו צריכים לייצר להם ודאות.
(9:21) אנחנו צריכים לייצר להם ודאות ויציבות כי…
(9:25) כילדים…
(9:27) עשיתי לעצמי פה נקודות, אני אקח אותם מדי פעם.
(9:32) ילדים, יש להם…
(9:34) כמו שלנו, יש את פירמידת הצרכים של מאסלו, תמיד הגשמה עצמית שם מראש הפירמידה, אבל בתחתית שלה יש את הביטחון והיציבות, אז גם אנחנו, כשאנחנו מתגרשים, הכל מתערער, כי הבסיס של הפירמידה מתערער.
(9:47) אבל, גם לילדים יש את הפירמידה הזו.
(9:50) הבעיה אצלהם זה שאת כל התחתית של הפירמידה אנחנו מחזיקים.
(9:54) כשאנחנו לא יציבים .הם לא יציבים, ולכן דבר ראשון צריך לשים לב לזה איך שמים לב לזה?
(10:01) קודם כל מודעים .שאין ילד שלא מרגיש אין, לא קיים אין ילד שלא מרגיש את המתח שיש בבית אני יודע, אתם אומרים שאתם לא רבים, והכל שקט, חברים, הילדים רואים גם את זה, גם את השקט, גם את המסכה שהכל טוב והכל יפה, אבל אין רגשות ויש רק שיח טכני, גם את זה הם רואים אלה שאלות שגם כשאנחנו מחליטים להתגרש אנחנו האם המודל הזה שעכשיועכשיו היום אני נותן לילדים שלי זה המודל הרצוי וזה לא קשור רק לריבים.
(10:33) גירושין לא קורים רק כי ערבנו הרבה.
(10:35) גירושין קורים כי ההורים הבינו יותר טוב להם בנפרד, כי המודל החיובי שלהם הכי טוב יהיה בנפרד, כי כל 1 יכול להיות הורה טוב יותר וגם אדם טוב יותר.
(10:46) זו הסיבה שאנשים מתגרשים.
(10:47) זה לא רק הילדים.
(10:49) אבל הילדים כן, הם שם.
(10:51) רואים אותנו, הם שומעים אותנו, ואנחנו צריכים לעבוד איתם.
(10:55) אז קודם כל להבין שזה קורה.
(10:57) ומאחר וגם אנחנו לא מפוקסים.
(11:00) גם אנחנו לא במאה אחוז, גם אנחנו קשה לנו.
(11:03) זו בדיוק התקופה שאנחנו הכי צריכים את ההורה שלנו, שיחזיק לי את היד וילווה אותי, אבל פה אין.
(11:09) אני לבד, אני עצמאי, אני זה שמחליט, ואני חווה בנוסף, אני זה שאחראי לילדים.
(11:15) אז במקום הזה, שימו לב לילדים, אבל תבינו שאנחנו לא ב100% תפוקה ולא ב100% יכולת.
(11:22) ולכן חשוב שיהיה עוד מישהו.
(11:25) זה יכול להיות המורה, היועצת, פסיכולוג, מטפל.
(11:29) מי שיכול לשבת עם הילד וככה לפקוח עין ולראות שהילד בסדר זה אחלה עוגן, זה מעולה.
(11:36) .פשוט שיהיה עוד מישהו שישקף לכם את מה שאתם לא רואים .או שמה שהילד לא רוצה להגיד לכם .אז זה הדבר השני הדבר השלישי זה איך אנחנו מדברים איתם עכשיו יש לי באתר מאמר שלם של איך לדבר עם הילדים .באלהים אני מזמין אותכם להיכנס ולקרוא בכלל באתר שלי, יש המון המון תוכן אני גם כל הזמן מעבה אותו ומוסיף עוד ועוד תכנים .כדי שיהיה לכם את כל המידע שאתם צריכים .אז תיכנסו .CO.IL נדב נשחק, יש שמה המון מידע, אז עכשיו יש את השלב .של איך אנחנו מדברים איתם קודם כול אני רוצה לומר שמילת המפתח שלנו .היא לנרמל את הסיטואציה כן, כן, אני יודע שהסיטואציה הזו, בטח להורים לא התגרשו והם גדלו בבית 1, היא מרגישה לא נורמטיבית.
(12:26) אבל…
(12:27) זה שלכם.
(12:28) זה לא של הילדים.
(12:29) לילדים הרבה יותר קל לקבל את השינוי ולהגיד, זה נורמטיבי.
(12:34) כי חצי מהילדים גם ככה.
(12:36) ההורים שלהם מתגרשים חצי מהזוגות, חצי מהילדים.
(12:38) בארצות הברית זה כבר חצי מהילדים.
(12:40) חיים כבר במשפחות משולבות או מורכבות, ולכן המגמה היא ברורה, ולשמה לילדים שלכם יש בכיתה ילד שההורים שלו התגרשו.
(12:50) לראות אם זה יהיה גירושין טובים או רעים הרבה פעמים לפי איך הילד ילד מאושר ושמח יכול להיות שאתם בכלל לא תדעו שההורים שלו התגרשו אם הילד עצוב ועצבני הרבה פעמים זה קשור גם לגירושין כי ההורים שמים את הילד שם באמצע.
(13:05) כבר דיברנו גם על זה רבות.
(13:07) לא רוצה לדבר על זה שוב.
(13:08) זה כואב מדי.
(13:09) אנחנו מדברים על הטוב.
(13:11) אז בתוך הטוב, מנרמלים את הסיטואציה ומבינים שלילד שלכם לא תהיה את הילדות שהייתה לכם, אבל היי, בכל מקרה לא הייתה לו את הילדות שלכם, כי הילדות שלכם היא שלכם והילדות שלו היא שלו.
(13:25) אז הוא יחיה במשהו אחר.
(13:26) ופה חשוב לנרמל את זה ולהגיד לו כן, זה קורה.
(13:31) משפחה משתנה ואנחנו אבל עדיין משפחה.
(13:34) אנחנו אוהבים אותך ללא תנאי.
(13:36) יהיה לך את הזמן שלך, בבית שלך ושל אבא ושלך…
(13:39) את הזמן שלך בבית שלך ושל אימא.
(13:41) שימו לב, אני לא אומר הבית של אימא ולא אומר הבית של אבא, מקפיד על זה.
(13:46) אני רוצה להגיד את הבית שלנו, שלי ושלך ושלך ושל אימא, כדי שהילד ירגיש שיש לו יותר בתים ולא פחות.
(13:54) זה חשוב.
(13:55) ואתם תגידו לי סמנטיקה, ואני אגיד לכם נכון, הסמנטיקה מאוד מאוד חשובה.
(14:01) חשוב לנרמל את הסיטואציה.
(14:04) ולהראות לילד, כן, זה אפשרי ואנחנו נעשה אירועים ביחד, ומשפחה, ארוחות שישי, וערבי חג, וחופשים.
(14:12) כן, וכן אפשר.
(14:14) זה שאתם מתגרשים לא אומר שאי אפשר להיפגש להיפך אם אתם שמים לעצמכם בראש נרטיב של שיתוף פעולה וחברות אז אין שום סיבה .שכאשר…
(14:24) זה בסדר שיעבור קצת זמן אבל…
(14:26) אגב, ברגע שתתרגלו למצב החדש, סיבה לא לייצר מפגשים משפחתיים.
(14:32) הילד לא צריך להרגיש שהוא מפסיד.
(14:34) צריך לייצר לו תחושה שהוא מרוויח וגם אתם.
(14:37) יש משהו מאוד חיובי בלבוא לארוחת ערב החג אצל הגיסה, ואז לבוא, לאכול, להגיד תודה, לעזור לפנות מהשולחן וללכת.
(14:46) גם זה אפשרי.
(14:47) אנחנו לא חייבים להישאר עד הסוף.
(14:49) אפשר, ברגע שהחיים שלנו מלאים בחברים וקהילה ופעילות, אז אנחנו יכולים גם כשאנחנו בלי ילדים לייצר לעצמנו אושר וגם פה לתת לילדים מודל של כן.
(15:01) החיים יכולים להמשיך גם אחרי שינויים גדולים.
(15:04) אז נרמון הסיטואציה זה קריטי, קריטי, קריטי גם להם וגם לכם.
(15:10) גם אתם צריכים להרגיש שהכל בסדר.
(15:13) בשביל זה גם פה אני מציע, תעזרו באנשי טיפול.
(15:16) לכו לאלה שיכולים לתת לכם את הכלים והידע, להוציא את זה החוצה.
(15:21) זה יכול להיות איתי פה בחדר הגישור, יש הרבה שעושים את זה, אבל כמובן טיפול אישי מעולה, חוסך, זול, הרבה יותר משתלם.
(15:29) ההבדל בין הורה שמטפל בעצמו להורה שלא מטפל בעצמו הוא אדיר.
(15:34) למה זה?
(15:35) ופה אני אדבר על ההצפה שאנחנו חווים.
(15:38) אנחנו מוצפים.
(15:40) אין מה לעשות.
(15:41) וכשאנחנו מוצפים, כל דבר קטן מקפיץ אותנו.
(15:45) מספיק העינוד עפעף של ההורה השני, ואנחנו מתעצבנים ואומרים דברים שבכלל לא חשבתי…
(15:51) לא התכוונתי להגיד אותם, אבל משהו יצא.
(15:53) עכשיו, מהרגע שזה יצא אי אפשר להחזיר את המילים האלה, והרבה פעמים זה מקפיץ את ההורה השני, כי גם הוא מאוד מוצף ואו פיצוץ.
(16:02) והכול קורה אל מול הילדים שלנו, שבמקום לייצר נורמליזציה ושיח ולהראות להם, ופה אני אגיד משפט חשוב להראות להם שהתקופה האחרונה, שבה ההורים שלהם יגורו באותו בית, שזו התקופה הזו היא טובה, ולא שהיא רעה.
(16:19) אם ההורים כל הזמן נלחמים, אז החוויה היא תהיה רעה.
(16:21) אם ההורים עובדים בשיתוף פעולה, המעבר לשני בתים יהיה הרבה יותר קל .כי ההורים מייצרים תחושה של שליטה לילדים שלהם ולהם, אז אנחנו רוצים לנרמל, אמרתי.
(16:33) ואנחנו רוצים לייצר ודאות, אתה מרוויח, לא מה אתה מפסיד.
(16:39) אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו תחושה שהכל בשליטה.
(16:43) ולכן בטיפול אנחנו יכולים לקבל את השליטה הזו.
(16:47) כי אם אנחנו מוצפים, וכל דבר שאנחנו אומרים מקפיץ אותנו, ואם גם ההורה השני מוצף, אז מי יטפל בילדים?
(16:56) מי רואה אותם?
(16:57) ואדם שהוא הולך לטיפול, ובעיניי, מה זה טיפול זה פשוט לרוקן את הכוס שלא תהיה מוצפת.
(17:04) ואם הכוס שלי לא מוצפת ויש בו עוד מקום, אני יכול להכיל.
(17:08) קודם כל, אני יכול להכיל את עצמי.
(17:10) שנית, אני יכול להכיל את ילדיי.
(17:13) שנית, שלישית, אני יכול לבחור להכיל את ההורה השני.
(17:16) בתוך האנרגיה המשותפת הזו של שנינו, 1 מאיתנו לא מוצף, אז הוא יכול לעזור לנקד את האנרגיה המשותפת, לנקז אותה.
(17:26) אבל אם 1, אם שנינו מוצפים, אז האנרגיה רק עולה ועולה עד שאנחנו מאבדים שליטה, ופועלים, ופה הטעויות הגדולות שאנשים עושים כשהם עובדים מתוך הצפה, עושים המון המון טעויות, פותחים תיקים, מגישים תביעות, מדברים עם עורכי דין בשיח משפטי, תהליך הכור לגמרי, כי מה הקשר בין תביעות מה הקשר בין אלימות משפטית למשפחה?
(17:49) אין קשר.
(17:50) וברגע שמתחילים עם זה, הכול נהיה עקום, ואז 2 אחרי, כשההורים נרגעים מתוקף הזמן שעובר, מגלים שהם הלכו בדרך הכי עקומה וכל הראייה שלהם עקומה וכל הנרטיב עקום, שאם רק היו מקשיבים למה שאני אומר לכם כאן עכשיו ולא פועלים מהבטן, באים לגישור, מייצרים שיח על מטרות משותפות, אינטרסים משותפים, ועל פיו מייצרים את ההסכמות שיאפשרו לכם לחיות כמו שאתם רוצים, אז הכול היה ישר.
(18:19) הכול היה בשליטה.
(18:20) והנרטיב שדמיינתם, לא רק שהוא יתגשם, הוא יתגשם בענק.
(18:26) למה?
(18:27) כי בעיקר בשנה הראשונה יש אנרגיה אדירה.
(18:31) הגוף מתעורר, הנפש מתעוררת.
(18:33) אחרי 2 של…
(18:36) שהיינו קבועים, שהליבידו היה למטה, שכבר לא היה לנו חשק לחיות, כבר ראינו את הסוף איך אנחנו מזדקנים והכול נגמר והכול נכנס לרוטינה, פתאום הכול משתנה, ואנחנו יכולים להרגיש שאנחנו מלאים ברצון לחיות ולעשות.
(18:53) כמובן, בחירה ובטיפול עוזרים לעשות את זה טוב.
(18:57) סליחה, אני אתקן.
(18:59) יש כאלה שלא יכולים.
(19:00) שהמבנה האישיותי לא מאפשר להם לראות את ההזדמנויות.
(19:03) הם רק רואים את חצי הכוס הריקה.
(19:05) עדיין, גם להם יש מה לעשות.
(19:08) צריך יותר עזרה טיפולית.
(19:09) ופה בגישור גם כן אפשר להתמודד ולהכיל.
(19:13) לעזור, כן, לראות אופטימיות.
(19:15) אבל יש כאלה שזה קשה להם, אבל שלא יוותרו.
(19:19) יש כאלה שזה יותר קל להם, והם הרווחתם.
(19:23) אז בשנה הראשונה ואנחנו מלאים באנרגיה והדברים עוד לא יסתדרו במקומם, אנחנו לא יודעים בדיוק מה יקרה ואיך יקרה .זה הזמן בעיניי להשקיע בעצמכם.
(19:34) לא לחסוך, כמובן לא לשרוף את כל החסכונות, אבל כן להשקיע בלימודים, בלהכיר אנשים, להיכנס לקהילות, לפתח תחביבים חדשים.
(19:45) כמה שאתם תהיו יותר עסוקים בלפתח את עצמכם, פשוט יהיה לכם יותר קל, כי הוואקום הזה, שבלב האריק הזה הוא יתמלא יותר מהר.
(19:55) וגם לילדים שלכם אתם תהיו מודל עוד יותר טוב, כי אתם תראו להם לא רק מול ההורה השני, אלא איך גם אתם, כאינדיבידואל, לקחתם את התקופה הזו ו…
(20:06) המשבר הכי גדול, חבר’ה, לא ייקחו את זה מכם, אבל הפכתם את זה לאירוע המכונן בחיים שממנו אתם הרבה יותר מאושרים.
(20:13) פיצחתם את השיטה.
(20:14) לשם אתם צריכים לכוון.
(20:16) זה קורה בשנה הראשונה.
(20:18) אחרי זה ולאט לאט…
(20:21) שוב, חיים נכנסים לרוטינה ולכן השנה הראשונה זה כמו במבצע סבתא, זה הזמן להאיץ הכי הרבה ומשם להגביר את הקצב עם האנרגיה שעוד תהיה לנו.
(20:33) בוא נדבר על איך הילדים רואים אותנו.
(20:35) קודם כל הם רואים, בוא נדגיש את זה.
(20:38) כל מבט, כל אמירה הם שומעים, הם רואים וזה כמו צלקת שעפה לתוכם.
(20:44) אבל אכן אנחנו צריכים להיות בשליטה מוחלטת על מה אנחנו אומרים ומה אנחנו עושים.
(20:50) עדיף לא להיות בבית, עדיף להתרחק.
(20:53) כמובן, לא להעלם לימים.
(20:55) אבל אם אנחנו מרגישים שאנחנו מוצפים, צאו החוצה, אל תעבדו מהסטרס.
(21:01) ואם אתם לא מצליחים להוריד את עצמכם, להרגיע את עצמכם, תגידו להורה השני, אני עכשיו מוצף שאולי הוא יוכל, אם הוא גם ישמע את הפרק הזה, לתפוס מרחק.
(21:13) לא חייבים לפתור בעיות מיד.
(21:16) לא חייבים.
(21:17) אפשר לתת לדברים רגע את הזמן.
(21:19) אפשר לנשום, אפשר להירגע, אפשר לייצר שיח שכלתני.
(21:23) בשביל זה גם אנחנו כאן, בעיניי, את השיח הזה של שינוי כל כך גדול בחיים, של איך החיים הולכים להיראות, איך אני מדבר עם הילדים, איך אני פועל בצורה הכי טובה, לא רק בהסכם שיהיה בו את הכול, אלא באמת שהחיים שלי יהיו הכי טובים, זה עושים בגישור בשותפות חדשה.
(21:41) ממש בונים ביחד את החיים כדי שיהיה לכם הכי נכון ובריא.
(21:46) זה לא טכני, זה רגשי, זה אסטרטגי, זה כלכלי, זה אנתרופולוגי, זה מגדרי.
(21:52) זה האירוע הכי גדול שמשקף את כל החיים שהיו לכם עד עכשיו, את כל מי שאתם ומה שאתם, והאירוע הזה גם יקבע איך החיים שלכם ושל הילדים שלכם, למעשה גם של הנכדים שלכם והלאה ייראו, ולכן אל תעשו את זה לבד אבל אם כבר התחלתם לדבר, כי כמובן דברו, דברו כמה שיותר.
(22:14) עצם זה שמדברים זה מצוין.
(22:16) זה עושה האנשה באלף לצד השני, זה מראה שמולי אדם ולא דה מון.
(22:21) אז דברו כמה שיותר, אבל אם אתם מרגישים מוצפים, תעצרו.
(22:26) פשוט תגידו להורה השני, אמר לא להיכנס לזה.
(22:30) תאמינו לי, הרבה יותר קל לרדת לפתור מחלוקות שלא טיפסתי על העצים מאשר כאלה שכבר טיפסתי עליהם.
(22:39) אז אמרנו שהילדים רואים, והם זוכרים, והם יזכרו את הדרך שבה פעלתם.
(22:44) אז שמרו על התגובות שלכם שלא יהיו מהבטן.
(22:49) עכשיו, גם אם אתם מדברים איתם יפה ובנועם, אבל אומרים דברים קשים על ההורה השני .זה פוגע.
(22:58) זה לא עוזר.
(22:59) אין שום סיבה טובה להגיד דברים רעים על ההורה השני.
(23:04) שום כלום גם אם הוא המנוול הכי גדול גם אם הוא עושה לכם את הדברים הכי נוראים אני מצטער אבל זה לא שלכם זה שלהם אתם בסיטואציה הזו כשאתם מרגישים שההורה השני פגע בכם, פוגע בכם, לוקח את מה שחשוב לכם אתם כמו האימא במשפט שלמה.
(23:25) ואתם צריכים לבחור האם ללכת אחורה וככה להרוויח את התינוק, להרוויח את הילד, פשוט נמנעתם אותו מלהיכנס מתחת לסכין, או להמשיך במאבק, ואז אתם תראו, ואתם תראו איך הילד שלכם נפגע.
(23:42) אז הבחירה היא בידיים שלכם.
(23:47) אתם יודעים, הרבה פעמים הורים באים אליי הורים שאומרים לפה שבאים להתגרש, רואה את המודל של ההורים שלי שנשארו ביחד, אבל כל השנים סבלו.
(23:58) ועכשיו אני מבין שאני לא רוצה לעשות להם את זה.
(24:01) אז אני רוצה להגיד לכם שהבחירה בגירושין, מי שעוד טועה ושואל האם זה נכון או לא, גירושין לא פוגעים בילדים.
(24:08) הרבה פעמים נישואים יכולים לפגוע בילדים יותר מגירושין.
(24:12) כשההורים הם כל הזמן במאבק ובסטרס ואין ביניהם שום קרבה שותפים לדירה שהם ולא שותפים טובים, לא חברים וגרים ביחד זה לא מודל טוב לילדים.
(24:23) אז נכון, יש להם יציבות כלכלית, אפשר לטוס פעם בשנה לחול.
(24:29) אבל זה המודל שאתם רוצים לתת להם?
(24:31) .לא.
(24:32) ולכן לא פה הבעיה בלפגוע בילדים.
(24:35) איך שמתגרשים אבל בהחלט יכול לפגוע.
(24:38) וכשההורים מבינים שביחד אנחנו נייצר לילדים שלנו מציאות חיים הרבה יותר טובה, ויהיה להם טוב ויהיה להם שמח ויהיה להם שקט ויהיה להם כיף אז המציאות תהיה טובה.
(24:50) זה בידיים שלכם לגמרי.
(24:54) הרבה פעמים ההורה השני זה מאוד שכיח כשההורה השני מרגיש שיש לו שהרבה זמן לא הייתה לו את ההורות שהוא רוצה, אז עכשיו הוא לוקח את ההורות, ואז בעצם מייצר בעיה של ויתור על שליטה.
(25:09) עכשיו, גירושין זה ויתור על שליטה.
(25:12) אחרי כל השנים שהורה א’ היה מאוד פעיל ומאורע, ובכל הקבוצות של הגן והילדים והבית הספר והשיחות עם המורה, פתאום גם ההורה השני נכנס ומתחיל לעשות פעילויות עם הילדים.
(25:23) קודם כול, מעצבן כי אז איפה היית עד עכשיו?
(25:26) אבל…
(25:27) אני לא פה בטיפול זוגי, כבר כשהמצב ככה וזה שכיח שתדעו.
(25:31) הרבה פעמים אנשים, אחרי שהתגרשו מרוויחים אבא.
(25:34) אם אבא היה הרבה זמן בחוץ ולא היה מעורב, אימא טיפלה בכל הדברים, שההורים מתגרשים אבא נהיה הרבה יותר מעורב.
(25:41) אין ואקום.
(25:42) מישהו צריך להאכיל אותו, וכשילדים איתור, הוא צריך לעשות את זה.
(25:47) היא, כי הם עושים את זה בטוב או במלחמה.
(25:49) אם זה מקום של מאבק שליטה, ועכשיו הוא עושה דברים שלא התאימו לי, אז זה יכול לייצר קושי.
(25:56) כי מה לעשות אם ההורה השני ירגיש שנלקחת ממנו זכות ההורית במשבר הזה, הוא ישים חומות.
(26:04) הוא ישים גבולות, ואז אתם בעצם לא תדעו מה קורה בבית השני.
(26:08) אבל אם תעבדו בשיתוף פעולה, תעזרו ותייעצו לא ממקום שיפוטי, לא ממקום מתנשא, אלא ממקום של איך אני יכולה לעזור?
(26:18) איך אני יכול לעזור לך?
(26:19) אתה רוצה קצת עצות?
(26:21) את רוצה קצת טיפים?
(26:22) כל דבר שיכול לתת כלים להורה השני בסופו של דבר יחזק את תחושת החברות והערבות ההדדית, והוא לא על חשבון, הוא למען.
(26:31) וזה מאוד מאוד חשוב.
(26:33) עכשיו, בתוך הדבר הזה, גם אם אתם לא סומכים ולא מסכימים עם ההורה השני על איך שהוא פועל ומה שהוא עושה, מחוץ לתחום.
(26:44) הילדים מחוץ לתחום.
(26:47) אל תערבו אותם, אל תדברו איתם איתם, אבא, שלכם ככה, אימא שלכם ככה, הוא טועה, הוא לא טועה.
(26:54) לא עושים את זה.
(26:55) הילדים שלכם צריכים לדעת שאתם חזית.
(26:58) אוקיי, אני קצת לא ידעתי שזה מה שסגרנו.
(27:04) כשאתם מגלים שההורה השני הבטיח משהו לילדים, אני אדבר איתו, אני אדבר איתה ואני אחזור.
(27:12) ואז תפעילו שיקול.
(27:13) כי אם ההורה השני כבר הבטיח משהו ולשבור את המילה זה בעייתי.
(27:17) כמובן, אם זה משהו מסוכן, אז ברור.
(27:19) אבל תנסו לרתום אותו לתוך ההבנה של אתם צריכים לעבוד ביחד.
(27:24) ועכשיו אני אל תעשו את זה לבד.
(27:29) תעזרו בצד שלישי.
(27:31) אם יש מישהו במשפחה ששניכם סומכים עליו והוא איש שלום, לפעמים זה הסבתא, או הדודה, או האחות, הגיסה, מישהו שאתם באמת סומכים עליו, תקשיב, בוא נלך אליו, אני ואתה…
(27:44) אני מרגישה ש…
(27:45) זה נושא חינוכי שלי הוא מאוד מאוד חשוב, גם לך, אני בטוחה, אבל אני מבינה…
(27:52) אני מרגישה שזה בגלל שהכול טרי ואנחנו עוד לא התייצבנו.
(27:55) אני מאוד מרגישה שזה יכול לייצר לנו מתח.
(27:57) בואו, בואו נערב עוד מישהו.
(28:00) הינה, יש אותה שאנחנו סומכים עליה, ונשב איתה ביחד, נראה מה היא אומרת.
(28:05) ואז מה יקרה?
(28:06) אתם תוכלו להגיד מה חשוב לכם למישהו, שגם הוא סומך עליה, ואז מישהו אחר יתווך את המסר, כי כשאתם תגידו משהו על ההורה השני צר לי, הוא לא יקבל את זה, כי זה מייצר אנטי, כי זה המקום שלו, זו ההגדרה העצמית שלו, זו הנרטיב שלו, ואף 1 בגירושין לא מסכים עם הנרטיב של הצד השני.
(28:26) הוא לא יכול, הוא חייב לבנות את עצמו מחדש, זה נגד הטבע שלו.
(28:30) ולכן כשמישהו אחר אומר, אז אני ניטרלי.
(28:33) אני מבין שזה לא משהו שהוא נגדי, זה משהו בעד הילדים שלי, ואז אני הרבה יותר פתוח, וזו שיחה אחרת.
(28:39) אם אין אדם כזה או שכמובן רוצים בעל מקצוע, אז זה בדיוק מה שאני והצוות שלי פה עושים, ונשמח לעזור, כי איפה שיש ידע, עובדתי, אנחנו שמחים לתת אותו.
(28:49) ואיפה שיש משהו סובייקטיבי, וגם זה קורה הרבה, אז אפשר ללכת להדרכת הורים או לפסיכולוג ילדים או מישהו שייתן לנו את התשובות הסובייקטיביות הנכונות לילדים שלנו.
(29:00) חפשו תמיד את המידע.
(29:02) זה שאתם חושבים משהו לא אומר שאתם צודקים.
(29:05) אני מצטער.
(29:06) אולי בראש שלכם אתם צודקים ואולי אתם גם צודקים.
(29:09) אבל מהצד השני, זה לא אומר שזה בהכרח אומר.
(29:13) יכול להיות שהוא חושב שאתם טועים, ויכול להיות שהוא גם צודק, ואם אתם עכשיו תיכנסו איתו לויכוח של מי צודק ומי טועה, אתם מיד איבדתם את כל הנושא החשוב על הילדים ועכשיו זה חוזר לוויכוחים הרגילים של למה בכלל נפרדתם ופה איבדתם את זה, ואז אתם, בגלל באמת ניסוח קטן וקלוקל, איבדתם את המומנטום על שאלה שעכשיו היא קריטית.
(29:35) הרי אתם לא מדברים איתו כי היא סתם ככה על החיים.
(29:38) אתם רוצים לפתור בעיה עם הילדים והנה, איבדתם מומנטום.
(29:42) וזה מה שאנחנו עושים כאן, לדבר למקד גם את השיח בצרכים של הילדים ולא ברגשות של ההורים, כשתוך כדי נותנים להם מקום.
(29:53) כן, יש את המישור הרגשי ויש את המישור הפרקטי.
(29:57) טוב, אז אני אסכם.
(30:00) פרק יחסית קצר, אבל אני חושב שהעברתי את המטרה.
(30:04) אז הילדים שלכם לא יזכרו את הלמה התגרשתם.
(30:07) הם יזכרו את איך התגרשתם.
(30:09) וחשוב שאתם תתגרשו בטוב.
(30:11) תייצרו שיתוף פעולה, מודל עורי חיובי, תראו להם שאפשר שזה לא סוף, תראו להם שזו התחלה, תעשו את זה עם אנשי מקצוע, מגשרים בשיטת שותפות חדשה, מגשרים בצוות שלי והבוגרים שלי, שהם יותר ויותר מגשרים שעשו אצלי התמחות, נותנים שירות.
(30:29) אנחנו עובדים בדרך שמכילה את הכול.
(30:32) אל תסתפקו רק בהסכם.
(30:35) הסכם זה חתיכת נייר.
(30:36) ואל תסתפקו רק בתהליך טיפולי, ששמה אין את הפן המשפטי, הפן ההסכמי, גם לעשות הסכם לבד בבית.
(30:43) לא נכון, הכול פה מאוד מאוד רגיש.
(30:46) תבואו לגישור, תעשו את זה בתהליך שמשלב את הכול, עוזר לכם לראות עתיד טוב יותר, לייצר נרטיב טוב יותר, לשמור גם על הגבולות וגם על העצמאות, אבל לייצר נרטיב משותף של הורות טובה ונרטיב אישי של הצלחה של כל הורה.
(31:03) זה המסלול הטוב ביותר, שכאשר הילדים שלכם יסתכלו אחורה יסתכלו גם בהווה עליכם ויגידו ההורים שלי הם ההרים הכי טובים, ואני גיליתי את זה כשהם יתגרשו.
(31:17) שיהיה לכם המון בהצלחה.
(31:19) אני פה, כמובן, לכל שאלה והרע וגישור אנחנו פה.
(31:25) אני אשמח כמובן שתשתפו, תדרגו, תגיבו, תעזרו לי להפיץ את השיח הזה לכל מי שצריך.
(31:35) תודה רבה לכם.
(31:36) להתראות בפרק הבא.