איך בונים שיתוף פעולה אמיתי עם ההורה השני אחרי גירושין
פרק 153 בפודקאסט "משהו עם גישור"
גירושין אינם מסיימים את הקשר בין שני הורים, אלא משנים את צורתו, ולכן אחת הטעויות הקשות ביותר שאפשר לעשות בתוך תהליך פרידה היא לחשוב שאחרי ההסכם, אחרי פסק הדין, אחרי חלוקת הרכוש, אחרי קביעת זמני השהות ואחרי הסדרת המזונות, הקשר עם ההורה השני באמת נגמר. בפועל, כאשר יש ילדים משותפים, ההורה השני נשאר חלק קבוע מהחיים, לא משום שבחרנו בו מחדש כבן זוג או כבת זוג, אלא משום שהילדים לא התגרשו מאף אחד מהוריהם, ומשום שהחיים שלהם ממשיכים להתקיים בתוך שתי מערכות משפחתיות שצריכות, גם אחרי כל הכאב, למצוא דרך לעבוד זו לצד זו.
בפרק 153 של הפודקאסט “משהו עם גישור”, העוסק בשאלה איך בונים שיתוף פעולה אמיתי עם ההורה השני אחרי גירושין, מוצגת נקודת מוצא לא פשוטה אבל חיונית: מי שניהל את הגירושין בשיח של מלחמה, מי שהפך את ההורה השני ליריב, מי שפעל דרך איומים, תיקים, עורכי דין והסלמה, מגלה לא פעם לאחר סיום ההליך שהמלחמה לא באמת נגמרה, אלא רק החליפה צורה. במקום דיונים משפטיים יש עכשיו בר מצווה, חגים, ימי הולדת, החלטות חינוכיות, טיפולים רפואיים, שיחות עם מורים, בחירת חוגים, מעבר בין בתים, קשר עם סבים וסבתות, שאלות של כסף, שאלות של גמישות, ובעיקר ילדים שצריכים לגדול בתחושה שההורים שלהם מסוגלים לשים אותם מעל המאבק.
המדריך הזה נועד לכל מי שכבר נמצא אחרי פרידה או גירושין, או נמצא בדרך לשם, ומבין שגם אם הזוגיות הסתיימה, ההורות המשותפת רק נכנסה לשלב חדש, מורכב וארוך יותר. הוא מיועד להורים שמרגישים שהקשר עם ההורה השני קשה, טעון, מתסכל או כמעט בלתי אפשרי, אבל עדיין מבינים שבתוך המציאות הזו יש להם אחריות, ושגם אם אי אפשר לשנות את האדם שמולם ביום אחד, אפשר להתחיל לשנות את השיח, את הכיוון, את התגובה, את המסר ואת המודל שהילדים מקבלים.
למה שיתוף פעולה אחרי גירושין הוא לא מותרות אלא צורך בסיסי
שיתוף פעולה בין הורים גרושים אינו עניין של נימוס, נחמדות או אידיאל רומנטי של “גירושין יפים”, אלא תנאי בסיסי ליציבות החיים של הילדים. ילד שגדל בשני בתים אינו זקוק לכך שהוריו יחזרו להיות זוג, והוא גם אינו זקוק לכך שהם יעמידו פנים שהכול ביניהם מושלם, אבל הוא כן זקוק לכך שהם יצליחו לדבר על הדברים החשובים בחייו בלי להפוך כל שיחה לשדה קרב. הוא זקוק לדעת שאם יש מסיבת סיום, טיפול רפואי, קושי רגשי, אירוע משפחתי, שינוי בבית הספר או החלטה משמעותית, ההורים שלו לא יקרסו לתוך מאבק ישן, אלא יצליחו לפחות לתפקד כהורים.
כאשר ההורים אינם משתפים פעולה, הילד נאלץ לחיות בתוך מערכת מפוצלת שבה כל בית מושך לכיוון אחר, כל הודעה הופכת למתח, כל חג הופך למוקד חיכוך, וכל אירוע שמח עלול להפוך לשאלה מי יגיע, מי ישלם, מי ייפגע, מי יוזמן, ומי ישתמש באירוע כדי להוכיח משהו על ההורה השני. במצב כזה הילד אינו רק “עד” לסכסוך, אלא לעיתים הופך בפועל למי שנושא את משקלו. גם אם ההורים אינם מערבים אותו ישירות, הוא מרגיש את האנרגיה, את המתח, את ההימנעות, את המבטים, את המשפטים הקטנים ואת חוסר היכולת של המבוגרים להתעלות מעל הפגיעה האישית שלהם.
לכן, שיתוף פעולה אחרי גירושין הוא קודם כול פעולה הורית. הוא אינו אומר שהעבר לא היה קשה, אינו אומר שלא הייתה פגיעה, אינו דורש אהבה מחודשת, ואינו מצפה מאדם למחוק את מה שעבר עליו. הוא כן דורש מהורה לשאול שאלה אחרת: מה הילד שלי צריך ממני עכשיו, ואיזה סוג של מבוגר אני רוצה להיות בתוך הסיפור הזה.
המחיר של שיח משפטי מתמשך בין הורים
אחת הנקודות המרכזיות בפרק היא הביקורת על המעבר המהיר מדי לשיח משפטי. כאשר הורים מנהלים את הגירושין ואת החיים שאחריהם דרך שפה משפטית בלבד, הם אולי מרגישים שהם מגינים על עצמם, אבל לעיתים הם מאבדים בדרך את הדבר החשוב ביותר: היכולת לדבר כהורים. שיח משפטי בנוי מטבעו על זכויות, חובות, טענות, ראיות, הפרות, סעדים, אכיפה וניצחון, בעוד שהורות משותפת זקוקה לשפה אחרת לגמרי: אחריות, גמישות, אמון, הקשבה, תיאום, יציבות, חמלה ומבט לעתיד.
כאשר כל מחלוקת הופכת לשאלה מה כתוב בהסכם, מי הפר, מי איחר, מי לא שילם, מי מחויב, מי רשאי ומי צריך לאכוף, הצדדים אולי נשארים “צודקים”, אבל הם הולכים ומתרחקים מהאפשרות להיות חכמים. יש מקרים שבהם אין ברירה וצריך להשתמש בכלים משפטיים, במיוחד כאשר יש נטישה של אחריות הורית, אלימות, סיכון, היעלמות או פגיעה חמורה בילדים, אבל ברוב המחלוקות היומיומיות בין הורים פעילים ונוכחים, השאלה המשפטית אינה תמיד השאלה הנכונה ביותר.
לדוגמה, כאשר הורה מבקש להחליף סוף שבוע, השאלה המשפטית עשויה להיות האם הוא זכאי לכך לפי ההסכם, אבל השאלה ההורית היא מה נכון לילדים, מה אפשרי מבחינת שני הבתים, והאם הגמישות שאני נותן היום תייצר מערכת יחסים טובה יותר מחר. כאשר יש אירוע משפחתי, השאלה המשפטית עשויה להיות מי חייב להשתתף בעלות, אבל השאלה ההורית היא איך יוצרים לילד חוויה שבה שני ההורים נוכחים, מכבדים ומסוגלים לשמוח בו.
השיח המשפטי, כאשר הוא הופך לברירת המחדל, מלמד את ההורים לפעול מתוך חשד מתמיד, ומלמד את הילדים שהחיים המשפחתיים שלהם מנוהלים דרך כוח חיצוני. השיח ההורי, לעומת זאת, מחזיר את האחריות למקום שבו היא אמורה להיות: אצל שני האנשים שהביאו את הילדים לעולם.
לקחת אחריות בלי לחכות שהצד השני ישתנה
החלק הקשה ביותר בבניית שיתוף פעולה אחרי גירושין הוא ההבנה שאי אפשר להתחיל את השינוי רק בתנאי שההורה השני ישתנה קודם. רוב ההורים שמגיעים למצב של קונפליקט מתמשך משוכנעים שהבעיה המרכזית נמצאת בצד השני: הוא נוקשה, היא מסיתה, הוא קמצן, היא נקמנית, הוא לא רואה את הילדים, היא משתמשת בילדים, הוא נרקיסיסט, היא לא נותנת אוויר, הוא לא משתף פעולה, היא לא עומדת במילה שלה. ייתכן שחלק מהטענות נכונות, וייתכן שגם יש בהן כאב אמיתי, אבל השאלה המעשית אינה האם אפשר לבנות כתב אישום מוצלח נגד ההורה השני, אלא מה אפשר לעשות עכשיו כדי לשנות את הדינמיקה.
לקיחת אחריות אינה הודאה באשמה. היא אינה אומרת שהכול היה באשמתכם, והיא אינה מחייבת אתכם להסכים עם מה שההורה השני עשה או אמר. לקיחת אחריות אומרת שאתם מזהים שיש לכם חלק אחד שנמצא בשליטתכם: הדרך שבה אתם מגיבים, הדרך שבה אתם כותבים הודעות, הדרך שבה אתם מדברים עליו ליד הילדים, הדרך שבה אתם פונים למשפחה המורחבת, הדרך שבה אתם בוחרים אם להסלים או להרגיע, והיכולת שלכם להגדיר חזון הורי שאינו תלוי ברצון הטוב המיידי של הצד השני.
במובן הזה, ההורה שמתחיל להוריד את גובה הלהבות אינו ההורה החלש, אלא ההורה החזק יותר. הוא זה שמוכן לשלם מחיר רגעי כדי להרוויח עתיד טוב יותר לילדים. הוא זה שמבין שלפעמים הצד השני יפרש רגיעה כחולשה, ולמרות זאת לא ייגרר מיד למלחמה חדשה. הוא זה שמבין ששינוי אמיתי דורש זמן, התמדה ומסרים עקביים, ולא פעולה חד־פעמית שמיד אחריה מצפים למחיאות כפיים.
להגדיר חזון הורי גבוה ולא להסתפק במינימום
אחת ההמלצות החשובות ביותר היא לא להתחיל מהמטרה הקטנה ביותר, כמו “שנצליח לעשות בר מצווה בלי לריב”, אלא לשאול מהו החזון הגבוה באמת. אם המטרה היא רק לשרוד אירוע אחד, כל החיים יישארו סדרה של כיבויי שריפות. אם המטרה היא לבנות משפחה שמתפקדת בשני בתים, גם אחרי גירושין, אז כל פעולה קטנה מקבלת משמעות אחרת.
חזון הורי גבוה יכול להישמע כך: אני רוצה שהילדים שלי ירגישו שיש להם משפחה אחת בשני בתים; אני רוצה שהם יוכלו לחגוג אירועים בלי לחשוש מהמפגש בין ההורים; אני רוצה שהם יראו אותנו מדברים בכבוד; אני רוצה שסבא וסבתא משני הצדדים יוכלו להיות נוכחים בחייהם בלי מאבקים; אני רוצה שבימי הולדת, חגים, סיום בית ספר, חתונה ונכדים בעתיד, הם לא יצטרכו לנהל את הפחדים שלנו; אני רוצה שגם אם אנחנו לא בני זוג, נהיה הורים שמסוגלים לשתף פעולה.
חזון כזה אינו נאיבי. הוא אינו מניח שהכול יסתדר מחר בבוקר. להפך, הוא דורש עבודה קשה, כי ככל שהחזון גבוה יותר כך ברור יותר כמה רחוקה ממנו המציאות הנוכחית. אבל בלי חזון כזה, ההורים נשארים בתוך ניהול טכני של משברים: מי אוסף, מי מחזיר, מי שילם, מי איחר, מי כתב, מי פגע. החזון מאפשר להרים את הראש מעל המאבק היומיומי ולשאול בכל פעם מחדש: האם הפעולה שאני עומד לעשות מקרבת אותי למשפחה שאני רוצה לבנות לילדים שלי, או מרחיקה אותי ממנה.
איך מודיעים להורה השני שמתחילים שינוי
שינוי חד־צדדי לא תמיד מובן לצד השני. אם במשך שנים התקשורת הייתה עוקצנית, חשדנית, משפטית או תוקפנית, ואז פתאום אחד ההורים מתחיל לכתוב יפה יותר, לפרגן, לשלוח תמונות, להציע גמישות או לדבר אחרת, הצד השני עלול לחשוד שמדובר במניפולציה. לכן לעיתים נכון לא רק להתחיל לפעול אחרת, אלא גם לומר זאת במילים פשוטות.
אפשר לכתוב להורה השני הודעה בנוסח רגוע, לא דרמטי ולא מאשים: “שמעתי/קראתי משהו שגרם לי לחשוב על הדרך שבה אנחנו מתנהלים כהורים. אני לא רוצה להמשיך לנהל את הקשר שלנו מתוך מלחמה. אני רוצה לנסות מעכשיו לדבר בצורה אחרת, לטובת הילדים, גם אם זה ייקח זמן וגם אם יהיו טעויות בדרך. חשוב לי שנצליח להיות משפחה שמתפקדת בשני בתים”.
הודעה כזו אינה מבקשת סליחה על הכול, אינה דורשת מהצד השני להשתנות מיד, ואינה פותחת דיון על מי אשם בעבר. היא מציבה כיוון. היא אומרת: אני מתחיל תהליך. אתה תראה ממני יותר הודעות ענייניות, יותר ניסיון לדבר בטוב, יותר רצון לשתף, פחות ביקורת ופחות הסלמה.
כמובן, לא מספיק לומר זאת. הצד השני יבחן אתכם לאורך זמן. הוא ירצה לראות אם באמת הפסקתם לעקוץ, אם אתם לא משתמשים במילים יפות רק כדי להשיג משהו, ואם אתם מסוגלים להחזיק את השינוי גם כשהוא לא משתף פעולה מיד. לכן ההודעה היא רק פתיחה, והעיקר הוא ההתמדה.
לא לשלוח הודעות מהבטן
אחד המקומות שבהם סכסוך בין הורים מתלקח שוב ושוב הוא הודעות כתובות. הודעה שנשלחת ברגע של כעס, עייפות, עלבון או פחד יכולה להרוס שבועות של שיפור. הבעיה בהודעות היא שהן נשלחות מהר, נקראות בלי טון, נשמרות לאורך זמן, מועברות הלאה, ולעיתים הופכות לחומר גלם במאבק נוסף.
לכן כלל בסיסי בבניית שיתוף פעולה הוא לא לשלוח הודעות מהבטן. אם אתם מוצפים, כתבו את ההודעה לעצמכם ואל תשלחו. קחו שעה. לפעמים קחו לילה. בקשו מחבר רגוע, מטפל, מדריך הורים או אדם שאתם סומכים עליו לקרוא את ההודעה ולשאול האם היא מקדמת פתרון או רק פורקת כאב. אפשר גם להיעזר בכלי כתיבה כדי להפוך הודעה כועסת להודעה עניינית, אבל האחריות נשארת שלכם: המטרה אינה “לצאת חזק”, אלא לייצר תקשורת שאפשר להמשיך ממנה.
הודעה טובה להורה השני צריכה להיות קצרה יחסית, עניינית, לא מאשימה, ממוקדת בנושא אחד, וללא חפירה בעבר. במקום “כרגיל אתה לא עומד במילה שלך ואף פעם אי אפשר לסמוך עליך”, אפשר לכתוב: “ביום חמישי יש לילד טיפול בשעה 17:00. האם תוכל לקחת אותו, או שאעדכן את המטפלת שאני מגיע?”. במקום “את תמיד עושה מה שבא לך ולא מכבדת את ההסכם”, אפשר לכתוב: “אני מבקש שנדבר על שינוי סוף השבוע מראש, כדי שהילדים ידעו למה לצפות”.
ההבדל אינו רק בסגנון. ההבדל הוא במסר: אני לא בא להילחם, אני בא לנהל הורות.
להפסיק לנסות לתקן את הנרטיב של הצד השני
אחת המלכודות הגדולות אחרי גירושין היא הרצון לגרום להורה השני להבין סוף סוף את האמת כפי שאתם רואים אותה. אדם יכול לבלות שנים בניסיון להסביר לצד השני מה הוא עשה, כמה הוא פגע, למה הוא טועה, איך הוא מעוות את המציאות, ולמה כל הסיפור שהוא מספר לעצמו אינו נכון. הבעיה היא שלצד השני יש סיפור משלו, וגם הוא משוכנע שהוא צודק.
לכל הורה יש נרטיב, ולכל אחד יש סביבו אנשים שמחזקים אותו. החברים שלכם אומרים לכם שאתם צודקים, החברים שלו אומרים לו שהוא צודק, המשפחה שלכם רואה את הכאב שלכם, המשפחה שלו רואה את הכאב שלו, וכך כל צד מתבצר באמת שלו. ניסיון לתקן את הנרטיב של הצד השני כמעט תמיד יוצר התנגדות, כי הוא מרגיש שמוחקים אותו, שמאשימים אותו, שמנסים לשלוט בסיפור שלו.
לכן, בשלב ההורות שאחרי הגירושין, אין צורך לתקן את כל הסיפור. אפשר לומר לעצמנו: יש לי את האמת שלי, יש לו את האמת שלו, ויש לנו ילדים שצריכים אותנו עכשיו. לא צריך להסכים על העבר כדי לתאם טיפול שיניים. לא צריך להסכים על הסיבות לגירושין כדי להגיע יחד למסיבת סיום. לא צריך להכריע מי נפגע יותר כדי לדבר על מעבר לחטיבה.
כאשר מפסיקים לנסות לנצח על העבר, מתפנה אנרגיה לבנות את העתיד.
לא לדבר על העבר בשיחות ההוריות
העבר הוא חומר דליק. מספיק משפט אחד קטן, בדיחה עוקצנית, הערה צדדית, “כמו תמיד”, “אתה זוכר שגם אז”, “בגללך”, “אמא שלך”, “המשפחה שלך”, וכל השיחה חוזרת אחורה. ברגע שהעבר נכנס לשיחה, כל אחד מתחיל להצדיק את עצמו, להגן על עצמו, להאשים, לתקן, להוכיח, ולהחזיר את הצד השני לאירועים שכבר אי אפשר לשנות.
בשיחות הוריות אחרי גירושין, העיקרון צריך להיות פשוט: מדברים על הנושא שעל השולחן, ולא על כל ההיסטוריה של הקשר. אם יש בר מצווה, מדברים על הבר מצווה. אם יש החלטה רפואית, מדברים על ההחלטה הרפואית. אם הילד מתקשה בבית הספר, מדברים על הילד ועל בית הספר. אם צריך לשנות זמני שהות, מדברים על השינוי הנדרש ולא על כל הפעמים שבהן מישהו לא עמד במילה שלו בעבר.
זו משמעת קשה, אבל היא משנה את כל המערכת. ככל שההורים מתרגלים לדבר עניינית, בלי עקיצות ובלי משפטי רקע, כך השיחות נהיות פחות מאיימות. כאשר השיחות פחות מאיימות, הצד השני פחות מתגונן. כאשר הצד השני פחות מתגונן, יש יותר מקום לשיתוף פעולה. זהו תהליך הדרגתי, אבל הוא מתחיל בהחלטה לא להשתמש בכל שיחה חדשה כדי לפתוח מחדש את כל התיק הישן.
להפוך את ההורה השני מאויב לשותף
כל עוד ההורה השני נתפס כאויב, כל בקשה שלו תישמע כמו מתקפה, וכל צורך שלו ייתפס כניסיון לנצל. אבל כאשר מתחילים לראות בו שותף הורי, גם אם שותף קשה, לא מושלם ומורכב, נוצרת אפשרות אחרת. שותף אינו אדם שחייבים לאהוב, אבל הוא אדם שיש לנו איתו אחריות משותפת.
המעבר הזה מתחיל בשפה פנימית. במקום לומר “האויב שלי שוב עושה בעיות”, אפשר לומר “השותף ההורי שלי מתקשה לשתף פעולה בנושא הזה”. זה אולי נשמע מלאכותי בהתחלה, אבל השפה הפנימית משפיעה על השפה החיצונית, והשפה החיצונית משפיעה על המציאות. אם אני פונה לאדם כאויב, הוא יתנהג כאויב. אם אני פונה אליו כשותף, יש סיכוי, גם אם לא מיידי, שהוא יתחיל לבדוק האם אפשר להיות פחות אויב.
חברות עם ההורה השני אינה אומרת חזרה לזוגיות ואינה אומרת קרבה שלא מתאימה לכם. היא אומרת יצירת יחס אנושי, מכבד, גמיש וענייני, שבו ההורה השני יודע שאם הוא צריך עזרה אמיתית, לא תשתמשו בזה נגדו, ושאם אתם צריכים גמישות אמיתית, גם אתם לא באים מתוך מלחמה. לחבר נותנים יותר בקלות. לאויב לא נותנים גם כשאפשר. לכן מי שרוצה גמישות בעתיד צריך לבנות יחסים שבהם גמישות אינה מרגישה כמו כניעה.
לערב נכון את המשפחה המורחבת
גירושין אינם רק אירוע של שני בני זוג, אלא אירוע של משפחה שלמה. סבים, סבתות, דודים, בני דודים, בני זוג חדשים ולעיתים גם חברים קרובים – כולם מושפעים מהאופן שבו ההורים מנהלים את הפרידה. כאשר המשפחה המורחבת נגררת למלחמה, הילדים מפסידים עוד שכבת ביטחון. כאשר המשפחה המורחבת הופכת למעטפת רגועה, הילדים מרוויחים תחושת רצף ושייכות.
לכן כדאי, כאשר זה אפשרי ובטוח, ליצור קשר חיובי גם עם המשפחה של ההורה השני. לא חייבים להפוך לחברים קרובים, אבל אפשר לשלוח תמונות, לעדכן על אירועים, להזמין כשמתאים, לומר מילה טובה, ולשדר שהילדים אינם צריכים לבחור צד בין המשפחות. עבור סבים וסבתות, הידיעה שהנכדים שלהם אינם נקרעים בין מחנות יכולה להחזיר הרבה אוויר. עבור הילדים, המסר עמוק עוד יותר: גם אחרי הגירושין, המשפחה שלי לא נמחקה, אלא השתנתה.
כמובן, אין הכוונה לאפשר התערבות מזיקה או להכניס אנשים שמחריפים את הסכסוך. המטרה היא לבנות מעטפת, לא לפתוח עוד חזית. אם יש בני משפחה שמלבים אש, צריך להציב גבול. אם יש בני משפחה שיכולים להרגיע, לחבר ולתמוך בילדים, כדאי להיעזר בהם.
טיפול אישי והדרכת הורים ככלים לבניית שיתוף פעולה
הורה שנמצא בסכסוך מתמשך זקוק למקום שבו הוא יכול לפרוק, לעבד, להבין ולהתייצב. אם אין מקום כזה, הכאב יוצא בהודעות, בשיחות עם הילדים, בהתפרצויות מול ההורה השני או בשיח בלתי פוסק עם חברים שמחזקים את תחושת הצדק אבל לא תמיד עוזרים לבנות פתרון. טיפול אישי יכול לאפשר להורה להוציא את הכעס והכאב במקום בטוח, כדי שלא יצטרך לשפוך אותם לתוך מערכת ההורות.
הדרכת הורים היא כלי חשוב לא פחות, ולעיתים אפילו קריטי. כאשר שני הורים מגיעים יחד להדרכת הורים, גם אם היחסים ביניהם קשים, הם מקבלים שפה משותפת סביב צורכי הילד. הם שומעים מאיש מקצוע כיצד ההתנהלות שלהם משפיעה עליו, מקבלים כלים מעשיים, ולומדים להפריד בין הסכסוך הזוגי שהסתיים לבין ההורות שצריכה להימשך.
גם אם ההורה השני אינו מוכן להגיע, עדיין יש ערך גדול בכך שהורה אחד יקבל הדרכה. הורה אחד שמווסת את עצמו טוב יותר, כותב אחרת, מגיב אחרת, מציב גבולות אחרת ומבין טוב יותר את הילדים, יכול לשנות חלק גדול מהמערכת. לא הכול, אבל הרבה יותר ממה שנדמה.
פעילויות משותפות והמסר לילדים
אחת השאלות שהורים שואלים היא האם פעילויות משותפות אחרי גירושין מבלבלות את הילדים. האם ארוחת ערב יחד, יום הולדת משותף, ישיבה יחד במסיבת סיום או הליכה לגלידה עלולות לגרום לילדים לחשוב שההורים חוזרים להיות זוג. התשובה היא שילדים מבינים יותר ממה שנדמה לנו, במיוחד כאשר ההורים מסבירים להם את המציאות בפשטות: אנחנו לא חוזרים להיות בני זוג, אבל אנחנו כן נשארים המשפחה שלכם, ואנחנו רוצים שתדעו שאנחנו יכולים להיות יחד באירועים שחשובים לכם.
פעילות משותפת אינה חייבת להיות גדולה. היא יכולה להתחיל מישיבה באותו אירוע בלי מתח, צילום משותף ביום הולדת, שיחה קצרה ליד הילדים בטון רגוע, הזמנה לאירוע משפחתי כשזה מתאים, או תיאום חינוכי שמתקיים פנים אל פנים ולא רק בהודעות. כל פעולה כזו בונה לילדים זיכרון אחר. במקום לזכור שההורים שלהם לא יכלו להיות באותו חדר, הם זוכרים שההורים שלהם הצליחו, למרות הכול, להיות שם בשבילם.
זו אינה הצגה. זו הורות. הילדים אינם צריכים לדעת את כל הסיבות לפרידה ואינם צריכים להיות שותפים לחשבונות של המבוגרים. הם צריכים לראות שיש להם שני הורים שמסוגלים לשים את טובתם לפני הדחף להוכיח מי צודק.
לפרגן להורה השני, גם כשזה קשה
מחמאה להורה השני יכולה להרגיש בלתי אפשרית כאשר יש פגיעה, כעס או תחושת עוול. אבל לפרגון יש כוח לפתוח דלתות שננעלו. כאשר הורה אומר ליד הילד “אמא שלך ארגנה לך יפה מאוד את האירוע” או “אבא שלך ממש השקיע בזה”, הילד מקבל מתנה גדולה: הוא לא צריך להסתיר את אהבתו להורה השני. הוא לא צריך לחשוש שמחה בבית אחד תכאיב לבית השני.
הפרגון צריך להתחיל קודם כול בפנים. לחפש בכנות דבר אחד טוב שההורה השני עושה. אולי הוא מסור לילדים. אולי היא דואגת ללימודים. אולי הוא יודע להצחיק אותם. אולי היא שומרת על סדר. אולי הוא נוכח. אולי היא מטפלת טוב בעניינים רפואיים. ככל שמתרגלים לראות את הטוב, גם אם הוא חלקי, השיח משתנה.
אין צורך לשקר ואין צורך להגזים. אבל יש צורך להפסיק להפוך את ההורה השני לדמות חד־ממדית שלילית. הילדים שלכם מורכבים גם ממנו או ממנה, וכאשר אתם מוחקים את הטוב שבהורה השני, הילד עלול לחוות זאת גם כמחיקה של חלק ממנו.
סיכום: הדרך לשיתוף פעולה נבנית לאורך זמן
שיתוף פעולה אמיתי עם ההורה השני אחרי גירושין אינו נבנה ביום אחד, ובוודאי שאינו נבנה ממשפט אחד, הודעה אחת או מחווה אחת. הוא נבנה מתוך כיוון ברור, אחריות אישית, חזון הורי גבוה, הפחתת שיח משפטי, הימנעות מדיבור על העבר, תקשורת עניינית, טיפול בכאב במקום הנכון, יצירת מעטפת משפחתית, פרגון, סבלנות והתמדה.
ההורה השני אולי לא ישתנה מיד. ייתכן שהוא יחשוד, יבדוק, יתקוף, יתעכב, או ימשיך לפעול מתוך ההרגלים הישנים. אבל השאלה אינה רק מה הוא עושה, אלא מה אתם בונים. אם אתם בונים מלחמה, הילדים יחיו במלחמה. אם אתם בונים שותפות הורית, גם אם בתחילה היא חד־צדדית וחלקית, אתם מייצרים לילדים אפשרות אחרת.
בסופו של דבר, אחרי שהגירושין מסתיימים, נשארת השאלה הגדולה באמת: איזה סוג של משפחה תהיה לילדים שלכם מעכשיו. לא משפחה מושלמת, לא משפחה בלי כאב, ולא משפחה שמוחקת את הפרידה, אלא משפחה שמצליחה להתארגן מחדש סביב הדבר החשוב ביותר – הילדים, הביטחון שלהם, השייכות שלהם והידיעה ששני ההורים שלהם, למרות הכול, בחרו להיות עבורם מבוגרים אחראיים.
שאלות נפוצות על שיתוף פעולה בין הורים אחרי גירושין
שיתוף פעולה אינו אומר שההורים חוזרים להיות זוג או אפילו חברים קרובים, אלא שהם מצליחים לנהל מערכת יחסים פונקציונלית שמבוססת על תקשורת עניינית, כבוד הדדי ומיקוד בטובת הילדים, גם כאשר יש ביניהם פערים, כעסים או אי־הסכמות.
כן, אך חשוב להבין שמדובר בתהליך ולא בפתרון מיידי, ושלעיתים השינוי מתחיל בצד אחד בלבד שמחליט לשנות את הדרך שבה הוא פועל, מתקשר ומגיב, גם בלי לחכות לשינוי מיידי מהצד השני.
שיח משפטי מבוסס על מאבק, זכויות והוכחות, בעוד שהורות משותפת דורשת גמישות, תקשורת ויכולת התאמה למציאות משתנה, ולכן שימוש קבוע בכלים משפטיים מחליש את האפשרות לשיתוף פעולה ומעמיק את הקונפליקט.
התחלה נכונה היא בהצהרה פנימית וחיצונית על כוונה לשנות את השיח, ובהתנהלות עקבית של תקשורת רגועה, עניינית ולא מאשימה, מתוך הבנה שהשינוי ייבחן לאורך זמן ולא לפי פעולה אחת.
יש להמשיך לשמור על קו יציב ולא להסלים חזרה, תוך שמירה על גבולות ברורים במקומות שבהם נדרש, והבנה ששינוי עמוק לוקח זמן ולעיתים מתחיל בהתנגדות לפני שהוא הופך לשיתוף פעולה.
ברוב המקרים לא, משום שהעבר מפעיל טריגרים רגשיים שמחזירים את הצדדים למאבק, ולכן עדיף להתמקד בהווה ובעתיד ובנושאים הקונקרטיים שדורשים פתרון כהורים.
הודעות צריכות להיות ענייניות, ממוקדות בנושא אחד, ללא ביקורת או האשמות, ורצוי לנסח אותן לאחר מחשבה ולא מתוך תגובה רגשית מיידית, כדי למנוע הסלמה מיותרת.
כאשר זה אפשרי, פעילויות משותפות סביב הילדים כמו ימי הולדת או אירועים חשובים יכולות לחזק את תחושת הביטחון שלהם, כל עוד ברור שמדובר בהורות משותפת ולא בחזרה לזוגיות.
כאשר ההורים מצליחים לתקשר בכבוד ולהימנע ממאבקים, הילדים חווים יציבות, ביטחון ושייכות, בעוד שסכסוך מתמשך פוגע בתחושת הביטחון שלהם גם אם אינם מעורבים ישירות.
כן, אך זה תלוי בהתמדה, בגישה ובנכונות של לפחות אחד מההורים להתחיל שינוי, מתוך הבנה ששיתוף פעולה אינו אירוע חד־פעמי אלא תהליך מתמשך שנבנה לאורך זמן.
תמלול מלא של הפרק
(0:00) לפני שנתיים פנתה אליי מיכל, שם בדוי.
(0:05) אמרה לי אני רוצה להתגרש, אני לא יודעת איך הוא ישתף פעולה.
(0:09) מה לעשות.
(0:11) אז הסברתי כמו שאני מסביר הרבה בפודקאסט הזה, הסברתי מה לעשות כדי לרתום את הצד השני לתהליך.
(0:21) היא הייתה סקפטית, היא לא חשבה שהוא יבוא, היא לא חשבה שאפשר.
(0:29) ואמרתי לה רגע בואי ננסה, תמיד אפשר להקצין.
(0:34) היא לא הקשיבה לי, היא הקשיבה לעצות אלה שאמרו לה תפתחי תיק, יועצי האחיתופל הגדולים שאמרו, אין, אין הוא נרקיסיסט, לך לתקוף.
(0:46) אז היא פתחה תיק, והוא ככה קיבל את ההודעה והתחיל המלחמה.
(0:53) מי היה מאמין שאם פותחים תיק התחילה מלחמה?
(0:57) זה היה ברור איך אני יודע שזה מה שקרה כי אחרי שנתיים היא התקשרה אליי לבכות להגיד מה אני עושה עכשיו.
(1:08) יש פסק דין, פסק הדין קבע מזונות היא קיבלה קצת פחות ממה שהיא חשבה, היא אומרת שכר הטרחה עלה הרבה יותר אני שילמתי 130000 שקל בשביל לקבל 2000 שקל בחודש לא מסתדר מתמטית והרכוש חצי חצי היה והזמנה ישהות חצי חצי על זה היא נאבקה היא רצתה עוד יום לא חצי חצי ומה אני עושה עכשיו כי יש בר מצווה לילד איך אני מתנהלת?
(1:39) הוא לא רוצה להשתתף בעלות, הוא לא רוצה להיות איתי באירוע, הוא לא רוצה שהמשפחה תבוא, ונחמר לי הלב, באמת, נחמר לי הלב.
(1:49) עכשיו זה קל להגיד אמרתי לך, אני לא רוצה את זה, אני אומר לכם, אני לא רוצה להגיד אמרתי לכם.
(1:56) אבל אם אתם מתנהלים בשיח משפטי, אתם מפסידים את ההורות שלכם, אתם מאבדים את כל היופי בלגדל ילדים, אתם גורמים לאנשים זרים להיכנס ביניכם ולהחליט לכם איך לגדל את הילדים.
(2:10) זה נורא, ואין לזה שום הצדקה, שום הצדקה לעולם!
(2:15) כי ההורה השני הוא תמיד יהיה שמה ואחרי שתסיימו את הקרבות אתם תבינו שהוא עדיין שם, וכל הבוץ והרפש שעורכי הדין השליכו עבורכם או שאתם השלחתם, השמצה עליו, מול הילדים, לא מול הילדים, מול החברים, כל האנרגיה האיכסה הזאת שזה יצר הכל נשאר.
(2:36) ועכשיו צריך לנקות את זה.
(2:38) ומי ינקה את זה?
(2:40) רק אתם.
(2:41) אף 1 אחר לא יעשה את זה עבורכם.
(2:44) בפרק הזה אני רוצה לדבר איתכם על מה עושים אבל כן כדי לנקות את הרפש.
(2:51) מה עושים אחרי שכבר התגרשנו, יש הסכם או עדיין אין הסכם, הפרק הזה רלוונטי לכל מי שרוצה לשפר את היחסים עם ההורה השני גרוש, פרוד, גרושה, פרודה לא משנה הפרק הזה בשבילכם.
(3:07) אני הולך לתת לכם פה כמה טיפים שיעזרו לכם להתנהל טוב יותר, לייצר שיח אחר, ולאפשר לכם בשנים שעוד יש לכם לפני שהילדים עוזבים את הבית להיות הורים משמעותיים חיוביים ולתת לילדים שלכם באמת את ההזדמנות הכי טובה לילדות מאושרת.
(3:27) בשביל זה אנחנו כאן.
(3:30) אז בוא נתחיל ואני מראש אומר, קודם כל אם תצליחו לשמוע את הפרק הזה עד הסוף, כל הכבוד.
(3:37) כי יהיו פה רגעים שעצבנו אתכם, יהיו פה רגעים שאתם תגידו מה אי אפשר, הוא לא מבין, נדב לא מבין מה אני עברתי ומי האיש שמולי.
(3:48) הוא נרקיסיסט, יש לו הפרעות אישיות, הוא אדם קמצן, הוא אדם בעייתי.
(3:55) אני שומע ואני מבין.
(3:58) אבל אם תישארו איתי כל הפרק ותתנו לדברים לחלחל אני מבטיח שיהיה לכם יותר טוב.
(4:09) אבל צריך לתת לדברים לחלחל כי עם מה שאתם עברתם אין פתרון קסם.
(4:15) אין איזה משפט שמישהו יכול להגיד ויגרום לכם להכל להשתנות.
(4:23) זה לא שאני יכול להרים טלפון לצד השני ולהגיד לו תקשיב חביבי תעשה ככה או תעשה ככה זה לא עובד זה גם לא רק רגש, כי הרגש הוא גם פלואידי, הוא משתנה, המציאות משתנה, יש משהו הרבה יותר בסיסי הביולוגיה שלנו ההורות שלנו משמעות החיים שלנו זה מה שפה על השולחן ופה צריך לקחת אחריות על החלק שלנו על העשייה שלנו על המעשים שלנו ולהתחיל לשפר ולתקן בלי לצפות, ועכשיו פה אני מתחיל להגיד דברים קשים, בלי לצפות שהצד השני יעשה את זה גם.
(5:07) וזה כבר לא פייר.
(5:09) אבל בעיניי הסיפור של האימא במשפט שלמה הוא הסיפור, אני רוצה ללמוד מהאמא הביולוגית שכאשר המלך החכם באדם אמר בוא נחתוך את התינוק לשתיים והאמא אומרת סליחה, אני לא רוצה להתייחס לי תינוק, עדיף לי שלא יהיה לי תינוק אבל שיהיה חי מאשר שיהיה חצי תינוק ביד, לעומת השכנה שאמרה בוא נחתוך תינוק קדימה היא רק רצתה לפגוע.
(5:38) ואז משה, שבאמת היה חכם ואדם, אני עם הרבה אומץ לעשות ניסוי כזה אמר בסדר אני מבין מהאמא הביולוגית, אז אני מחפש את האמא הביולוגית, זו שתלך אחורה ולא תכניס את הילד לתוך הקרבות.
(5:54) ובשביל זה כשאנחנו הולכים אחורה, אנחנו לא מצפים, אנחנו מקווים, ואנחנו לא מצפים שמיד גם הצד השני ילך אחורה.
(6:03) לא, להיפך יכול להיות שהוא יתקוף עכשיו יותר, הוא ירגיש שאנחנו בחולשה.
(6:07) ולכן צריך לעבוד עם זה.
(6:09) אז קודם כל כמובן שהכלל הכי חשוב אל תקצינו.
(6:13) אם אנחנו לא נקצין אין לנו מה לצפות שהצד השני יהיה קצין.
(6:16) אנחנו כל הזמן נהיה בפינפינג, שכל צד מקצין בתורו, אז זה לא יגמר.
(6:21) מישהו צריך לעצור את זה, וזה ההורה הטוב יותר.
(6:24) כן, אני מוכן להגיד את זה.
(6:26) תלכו, לפי מה שאני אומר לכם כאן אתם תהיו ההורה היותר טוב.
(6:31) האם תקבלו על זה קרדיט?
(6:32) כנראה שלא.
(6:33) האם זה חשוב?
(6:34) גם לא.
(6:35) חשוב ההורות, חשוב הילדים שלנו.
(6:38) למרות שאני חושב שבאומק ליבם אולי הם גם יגידו לכם את זה פעם.
(6:41) הם יודעים מי דאג להם, ומי ניסה למשוך למלחמה.
(6:47) ושוב, זה לא משנה.
(6:49) בסופו של דבר המטרה היא לא מי צודק.
(6:52) המטרה היא לייצר חיים טובים.
(6:53) להיות המודל שאנחנו רוצים להיות הילדים שלנו.
(6:57) ולכן מה שאנחנו צריכים לעשות, זה לא לצפות שהצד השני, זה לקחת אחריות בעצמנו ולעשות את כל מה שאנחנו יכולים כדי שלילדים שלנו יהיו את החיים הכי טובים שאפשר.
(7:09) בעיניי זו פסגת ההורות.
(7:12) טוב אז בוא נתחיל, מה אנחנו צריכים לעשות אחרי שלקחנו אחריות ואמרנו אנחנו מתחילים לעשות דרך כדי לתקן ולשפר את מערכת היחסים.
(7:22) הדבר הראשון זה לשים חזון, להגדיר מה אנחנו רוצים.
(7:26) ואני מציע פה שימו חזון גבוה, אל תסתפקו ב…
(7:30) שנוכל לעשות את הבר מצווה ביחד, זה אמור להיות כל כך אלמנטרי.
(7:35) ואם זה היעד, אז יש לכם…
(7:37) אז בשוטף יהיו הרבה הרבה התקלות וקושי, ואתם יודעים כי אתם רואים את האלה שהתגרשו מסביב והם התגרשו בטוב, אתם רואים כמה קל להם.
(7:45) הם חברים טובים של ההורה השני.
(7:47) אל תגידו, יש כאלה שישנם גירושי לוקסוס, לא שמעתי את זה, לא, הם פשוט פעלו נכון, אתם לא.
(7:54) זה הסיפור.
(7:55) אתם התייעצתם משפטית, הם פעלו אורית.
(7:58) זה כל הסיפור.
(7:59) הם לא בחרו להיות קורבן, אתם אמרתם אני בא להילחם.
(8:03) עכשיו זה מובן בנקודה ההיא, אני מבין את המקום הרגשי הזה, אני עובד איתו כל הזמן, אבל יש מחיר לדבר הזה בטווח של השנים.
(8:12) ולכן צריך להבין הפרק הזה, הרי הוא פרק שאני מאחל לכם שלא תצטרכו אותו, אבל אם אתם צריכים אותו אתם כבר כמה 2 בתוך המאבקים האלה, אז זה צריך להבין.
(8:23) אז אנחנו רוצים להגדיר מטרות, והמטרות שלנו צריכות להיות אני רוצה להיות ההורה הכי טוב.
(8:29) אני רוצה שלילדים שלי יהיה הכי טוב.
(8:31) אני רוצה שיהיה שיתוף פעולה מלא עם ההורה השני כדי שאם יהיו לי אתגרים יש לי שם גמישות.
(8:37) תהיה לי גמישות, תהיה לי אפשרות, שלגבי 1 את השני, שנהיה ביחד באירועים בשמחות עם סבא וסבתא, בחתונה, עם הנכדים, שתמיד נהיה שם משפחה טובה, אפילו נעשה ערבי חג ביחד.
(8:52) זו המטרה.
(8:53) אם זו לא המטרה אז אני מציע לכם ללכת, לעשות בדק בית ולשאול למה זו לא המטרה, כי זו מטרה שתהיה מאוד בסיסית.
(9:01) גם אם התגרשנו, גם אם האדם השני פגע בי, פגע בי, עדיין זה ההורה של הילדים שלי, וטובת הילדים מעל הכל, ואם טובת הילדים מעל הכל אנחנו צריכים לשמור להם על המשפחה, ובתוך משפחה יש מחלוקות, יש אתגרים, יש קושי, אנחנו לא רוצים לקרוע את המשפחה, אנחנו רוצים לילדים לייצר חוויה של משפחה מלוכדת, לא חייבים לאהוב 1 את השני, אבל חייבים להסתדר 1 עם השני.
(9:26) אז הגדרנו לאן אנחנו רוצים להגיע, שימו מטרות גבוהות, ועכשיו בואו ננשום כי זה הולך לקחת זמן.
(9:34) אל תצפו לזה שאתם תעשו שינוי, ומיד הצד השני יגיד, או, רק חיכיתי לזה, קדימה, גם אני מתחיל לעשות שינוי.
(9:43) זה ייקח זמן.
(9:45) עכשיו אנחנו לא רוצים שהוא ינחש שעשינו שינוי.
(9:51) אנחנו רוצים שהוא ידע שאנחנו עושים שינוי, ולדעת שגם אנחנו בתוך תהליך.
(9:55) זה ברור שיכולות להיות לנו תקלות, בגליצ’ים כאלה.
(9:59) בגלל זה מה שאני מציע לעשות זה קודם כל לשלוח לו את הפרק הזה, ולהגיד לו תשמע, אני שמעתי את זה, אני מציע, מציעה גם לך לשמוע את הפרק, או לצפות בו, אתם יכולים גם וגם.
(10:12) אני לוקח על עצמי, אני מדבר הרבה על שום זכר, אבל כמובן שזה רלוונטי לכל המילים, אני לוקח על עצמי לדבר מעכשיו בטובתך.
(10:22) אני לוקח על עצמי לייצר משהו חדש, תקשורת חדשה, משהו טוב בינינו.
(10:28) ובגלל זה אתה תראה אותי עושה פעולות אקטיביות כמו לשלוח תמונות, לשלוח הודעות לא שיפוטיות, לא ביקורתיות.
(10:37) אם אתם צריכים עזרה, קחו עזרה מחבר אדם טוב שלום שמסביבכם, שיעזור לכם לנסח את ההודעות לפני שאתם שולחים, אל תשלחו הודעות מהבטן לעולם, תכף אנחנו נדבר על התקשורת.
(10:52) או שתיעזרו גם בפשט GPT, תיעזרו לכם לנסח הודעות יפות, אבל אל תשלחו הודעות מהבטן ותגידו אני מתחיל לשנות את השיח בינינו.
(11:01) פשוט מתחיל לשנות את השיח.
(11:04) חשוב לי, כי חשוב לי שלך יהיה טוב ושלילדים שלנו יהיה טוב.
(11:07) זה הכל.
(11:08) ברגע שאתם אומרים את זה להורה השני עכשיו הוא מתחיל עכשיו הוא יסתכל עליכם אחרת.
(11:13) אתם כבר לא אויב, אתם כבר שותף בפוטנציה עם הרבה חשש.
(11:18) ואז כבר אנחנו במקום של כבדהו וחשדהו בשביל זה אפשר לעבוד, זה לא אויב.
(11:24) אז הגדרנו חזון, אמרנו לצד השני שאנחנו מתחילים לפעול, ועכשיו לפעול ולקחת זמן.
(11:31) זה הולך לקחת זמן.
(11:32) כמה זמן?
(11:34) אני חושב שאם נתכנן 2 קדימה אנחנו נמצא את עצמנו במקום טוב תוך כמה חודשים, אבל צריך להיות סבלניים.
(11:41) אל תצפו לזה שאתם נתתם לו עכשיו להחליף סוף שבוע ועכשיו הוא חייב לכם להישאר את החיים.
(11:48) אי אפשר להשוות רגשות, אי אפשר להשוות נרטיב.
(11:51) כל 1 יגיע למקום שלו, בזמן שלו, ומתי שהוא יבשל.
(11:56) זה מה יש, זה ההורה השני.
(12:00) טוב, רשמתי לעצמי כמה דברים, אני רוצה לדבר על זה.
(12:07) עוד דבר, תכירו בזה שהאמת לא כל כולה בידיים שלכם.
(12:14) האמת היא סובייקטיבית.
(12:16) יכול להיות שמה שאתם אומרים שאתם חושבים הוא מדויק, וכל מי שאתם מדברים איתו אומר לכם אתם צודקים, אבל אני מבטיח לכם שאם ההורה השני, השותף שלכם, ילך וידבר עם מישהו אחר יגידו לו אתה צודק, אתה חכם, נכון?
(12:33) זה אומר שכל 1 מקיף את עצמו באנשים שאומרים כן.
(12:37) אני חושב שלכם תמיד טוב להקיף את עצמנו גם באנשים שאומרים לא, אבל זה הטבע האנושי אנחנו מייצרים לעצמנו אקוסיסטם של אנשים שאנחנו רוצים שהם מסכימים איתנו, שהערכים שלנו שלהם דומים, מאוד מובן זו הקהילה.
(12:52) אז קודם כל בואו נכיר בזה שלשניכם יש את הנכון שלכם, ולכל 1 יש את הנרטיב שלו.
(12:58) ואם אנחנו נהיה עסוקים ולהיות צודקים אנחנו פשוט לא נהיה חכמים, ואני מעדיף פה חכם מי צודק.
(13:05) אז אנחנו רוצים להסביר שאנחנו באים בטוב, לך יש את הנרטיב שלך, לי יש את הנרטיב שלי, בואו לא ננסה לתקן את הנרטיב של הצד השני.
(13:15) אל תחשבו שאתם עכשיו צריכים על כל משפט שהוא אומר, להוכיח לו שהוא טועה.
(13:20) לא רלוונטי, לא מעניין.
(13:21) התגרשתם כבר די, שימו את זה בצד.
(13:24) עכשיו אנחנו מדברים על העתיד, מה הולך להיות, ואנחנו מדברים כשהתגרשנו מה יש לנו לדבר עליו חינוך ובריאות הילדים זה הכל הרי סיימנו עם הכסף סיימנו רכוש, אתם רוצים אתה לא מרוצים זה סיפור אחר אבל מה שנשאר עכשיו זה חינוך ובריאות הילדים זה מה שמלכד הורים אז עכשיו אנחנו צריכים לדבר על זה.
(13:44) אז כל פעם שיש משהו במחלוקת, הנושא שצריך לדבר עליו, מדברים עליו, לא איך הגענו לכאן, לא מי אתה, לא מה אתה, בטח לא מהאימא שלך.
(13:54) מה אנחנו עושים עם הנקודה, מה עושים עם הבר מצווה?
(13:59) כי על זה אנחנו צריכים לדבר, זה מה שיש לנו.
(14:01) ואתם תראו שככל שיותר תדברו עניינית, בלי מילות קישור, בלי שיפוטיות, בלי ביקורת עניינית על הדברים שבמחלוקת, ואתם תתרגלו את זה, אתם תראו שלאט לאט יהיה יותר קל, ואתם כבר לא תמצאו צורך בכלל בלדבר על העבר ועל מה שהיה, ואז בכלל הולך להיות קל.
(14:21) עכשיו את כל זה אי אפשר לעשות כשמדברים משפטית.
(14:25) אז אם עוד לא הבנתם שעורכי הדין מתפרנסים מהמלחמה, והם מדברים שפה של מלחמה, עכשיו אני למדתי את השפה הזאת, היא לא טובה.
(14:34) ואי אפשר לדבר מלחמה ושלום ביחד, זה לא עובד, זה לא החמאס, אי אפשר.
(14:39) אם אתם רוצים שלום, שימו את עורכי הדין בצד.
(14:43) תיפרדו מהם לשלום.
(14:45) אתם יכולים להתייעץ, אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים, אבל אתם מבינים שאם אתם פועלים בטקטיקות משפטיות, אתם מפסידים מעצם זה שאתם צריכים שמישהו אחר, שאתם תשלמו לו מלא כסף, צריך כדי לשכנע אדם אחר זר שיחליט איך אתם תגדלו את הילדים שלכם.
(15:03) הפסדתם, הפסדתם בענק, זה המודל נוראי לילדים.
(15:07) אז תשחררו את עורכי הדין.
(15:09) תודה רבה, אני רוצה עכשיו להשתלט על החיים שלי.
(15:16) חברות, צרו, חברות, תעשו מה שצריך כדי להיות חברים של ההורה השני.
(15:21) כדור נגד בחילה, כדור נגד חרדה, ציפרלקס מה שאתם רוצים, אבל תפעלו כדי להיות חבר, לכו לטיפול כמובן, הוא צריך להיות חבר שלכם.
(15:31) כשאתם תהיו חברים אתם תוכלו לקבל כל מה שאתם רוצים, כי לחבר אני אתן הכול.
(15:35) לאויב אני לא אוותר על מילימטר, אפילו אם אני לא צריך את המילימטר הזה, כדי לשמור על עצמי, כדי לא לתת לו איזושהי תחושה שהוא מנצח אותי.
(15:46) זה נורא, אני רואה פה אנשים שאומרים אני לא אתן להורה השני אפילו את היום הזה, את השעה הזאת, למרות שאין שום בעיה כדי לשמור על עצמי.
(15:57) ואני אומר מה, אבל אתה לא צריך את זה, למה לא לתת את זה, השותף שלך, למה לעבוד ככה עם משותף?
(16:02) אז אם אנחנו עובדים עם חברים אתם תראו שיהיה הרבה יותר קל, אם עובדים עם אויבים קשה כל הזמן.
(16:10) צרו קשר עם המשפחה שלו.
(16:13) משפחה מורחבת.
(16:15) כוס קפה, עוגה, פרחים, תמונות של הנכדים תעבירו את המסר כמו שאמרתם לו, אמרתי מקודם, אני משנה את השיח, אני רוצה משפחה מלוכדת, אז תודיעו להם, אני משנה את השיח, אני רוצה משפחה מלוכדת, ולהתחיל לפעול בהתאם, ותראו שגם להם סבא וסבתא בשנים שעוד יש להם, יחזור האוויר, מגיע להם להיות לדעת שהנכדים שלהם בטוב, שהילדים שלהם בטוב, גם אתם ההורים שלכם תורידו מהם את המלחמות האלה מסכנים צרו איתם קשר, תביאו איתם חברים ואז אתם תדעו שיש לכם עוד מעטפת בסופו של דבר גירושים זה אירוע משפחתי מורכב וגדול וכמה שתהיה לכם מעטפת יותר טובה לכם במעטפת זה החברים והאחים והסבים וסבתות אלה המעטפת שלכם, תעזרו בהן.
(17:08) רק רגע…
(17:14) לכו לטיפול.
(17:16) תראו, מי שהולך לטיפול הרבה יותר קל לו, הוא פחות מוצף.
(17:20) הוא אומר את כל האיכסה לאדם אחר בחדר חסוי, הוא מוציא את זה.
(17:24) וצריך להוציא את האיכסה, אני לא אומר אל תגידו דברים רעים, פשוט אומר תבחרו למי אתם אומרים אותם.
(17:29) לא להורה השני, לא לחברים, לא לאף 1.
(17:33) עדיף גם לעצמנו לא להגיד דברים רעים, זו אנרגיה לא טובה.
(17:37) אבל אנשי טיפול ידעו להוציא ממכם את הEx, ולכוון אתכם למקום טוב, שתהיו פחות מוצפים.
(17:43) אז טיפול אישי מעולה, מומלץ בחום, עד שאתם כבר מרגישים שאתם יציבים, והלב שלכם נקי, ויש יחסים טובה עם ההורה השני עד שמגיעים לשם אני מציע ללכת לטיפול.
(17:53) שווה את זה.
(17:56) והדרכת הורים.
(17:57) הדרכת הורים זה מקום או טיפול פסיכולוגי לילד.
(18:00) כל מקום שבו אתם יכולים לקבל כלים להורות מעולה.
(18:05) ואם עושים את זה עם ההורה השני בכלל מעולה.
(18:08) כי זה בדיוק מראה את המקום שאתם מתלכדים למען הילד, הילד יודע שההורים הולכים לקבל כלים עבורו, זה מחזק אותו, זה אומר ההורים אוהבים אותי ודואגים לי.
(18:20) ואתם עושים את זה יחד עם ההורה השני שנאלץ לראות אתכם באותו חדר וגם אתם, להגיד וואלה הוא עובד איתי, זה השותף שלי, הוא מדבר על הילד שהכי חשוב לי, ואנחנו חייבים לעבוד ביחד, ובהדרכת ההורים יגידו לכם חבר’ה ההשלכה של ההתנהלות שלכם פוגעת בילד, אתם צריכים לעבוד על עצמכם.
(18:38) אז תקבלו גם את הכלים לעשות את זה, ואז זה לא יהיה רק סיסמאות.
(18:42) אז בטיפול בהדרכת הורים מעולה בכלל יירטוב את המערכת.
(18:46) לטובתכם זה מצוין.
(18:47) תבקשו מהמורה, מהיועצת, מכל אנשי טיפול שיש בסביבה שלכם, תבקשו כלים, תבקשו אם יוכלו לעזור לכם לשבת יחד עם ההורה השני, ולייצר תקשורת בריאה יהיה לכם הרבה יותר קל, וברגע שתוכלו לעלות על הסוס לא תצטרכו עזרה.
(19:05) הדבר הבא שאני מציע לא לעשות, לא לדבר על העבר אפילו לא לרגע, לא במשפט, בהקנתה, לא איזה בדיחה שאתה זוכר שהיינו ככה ואמרת לי, אל תעשו את זה.
(19:18) זה מדליק את כל הטריגרים שחררו את העבר.
(19:23) אתם לא חיים בעבר, חיים בהווה ובעתיד.
(19:26) והעתיד הוא פועל פועל יוצא של המעשים שלכם.
(19:29) היום תדברו על העבר.
(19:30) עכשיו זרקתם עכשיו את עצמכם עוד קילומטרים אחורה, עכשיו כל 1 עסוק בלהצדיק את עצמו.
(19:36) אז עזבו את העבר, דברו על העתיד.
(19:40) אתם גם תראו שככל שתמלאו את עצמכם במחשבות טובות על העתיד, זה יבוא ויקל ולא יהיה מקום למחשבות הראות.
(19:48) בסופו של דבר אנחנו כלי, יש כמה מקום אנחנו יכולים להכניס, יש לנו אינסוף מקום למחשבות.
(19:55) אז תכניסו מחשבות טובות, לא יבואו מחשבות רעות.
(20:01) תעשו פעילות משותפת ללכת לגלידה, ללכת לסרט, אבל ללכת ימי הולדת של הילדים, לחגוג ביחד, כל פעילות שאתם יכולים לעשות ביחד, להזמין את ההורה השני לערב חג, למסעדה, עם הילדים.
(20:18) כל פעילות כזו אתם תראו ילדים שמחים, הבלבול אומרים לי אבל יש בלבול שהילדים יחשבו כשנחזור ביחד.
(20:26) תנו להם קצת יותר קרדיט.
(20:27) הם גרים בשני בתים, הם מבינים שנפרדתם.
(20:30) אפשר להגיד אנחנו רוצים לבנות משפחה מתפקדת בשני בתים.
(20:34) זה שהתגרשנו לא אומר שאי אפשר להיפגש.
(20:37) מה, אנחנו…
(20:38) משפחה שגרה ביבשות שונות הם לא משפחה?
(20:43) לא, אנחנו משפחה ושני בתים.
(20:45) תייצרו להם מודל נורמטיבי ותדעו שבסדר להתגרש ולהיות חברים.
(20:50) הרבה יותר קל ככה, שימו רב גבוה.
(20:53) תפרגנו…
(20:54) וואי, זה קשה.
(20:55) תפרגנו להורה השני.
(20:57) קודם כל בלב בעצמכם תחפשו את הדברים שאתם יכולים להחמיא עליהם.
(21:02) כמה שאתם תכניסו יותר חיוביות, יותר מחמאות, יהיה לכם יותר קל לחשוב עליו לא כאויב וכשאתם לא תחשבו עליו כאויב השיח שלכם איך שהדברים יצאו הם יצאו הרבה יותר טוב כי הם לא יהיו שיח מאשים, הם יהיו שיח של אוקיי, אני וחמלה עליו, קשה לו.
(21:19) ולכן יותר קל.
(21:20) שנית וכמובן וכמובן וכמובן לא מול הילדים, פרגנו מול הילדים, אל תשמיצו.
(21:27) ומול המשפחה ומול ההורה תגידו דברים טובים.
(21:31) למחמאות יש המון כוח לפתוח דלתות חסומות.
(21:35) השמצות, שיפוטיות סוגרת דלתות.
(21:40) ונקודה אחרונה שאני רוצה לתת לכם זה להימנע מהשיח המשפטי גם אם קראתם באינטרנט שמגיע לכם כך או מגיע לכם כך, גם אם קראתם בהסכם שכתוב כך או כך שחררו את השיח המשפטי להגיע להקצנה, להגיע להוצאה לפועל, לאכיפת הסכם זה לא שווה את המחיר פשוט לא שווה את הכסף.
(22:12) גם אם זה כבר פסק דין אז רק צריך ללכת להוצאה לפועל לא שווה את הכסף.
(22:19) למה?
(22:20) כי ההורה אני מדבר כמובן שיש 2 בתים ההורה נעלם אז לכו להוצאה לפועל.
(22:24) ההורה לא מגיע בסדר.
(22:26) הילדים מחכים להורה וההורה לא בא, זה כבר עולם אחר.
(22:29) זה הורה שזנח את הילדים שלו.
(22:32) אבל ההורה לוקח את הילדים הוא הורה מעורב, הוא נורא נוכח עזבו את השיח המשפטי.
(22:38) חפשו שיח משפחתי.
(22:40) תתייעצו תביאו את ההורים, סבא סבתא, גם אם הוא לא אוהב את זה תביאו סבא וסבתא.
(22:46) כל מי שיכול לעזור לכם לייצר שיח תביאו, תביאו אותו, תביאו אותו.
(22:52) כל מי שיכול, אם זה שחקן כדורגל שהצד השני אוהב או כוכב קולנוע או איזה סלב, סלביט, לא משנה מישהו שיגיד לכם תקשיבו בוא נייצר שיח, אבל כשאתם מדברים בשיח המשפטי אתם מאבדים אותו.
(23:08) פשוט מאבדים אותו כי הוא יקרא משהו אחר משפטי ואז יתחיל לכם ויכוח כמו שהייתי סטודנט למשפטים ויש ויכוח כל 1 מייצג איזה פסק דין ובסוף מה השאלה?
(23:19) אף 1 לא יודע אף 1 לא יודע מה תשמע התוצאה משפטית זה קזינו אז למה להתווכח על זה בכלל זה כמו 2 אנשים שמהמרים על הילדים שלהם וצועקים בקזינו אם זה יצא אדום או לבן מה זה משנה זה הילדים שלכם פה צאו מהקזינו פשוט צאו מהקזינו זה כל הסיפור תפסו את השליטה בעיניים שלכם, והשיח המשפטי מייצר אלימות, מכניס כל 1 לאיזו פוזיציה שהוא הכי חכם, אף 1 לא יודע, אבל מי רוצה להיות חכם, מי רוצה להיות צודק, אני רוצה להיות חכם, אני רוצה…
(23:50) מי צודק, סליחה.
(23:53) בקיצור שחררו את השיח המשפטי.
(23:55) מיותר לגמרי.
(23:58) תפעלו ככה, ואני מבטיח לכם שלאורך זמן והרבה יותר מהר ממה שאתם חושבים, אבל זה ייקח זמן, בטח עם אנשים עם אישיות מורכבת, עם פרויד אישיות, בטח עם אנשים עם נרקיסיסטים, זה לוקח זמן, אבל זה שומר על הילדים שלכם, זה ישמור עליכם, זה יחסוך לכם המון כסף, ויאפשר לכם לדעת שאתם לפחות עשיתם באמת, אבל באמת, את הטוב ביותר עבור הילדים שלכם ועבור עצמכם, וכך תוכלו לצמוח מהמשבר הזה ולייצר לעצמכם ולהם את החיים הכי טובים שיש.
(24:31) אז אם יזמתם עד עכשיו כל הכבוד, אני מאוד מעריך את זה.
(24:35) אתם יכולים אפילו לשמוע עד שוב ככה, לקחת את כל הטיפים שיש כאן וליישם.
(24:39) אני רוצה לבקש ממכם לקחת חלק בשליחות הזאת שלי, להפיץ את המידע הזה.
(24:46) אז קודם כל אני מבקש שתעבירו את הפרק הזה, אנשים שיתגרשו, שאין להם קשר טובים מההורה השני, שיאזינו.
(24:53) תגידו להם תאזינו, תאזינו לזה.
(24:55) תשקיעו את החצי שעה, מה אנחנו פה 25 דקות.
(24:59) תאזינו לזה תשקיעו, זה ייתן לכם תפיסה.
(25:02) תנו לזה לחלחל תעזרו לי בלדרג, להפיץ את המידע, גם עוד יעזור לי.
(25:11) בכלל אני צריך עזרה, אני אומר את זה, יש לי הרבה אנשים, עשרות אלפי אנשים כל חודש נמצאים בצמתים האלה ואני רוצה להגיע אליהם, אז אני מבקש את העזרה שלכם להגיע אליהם וכמובן אם מישהו צריך את עזרתי כמגשר כל הארץ.
(25:26) אז אני שמח לענות לה שיחה להסביר אפשר להתקשר אפשר לתאם איתי שיחה אפשר להתחבר אליי ליומן ולתאם איתי שיחה ואני והמקשרות שופטות איתי במשרד נשמח מאוד מאוד לעזור שיהיה המון בהצלחה ולהתראות בפרק הבא