(0:00) איזה כיף שאת פה איזה מדופה של אבינועם די עכשיו.

(0:04) תסלחי לי.

(0:04) הייתי צריכה לעבור דרך.

(0:06) הייתי צריך לעבור דרך.

(0:06) אני מאוד חששתי, אני הרבה זמן רציתי פודקאסטים והחודש עשיתי שלושהארבעה יאללה אני ממש אוהבת את זה.

(0:16) אני קצת מרגיש כמו השאריות, סליחה איך אני לא הראשון?

(0:20) אתה מהראשונים אה, טוב, האמת שנכון קיבלתי…

(0:24) כבר עשית 160, איך לא הזמנת אותי לפני 160?

(0:26) זהו, את מבינה?

(0:27) כן, נתחיל עם רגשי נחיתות יאללה אבל עד שזה בא ואז בא דופי, אמרה לי מה עם נוף?

(0:32) ראינו את הסרטון שלך רוקדת איתה שאת עושה איתה כמה אתה?

(0:39) כמה אתה?

(0:40) נזכרתי ששלחת את הדסטארט.

(0:44) כן.

(0:45) ולא הייתי פיקח באותו זמן.

(0:47) נזכרתי, אמרתי צריך לתמוך.

(0:50) וואו!

(0:50) כזה, כתבו.

(0:51) כפרה על דופי.

(0:52) כפרה על דופי.

(0:53) איזה כיף.

(0:55) בסוף…

(0:55) בסוף…

(0:56) אנחנו פה.

(0:58) נכון.

(0:58) אבל היינו בכל מקרה עושים את זה.

(1:00) מתישהו?

(1:01) אולי זה היה לוקח את הזמן.

(1:03) טוב.

(1:03) אולי כבר היינו בפנסיה?

(1:06) אה, ריבית היא ריבית.

(1:08) טוב יאללה, תיכנסי לפוזה שלך.

(1:10) אני על זה, אני כבר…

(1:12) זהו, אני רוצה להתחיל.

(1:13) אני כבר על זה, אתה יכול להתחיל?

(1:15) מתחילים מהאמצע, אתה מכיר את זה?

(1:16) Startfrom the middle?

(1:18) היית במסיבק מעגלים האמת שכבר התחלנו את הפרק.

(1:21) התחלנו.

(1:22) את הפרק עכשיו אתה יכול להציג אותי.

(1:24) חם.

(1:23) עכשיו אני יכול להציג את אחיאללה, יאללה, אני לוקח את זה.

(1:29) האמת, התחלה יפה לפרק.

(1:32) לפני 8 2 בערך, 89 2, אני אחרי גירושים יצאתי לעולם ואמרתי אני בא להכיר את העולם, בא לחקור, לגלות, בא ללמוד.

(1:46) ואחד הדברים היפים מאוד שעשיתי זה ללכת לסדנת פסיכודרמה של שי משיח, אדם שהוא יקר לי מאוד עד היום, אני בכל הזדמנות משבח.

(1:58) ובסדנה הזו שהייתה מאוד מאוד פותחת ואמיתית ומאוד משמעותית עבורי פגשתי שם אלמנה, אלמנה נחמדה.

(2:07) מאוד מיוחדת והתחברנו מאוד.

(2:11) ואני ממש זוכר שחזרנו כבר מהסדנה הזאת שם ביחד ואני הגדרתי אחותי הקטנה.

(2:18) זאת אחותי הקטנה.

(2:21) והיה לנו קשר מאוד מאוד טוב, שעם השנים אנחנו מתרחקים, כל 1 בעולם שלו, ואני ככה מסתכל מהצד ולאט לאט אני מגלה שאותה אחות קטנה פתאום הופכת להיות דמות שהיא ראויה להרצה, דמות שהיא מעוררת השראה, דמות שמסתבר שמאחורה שמה שמספיק היה להסתכל בעיניים ולראות את זה, אבל יש שם חתיכת סיפור.

(2:45) ואני כבר, שזוכה כבר הרבה 2 לראות את זה מאחורה, שמח היום פה ככה לחלוק איתכם את העוצמה הזאת שנקראת נוף בנגיאט, שהיא…

(2:56) ניקח את ההרצאה עכשיו את ההגדרה הפורמלית מרצה, סופרת שהספר שלה חרוט בנפשי תכף יהיה בכל החנויות ואני בטוח שיזכה לה הצלחה מאוד מאוד גדולה, אין לי ספק בזה.

(3:11) והיא מנחת קבוצות והיא, ואני רוצה לצטט את זה, שאת מנחת קבוצות וסדנאות בנושא התמודדות עם אובדן וטראומה וצומחת פוסט טראומטית.

(3:24) מה זה אומר צומחת פוסט טראומטית?

(3:26) זאת אני, וואו, איזו פתיחה מרגשת…

(3:30) צומחת פוסט טראומטית.

(3:34) הרבה 2 הגדרתי את עצמי כפוסט טראומטית כי זה היה הדבר הכי משמעותי ונוכח בחיים שלי והיום הצמיחה זה הדבר הכי משמעותי בחיים שלי.

(3:47) הטראומה כבר לא שולטת בי, אני שולטת בה.

(3:51) אני כבר לא בורחת, אני בוחרת.

(3:55) ואני עושה את הפעולות שלי יוםיום ממקום של איך…

(4:00) מה היום אני יכולה לעשות כדי להחלים?

(4:03) מה היום אני יכולה לעשות כדי לצמוח?

(4:05) איך אני יכולה לעזור לאחרים?

(4:07) אני מומחית בטראומה שלי והיא כבר לא הדבר שנוכח בחיים שלי ההחלמה זה מה שנוכח.

(4:16) אז אני צומחת פוסט טראומטית.

(4:18) זאת ההגדרה החדשה שלי.

(4:20) אוקי, אז בפרק הזה אנחנו הולכים לדבר על זה איך להיות צומחת פוסט טראומטית, איך לשים את הפוסט טראומה.

(4:28) את הטראומה ואת הפוסט טראומה.

(4:30) מאחורה, איך לבחור בחיים.

(4:32) לא הייתי אומרת מאחורה ליד.

(4:34) כן, הטראומה רוצה שנחזיק לה את היד.

(4:37) מאחורה זה אומר שנתעלם ממנה, אולי לא נראה אותה נחזיק לה את היד.

(4:43) נחזיק לה את היד, אהבתי.

(4:44) אוקי.

(4:45) כן.

(4:46) טוב זו שיחה שנוגעת בדברים כואבים.

(4:50) עמוקים.

(4:51) אז אני לא אכנס לאיפה שאת לא רוצה להיכנס, אתן לך את ה…

(4:57) אנחנו נחזיק ידיים ואת ככה מובילה אותנו בתוך השביל הזה ככה לספר.

(5:03) כי 100 ומי את ולמה את ואיך כל זה קשור אולי גם לאבל הלאומי שלנו ולכולנו כי בעיני את באמת צמד להרבה מאוד דברים.

(5:14) כן כן, טראומה היא הייתה דבר מאוד יומיומי בישראל.

(5:21) לדעתי היא תמיד הייתה אבל גם ידענו הדחקה מה היא, והתשתית של המדינה שלנו לא בנויה לטיפול בטראומה ולדעתי ההחלמה הכי גדולה תגיע מתוך הקהילה, מתוך האנשים, ולא מהממסד ולא מהממשלה ולא מארגונים גדולים, וזו האחריות שלנו גם לקחת על עצמנו וגם על הסביבה שלנו.

(5:46) נתחיל מאיפה הטראומה שלי הגיעה ואני אגיד שאני יכולה להיכנס לכל הנושאים שעברתי, לכל הטראומות שעברתי.

(5:55) אני יכולה לדבר מתוך צלקת ולא מתוך פצע.

(5:58) הפצעים שלי כבר לא מדממים.

(6:01) הם צלקות יפות, יש לי גם מספיק צלקות וקעקועים שיעידו על הסיפורים שלי.

(6:10) אז אפשר להגיד אזהרת טריגר קטנה שכן יש פה שיח קליל על אובדן ושכול והתמכרויות ופגיעות מיניות בקטנה בלי תיאורים גרפיים אבל שמי ששומע אותנו ידע שמדברים היום על טראומה ועל צמיחה, אבל כדי לדבר על צמיחה קודם צריך לתת את תשומת הלב לטראומה.

(6:36) אז לפני שאנחנו מדברים על צמיחה פוסטטראומטית אנחנו צריכים לדבר על טראומה ומאיפה אני באתי.

(6:42) ובעצם אצלי זה פוסט טראומה מורכבת, זה לא פוסט טראומה שהיא של אירוע 1 בעקבות אירוע 1.

(6:53) זה לא מעט אירועים חזרתיים מהשנים הראשונות של החיים עד הבגרות שברובם ואני מדברת ספציפית על שלי אבל ברובם ברוב הפוסט טראומה המורכבת יש גם איזשהו עניין של הזנחה.

(7:11) הזנחה הורית, הזנחה של קהילה, הזנחה מטיפול.

(7:18) אז הטראומות שלי התחילו בגיל מאוד מאוד צעיר בקיבוץ בעיקר כי יש תדמית על הקיבוץ, שזה מקום יפה ופסטורלי ובטוח ושמור ואני חושבת שאחת הפנטזיות, שזאת הפנטזיה שהתנפצה לנו ב7 באוקטובר שהקיבוצים הותקפו ומשהו נשבר באמון של הקיבוצניקים מול המדינה.

(7:48) אצלי זה נשבר כבר בגיל 89 אני ידעתי, אני גדלתי בידיעה שהקיבוץ הוא לא מקום בטוח כמו שעושים אותו.

(7:59) הוא יכול להיות יפה ושקט ופסטורלי אבל הרבה דברים לא טובים יכולים לקרות כשילדים מקבלים כל כך הרבה חופש ואין מבוגר אחרי ואין גבולות אז אני חוויתי אלימות ובריונות של ילדים, כן, היו אומרים בסדר הם ילדים, ילדים משחקים.

(8:21) שיחקנו כדורגל הכנסתי גול, חטפתי ביתה, דחפו אותי אבל בסופו של יום כל הזמן חזרתי הביתה בוכה.

(8:32) ולהורים שלי לא היו את הכלים לעזור לי או שהם היו עסוקים בחיים שלהם יותר מידי בעקבות האלימות הזו הגיע ילד מהקיבוץ, ילד יותר גדול ממני, חבר של האחים, רואה שמציקים לך ומרביצים לך בואי אני אעזור לך, אני אשמור עלייך אבל תעשי לי ככה וככה…

(8:59) כל מיני דברים מיניים ועשיתי את זה במשך 3 2 בערך, הוא שמר עליי מהאלימות ואני עשיתי לו ככה וככה ככה גדלתי באיזה שבי מיני כזה של כדי שלא ירביצו לי אני צריכה לעשות כל מיני דברים.

(9:18) אלה היו השנים הראשונות של החיים שלי.

(9:20) לפני זה גם ההורים התגרשו גירושים מאוד מאוד מכוערים והבית היה בבלגן, ההורים לא היו נוכחים כל הזמן בעבודה אז גם היו הרבה עניינים עם הזנחה וחוסר…

(9:38) סביב גיל 1314 יצאתי מהארון, חגגתי את היציאה שלי מהארון, זה היה הדבר הכי כיפי ומשמעותי ומתוך הגאווה שלי, מתוך הנטייה המינית שלי למדתי לאהוב את עצמי.

(9:53) אז זה היה 1 הדברים שמבחינתי אני מגיל 14 הולכת עם דגל גאווה שנותן לי המון המון כבוד ונוכחות ושייכות בעולם.

(10:03) אפילו יש לי קעקוע של דגל גאווה על היד וזה הולך איתי ומחזק אותי להרגיש שייכת לאיזושהי קהילה.

(10:14) בגיל 16, אני ככה עוברת ככה על הקורות החיים הטראומאוטים שלי ככה צ’יק צ’ק בגיל 16 איבדתי את אח שלי בלבנון השנייה, הוא היה חייל, היה בן 19, נהרג בלבנון והפכתי להיות אחות שכולה עוד הגדרה מתוך משפחה שכולה עם הורים שכולים ואז גיל 15, 16, 17 הרבה סמים ואלכוהול ובריכות מהבית וגניבות ו…

(10:44) מלא מה…

(10:44) כל מה שהיה אפשר לעשות עשיתי כדי לא להבין שאני במצוקה וגם אף 1 מסביבי לא שם לב ואולי שמו לב ולא ידעו מה לעשות.

(10:55) בשנות ה2000 המוקדמות, כזה אני מדברת, אבל ההורים כבר התגרשו בשנת 95′ והבלאגן התחיל בשנות ה90 ובעצם לא…

(11:09) איכשהו שרדתי את התיכון והתגייסתי לצבא, והצבא נתן לי המון המון משמעות.

(11:16) הייתי מפעילה טיימר קרבי בצאלים, פגשתי המון המון לוחמים, וכל לוחם שנכנס אליי להאמר היה כמו אח שלי.

(11:26) כמו האח שאיבדתי בלבנון עכשיו נכנס לי להאמר, יש לי איתו ארבעהחמישה ימים בשטח, לצחוק איתו, לאהוב אותו, לדאוג לו ואז הוא יוצא לי מההמר ונכנס לעזה או לאן שהוא ואני מתגעגעת אליו ומתפללת שיחזור הביתה ויכול להיות שאני גם לא אראה אותו רוב הסיכויים שאני לא אראה אותם יותר בחיים אבל היו כמה שנהיו באמת משפחה זה היה תפקיד מאד מאד מרגש והצבא נתן לי המון המון משמעות ושייכות זה גם…

(11:59) המפילות האמרים יש עלינו סטיגמה אבל קצת נכונה.

(12:03) כאילו, סטיגמה מגיעה מאיפשהו, נכון?

(12:05) אז היו לא מעט לסביות או ביסקסואליות, נשים שאוהבות נשים ביחידה.

(12:12) זהו, היה ממש ממש כיף.

(12:14) כיף כיף להיות שם…

(12:15) מצחיק מאד!

(12:18) ואז השתחררתי מהצבא וביום שהשתחררתי מהצבא אבא שלי נפטר באותו יום באותו יום ולא רק שאבא שלי נפטר באותו יום, הוא נפטר בבית שלי על הספה שלי, כשאני מוצאת אותו ומנסה להחיות אותו ומנסה להנשים אותו.

(12:38) הייתי בת 20 אז, והזמנתי את האמבולנס טיפול נמרץ, אחר כך גם הזמנתי את חברת קדישא, כשהבנו שזה לא משהו ש…

(12:48) שיגידו שאבא שלי כבר לא בן החיים וחצי שעה לפני שמצאתי אותו הוא אמר לי שהוא רוצה למות בריא.

(13:00) הוא בא לדירה שלי פעם ראשונה, דירת חיילים בקיבוץ פעם ראשונה שהוא בא אלייך הביתה פעם ראשונה שהוא בא אליי הביתה אני הדירה הראשונה שלי לבד זו גם הדירה שהייתה אמורה להיות של יער, של אח שלי, לפני שהוא נהרג והוא לא הספיק לעבור אליה.

(13:19) ואז אח שלי השני נהר גר שם ואז יגיע תורי.

(13:25) נהר טס להודו, טיול אחרי צבא אני השתחררתי ובאנו לחגוג את השחרור שלי עשינו איזה טיול בקיבוץ, הוא עזר לי בכמה דברים והוא אמר ששנה הבאה הוא מתכנן לצאת לפנסיה, הוא היה בן 67 לצאת לפנסיה ובא לו לעשות קצת הליכות איתי בקיבוץ, ואיזו קצת פעילות גופנית וזה, יופי, אני רוצה למות בריא.

(13:51) אם קורה לי משהו אל תחברו אותי למכשירים.

(13:55) אפילו לא צריך אזכרות, לא צריך הלוויה, תנו לי ללכת בשקט, זרקו אותי לים, הוא כאילו לא רצה שום טקסים, שום מצבות…

(14:04) תנו לי ללכת.

(14:07) אחר כך, בדיעבד, הבנתי שהוא נתן לי את הצוואה שלו.

(14:12) ושזה היה הרגע שהוא נפרד ממני.

(14:15) אומרים שאנחנו איפשהו יודעים.

(14:18) התת מודע שלנו יודע שעתיים לפני המוות שאנחנו הולכים למות, והוא בא להיות איתי.

(14:24) ולא רק שהוא בא להיות איתי, אני גם בלילה חזרתי קצת שיכורה מהשחרור יצאתי לחגוג עם חברים, ונעלתי את הדלת פעמיים, דירה ישנה ובבוקר קמתי ונשבר המנעול הייתי נעולה בתוך הדירה שלי, אבא בוא תציל אותי!

(14:44) אני תקועה בדירה אבא שלי הגיע בעשר בבוקר, קפץ מהחלון, נכנס לדירה, שבר את הצילינדר, הציל אותי, הוציא אותי לחופשי!

(14:55) עשה לי את שיחת הסיכום הזאת ו…

(14:59) באמת…

(15:00) וזה היה…

(15:02) חתיכת טראומה שהובילה אותי אחר כך למדרון מאד מאד עמוק וארוך של שימוש בעיקר של סמים ואלכוהול אממ…

(15:12) כל מיני סמים, כל מיני אלכוהול, היה כיף, היו 2 מאד מאד בעיקר בריחות והדחקות ובאיזשהו שלב הבנתי שאני צריכה לצאת מהארץ, שאני צריכה לעזוב את המקום הזה שכל כך פצע אותי אז הפצעים שלי מאד מאד היממו.

(15:31) וטסתי וניסיתי לחוות את העולם וכל הזמן הייתה בי איזושהי תקווה שאני אמצא שמחה שהתקווה תחזור אליי שאם אני רק ארגיש שמחה בעולם אני אצליח להכניס אותה ללב שלי ולשמור אותה ואני אחזור לארץ ואני אחזיק אותה קרוב ללב…

(15:52) איזה משהו מוחשי או משהו כזה…

(15:55) תחושתי כזה?

(15:56) תחושתי תקווה שיכול להיות לי טוב אחרי כל הדברים האלה אם אני רק אהיה שמחה איפשהו שם אז אני אצליח זה לא יכול להיות כאן, אז אני פשוט צריכה לעבור מקום בהתחלה כן, זה היה ככה, כן.

(16:10) עבדתי על עצמי קצת שם.

(16:12) אבל כן הגעתי להודו ו…

(16:14) באמת הרגשתי שמחה, ולא השתמשתי בסמים ואלכוהול, דווקא הצלחתי להתנקות ואז הגעתי לנפאל.

(16:24) הייתי גם שנתיים באוסטרליה, גרתי באוסטרליה, חייתי עם מעבוריג’ינים כמה 2, בעצם כל הזמן חקרתי תרבויות.

(16:30) מה זה אומר?

(16:30) חייתי מעבוריג’ינים כמה 2?

(16:32) חייתי ביער, 3 חידושים עם מעבוריג’ינים.

(16:36) ולמדתי את מה שהם רצו ללמד אותי, קסמים.

(16:40) אני לא יכולה לספר הכול, אבל…

(16:44) מה שאני יכולה להגיד, זה הרבה עניינים עם הכוכבים ועם מזג האוויר.

(16:52) הם יודעים לחזות את הדברים, תקשורים עם חיות ועצים והם לימדו אותי קצת…

(16:58) הלכתי לאיבוד ביער ועשיתי מה שהצ’יף אמר לי לעשות ומצאתי את הבית אחרי שזמן מה הלכתי לאיבוד ביער.

(17:08) היה תקופה מאד מאד מיוחדת אבל בעצם רציתי לצאת מהארץ ורק לחקור עוד תרבויות למצוא איזושהי שייכות לאן אני מתחברת כל הזמן חיפשתי עומק, כל הזמן הייתי בחיפוש ובארץ הרגשתי שאני נכווית ונכוות, כל הזמן נכווית מדברים אז כמעט עשור טיילתי, ובין לבין…

(17:36) אלה היו הרבה הפסקות אבל בין לבין הגעתי לנפאל וחוויתי שם ב2015 את רעידת האדמה הגדולה שהיתה.

(17:44) 10000 איש איבדו את חייהם ברעידה הזאת, ואני נשארתי בחיים.

(17:52) והחלטתי שם לגייס כסף ולעזור לנפלים ו…

(17:58) עליתי לכפרים.

(18:00) עזרתי במה שאני יכולה…

(18:02) יש לי כסף, תגידו לי מה צריך ומי צריך, ויאללה, שכרתי משאית, העמסתי אותה בציוד, וראיתי איך הם עוברים משברים.

(18:15) והם עוברים משברים ביחד.

(18:18) איך הם עוברים משברים?

(18:19) הם עוברים משברים ביחד.

(18:23) למה זה המשפט עבורך ואיך לעבור משבר?

(18:27) כי 2 הייתי לבד עם המשברים שלי יש משהו בקיבוץ ואז יש אזכה הלוויה ואז יושבים 7 ואחרי השבעה זה נגמר ואחרי השבעה מתחיל ה…

(18:43) האובדן האמיתי, האבל האמיתי, כשנהיה שקט בבית.

(18:50) וראיתי את ההורים שלי כואבים ומפורקים ואבא שלי אבא שלי לא שרד את זה יש פער של 4 2 בין אח שלי לאבא שלי אמא שלי היום חיה בזוגיות מאושרת והיא מגשימה את עצמה והיא לומדת והיא יוצרת ואבא שלי נכנס לאיזשהו דיכאון ולא הביע את הכאב שלו, היה לו מאד קשה לבכות ולפרוק וראיתי איך אפשר למות משברון לב, איך אפשר למות מדיכאון.

(19:23) והנפלים בקהילה שהם יצרו זה היה הכוח שחיבר ועצים כן לצאת מהמשבר כן, גם ההבנה הזאת שזה…

(19:33) גם רעידת אדמה זה הטבע אנחנו יודעים זה קורה, אנחנו נעבור את זה, אנחנו נבנה שוב את הבית שלנו, אנחנו נתמודד ביחד ונעבור את המשבר הזה.

(19:45) הניפנים ספציפית, אנשים גם ממה שאני חוויתי הם אנשים מאד שמחים.

(19:49) פשוטים, שמחים.

(19:51) את יודעת, יש משהו מאוד עצוב בתוך הסיפור הזה אבל של סגירת המעגל.

(19:57) זאת אומרת הקיבוץ שהוא המקום הכי קהילה בהגדרה זה קהילה שקרה ביחד, כל פעם אנחנו כולנו מכירים את תהליך…

(20:04) שוויון קהילה.

(20:05) שוויון קהילה ויש רכז קהילה ומנהל קהילה והקהילה, זה הדבר.

(20:11) זאת אומרת, אני כילד שם, עם כל החופש בקהילה הרגשתי מאוד לבד.

(20:15) ואז היה את השבעה והמוות מתלכדים סביבנו, אבל מאז אני שוב לבד כל הזמן.

(20:22) וגם בתוך הקהילה היה את מי שרצה להוציא ממך, זאת אומרת כן את האני אתן לך תמורת לשמור עלייך, תני לי את ההטבות האלה.

(20:34) בעצם זה להיות מאוד לבד בתוך קהילה ורק כשהתרחקת ובאת למקום שאין לך שום קשר ואת לא דוברת נפאלית, למיטב ידיעתי.

(20:43) לא רק אז את מסתכלת אומרת רגע אני יכולה לייצר קהילה חזקה וזה הכוח שלה שאנחנו עומדים מול איתני הטבע.

(20:52) וזו הייתה ה…

(20:54) זו הטיפ הפועל?

(20:55) הייתה שם נקודת מפנה.

(20:57) הייתה שם נקודת מפנה כי גם בכפרים האלה בעצם חשבתי מה אני צריכה בזמן המשבר ואני לא רציתי לעזוב את נפאל אני מאד התחברתי למשפחה שגרתי איתה, אפילו לא גרתי בגסטהאוסים וכאלה.

(21:12) גרתי ממשפחה נאפלית שנתנו לי מקום מקלט.

(21:17) כשהגעתי באמצע הלילה כל הגסטהאוסים היו סגורים, הם מצאו אותי ברחוב, בואי אלינו איזה יפה…

(21:25) בוקר את יכולה להישאר פה כמה שאת רוצה כאילו יש לך חדר, תשארי ולא יכולתי לעזוב אותם שהמשבר הזה קרה גם היינו…

(21:36) ישנו במחנה פליטים כמה שבועות איך זה נראה רעידות אדמה ממשיכות היה איזה דימוי הזה?

(21:42) זה צריפים?

(21:43) זה אוהלים אוהלים, יריות פלסטיק שכל משפחה קיבלה באיזה מרחב של דשא ומלא מלא מלא אוהלים, 2 מקומות שבהם מחלקים אוכל, תורים מטורפים, אבל פעמיים ביום מקבלים ארוחה ומחכים שיתנו אישור.

(22:07) כאילו בהתחלה הכל היה סגור, שדות תעופה נפגעו והיה סגור רק אחרי איזה שבועייםשלושה התחילו טיסות חילוץ.

(22:16) ואני הרגשתי שעוד לא סיימתי.

(22:19) היית בקשר עם הארץ בינתיים?

(22:21) הייתה תקשורת?

(22:23) אני לא הייתה כל כך תקשורת בהתחלה, אבל לפני שהתקשורת נפלה הספקתי לחזור לבניין שהייתי בו לקחת מצלמה וטלפון, אמא הייתה רעידת אדמה, אני בסדר, בטח תיפול התקשורת.

(22:39) אוקי ואז נפלה התקשורת.

(22:41) יפה.

(22:42) הנה נקודת אור כמה ימים לא הייתה תקשורת, כמובן שאמא שלי דאגה ואנחנו ישנו ברחוב ואז במחנה פליטים ואז הגעתי לכפר, לכמה כפרים, אבל לכפר 1 הגעתי עם טושים וחוברות צביעה ומנדלות וכדורגל ואמרתי יאללה, אני עושה פעילות לילדים.

(23:03) מהמם הושבתי אותם במעגל, עשינו דמיון מודרך כזה לדמיין את הבית שלהם, את הבית שהיה להם לפני הרעידה, מה הם אוהבים בבית שלהם ולצייר ולצבוע.

(23:18) והיה מדהים לראות שהם מציירים בתים חזקים.

(23:24) זאת אומרת, זה שעכשיו הבית מפורק ואנחנו ממש יושבים צמוד לבתים המפורקים והבית הספר שלהם הרוס והכל הרוס בהרים הם מציירים בית חזק.

(23:34) והיה לי איזה רגע כזה וואו, זה…

(23:39) יושב פה ילד, פקקתי, נפל לו עכשיו הבית, ויש לו את כל הסיבות להיות קורבן.

(23:46) כן.

(23:46) ולקחו לי, ועשו לי וכולם יגידו אתה צודק, זה באמת דפקת לגמרי חברים הוא עדיין בונה בית חזק.

(23:53) בונה בית חזק.

(23:54) למה?

(23:55) מה גרם לילד הזה ככה לא להתקרבן במקום הזה?

(24:00) נשמע לי שזה כמו אמונה.

(24:04) שזו אמונה שמה שקורה זה בסדר ושכל עוד אנחנו ביחד ככפר וקהילה אנחנו נהיה בסדר ואנחנו נבנה מחדש את מה שצריך להיבנות ושם פעם ראשונה הבנתי שיש לי יכולת ורצון להחזיק קבוצה.

(24:21) שעוברת משבר, שעוברת איזה קושי.

(24:23) תובנה גדולה אז הוא לא קפצת מלהחזיק אדם, אני יכולה להחזיק קבוצה, כזה כוח יש בך.

(24:30) ואני אוהבת ילדים גם מבוגרים, בכללי אני מאוד אוהבת אנשים מה שכשהייתי בפוסט טראומה וכל הזמן בכאב לא אהבתי אנשים אנשים כל הזמן הפריעו לי הם כל הזמן היו והיום אני מאוד מאוד אוהבת אנשים הלב שלי מאוד פתוח, ושלם ונפגעתי בקשר ובקשר אני ארפא נפגעתי בקשר ובקשר אני ארפא, מה זה אומר המשפט הזה?

(24:59) זה יפה מדי בשביל דבר יש לי פוסט טראומה מורכבת משולבת והמשולבת זה כי קרו כמה דברים, כן?

(25:06) כמעט כל מה שבן אדם יכול לעבור יש לי צ’ק בבוקס.

(25:09) עד גיל 20 עשית את שלך.

(25:12) ואז עוד אסון טבע.

(25:15) נפגעתי בקשר, נפגעתי בתוך יחסים.

(25:19) ביחסים עם הילדים בקיבוץ, ביחסים עם ההורים שלי, ביחסים עם הקהילה.

(25:25) נראה לי הבן אדם הראשון שהרגשתי שרואה אותי זה המחנכת שלי בגיל 16.

(25:32) ושם הרגשתי שיש סיכוי להגיד את השם שלה?

(25:36) בואי נכבד אותה, בטח, היא…

(25:37) עופרה ברששת.

(25:39) כל הכבוד עופרה.

(25:40) שהיא הבן אדם הראשון נכון אומרים שהילד צריך מבוגר 1 שיאמין בו?

(25:45) נכון אז הופעה הייתה אז הבן אדם הזה בשבילי.

(25:50) איזה יופי.

(25:50) אני כל כך מתרגשת כשאני נזכרת בה ומדברת עליה כי…

(25:55) לא היה לי אף 1 שיראה אותי ואת המצוקה שלי אחרי שיער נהרג, והיא ראתה והיא הייתה שם והיא נתנה לי…

(26:03) היחידה שנתנה לי חיבוק ביום והיא היחידה ששאלה לשלומי לפעמים.

(26:09) אני כל כך אוהבת אותה.

(26:12) פשוט…

(26:12) לדעתי היום היא עובדת עם מילואימניקים בסדנאות לאיבוד טראומה.

(26:18) אני חושב שאת יודעת מאחד הדברים שאנחנו צריכים לעשות, אני עושה את זה, ככה עשיתי, חלקיי, אני נכנסות לזה יותר זה להתקשר למורים האלה שנגעו בנו, שקיבלו שכר זעום ובאמת היו שם עם מעבר ולהרים טלפון אני עשיתי את זה למורה שלי לספרות, לציפיהרוס, וזה מאוד מרגש, אבל אני אעשה את זה לעוד כי אני מבין את החשיבות ואני חושב שכולנו באיזשהו מקום צריך לתפוס את המורים האלה, יש כמה כאלה כן שלמישהו, למי שיש?

(26:47) כן, יש…

(26:49) היא באמת הייתה הראשונה ואני לא זוכרת גם כל כך הרבה אחריה, היא באמת באמת אדם משמעותי בחיים שלי וגם אחר כך לבית ספר חזרתי בתור מרצה והרציתי בימי הזיכרון על השכול על מי אני כאחות שכולה על מה קרה בגיל 16 רגע רגע קפצנו.

(27:06) היינו ב״נפל״.

(27:08) ראית שם ילדים שם הבנתי שאני יכולה להחזיק קבוצה.

(27:10) זו קבוצה ואז תוך כמה זמן חזרת לארץ?

(27:14) חודש חודש.

(27:16) כן, תוך חודש הייתי בארץ באמת כבר רציתי חיבוק מאמא שלי כבר הרגשתי שאני מאבדת את עצמי קצת, שאני נהיית קצת חולה ואח שלי, נהר אמר ״נוף קיבלתי ויזה לארצות הברית, אני עוד כמה שבועות עוזב אז אני לא יודע מתי אני אחזור״ חזרתי.

(27:39) חזרתי, היו לי שבועיים להיות עם נהר גרנו ביחד אפילו, היה לנו כזה ממש תקופה מדהימה ומאז לא ראיתי אותו מ2015 עד היום לא ראיתי אותו איפה הוא?

(27:52) הוא בארצות הברית.

(27:54) וואו הוא לא בא, אני לא זה…

(27:56) כן לא ניכנס לזה עכשיו אבל…

(27:58) לא, הוא מוכר לי, לי היה לי כזה גם כן הרבה 2 שמשפחה שלו רואים, זה כואב מאד.

(28:03) כן, כן, הוא גם האח היחידי שנשאר הגבר היחידי בחיים שלי אני קצת כועסת על איך הנהר אם אתה שומע אבל אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב אבל כל הזמן יש איזה חוסר, איזה רצון במשפחה ובבית וחיפוש של בית ושייכות וקהילה אז איפה היינו?

(28:27) הגענו, סיימנו את סיימנו את לפרל, חזרתי לארץ רגע ראיתי אותו אחרי שבועיים ש…

(28:32) כן.

(28:32) ואז הוא טס, כיף חיים.

(28:34) ופתאום את מתחילה לעשות את ההדרכות וסדנאות ערבי שכול ועובדה בבתי ספר ערבי שכול חחח נשמע להיט הגעתי לבית ספר לבית ספר שלמדתי בו ו…

(28:54) התחלתי לעשות הרצאות ביום הזיכרון.

(28:58) הבנתי שכדי להתמודד עם השכול שלי וגם עם הכעס שהיה יער שנהרג ועל איזה אח הוא היה…

(29:06) כעס עליו שנהרג…

(29:07) כן…

(29:08) תסבירי את זה לא על זה שהוא נהרג טוב גם כנראה על זה שהוא נהרג, אבל בעיקר על מי הוא היה כאח כי הוא לא היה אח טוב היה לי מאוד מאוד קשה להודות שאני חושבת משהו רע על מישהו שמת.

(29:26) כאילו זה היה לי כזה היה לי משפט כזה כמה נורא זה לחשוב על מישהו מת משהו רע איך אני בכלל יכולה, חייל קרבי, גיבור ישראל, שנהרג במלחמה ואני חושבת עליו משהו רע, אני אחותו, זאת אומרת חשבתי והרגשתי שהאובדן שלי והאבל שלי צריך להיראות בצורה מסוימת.

(29:48) אני אחות שכולה, איבדתי אך ואני צריכה להיות מאד מאד עצובה וגאה ולהרגיש כבוד שהוא שירת את המדינה והוא הגן על המולדת.

(29:57) זה גם החינוך הארץישראלי אבל זה ממש ממש חינוך קיבוצי להגיע לקרבי וככה להביא כבוד למשפחה.

(30:05) ואני כעסתי עליו.

(30:07) אני חוויתי ממנו גם הרבה אלימות.

(30:10) הוא היה אח מפחיד, הרביץ לי לא פעם לא פעמיים, המון פעמים והייתי כמו אחות מוחה קצת מאד פחדתי להיות בבית.

(30:19) הוא היה כזה מאד גבוה וחזק ואני הייתי מאד קטנה אז חוויתי ממנו הרבה אלימות ולקח לי 11 שנה, אנחנו 20 שנה מלבנון השנייה לקח לי בערך 11 האובדן שלך זה לא האובדן שלי הבן שלך, גיבור ישראל, הוא האח המכה שלי והשכול שלי והכאב שלי ומה שאני חווה באזכרות ובימי זיכרון שונה לגמרי ממה שאת כאמא מרגישה.

(30:56) האם לאובדן שלי יש מקום במשפחה הזאת?

(31:01) ומה הייתה התשובה?

(31:03) מאוד מאוד כאב לה לשמוע אותי היא אומרת את הדברים האלה על הבן שלה.

(31:08) אבל שם התחיל הריפוי שלנו, שהעזתי להגיד משהו שמאוד פחדתי ממנו ולנפץ איזושהי אשליה של האח המת.

(31:18) שנכון, הוא גם עשה דברים טובים וגם היה לי כיף איתו ושיחקנו כדורסל והוא גם…

(31:25) אבל…

(31:27) הוא היה מאכלים בעיקר.

(31:29) ואת התיקון שלי עם יער חוויתי אולי 12 שנה אחרי שהוא נהרג את התיקון עם יער חבית 12 שנה אחרי שהוא נהרג.

(31:41) איך חוויתי את התיקון איתו?

(31:47) אבל הוא בא אליי בחלום והוא בא אליי בחלום אחרי שהעזתי לכעוס עליו להגיד לאמא שלי שאני כועסת עליו, לכתוב שירים על זה שאני כועסת עליו, להביע ולבטא את הכעס שלי עליו.

(32:04) ואז הוא בא בחלום, והוא התנצל והוא שם לי יד על הכתף והוא אמר שהוא אוהב אותי ושהוא מצטער היה שם איזו שהיא אמרה כזאת שהוא עשה את מה שהוא היה צריך כדי לחזק אותי.

(32:18) אם אנחנו מאמינים ואני מאמינה בתיקון ושיעורים של נשמות ובחירה נשמתית להגיע למשפחה מסוימת ולעבור דברים מסוימים אני…

(32:31) יש לי אמונה שלמה שאני ואמא שלי זה הדבר במשפחה הזאת והיינו צריכות לרפא העברה בין דורית של שושלת נשית של שתיקה ובגלל זה נהר לא איתנו, ויער לא איתנו, ואבא שלי לא איתנו, וזה אני והיא.

(32:51) אבל הצעד הראשון היה להגיד אני כועסת על הבן המת שלך.

(32:55) את אוהבת אותי?

(32:56) את מקבלת אותי?

(32:57) אפשר לדבר על זה?

(33:00) וכן, והיה אפשר לדבר על זה.

(33:02) היא יחד עם הדמעות שלה אמא שלי בוכה מכל דבר, היא בן אדם מאד רגיש והיא רגיש ומרגישה ומאד מאד אינטואיטיבית אבל היא נותנת מקום.

(33:15) זה כן כל ה25 שנה ש…

(33:19) שיחת אמא יש לך.

(33:20) וואו ממש מיוחדת במינה ואנחנו…

(33:28) אירה כן.

(33:30) ואנחנו גם היום עושות תיקון נשמתי, משפחתי.

(33:36) אני מתה לעשות איתה הרצאות, היא עוד לא נתנה לי את הok שלה, אבל הצעתי לה את הרעיון לעשות הרצאות של אימא ובת על העברה בין דורית ותיקון ושכול ואובדן בתוך משפחה ו…

(33:49) כזה לעשות מין אינטראקציה…

(33:51) כאילו מין שיחה כזאת עם הקהל ושהן יראו אותנו, מתקשרות על הדברים.

(33:57) אוקי, אני רואה, נפתח פה איזה פתח, אולי איזה פרדוסר ככה ישמע איזה מישהו שייקח את זה.

(34:05) הלוואי.

(34:08) וברגע שהצלחנו לדבר על זה שהאובדן שלנו שונה והיה מקום לאובדן השונה שלי והאובדן הלא מאד יפה שלי, כן?

(34:18) זה לא יפה, זה כאילו…

(34:20) האובדן לא יפה?

(34:21) כן, חתיכת דבר לכעוס על מישהו שמת.

(34:24) אובדן יכול להיות יפה?

(34:27) אובדן יכול להיות מסודר שהוא בתלם בתלם.

(34:33) הוא לא יהיה בתלם.

(34:34) כן, הוא עצוב, הוא לא מתאים לכעוס כל כך על מי שמת, אנחנו מכבדים את מי שמת ואני הייתי צריכה להוציא מלא כעס קודם.

(34:48) לפני שהספקת לפרוק את כל הכעס הזה שרבצת לי אתה נהרג, מה אתה נהרג לי פתאום באמצע החיים?

(34:53) כן, תבוא ותגיד סליחה כאילו…

(34:55) לפני שאתה מת…

(34:56) תשאירו אותי פה עם החרשה אתה עשית לי.

(34:58) בדיוק.

(34:59) בוא מתסכל.

(35:00) כן.

(35:00) אז היית בנפאל, ראיתי איך ילדים בונים בית חזק למרות שאין להם בית ואין להם כלום, יש להם סך הכל חתיכת עיריית פלסטיק, חזרת לארץ, האח היחיד שנשאר הולך, את נשארת עם אמא וכל הכעס על יער שנפטר אחרי שהוא הרביץ לך.

(35:15) כן, גם כל הזמן הזה עדיין לא הייתי מאובחנת בפוסט טראומה.

(35:20) כל זה אני הולכת כאדם רגיל.

(35:23) אני אדם רגיל נהנית מכמה שחטות ואלכוהול, נסיבות, חברים…

(35:30) מה אומר כך שהגעת לאבחון?

(35:36) האי…

(35:36) האבחון עצמו היה בתקופת הקורונה כשהייתי בהודו במשך שנתיים.

(35:44) זה אחרי שאנחנו כבר הכרנו.

(35:46) כן טוב, אני כבר הכרתי אותך היה ברור שאת בן אדם עם תיק.

(35:51) את הלכת שם עם תיק…

(35:52) זה לא היה…

(35:53) הייתה עליי מזוודה מוצ’ילה.

(35:56) אבל לא הייתי מאובחנת ולא אמרתי שאני פוסט טראומטית, לא היה הווידוי הזה מול עצמי ידעתי שאוקיי, זה קרה לי, וזה קרה לי, וזה קרה לי איבדתי את זה, ואת זה ואת זה אבל אני חיה חיים סבבה, כאילו אוקי והאבחון הזה, איך הוא שינה לך את הפרספקטיבה שלך?

(36:16) אם הוא שינה?

(36:17) ואוו האבחון היה 1 הדברים הכי טובים שקרו לי בעיקר כי סוף סוף הבנתי ויכולתי לשיים, לתת שם לדבר ולחבר מגוון התנהגויות להגדרה 1 ולא ללכת לקרוא על זה באינטרנט.

(36:40) היה לזה שם כן, ולהגיד לאימא של אמא קיבלתי הבחנה, זה הדבר, אהההה היה לה את האהא הזה של למה אני מתנהגת כמו שאני מתנהגת?

(36:52) למה אני לא כמו כולם?

(36:54) היא תמיד הייתה אומרת לי אנשים בגילך כבר עושים ככה וככה, יש להם עבודה, הם מרוויחים כסף, הם עצמאיים ואני עוד הולכת על אדמה חרוכה של פגיעות מיניות מהילדות ואין לי מושג בכלל איך לנהל את החיים שלי.

(37:13) כל הזמן טראומה צפה ואני מדחיקה ובורחת.

(37:18) כשהיה האבחון כבר אי אפשר היה לברוח.

(37:20) זה הדבר, זה מה שיש לי, זה מה שקרה לי והדבר הראשון שעשיתי לפני האבחון, עוד בהודו, בסגר הרביעי כבר, זה כבר היה אחרי שנתיים בערך זה היה לשבת על הרצפה בחדר שהייתי בו ולהרגיש איך הדיכאון משתלט עליי.

(37:42) איך בהודו?

(37:44) אין אנשים?

(37:45) איך?

(37:46) מה עכשיו?

(37:46) מאיפה זה מגיע?

(37:49) והיה לי איזה דיבור פנימי כזה והבנתי שזה תמיד היה שם.

(37:54) הדיכאון לא פתאום בא.

(37:56) הוא תמיד היה שם.

(37:57) הפוסט טראומה לא פתאום נחתה עליי היא תמיד הייתה שם.

(37:59) פשוט הייתי מומחית בלברוח.

(38:02) כל פעם שטראומה עלתה אני עם כרטיס טיסה ביד.

(38:06) כאילו זה עבד בגיל 20 אז עכשיו…

(38:09) שיטה שעובדת.

(38:10) עד גיל 30 זה מה שעשיתי.

(38:14) אז הבנתי שאני בורחת, בחרתי לחזור לארץ, בחרתי לקבל אבחנה, קיבלתי קצבה, קיבלתי סל שיקום.

(38:26) והדבר הראשון שעשיתי עם הקצבה…

(38:30) לבנות גינה בבית גינה אבל של כזה 3040 1000 שקל עם עצים וצמחים והכול הכול, עשיתי לעצמי גן עדן, אני צריכה את הבית שלי של החלמה.

(38:46) אני לא יכולה לראות גינה שהיא כזה לא מושקעת.

(38:49) קודם כול להשקיע בכניסה לבית ולהשקיע בעצמי.

(38:52) את רוצה הכניסה לבית?

(38:54) ככניסה.

(38:56) זו הכניסה לבית?

(38:57) כאמירה של איך נכנסים אליי הביתה?

(39:00) לא, זה היה הבית, להשקיע בבית והגינה עד היום פשוט מדהימה, היא עושה לי כל כך כל כך טוב.

(39:07) היה הצעד השני של שאת נמצאת שם כל הזמן.

(39:10) זאת הסיבה.

(39:11) שאני לא יוצאת מהבית.

(39:12) כן, למה את לא באה לעיר?

(39:15) אוהבת את הגינה.

(39:16) מאוד אוהבת את הגינה שלי, מחלימה אותי להתעסק באדמה ובהצמחים ו…

(39:22) ואז התחלתי תהליך של החלמה.

(39:25) הלכתי ללמוד הכשרת מרצים על סיפור אישי ואז התחלתי להרצות.

(39:31) מה שאז עשיתי רק על שכול ויום הזיכרון היום אני עושה על כל הטראומות שלי, על צמיחה מטראומה בכל הארץ, אז בעצם קיבלתי את הכלים איך איך לספר את הסיפור שלי ואיך להוציא ממנו את המיטב, איך להוציא ממנו כלים לעבודה עם טראומה.

(39:52) לך צומחים איך צומחים?

(39:54) איך צומחים?

(39:56) יש לי משפט שכאב ומשבר הם הזרעים מי הם אנשים חזקים צומחים.

(40:05) אם יש להם את הכלים לכך איפה משיגים את הכלים האלה?

(40:11) בספר שלי, סתם, הספר שלי זה לא…

(40:13) הספר שלי הוא לא ספר של לשפר את עצמך, והכלים הם לא 1, 2, 3 אלה הכלים.

(40:22) הספר מתרחש בתוך עלילה טיפולית.

(40:26) שזה רומן.

(40:28) שלי כמטופלת ושל המטפל שמולי.

(40:33) בעצם העזתי ללכת לטיפול.

(40:35) הופ, הנה כלי.

(40:37) וואו, עכשיו נתתי כבר כלים, פשוט לא אמרתי אותם 123 שזו ההבנה שאנחנו בורחים ומדחיקים.

(40:44) קבלת האבחון שהוא לגמרי לא הכרחי אבל קבלת אבחון ללכת לטיפול, לדבר על הדברים, לשתף את המשפחה שלנו.

(40:52) היו פה המון המון כלים אמרת שם 2 שאני מאוד מאוד התחברת אליהם אמונה וקהילה.

(40:59) קהילה טובה, קהילה שאנחנו בוחרים.

(41:01) לא מי שכפו עלינו להיות שם כשנולדנו אלא את מי שאני בוחר והאמונה ביטוב שאותם ילדים אני יכול להיות שפה בחדר הזה שאני חי עם אנשים בתוך המשבר שמאבדים את כל עולמם, עכשיו צריכים לבנות אותו מחדש, מי שיש להם את האמונה, שיהיה טוב, יהיה בסדר, וההסתכלות האופטימית לעתיד וקהילה תומכת, עוברים את התהליך הזה.

(41:29) היום אמר לי מישהו מהמם 1 תשמע, אני אומר לכולם שכיף להתגרש בגללך.

(41:37) היו כבר מאחלים מזל טוב על גירושים.

(41:40) כן?

(41:40) הגענו לשם?

(41:42) כן, כשעושים את זה נכון, כשעושים את זה נכון שזה המשבר.

(41:46) אנשים מעזים לבחור בעצמם.

(41:48) נכון.

(41:49) לצאת מהמקום הנוחות והנכות שלהם ולהמציא את עצמם מחדש.

(41:54) נכון.

(41:55) ואני אומר שהמטרה שלי בתוך התהליך הזה כשאנחנו שוהים בתוך הצומת כי המשבר זה הצומת.

(42:00) ועכשיו אנחנו, השאלה היא לאיפה נגיע.

(42:02) אבל אתם ממש בתוך הצומת.

(42:04) כן, לפני שלאן נגיע.

(42:05) בוא נשב בצומת.

(42:07) אז אני…

(42:09) כשמישהו מגיע לו הוא כבר שואב את צומת, שלי היא לייצר את הנוחות באי נוחות.

(42:16) נשב בתוך הדבר הזה בנוחות אבל לא נוח לנו והדרך לצאת היא בהסתכלות קדימה.

(42:23) זאת אומרת, ובשביל זה קהילה, אמונה, ההסתכלות, המשפחה שעוטפת, כל הכלים האלה שאמרת והעיניים בסופו של דבר זה כן מתכון.

(42:32) אז…

(42:32) יש כאן איזושהי נוסחה.

(42:34) שאת פשוט עברת אותה כי אתה בן אדם מאוד חזק ולקחת אותה לקיצון ועברת אותה בכל העולם, בעצם לקחת את כל הקצוות ומכל הנסיבות הקשות.

(42:47) אבל בסוף יצרת איזה משהו שמזקק איזה משהו שהוא מאוד מאוד מאוד עוצמתי וייחודי שמעורר השראה.

(42:59) תודה.

(42:59) תודה לך.

(43:00) אני מסתכל על זה באיזה כיף שככה פגשנו במפגש הקטן הזה בסדנה הזאת ולאיפה זה הוביל.

(43:08) כי בכל מקרה היית מגיעה לכאן בלי קשר להיכרות אין לי ספק שהייתי…

(43:12) הייתי עם ככה הייתי מושך אותך לחיים שלי עם הסיפור שלך כי את חתיכת השראה באמת נוף.

(43:19) זה משהו מרתק.

(43:20) תודה יקירי.

(43:21) מה עוד חשוב לך ככה לומר לאנשים?

(43:23) חשוב לי להגיד על שתי דקות לפני שדיברנו על מה עושים בתוך משבר אני שומעת שמההסתכלות שלך יש משהו פרקטי של איך אנחנו מסתכלים קדימה, מה חדש אפשר ליצור.

(43:38) ואני מגיעה מתחום של בריאות הנפש שהדבר הראשון שעושים בתוך משבר זה יושבים בחושך יושבים בחושך, יושבים בבור אני קוראת לזה רבי נחמן מדבר הרבה על חושך ובורות וכמה פוטנציאלי יש שם לאור כי חושך זה רק העדר של אור רגע נשב בחושך בתוך הבור.

(44:00) לקח לי זמן להסכים לפני שאני צומחת מהפוסטראומה לשבת בתוך הג׳יפה של הטראומה והגעתי עד למצב של אובדנות, אובדנות פעילה.

(44:12) זאת אומרת, אני מסתובבת בעולם ומחפשת איך לפגוע בעצמי, איך להרוג את עצמי, איך לסיים את החיים שלי, מאיזה בניין לקפוץ.

(44:20) זאת אומרת, היו לי כבר מחשבות פרקטיות של איך אני עושה את זה לעצמי.

(44:27) וגם הספר שלי מתחיל שם.

(44:29) הספר שלי מתחיל בניסיון אובדני אחרי השביעי באוקטובר, בתחתית של התחתית שבן אדם יכול להגיע אליו.

(44:35) זאת אומרת שכשכל הכאב כבר אין לו מקום, הוא נשפך החוצה, אין לו גבולות, אין איך להתמודד והפתרון היחידי שמרגישים שיציל אותנו זה לסיים את הדבר הזה.

(44:49) עכשיו, אובדנות זה פתרון קבוע לבעיה זמנית.

(44:54) ואני ואמא שלי הלכנו לארגון משה ארגון משה זה מילים שעושות הבדל וארגון משה מאמין בבניית קהילה וקבלת כלים פרקטיים גם לאדם האובדני וגם לקהילה שלו ולסביבה שלו.

(45:16) אז גם אני קיבלתי כלים, תכנית ביטחון, תכנית מניעה, להבין את המשברים שלי, איך הטראומה שלי מתנהגת מה קורה 3 שבועות לפני משבר והכל כתוב לי כתוב לי על הלוח מודעות אני יודעת איך המשבר שלי ייראה אם אני לא אעשה צעדים ולא אשתמש בכלים שלי 3 שבועות לפני אני יודעת את הזמנים בשנה, לפעמים אפילו בחודש, אמא שלי יודעת אותם, למדנו לתקשר את זה אני כבר יכולה להרים אליה טלפון ולהגיד לה אמא אני עוברת כמה ימים קשים, חגים אזור של יום הזכרון והאזכרות של המשפחה, סופי שבוע.

(45:56) יש לי הרבה טריגרים בשנה.

(45:59) ואני יכולה להגיד מה אני צריכה.

(46:01) אני צריכה שתבוא איתי איתי כמה שעות, אני צריכה לקנות כמה דברים וקשה לי לצאת לסופר זה עוד כלי לבקש עזרה, יש פה הרבה מודעות לאיך המשברים שלי נראים ולפעמים פשוט לשבת על הספה ולא לזוז.

(46:17) כאילו לא לנסות בכוח.

(46:18) אבל זה לשבת על הספה או לשבת בבור כשיש תוכנית פעולה מסביב, יש עשייה מסביב, יש תוכנית.

(46:26) זאת אומרת, אני כן רוצה להגיד במקום הזה שלשעות בבור זה לא תוכנית פעולה.

(46:33) לשעות בבור כחלק מתוכנית פעולה זה בסדר גמור כן, נכון.

(46:37) אבל בעיניי אני הרבה פעמים משתמש בהשוואה הזאת של רעידת אדמה.

(46:45) שהאדמה רועדת.

(46:47) אתה לא עכשיו עומד במקום, מסתכל איפה יש את הקרקע היציבה ורץ לשם ואחרי שמגיע האדם לקרקע היציבה מסתכל ואומר רגע איפה אני הולך עכשיו?

(46:59) אז כשיש משבר יש קרקע רועדת אז קודם כל בואו נייצב את המערכת לייצב את המערכת ולהגיד לאן אני רוצה להגיע בוא נתחיל לייצר צעדים אופרטיביים כדי להגיע לשם עצם זה שאני כבר בתוך התנועה, כמעט עשית את זה אז אני כבר נותן איזושהי תחושת ביטחון ואז אני יכול להסתכל ולהגיד רגע, כי החיים ארוכים וההתאבדות זה באמת ביטחון קבוע לבעיה שהיא זמנית וברגע שאנחנו בתוך הדואינג אז הזמני נהיה עוד יותר קצר פתאום יש יותר אפשרויות.

(47:26) נכון וזה מה שאת עשית.

(47:28) ואז במקום הזה כי יש לך חתיכת אומץ ויכולות יכולת לשהות בתוך המקום הזה.

(47:35) אבל זה חלק מתוכנית פעולה.

(47:36) נכון.

(47:36) ולא שהיתי לבד.

(47:37) ולא הייתי לבד.

(47:39) וזו הקהילה.

(47:40) היה לי טיפול ולפעמים כשהייתי במצב מאד אובדני הייתי שולחת הודעה למטפלת שלי בואי, אני מפנה לך את הבוקר.

(47:50) יצרתי מסביבי קהילה קטנה, אנשים, שאני יכולה לפנות אליהם בזמן מצוקה והצלחתי להיגמל מקנאביס ואלכוהול בשנתיים האחרונות בטיפול אמרתי למטפלת שלי שאוקיי, אני לא אעשה כלום לעצמי, אני לא אתאבד כרגע אני מרגישה שאני צריכה להשאיר ספר לעולם לפני ש…

(48:17) לפני שמשהו קורה…

(48:18) אז הספר אמרנו שאני רוצה שהספר יצא, שלא יהיה יותר טוב.

(48:24) הספר יוצא והספר לימד אותי לחיות הכתיבה של הספר, שזה עוד כלי שיש לי מגיל מאד מאד צעיר הכתיבה שלי נכון, את כותבת מהממת.

(48:35) בואי דיברה מציעה לעקוב אחרייך בפייסבוק הפוסטים שלך תמיד קראתי וראיתי, היום שלי היינו בקשר רציף כי אני לא בן אדם שומר על קשר שאני כשאני פוגש אני בקשר, אני לא אי טלפונים, אני לא שמה.

(48:49) אבל תמיד קראתי אותך ואמרתי את זה מהממת.

(48:52) זה להיות מאד יפה אז אני מציע לשים על הכפתור.

(48:54) הכתיבה היא כלי ריפוי בשבילי.

(48:57) היא כרגע עוזרת לי להוציא ספר.

(49:01) טסתי להודו לשלושה חודשים לכתוב אותו, וחזרתי עם רצון והמון המון תשוקה לחיות.

(49:07) מהמם והצלחתי להיגמל ו…

(49:12) וממש להרגיש שהלב שלי חוזר להיות אוהב, לאהוב את העולם, לאהוב את עצמי, לאהוב את החיים, להודות, כל יום להודות על השיעורים, על הכאבים, על אימא שלי, על היכולת שלי לעשות טוב בעולם מכל השיט שעברתי אני היום לומדת קורס שנקרא הפרקטיקה המקצועית של ידע מניסיון, שזה אנשים שעברו משברים.

(49:44) לומדים איך לקחת את הידע שלהם, את כל מה שהבאתי פה, ולעזור לאנשים שנמצאים בתוך משבר, למתמודדי נפש, לאנשים שבתוך המערכת.

(49:55) איך אני לוקחת את זה?

(49:56) לא ידעתי שיש דבר כזה.

(49:57) את כל הכלים האלה כן.

(49:59) זה בעשור האחרון נכנס לארץ, בשנים האחרונות כבר נכנס לבתי חולים פסיכיאטריים, לחברות בסל שיקום.

(50:07) איזה יופי בעצם להיות עמית מומחה מתוך ידע תשמע, עברתי את זה ואת זה, אני יודע איך זה מרגיש לשבת בבור בתוך משבר, בוא אני אשב איתך, אולי יהיה לי איך לעזור לך, אולי לא.

(50:24) אבל אני לומדת איך להשתמש בכלים שלי ובידע מהניסיון שלי בצורה אחראית ומושכלת ולא עושה טראומה דאמפינג, זאת אומרת, לא משליכה את הטראומות שלי על אנשים כדי להרגיש משמעות.

(50:35) לא, איך הדבר הזה היום יכול לעזור לאחרים?

(50:39) טוב, לקחתי את זה, את לוקחת אותי, את מכירה את המוח שלי.

(50:43) וזאת האמונה של הלדעת שיש סיבה לשית שאנחנו עוברים, לג’יפה הזאת, לכאב, לחריטות האלה שיש לנו בנפש.

(50:54) כי יום 1 אנחנו נעבור אותם, הם יהפכו צלקות ונוכל לעזור לאחרים.

(51:01) כמה יופי.

(51:02) אני חושב שכל ה…

(51:04) אני גם גדלתי בקיבוץ וגם עברתי מה שעברתי ודובר ואני חושב שכמה 2 אתה לבד בתוך הדבר הזה ותמיד אתה אומר אתה יוצא מתוך המקום, אז פתאום אתה אומר רגע, דווקא כל הטראומות שאדם עובר זה דווקא ההכנה שלו לעזור לאחרים ואז יש לי איזו משמעות.

(51:21) בדיוק.

(51:21) ובשביל האחר אני מוכן לסבול.

(51:23) אם זה אני רק אני לבד אז למה אלוהים?

(51:26) למה 1 אבידחר הזה מה אני צריך?

(51:27) כן מה יש בזה?

(51:28) מה הסיבה לכל זה?

(51:29) מה התכלית?

(51:30) כן, בשביל לנו למה, מה עשית מישהו?

(51:34) אני צריך לקרות לי?

(51:34) מה ילד קטן?

(51:35) בשביל מה?

(51:37) אם אתה עושה את בשביל אחר יש לזה איזו משמעות.

(51:41) יפה.

(51:41) זאת התכלית נוף, את מהממת מודה לך מאוד די יקירי זה היה פרק מרתק ידעתי שאלה כבר נגמר כן זהו אנחנו נשאיר את העם של עוד אבל את רואה לא צריך שאלות לא צריך הכנה אמר לי ברור שנבוא וזה יהיה זה ונראה לי שעשינו את זה פה כן כן אני ממש מודה מאוד מאוד מאוד.

(52:07) תודה לך.

(52:08) תודה לי באהבה גדולה, ואני מזמין את כל מי שצפה, האזין לשתף, להעביר, ואם אתם שם בבור תרימו טלפון, אל תהיו לבד.

(52:21) ואם אתם מכירים מישהו בבור, תאזינו, תשלחו, השינוי מתחיל בפעולה האקטיבית הקטנה שאנחנו עוזרים ככה להאיר בפנס לנקודות החשוכות של האדם.

(52:33) לדעת שלא נהיה לבד ניקח את הכוח הזה של הקהילה טובה שנבחר ותעזרו לנו להפיץ את האור הזה כי עם כל החושך שיש כל אור קטן עושה המון המון אור.

(52:46) נכון, ואני ממש ממש מזמינה אתכם להגיב לפודקאסט ולספר לנו איפה זה פוגש אתכם?

(52:53) מה אתם מרגישים?

(52:54) מה חשבתם?

(52:57) ליצור קשר…

(52:59) ובקרוב הספר חרוט בנפשי יהיה בחנויות, יהיה אפשר לרכוש אותו כן, נשמח לשמוע ממכם שיהיה המון בהצלחה תודה על ההאזנה, תודה רבה, להתראות