(0:00) שלום, אני המגשר נדב נשרי ואתם מאזינים לפודקאסט שלי משהו עם גישור.

(0:07) הפודקאסט הזה מחולק לשני חלקים.

(0:10) בחלק הראשון אני עוסק בגישור גירושין ובכל מה שאתם צריכים לדעת כדי להתגרש בטוב, בשיתוף פעולה ולשמור עליכם ועל הילדים שלכם.

(0:22) בחלק השני אני עוסק בכל מה שקשור לגישור.

(0:25) הפן המקצועי, הממשקים עם עולם המשפט, עם עולם הטיפול ובכלל כל מה שקורה בגישור בעולם.

(0:36) הפודקאסט הזה הוא הדרך שלי לדבר איתכם, הציבור, המאזינים שמחפשים את הדרך הנכונה להתמודד עם קונפליקטים בצורה של שיתוף פעולה ודיאלוג והימנעות.

(0:49) מהקצנה ומלחמות משפטיות.

(0:53) בכל שבוע, בכל פרק, אני והעורכים שלי זוכחים על נושא שאני חושב שיש בו ערך, ואני מאוד מקווה שאתם תיהנו מההאזנה ושתקבלו ממנה כלים מועילים.

(1:07) שתהיה האזנה נעימה, והנה, מתחיל פרק חדש.

(1:11) איך אפשר להתגרש כשיש חוסר ודאות?

(1:14) זאת שאלה שאני נתקל בה הרבה מאוד, גם בחדר הגישור וגם אצל האנשים שפונים אליי.

(1:22) בכל זאת, אנחנו בתקופה של מלחמה, אני מקווה שכבר בסופה, ואנשים עם המון המון חוסר ודאות.

(1:32) אנחנו יודעים שאנשים מפוחדים וחוששים ושמאוד לא טוב להם ורוצים לשנות, רוצים להתגרש, רוצים…

(1:40) לייצר מציאות חיים אחרת, אבל חוששים.

(1:44) עצם השיח על הגירושין, עצם המחשבה על הפרידה, על השינוי, מה יהיה איתי?

(1:50) מה יהיה עם ילדיי?

(1:52) כל השאלות האלה גורמות לחרדה מאוד גדולה ולתחושת הישרדות, והאדם, מטבעו, אינו אוהב שינויים.

(2:00) כמו כל יצור בטבע, אנחנו לא אוהבים שמזיזים לנו את הגבינה.

(2:05) המחשבה שאני אצטרך לעבור בית, למצוא דירה חדשה, לייצר מציאות חיים, התנהלות חיים חדשה, שונה, עם הילדים שלי, בעבודה, היא מאוד מלחיצה.

(2:19) וזה מאוד מובן, והמחשבה הזו, התפיסה הזו, היא זו שמשאירה אנשים במקום בו הם נמצאים, ואם זה מקום לא טוב, אז יש בעיה, כי בזמן הזה שלא טוב לנו ואנחנו חוששים מהשינוי, אנחנו נותנים מודל לא טוב לילדים שלנו.

(2:38) ובעיקר בגילאים הקטנים, שבהם מתעצבת האישיות, אנחנו בעצם מלמדים אותם זוגיות רעה.

(2:46) אנחנו מלמדים אותם התנהלות לא טובה בחיים.

(2:50) וזה הדיסוננס שיש בעצם לכל ההורים, שמבינים שהם בזוגיות ש…

(2:55) צריכה להסתיים או שאינה טובה, והם אומרים מצד אחד, אני חושש לשנות, אני חושש מהבאות, מצד שני, אבל אני נותן כרגע מודל לא טוב לילדים שלי, וזה השנים, הילדים גדלים מהר, והשנים האלה, המעצבות, תחשבו על עצמכם, כשהייתם ילדים, איזה מודל?

(3:17) מאיזה גילאים אתם זוכרים את עצמכם ואיך אתם זוכרים את ההורים שלכם?

(3:21) אותו דבר הילדים שלנו, ולכן אנחנו רוצים גם וגם.

(3:25) גם לתת לילדים שלנו את המודל הכי טוב, שיהיו שמחים ומאושרים ויציבים, ובאמת שיהיה להם את הכי טוב שאפשר.

(3:35) אבל מצד שני, גם שיהיה לנו טוב, ושיהיה לנו ביטחון ויציבות ושמחה ואושר.

(3:45) וכל מה שאנחנו מאחלים לעצמנו ולילדים שלנו, את כל זה אנחנו מאחלים בעצם.

(3:51) אז איך אפשר לעשות שכל זה יקרה?

(3:53) איך אפשר גם לייצר מציאות חיים טובה, שמחה, מאושרת, עם אופק ברור, וגם להתמודד עם כל החרדות והחששות של מה יכול לקרות?

(4:05) בטח ובטח ובטח בתקופה כזו של חוסר ודאות.

(4:10) אז הפרק הזה הולך לדבר על זה, ואני רוצה לתת לכם פה את הגישה שלי מתוך חדר הגישור, של איך אנחנו מתמודדים במצב שיש בו כמה אפשרויות או אינסוף אפשרויות, ואנחנו חוששים לפעול, ואז במקום לעשות משהו אנחנו לא עושים כלום, ואז בעצם הבעיות רק גדלות.

(4:30) איך מתמודדים עם זה?

(4:31) אז בואו באמת נחזק את האמירה הזו.

(4:34) כשאנחנו לא מתמודדים עם הבעיות, הבעיות לא נפתרות מעצמן.

(4:39) הזמן לא מרפא.

(4:41) הזמן מרפא כשיש פתרון, כשהדברים קורים, כשיצרנו איזשהו שינוי, אבל אם לא עשינו שום שינוי ולא פעלנו ולא תיקנו ולא דיברנו, הבעיות מתעצמות ואז אתם תתגרשו.

(4:55) אם לא פתרתם את הבעיות, בסוף תהיה פרידה, יהיה גירושין.

(4:59) זה הפתרון הכי קל.

(5:01) כשאנחנו כבר לא יכולים להכיל יותר.

(5:03) אבל אם אנחנו לא רוצים להגיע לשם, או אם רוצים לעשות את זה בצורה הטובה ביותר, צריך להתמודד.

(5:09) ולכן בעיניי, מהרגע שעלה המשבר, או שבכלל אופציית הפרידה והגירושין עולה על השולחן, ועוד אפילו לפני זה, כשלא טוב, לכו לטפל.

(5:21) לטיפול זוגי, לייעוץ זוגי, להדרכה.

(5:25) תחפשו את המטפל המקצועי, הנכון, המדויק עבורכם.

(5:30) זה יכול להיות בגישור זוגי, או בגישור לשלום בית לחלופין גירושיניים, וזה יכול להיות בטיפול זוגי קלאסי, או בסדנאות כאלה ואחרות, זה ממש בסדר, אבל תעשו.

(5:41) אני מעדיף כל זוג שלא בא אליי, כי אם טיפלו בעצמם, ומצאו את הדרך להסתדר, זה הכי טוב שיכול להיות, אבל זה הרבה יותר טוב מזוג שלא התעסק, ולא מצא פתרון, ולא דיבר, ואז הם באים אלינו בעצימות גבוהה.

(5:56) ולכן תטפלו בדברים, אל תשימו אותם בצד.

(6:00) אבל בכל זאת, מה אני יכול לעשות שאני לא יודע, אני לא יודע איפה תהיה הפרנסה שלי, אני לא יודע איפה אני אגור, אני לא יודע איך אני אקלקל את הילדים, כרגע אני מפונה, כרגע אני לא בלי עבודה, כרגע כל התחום שלי הוא בסכנה, בינה מלאכותית לוקחת לי את הפרנסה, תמיד יש משהו, ובנקודה הזאתי, המשהו הזה הוא אובייקטיבי.

(6:20) זה לא סתם, יש פה היבטים אובייקטיביים שמונעים מאנשים לקבל ודאות להמשך החיים שלהם.

(6:28) מאוד מובן, מאוד קשה.

(6:31) אבל בואו נעשה רגע שיחה של מבוגרים ונגיד את האמת.

(6:37) אנחנו לא ילדים יותר, אנחנו המבוגרים.

(6:41) אנחנו אלה שעכשיו הילדים נושאים אליהם את העיניים.

(6:44) ומחפשים דוגמה, מחפשים הרגעה.

(6:48) והאמירה, אני לא יודע, היא לא אחראית והיא לא אפשרית, לא לאדם שיש לו ילדים ולא לאדם שיש לו מחויבות.

(6:57) עכשיו, זה משהו קשה ואולי קצת שיפוטי, אני אגיד, אבל מה לעשות, אלה החיים.

(7:04) אם אתם לא תחליטו בעצמכם איך להתנהל, מישהו אחר יחליט עבורכם.

(7:09) זה יכול להיות הצד השני שיפעל בהתאם למטרות שלו, וזה יכול להיות בית משפט, עובדים סוציאליים, רווחה, מישהו שיבוא ויגיד חבר’ה סליחה עם כל הכבוד אין דבר כזה לא להחליט, גם במצבי קיצון מישהו צריך לקבל החלטות על הילדים האלה, מישהו צריך לשים אותם במרכז ולשמור עליהם, המטרה והחוכמה ובאמת ההיגיון הכי פשוט זה שזה יהיה ההורים, שההורים יהיו אלה ששומרים על הילדים שלהם, שומרים על עצמם, והם אלה שיקבעו איך החיים ייראו.

(7:42) אבל איך עושים את זה?

(7:45) קודם כל, לכו לטיפול אישי.

(7:48) יש טיפול זוגי שמטרתו לייצר בינינו תקשורת והידברות, ויש פה תהליך שמחזיק אותנו ביחד, מאפשר לנו דיאלוג ולא להתפרץ אחד על השני כל הזמן, שמרחב מוגן, זה הטיפול הזוגי.

(8:00) המקום השני זה הטיפול האישי.

(8:02) הטיפול האישי, בין אם זה פסיכולוג או מאמן או חבר שהוא באמת מאפשר שיח ולא, ונותן לי את המקום לפרוק, ונותן לי גם באמת את העוגן, את המשענת, את הרפרנס החיובי, הנכון, לא רק להגיד מה שאני רוצה לשמוע, אלא גם באמת קצת לתת לי איזה מראה.

(8:20) אלה מקומות מאוד טובים.

(8:22) כי כשאני הולך לטיפול, אני…

(8:24) מרוקן את הכוס שלי, וכולנו יש את הכוס, וכהכוס שלנו הפנימית מלאה ומוצפת, אנחנו מוצפים, אין לי יכולת להכיל את הצד השני, פשוט אין לי.

(8:37) ואם אני לא יכול להכיל אותו, אז כל מילה שאני לא, גם אם הוא יתכוון לדברים טובים, אבל לא הבנתי בדיוק את הכוונה, אני אתפרץ עליו, אני לא יכול להכיל אותו.

(8:46) והילדים שלי, גם אותם, אני כל כך דואג להם, אבל אני לא יכול להכיל אותם כי אני מוצף.

(8:51) אדם שהולך לטיפול הוא יכול לרוקן את הכוס שלו.

(8:56) ואם אני מרוקן את הכוס שלי, יש לי יותר מקום, קודם כל לעצמי וגם לאחר.

(9:02) וזה לא אומר שאני צריך להכיל את האחר, זה פשוט אומר שיש לי מקום ואני יכול לבחור איך להגיב.

(9:07) כי אדם שהוא מוצף, הוא פועל מאוד אינסטינקטיבית, הוא פועל מהבטן, התגובות שלו הן מאוד אינסטינקטיות.

(9:15) ואז או שהוא תוקף או שהוא בורח או שהוא כופה במקום, מלא תגובות על מוצאות ציונאה.

(9:21) האמוציונליות הכי בסיסיות שיש לנו, מה שהאבולוציה בשיאה.

(9:27) אבל אם אני יכול לפנות את עצמי, להרגיע את עצמי, ולדבר עם האחר, ולהבין על מה מדובר, ולתת לעצמי מקום ולמחשבות ולטעיות, ולא להיות כל הזמן בלחץ של עכשיו חייב לקרות, עכשיו חייב לקרות, עכשיו עכשיו עכשיו עכשיו אני בלחץ, אז אני אמלא את עצמי באוויר.

(9:45) אם אני מלא את עצמי באוויר, ייכנס יותר חמצן, ואם ייכנס יותר חמצן, אני אוכל לראות דברים יותר טוב.

(9:53) אני אוכל לראות דברים בצורה יצירתית, אופטימית, ולכן מאוד חשוב ללכת לטיפול.

(9:59) זה דבר ראשון.

(10:02) הדבר השני, כשאנחנו נמצאים בתוך קונפליקט או בתוך מתב של חוסר ודאות, אנחנו צריכים לייצר ודאות.

(10:09) עכשיו לפעמים הזמן יביא את הוודאות, בסוף משהו יקרה.

(10:14) אבל אני כן יכול להיערך לסנריו כזה ולסנריו כזה, לתרחיש כזה ולתרחיש כזה.

(10:21) וזה מה שאנחנו עושים בגישור, שמים את כל האפשרויות על השולחן.

(10:26) מה קורה אם?

(10:27) ופה אנחנו מדברים על מונח, על טכניקת עבודה שאני מאוד אוהב שבניתי בחדר גישור, שמתאימה את עצמה לגישור במקומות כאלה.

(10:36) היא לקוחה מתוך האישור הארגוני, או מתוך העולם הארגוני יותר נכון לומר, וזה נקרא טבלת החלטה.

(10:43) אנחנו פשוט מתחילים לשים את כל האפשרויות על השולחן, לפרק אותן לגורמים ולדרג אותם.

(10:50) מה זה אומר?

(10:52) האם אנחנו נגור במרכז, בצפון, בדרום?

(10:55) בואו נשים את זה על הלוח.

(10:56) האם אני ארוויח X שקלים בכל חודש או Y?

(11:01) הרי אפס אני לא ארוויח, אין לי מישהו שיש לו את הפריבילגיה לא לעבוד, אז זה נפלא, אבל אני יודע שאני אעבוד.

(11:08) האם אני אעבוד ב-5,000 שקל, 6,000 שקל, 7,000 שקל, 20,000 שקל, אני יכול ממש ממש ממש ממש להגדיר את זה.

(11:16) וכשאני מגדיר בתוך התהליך כמה השכר שלי, איפה אני אגור, ואיך החיים שלי ייראו, אז אני מתחיל לייצר תסריטים, ואני עושה את זה ביחד עם ההורה השני.

(11:31) אגב, אפשר להשתמש באותה מכניקה גם בכל מקום, בעבודה, בעסקים, בכל קונפליקט.

(11:36) אנחנו ביחד בונים תסריטים אפשריים.

(11:40) וכל תסריט, אנחנו ממש מדמיינים אותו.

(11:42) מה קורה אם נגור במרכז?

(11:45) ואני אעבוד בהייטק, ואת תעבדי בכימורה, לצורך העניין.

(11:50) או ההפך.

(11:52) או מה קורה אותו דבר אם זה יהיה בדרום?

(11:54) או מה קורה אם אני אהיה בצפון?

(11:55) בוא נגדיר מה קורה בכל תסריט, ואפשר לפרט את זה עוד.

(11:59) מה קורה אם אני במרכז, אבל אני מורה, וגם את מורה.

(12:02) איך אנחנו מתנהלים?

(12:03) בואו נייצר תסריטים.

(12:05) וככל שנעשה יותר תסריטים, יותר נכין יותר תרחישים כאלה שיכולים להתקיים, ככה לאט לאט התמונה תהיה יותר ברורה.

(12:15) כן, אנחנו כן יכולים לנבא הכל.

(12:18) האמירה, אי אפשר להגדיר שום דבר, היא אמירה פחדנית.

(12:23) עכשיו, הפחד הוא ברור, כי אנחנו במצב הישרדותי, אבל היא פחדנית.

(12:28) וכשאני כהורה, במקום להגיד, אני מתמודד, אלא אני לא מתמודד, אני בעצם משאיר את הילדים שלי בחרדה.

(12:37) ולכן אני פה, במקום הזה, אני יוצא מאוד…

(12:41) בבוטות ואומר חבר’ה, יש לכם ילדים בחיים, יש לכם, הבאתם ילדים לעולם, יש לנו אחריות.

(12:47) ילדים זה לא רק להאכיל אותם ולטפל בהם, זה באמת להוות לו מודל, לקחת אחריות בתוך הדבר הזה.

(12:53) ואפשר, יש אנשים טובים שיכולים לעזור, יש לנו קהילה שיכולה להקיף אותנו, אנחנו צריכים להיות שם עבורם.

(13:00) ואם אנחנו לא נעשה את זה, אף אחד אחר לא יעשה את זה עבורנו.

(13:04) זה פשוט ככה, זו האמת לאמיתה.

(13:07) אז מייצרים תסריטים ותרחישים לכל מצב בתקופה הזו שאנחנו עושים את התהליך הזה.

(13:13) אני מציע לכם ללכת עם פנקס קטן ולרשום כל חרדה קטנה שעולה.

(13:19) מה יקרה אם אני אאבד את העבודה?

(13:21) מה קורה אם אני אהיה חולה?

(13:22) מה קורה אם יהיה לי מוות במשפחה?

(13:25) מה קורה אם תהיה פה מלחמה ויהרגו את כולנו?

(13:28) במצב הזה זה יותר קל, כבר נפתרו הבעיות.

(13:32) מה קורה אם אני רוצה לפתוח עסק חדש?

(13:37) כל דבר, תרשמו כל תסריט, כל תרחיש שיכול לקרות.

(13:42) ואז מה שנעשה?

(13:43) אנחנו פשוט נדבר על כל התרחישים האלה.

(13:45) אתם תראו שבסופו של דבר יש סוף לתרחישים.

(13:48) כמה שאתם תרצו, הכל בסדר.

(13:50) עכשיו, כשאנחנו לוקחים את זה ברצינות, אז באמת אנחנו מבינים מה ריאלי ומה לא ריאלי.

(13:55) יכול להיות שאדם יגיד…

(13:56) אני לא רוצה להיות עם ילדיי, שזה בסדר, יש כאלה.

(13:59) ומצב שכזה, אוקיי, בוא נשים את זה על השולחן, ואז תהיה חופשי, תוכל לגור פה, בארץ, בחו”ל, בכל מקום שתרצה.

(14:05) אבל אם אתה פה, אז יש גם את ההורה השני, ויש לילדים בית ספר, והילדים הם כבר רשומים איפשהו.

(14:13) איפה, זה טוב לנו?

(14:15) זה לא טוב לנו?

(14:16) איזה סוג חינוך אנחנו רוצים שיהיה לילדים שלנו?

(14:19) זה אחד הפרמטרים שמאוד עוזרים.

(14:21) לקבוע מקום מגורים והתנהלות, סוגי חינוך, סוגי בית ספר וקהילה אנחנו רוצים שתהיה להם ולנו.

(14:29) השאלות האלה ככל שעונים עליהן יותר בפירוט ויותר בהרחבה, ככה התמונה גדלה ומתבהרת.

(14:37) ואז אנחנו יכולים באמת לבחור מכל האפשרויות שהן באמת פרקטיות.

(14:41) אני לא בוחר בין נעלם לנעלם, אני בוחר בין אופציה ברורה ומפורטת לאופציה אחרת שהיא גם ברורה ומפורטת.

(14:51) וכתוצאה מזה קורים שני דברים.

(14:53) אחד, יש לנו ודאות בתקופה של אין ודאות.

(14:56) אנחנו יודעים בדיוק מה יקרה בכל תרחיש, שזה המון, זה המון.

(15:00) הדבר השני, זה שעשינו את זה ביחד.

(15:03) וזה אם יש דבר שיכול לחזק את הקשר הזוגי, ואם לא הקשר הזוגי, לפחות הקשר ההורי, זה שאנחנו היינו ההורים הכי טובים.

(15:14) בתקופה כל כך קשה, ואנחנו ביחד, עם כל הקושי בינינו, היינו כאותה אם במשפט שלמה, שהוא רצה לחתוך את התינוק באמצע, והיא אמרה, אני הולכת אחורה כדי שהתינוק שלי יחיה.

(15:25) כז וככה היא גם הרוויחה את התינוק.

(15:27) ככה גם אנחנו היינו.

(15:29) כי שמנו את הדברים על השולחן, התמודדנו, דיברנו, לא קיבלנו החלטה שפגעה בנו בכלל, בנינו תרחישים, ומתוכם בחרנו את הטוב ביותר, והתאמנו את זה למציאות שלנו, ועשינו את זה ביחד.

(15:43) ואיזו תחושת גאווה, תחשבו על זה רגע, הורים שהיו במצב כל כך קיצון, ועם חששות, וטרדות, ופחדים, ולא ידעו מה לעשות, ועכשיו הם יכולים להסתכל בגאווה ולהגיד, עשינו את זה ביחד.

(16:01) ולזה יש ערך רב מאוד, כי בסופו של דבר, המציאות שתהיה, היא תהיה, העתיד יגיע.

(16:08) ההסכם שיהיה, הוא יגיע.

(16:10) ואם אנחנו בנינו תהליך שבתוכו ההורים לא רק הגיעו להסכמות ובנו את כל התרחישים האפשריים, ואני, אני כבר עשיתי כל כך הרבה הסכמים, ועברתי קורונה, ועברתי מלחמות, ואני יודע, כבר לא מפתיעים אותי.

(16:23) לא נפתחו לי הסכמים בקורונה.

(16:25) לא נפתחו לי הסכמים במלחמה.

(16:27) כי הדברים היו כבר מגובשים, וגם בנינו מודלים ומנגנונים למה קורה אם תהיה מחלוקת.

(16:33) זה אומר, אנחנו יודעים…

(16:35) ‫ואז בעצם, למיטב ידיעתי, ‫אני אגיד פה דיסקליימר, ‫אני לא יודע על זוגות שלי.

(16:40) ‫כמובן שאם מישהו פעל אחרת ‫ולא אמר לי, אז צר לי, ‫אבל אליי לא הגיעו זוגות ‫של הסכמים שנפתחו מאיתנו.

(16:49) ‫זה הסכם שלנו מאוד מאוד מפורט ‫והוא באמת לוקח הרבה תרחישים.

(16:53) ‫והחשיבות היא התהליך.

(16:56) ‫בגלל זה זה קורה.

(16:57) ‫כי כשהדגש הוא על התהליך ‫ועל יצירת החברות וההורות ‫וההתמודדות המשותפת, אז וואלה, אם עברנו ביחד מלחמה, אם עברנו ביחד מגיפה, אם עברנו כל כך הרבה דברים ביחד, מי יכול עלינו?

(17:11) אנחנו ההורים הכי טובים בעולם, אנחנו הורים מדהימים, באמת דאגנו לילדים שלנו, גם באמת דאגנו לעצמנו ואחד לשני.

(17:19) וזה הסיפור, כי כשזה המודל וזה מה שאנחנו מחזיקים בראש כהורים, אנחנו מבינים ומהר מאוד שההורה השני הוא שותף, הוא לא אויב.

(17:27) ואני חייב לעבוד ביחד איתו, ואני חייב להתמודד עם החרדות שלו, ואם שנינו בחרדה, אז זה בסדר וזה מובן, אבל מה עם הילדים?

(17:36) ולכן צריך פה את העזרה.

(17:39) ואני אגיד על זה, על העזרה של הקהילה.

(17:43) תראו, המשפחה פה היא הגורם הכי קריטי שיכול להיות, המשפחה והחברים הטובים.

(17:51) כי הם צריכים לבחור.

(17:53) ברגע שבא העורב ואומר אני מתגרש או אני רוצה להתגרש והצד השני מסכים, לא מסכים, יש לנו מחלוקת, בני המשפחה צריכים לבחור איך הם פועלים.

(18:03) האם הם הופכים להיות אלה שמלבים את האש או אלה שהם שופכים את המים ומרגיעים?

(18:09) אם הם מתחילים להגיד מה, מה הוא עשה, אף פעם לא אהבנו אותו באמת ולהתחיל להתסיס, הם עושים נזק איום ונורא לילדים שלהם, לפני המשפחה שלהם ולילדים הקטנים.

(18:23) והם צריכים לדעת את זה.

(18:24) ואני אומר את זה הכי בבוטות שיש.

(18:27) להיכנס לתוך, לחיים של זוג, ולשסע ולהשמיץ ולא להרגיע, זו עוולה איומה ונוראית.

(18:36) איומה ונוראית שאני באמת מבקש מכם.

(18:39) אל תיתנו לבטן ככה לצעוס, כי גירושין זה מעניין, זה סקסי, זה מלא משהו קורה פה.

(18:45) אבל לא, זה החיים שלהם.

(18:47) זה החיים שלהם, של הילדים שלהם, צריך להרגיע את זה.

(18:51) לא לרוץ לאורך הדין, לא ללכת לייעוץ המשפטי.

(18:53) הייעוץ המשפטי יגיד לכם חצי חצי.

(18:55) מה עם הילדים?

(18:56) אף אחד לא יודע, כל מקרה לגופו.

(18:59) ואתם צריכים, אם אתם רוצים לדאוג להם ולילדים שלכם, אז תשמרו על השליטה בידיים שלהם.

(19:05) זה באמת כזה פשוט.

(19:07) שמרו על השליטה בידיים שלהם.

(19:09) איך עושים את זה?

(19:10) בגישור, בהידברות, בטיפול, בהדרכה.

(19:12) תנו להם ידע, תנו להם כלים, לא מכות.

(19:17) מצד השני, אני יכול להגיד, וזה מה שאני כל כך אוהב לראות, באמת, כשמתקשר אליי בן משפחה, אח, אחות, חמה, חמות, גיס, גיסה, אומרים, תשמע, יש פה מצוקה, מה אני עושה?

(19:27) ואני אומר להם, תקשיבו, זה שאתם שמה, זה כבר המון, כי יש לי גורם בתוך המשפחה שהם סומכים עליו, שהוא בא להרגיע, הוא בא לייצר שקט, הוא בא לייצר שיח.

(19:37) זה המון, האדם הזה בעיניי זוכה במקומו בגן עדן.

(19:42) מי שעושה אחרת, אתם יכולים להבין מה אני חושב על זה.

(19:46) ואז כל מה שהתפקיד של בני המשפחה פה זה קודם כל להרגיע, ולא לדבר לגופו של האדם השני.

(19:53) לא להיכנס להשמצות, לפגיעות, זה לא שאי אפשר לדבר איתם על זה, אפשר להגיד לכם הכל, שיפרקו, אבל לא להיכנס ולא לחזק את המקום המשמיט, תמיד להחזיק את הדגל שאומר, תשמע, אתה עכשיו מאוד כועס עליה, אתה עכשיו מאוד כועסת עליה, אבל בסוף זה האבא, זה האימא של הילדים שלך, אתם תצטרכו להסתדר, אין דרך להימנע מזה.

(20:13) לכן, לעולם לא תצטערו על משהו שלא אמרתם.

(20:15) אל תיכנסו באדם, אל תשלחו לו הסכם שאומר שהוא לא רואה את הילדים שלו, אל תשלחו לו מסמכים משפטיים שיפחידו אותו, אין לכם בזה תועלת, זה לא תקבלו את זה, וזה יצא לכם הקצנה נוראית.

(20:29) אני מספרת דברים שפנו אליי שהזדעזעתי.

(20:32) איזו הצעה משנואהית.

(20:34) לדחוף ישר אנשים למלחמה ולא לתת אופציה לצד השני להידברות.

(20:38) אתם לא מבינים שהם שניכם, שניכם אפוטרופוסים?

(20:41) שניכם צריכים להחליט מה קורה עם הילדים שלכם.

(20:44) לא תברחו מזה כל עוד שניכם בחיים.

(20:46) על אף שאתם מרגישים שזה מוות, זה לא מוות, זה גירושין, זה אחר.

(20:51) אז מי המשפחה צריכים להיות שם ולהרגיע ולייצר שיח וכל הזמן להגיד…

(20:55) תשמע, אני מבין שקשה לך, אני מבינה שקשה לך, אבל זה האבא, זו האמא של הילדים שלך.

(21:02) אל תעשה טעויות.

(21:04) בואו נייצר דיאלוג, בואו לא נייצר הקצנה.

(21:06) לעולם לא תצטערו על מה שלא אמרתם, לעולם לא תצטערו על המכתב המשפטי ששלחתם, שלא שלחתם.

(21:13) על זה ששלחתם אתם תצטערו, כי הוא ישר ילבט עלי אבות.

(21:17) אל תיתנו את השליטה למי שמתהדר ב…

(21:20) נוטות של אני יודע מה לעשות ואני אצייג אתכם לטוב ביותר בלי שהוא מסביר לכם את כל האסטרטגיה ואיך הוא ישמור עליכם ועל הילדים שלכם.

(21:29) אל תיתנו לסוכני המלחמה עשרות ומאות אלפי שקלים להילחם בהורי השני.

(21:35) אל, פשוט אל, תעשו את זה, זה טעות, זה לא נכון, זה יפגע בכם וזה פוגע קודם כל בילדים שלכם.

(21:42) ובני המשפחה שהרבה פעמים מממנים את המלחמות המשפטיות צריכים לדעת את זה.

(21:46) רוצים לשמור על העיקרים לכם?

(21:48) באמת תשמרו עליהם.

(21:49) אל תכניסו אותם למלחמה.

(21:50) תייצרו דיאלוג, תרבקו אותם, תשמרו עליהם.

(21:54) כשיש לנו בני משפחה תומכים בתקופה של חוסר ודאות, זה מייצר ודאות.

(22:00) למה?

(22:01) כי אני יודע שאני לעולם לא אשן באוטו.

(22:03) אני יודע שתמיד יהיה לי מה לאכול ותמיד יהיה לי מה לשתות ותמיד יהיה לי איפה לישון.

(22:08) וזו ידיעה מאוד גדולה שזה נראה לכם מובן מאליו, אבל לאדם…

(22:12) שנמצא לקראת תהליך גירושין, לקראת תהליך כל כך מורכב, וכזה שינוי בחיים שלו, המחשבה שהוא יגור באוטו היא ריאלית.

(22:22) הוא עלול לחשוב שהוא לבד, ולא יהיה לו, והוא לא יוכל לגדל את הילדים שלו, אז הוא נאבק על הכל.

(22:26) ומול מי הוא נאבק?

(22:27) מול ההורה השני.

(22:29) אבל אם המשפחה והסביבה והקרובים אליו יגידו לו, רגע, רגע, בוא, אל תגלבל.

(22:34) זה לא שאני מת שתשאלת אצלי על הספה, אבל אתה לא תהיה ברחוב.

(22:38) כל עוד אתה לא נרקומן ולא מסוכן ולא עושה עבירות שמסכנות אותי ואת בני ביתי, אתה יכול לגור אצלי קצת זמן, עד שתעמוד על הרגליים.

(22:48) אז בוורסט קייס אתה לא לבד, תמיד יש שם מישהו איתך, תמיד יהיה לך איפה לישון, תמיד יהיה לך מה לאכול.

(22:56) ושאם יבינו את הדבר הזה, אז הם לא צריכים להיות כל כך בחרדה.

(23:00) וכשלא בחרדה הם יכולים להסתכל על המציאות כמו שהיא.

(23:05) ואני בתהליכים האלה מבקש מאנשים לראות את המציאות כמו שהיא, לא יותר ולא פחות.

(23:11) כי המציאות היא תמיד, תמיד, תמיד הרבה יותר טובה מהפחדים שלנו.

(23:17) זה הסיפור.

(23:20) אז קחו את זה, הסתכלו על המציאות, שימו נתונים, שימו אופציות, שימו תרחישים.

(23:27) אפשר למפות את הכל, אבל צריך להתמודד, וטובה שעה אחת קודם.

(23:33) לחכות מקצין, להתמודד עכשיו מקרב, וכמה שנקרב ונעשה את זה יותר ביחד, ונעשה את זה בצורה טובה ועניינית בגיבוי של מגשר, מקצועי, שזה שותפות חדשה, זו ההתמחות שלנו.

(23:47) יהיה לכם הרבה יותר קל, והרבה יותר מהר תגיעו למקום של ודאות ושיח ושיתוף פעולה, וברגע שמשתפים פעולה, גם אם יבואו עוד…

(23:54) חוסר, מקרים של חוסר ודאות, אתם כבר תדעו להתמודד, אתם תדעו לפעול ביחד.

(23:59) כי עברתם את המורכבות הזו שבאמת, אובייקטיבית, משפחות שעכשיו נמצאות בשיח על פרידה, אז הן גם במשבר האישי הגדול ביותר וגם במשבר הלאומי הגדול ביותר.

(24:11) אין קשה מזה, לא יהיה יותר קשה מזה.

(24:14) אבל אם נעשה את זה ביחד, תחשבו מה זה אומר, תקלו רגע לעתיד, תחשבו על המקום הזה שאתם מסתכלים אחורה ואומרים, וואו.

(24:21) עברנו תקופה כל כך קשה, אבל עשינו אותה ביחד, והילדים שלנו בטוב, ושמחים, ומאושרים, ושמרנו עליהם.

(24:29) איזה גאווה זו, איזה תחושה זו להמשך החיים.

(24:33) באמת, התקופה הזאת תיזכר לשארית החיים שלנו.

(24:36) איזה טוב פעלנו.

(24:39) ושפו עליכם על זה.

(24:40) זה מה שתיכלל אותה המטרה, זה הדגל.

(24:43) לא איך אני קורע את ההורי השני, לא איך עכשיו אני מונע החלטות.

(24:48) לא, זה לא עובד ככה.

(24:50) צר לי, זה לא עובד ככה.

(24:52) כשהיינו ילדים בגן, יכולתי להגיד, אני לא אוכל.

(24:54) אוקיי, אל תאכל, נתת שלי את המחיר.

(24:56) כשאני מבוגר ויש לי ילדים, אם אני לא פועל, הילדים שלי שם.

(25:02) הילדים שלי שם.

(25:04) ואנחנו פה בשבילם.

(25:06) קודם כל, שאנחנו גם יודעים שאם ההורה רע, גם הילד ירע.

(25:10) אז אנחנו עובדים ביחד, אבל אנחנו צריכים שתבואו.

(25:14) אז זה הסיפור על התמודדות.

(25:15) בתרחישים של חוסר ודאות.

(25:18) אני מקווה שהפרק הזה הביא לכם ערך.

(25:22) אני אשמח לתגובות, לשיתופים, הערות, תבונות, תובנות סליחה, ולכל דבר שיכול לעזור, וכמובן שתפיצו את הפרק הזה ואת הפודקאסט הזה.

(25:37) תעזרו לנו להגיע לאנשים שצריכים את המידע ואת הכלים האלה, יש הרבה כאלה בתקופה הזאת.

(25:41) אנחנו מדברים איתם, אני מדבר עם אנשים כל יום, מתעממים איתי שיחה טלפון, הכל שם אוטומטית, אנשים מתעממים איתי שיחה, אני מסביר, אני עונה, אני פה בשבילכם, תעזרו בנו, ושיהיה המון המון בהצלחה.