(0:00) שלום איילת.

(0:01) היי נדב.

(0:02) שלום למאזינים, שלום למאזינות.

(0:05) יש לנו פרק מאוד מיוחד היום.

(0:07) ביקשתי מאיילת שוב להצטרף אלינו, כי באמת לא סיפרתי לך את זה, אני אגיד לך.

(0:15) היה לי בזוג לא מזמן, דוג מקסים, שבא לעשות את זה הכי בטוב, בא להתגרש הכי בטוב, עם אכפתיות וחברות, ו…

(0:24) הם חיפשו המון מידע, כמו שאנשים מחפשים במקום הזה, והם מחפשים מידע, ולא הצליחו למצוא מידע על איך להודיע לילדים על הגירושין.

(0:33) כל הזמן יש כאלה עצות של תבוא דבר איתי, תבוא דבר איתי, תבוא דבר איתי.

(0:38) אבל לא, אבל אני רוצה רגע לקרוא, אני רוצה רגע להבין איזה משהו.

(0:41) ויש כמה כללים מאוד בסיסיים לאיך להסביר לילדים שאנחנו מתגרשים.

(0:48) ופה, ורציתי לבקש ממך להסביר איך אנחנו עושים את זה.

(0:54) אז קודם כל אני רוצה להתחיל מהמתי.

(0:57) כי הורים מגיעים הרבה פעמים בשלב של החלטנו להתגרש ואנחנו כבר חייבים לספר לילדים, אבל הם עוד לא יודעים שום דבר על איך ייראו החיים, איפה ההורים יגורו, איפה הילדים יגורו.

(1:08) קודם כל חשוב לוודא שכשמספרים לילדים כבר יודעים כמה דברים בסיסיים, אחד, איפה יהיו שני הבתים שלהם?

(1:17) ושניים, איך יתחלק השבוע?

(1:20) באיזה ימים אתם אצל אבא, באיזה ימים אתם אצל אמא?

(1:23) כן, כי השיחה הזאת, איך שלא נסתכל עליה וכמה שלא נעשה אותה טוב, היא שיחה שמערערת את היציבות שלהם, את הבית הבטוח האחד עם שני ההורים שלנו, וכדי לתת להם קצת יציבות וקצת ודאות ולא להשאיר אותם בסימן שאלה מאוד מאוד גדול, אז יש שני דברים שכן חשוב שהם ידעו איפה הם הולכים לגור, כולל מבחינתי לקחת אותם אחרי השיחה לראות את הבית.

(1:45) לראות.

(1:45) ואיך ייראה השבוע שלהם.

(1:47) כשהולכים לראות, שיבואו שני ההורים או רק ההורה שזה יהיה הבית שלו ושל הילדים?

(1:51) שני ההורים.

(1:51) שני ההורים.

(1:52) כי אנחנו רוצים להעביר לילדים את המסר שלמרות שנפרדנו כזוג, אנחנו שנינו ההורים שלכם ביחד.

(1:57) וזה אומר שאנחנו איתכם בתהליך הזה.

(1:59) שנינו מלווים אתכם.

(2:00) ממש לנרמל את הסיטואציה.

(2:02) כן.

(2:02) את יודעת, אני תמיד משווה את זה.

(2:04) כשאני מסביר להורים בתחילת תהליך הגישור על פרמילת הצרכים של מאסט או של האם שמתהפכת.

(2:11) אנחנו הולכים לדבר על איפה אני אגור ואיך אני אחיה ועל כל הפחדים שיש.

(2:15) ואנחנו מייצרים יציבות.

(2:17) זה תהליך הגישור מבחינתי, לייצר יציבות ארוכת טווח כדי להגשים את המטרות של ההורים ביחד ובנפרד.

(2:24) ואותו דבר אבל קורה לילדים, וצריך לזכור את זה.

(2:27) ברגע שאתם מודיעים לי שאתם מתגרשים.

(2:29) כל פרמינת הצרכים שלי, הצרכים הכי בסיסיים שלי עכשיו הם בספק.

(2:33) ולכן השיחה הזאת היא כל כך חשובה כדי לייצב את זה, לייצב את המצב לילדים.

(2:39) לגמרי.

(2:40) ואפשר לתת לילדים באמת שני בתים שהם עוגנים, שהם בית יציב.

(2:46) ולכן גם המושגים נורא חשובים, זה לא הבית של האבא, הבית של אימא.

(2:49) זה הבית שלכם עם אימא והבית שלכם עם האבא.

(2:52) יש לי שתי אבא איתה.

(2:53) ילדים אריסטוקרטים, אני אומר לזוגות שלי.

(2:56) יהיה להם שני בתים, תכניסו את זה לתוך השיח, והם יבינו את זה, שהם יחושבים שיש להם מה להרוויח כאן, וצריך שיהיה להם מה להרוויח, כי זו תקופה מאוד מורכבת, עם כל הקשיים, שיהיה להם גם תחושות של רווחים.

(3:10) אוקיי, אז זה המתי.

(3:11) מה עוד חשוב לדעת בשיחה הזאת?

(3:13) המתי הוא די בסוף התהליך.

(3:15) הורים שוכחים ששנייה, יש לכם עוד תהליך, אם זה גישור או תהליך אחר, כדי להגיע להסכמות.

(3:20) לילדים מספרים ממש בסוף, משהו כמו שבועיים לפני ההפרדה של הבתים.

(3:26) זאת אומרת, לא בשלב הראשוני של תחילת הגישור, כמו שהרבה הורים חושבים, כי תהליך גישור לוקח כמה זמן בממוצע?

(3:34) בערך שלושה שבועות לחודש, זה הסדר גודל.

(3:37) אוקיי, שזה עוד קצר, יש אנשים שמגיעים לא בתהליך גישור, שמגיעים בתהליכים מאוד ארוכים, ואז לספר לילדים חודשים מראש, זה…

(3:45) להשאיר אותם באי-ודאות מאוד מאוד מאוד גדולה המון זמן.

(3:48) אני רואה את ההורים בבית, אני יודע שהם מתגרשים, אני רואה את המתח, ואני לא יודעת איך זה ייגמר.

(3:53) ואין לי מושג איך אני אחיה, יהיה לי בית טוב, לא טוב, זה יהיה רחוק, זה יהיה קרוב.

(3:57) לא, תנו להם את ה…

(3:58) השיחה הזאת צריכה להגיע בשלב שכבר אתם יודעים איך זה הולך להיראות, וממש קרוב למעבר.

(4:03) מה קורה לילדים שאנחנו מספרים להם מוקדם מדי, שלנו עדיין תשובות, כי אנחנו חייבים לשתף אותם.

(4:09) אני מרגיש שאני מרגיש שמחזיק סוד גדול, הרבה אומרים לי, סוד גדול מהילדים, אני לא יכול יותר, הרבה פעמים זה גם מגיע מתוך כעס על ההורה השני ואני מרגיש שאני מעוצף.

(4:19) אני רוצה לשתף, אני רוצה לשתף, אז אני לגמרי מבינה את הצורך הזה, אבל זה צורך של אותו הורה, זה לא הצורך של הילדים.

(4:25) הצורך של הילדים זה ביציבות, בביטחון, בוודאות.

(4:30) כשתהיו בטוחים, כשתדעו מה הולך להיות, תספרו להם.

(4:33) במקרה כזה צריך לעבוד עם אותו הורה כדי לעזור לו להכיל את כל הרגשות האלה ואולי אפילו להפנות אותו לטיפול, לליווי.

(4:40) כדי שהוא יוכל להברר את הדברים האלה, והילדים הם לא המטפלים.

(4:44) יפה.

(4:45) זאת אומרת, מאוד חשוב להבין שהם לא יכולים לעזור.

(4:48) יפה.

(4:48) הם לא צריכים לעזור.

(4:49) יפה, אוקיי.

(4:50) זאת אומרת, גם ההורה שהוא מאוד רוצה לשתף, הוא יכול לקבל את המענה הזה, אם הוא ילך לקבל הדרכה, הוא יכול לפנות אליי לקבל הדרכה, והוא יכול…

(4:58) ואני לגמרי מבינה אותו, זה צורך נורא, זה נורא קשה לקבל בשורה כזאת, ועכשיו לא ללכת ולספר אותה לילדים.

(5:04) אני גם שומעת מהורים, אני לא יכול לפגוע באמון שלי מול הילדים.

(5:09) נכון.

(5:09) ואם הם יגלו שאני ידעתי והם לא.

(5:12) נכון.

(5:12) אז יש דברים שילדים לא צריכים לדעת.

(5:13) מה את אומרת באמת על זה?

(5:15) האם להגיד לילדים למה אנחנו מתגרשים?

(5:18) חד משמעית לא.

(5:19) לא, למה?

(5:20) כי ברגע שילד מבין שיש הורה אחד שהוא רע, במירכאות, הוא זה שיזם, הוא זה שגרם לכל הדבר הזה, זה אוטומטית גורם לו להבין משהו על עצמו.

(5:29) אם ההורה שלי רע, גם אני רע, ככה הילדים חושבים.

(5:32) כי זה 50% ממני.

(5:34) מה קורה כשילד בבית ספר אומר משהו רע על ההורה של ילד?

(5:37) הרי אוטומטית הוא נפגע.

(5:39) נכון, כי זה חלק ממני.

(5:41) זה חלק ממני.

(5:42) וואי, זאת אומרת, אני מעליב את ההורה האחר, אני בעצם פוגע בילד שלי.

(5:45) אתה פוגע בילד שלך, אתה פוגע בילד שלך.

(5:47) ולכן, וזה קורה הרבה, מגיעים אנשים אחרי בגידות ואחרי פרדות פתאומיות, הוא החליט פתאום, היא החליטה פתאום, לא משנה.

(5:55) הפגיעה היא מאוד קשה, היא מאוד עמוקה.

(5:58) והרצון הזה ללכת לשתף הוא מובן, אבל צריך לעצור שנייה ולהבין מה זה הולך לעשות לילדים.

(6:04) אז הנה הגיעו עוד שבועיים, מצאנו, סגרנו כבר את ההסכמות ברורות.

(6:08) לא משנה אם חתמנו על ההסכם או לא, אבל הדברים ברורים, אנחנו בשליטה ואנחנו מבינים.

(6:13) הנה מצאנו אבא או אמא, מי שעובר לביתו החדש יודע איפה זה הולך להיות.

(6:18) הנה עוד עשרה ימים, שבועיים, יש את המעבר.

(6:21) איך אנחנו עושים את השיחה הזאת?

(6:23) קודם כל ביחד.

(6:24) ביחד.

(6:24) המלצה שלי גם בבית.

(6:26) שני ההורים בבית.

(6:26) במקום שהוא ניטרלי בבית, סלון, מטבח, לא בחדרים של הילדים, לא לפני השינה.

(6:31) אוקיי.

(6:32) בזמן שהוא יחסית ניטרלי, זה יכול להיות צהריים, אחרי צהריים, להשאיר קצת זמן אחרי, לא להשכיב אותם לישון מיד.

(6:38) לספר ביחד.

(6:39) ביחד.

(6:40) אני הרבה פעמים אומרת להורים, אפילו תרשמו את הדברים, כי השיחה הזאת היא מאוד מטלטלת.

(6:44) אני זוכרת את הרגע הזה כמו היום.

(6:46) עברו שבע ומשהו שנים.

(6:48) גם אני.

(6:48) זוכרת את הרגעים שלפני, זוכרת כל פעם דחינו עוד יום ועוד יום ועוד יום, כי אף אחד לא היה מסוגל להתמודד עם השיחה הזאת.

(6:55) וזה רגע שגם הילדים זוכרים, ולכן מאוד חשוב להגיע אליו מוכנים, כי יש הזדמנות אחת לעשות את השיחה הזאת נכון.

(7:01) נכון.

(7:01) חשוב להבין…

(7:02) אבל זו שיחה אחת שפותחת עוד הרבה שיחות.

(7:06) זה בדיוק מה שרציתי להגיד, היא מתגלגלת.

(7:07) זו שיחה שהיא כל הזמן, פה תהיה שאלה ופה נזכרנו בעוד משהו, ופה הם שואלים.

(7:12) וזה ממשיך להעסיק אותם, בעיקר בגילאים הקטנים, יהיה להם עוד הרבה שאלות.

(7:16) וזאת שיחה ראשונית שפותחת הרבה שיחות.

(7:18) נכון, שיחה מאוד ראשונית, חשוב לעשות אותה ביחד, מאוד מאוד חשוב, לא משנה מה, שוב, אני לא אומרת לשבת ביחד כשירוצו חס וחלילה קללות מעל הראש של הילדים.

(7:29) חס וחלילה.

(7:29) יש מקרים שהם באמת, אתה יודע, מקרי אלימות או כל מיני מקרים כאלה שאין ברירה, ואחד ההורים צריך לספר.

(7:35) כן.

(7:36) למשל, הורה אחד קם, לקח את הדברים ועזב את הבית, ולא מוכן לספר להם, אז אין ברירה, מישהו חייב לספר לילדים.

(7:42) יש להם זכות לדעת מה קורה בחיים שלהם.

(7:44) לגמרי, אבל עדיף כמובן בשבילם לשבת ואפילו לרשום את הדברים, כדי שלא תהיה יותר מדי תקשורת קשה, ולהיות שני ההורים ביחד.

(7:52) שוב, הילדים במצב של פרידה, במצב של פיצול נורא גדול בחיים, צריכים לדעת שיש גם ביחד, יש להם שני הורים שהם הביטחון שלהם.

(8:01) באיזה יום כדאי לעשות את השיחה?

(8:04) באיזה יום כדאי לעשות את השיחה?

(8:06) אפשר לעשות את השיחה באמצע השבוע.

(8:10) היתרון שם זה שלמחרת הילדים קמים, הולכים לשגרה, לבית ספר, וחשוב שהם ילכו לבית ספר.

(8:16) וזאת שאלה שאני שומעת המון.

(8:18) אולי להשאיר אותם יום אחד בבית כי יהיה להם נורא קשה אחרי השיחה?

(8:21) לא, ברגע שאנחנו משדרים לילדים שהכל ממשיך.

(8:25) אנחנו פה בשבילכם, אתם ממשיכים את השגרה, הזמנתם חבר אחרי צהריים, החבר מגיע, ממשיכים את היום-יום, זה נותן איזשהו שקט, כי השגרה הזאת גם נותנת ביטחון.

(8:35) אבל יש הרבה הורים שזה לא מתאים, כי הורה אחד מגיע מאוחר בערב הבית, אבל זה לא מתאפשר, אז אפשר גם בסוף שבוע.

(8:41) סוף שבוע.

(8:42) מה שחשוב זה ששני ההורים יהיו בימים שאחרי בבית.

(8:46) זאת אומרת, לא לספר להם ולנסוע לשבוע חופש, להתאוורר.

(8:49) ואם זה בסוף שבוע, עדיף שזה יהיה שישי צהריים, שבת בוקר, ערב.

(8:53) מה נכון?

(8:54) פחות משנה.

(8:55) פחות משנה.

(8:56) אני בדרך כלל מתאימה את זה לאותו זוג ולאותה משפחה בהתאם לצרכים ולאילוצים שלהם.

(9:02) אוקיי.

(9:03) וגיל האם?

(9:04) יש לי ילד בן שמונה וילד בן שבע עשרה.

(9:09) הדעה האישית שלי זה לספר לילדים לכולם ביחד, למרות שהם מבינים ברמות שונות.

(9:14) ואני אגיד לך גם למה.

(9:15) כי ברגע שמספרים לבן שבע עשרה, הוא צריך לשמור סוד מהאחים שלו, לא משנה אם זה שעה, שעתיים או יום.

(9:21) זה דבר מאוד מאוד קשה וזו דרישה לא הגיונית.

(9:24) אני לא רוצה לבקש מילד לשמור סוד מהאחים שלו.

(9:28) איזה יופי.

(9:29) אני מודה שחידשתי דברים.

(9:32) ואחר כך, כמובן שעם הבן 17, השיחה תמשיך ברמה אחרת, ברמה שהוא מבין, הוא גם ישאל שאלות אחרות מילד בן 5.

(9:40) אבל האחים הם מהווים פה תמיכה אחד לשני בתהליך הזה.

(9:43) תסמן להם כבר בהתחלה שאתם ביחד.

(9:46) כולכם, ואחרי זה אנחנו נוכל לדבר עם כל אחד בנפרד.

(9:49) אנחנו נדבר עם כל אחד בנפרד מן הסתם, כי יהיו שאלות אחרות לכל אחד.

(9:53) לעשות שיחות יזומות עם כל אחד בנפרד, או לחכות שהם יבואו אלינו?

(9:57) אפשר לעשות שיחות יזומות, או לנצל הזדמנויות כאלה שיושבים ביחד, או מסיעים לחוג, או…

(10:02) הבנתי.

(10:03) אבל לספר להם ביחד, כן.

(10:04) תודה, זה מזכיר לי את ה…

(10:06) כשאני סיפרת, כשאני…

(10:08) בעיה סיפרנו לדפנה.

(10:09) הייתה אז בת חמש, וישבה עליי, ו…

(10:15) תן לי לרגש אותי ה…

(10:17) ואומר לדעת, לפעמים, כמו שחברים בגן, יש חברים, לפעמים אנחנו לא רוצים לשחק ביחד, אנחנו רוצים קצת טיים-אאוט, וזה בסדר, נכון?

(10:28) אנחנו עדיין חברים, פשוט, בנפרד.

(10:31) ומה נכון?

(10:32) אז אמרנו לה, לדעת ככה גם אבא ואמא, אנחנו החלטנו.

(10:35) שעדיף שכל אחד מאיתנו יהיה בבית אחר, ובאותו רגע, אני לא זוכר את הפנים שלהם, היו שחור, עצב גדול ירד, מה עושה לי בבית אחר, אבא עוזב, אבל אז אמרתי, אבל כן, אבל יהיה לך גם בבית שלך ושל אבא, יהיה גם כן חדר שלך ושל נעמה, ויהיה לך את החדר פה, את הבית פה והבית שם.

(10:57) וזה היה במעיטה שנייה, והיא מסתכלה והרימה את העיניים, והם נדלקו ואמרה, יהיו לי שני בתים?

(11:03) יהיו לי שני בתים!

(11:05) יהיו לי חצי דשר.

(11:06) וואו.

(11:07) ואת רצית לראות איפה זה, וזה היה ב-200 מטר מרחק ממש.

(11:11) אתה מבין למה זה חשוב שהבית יהיה מוכן כבר?

(11:13) חד משמעית.

(11:14) עדיין, הוא לא היה מוצג לגמרי, הוא לא היה לגמרי צבוע, אבל היה את המקום.

(11:19) אבל הנה, הוודאות, אני צריכה לדעת, אני צריכה לראות איפה אני הולכת לגור.

(11:22) וזה עבר מדהים ועבר חלק, אבל אחרי כמה חודשים…

(11:26) הכסיית אמרה לי, נראה לי שעובר עליה משהו.

(11:31) ושאלתי אותה, ואז הלכתי, אני זוכר אם נעמה עלה מאנסה, היא הייתה בת שנה וחצי, ודפנה בת חמש, שהיא הולכת איתי ושאלתי אותה, דופי, איך את?

(11:42) איך את מקבלת?

(11:44) מה עובר עלייך?

(11:46) היא אומרת לי, תודה אבא, זה דופי, ילדה דברנית, ילדה מדהימה.

(11:51) באמת, אתה יודע, לפעמים זה קצת קשה, אבל אתה יודע, כמו שכשהבאתם אותי מבית החולים כשרק נולדתי לבית שלי ושל אמא, והבית שלנו היה ישן, ובכיתי והייתי עצובה כי לא הכרתי, אבל התרגלתי.

(12:06) אז ככה זה יהיה גם עכשיו, אני אתרגל.

(12:09) וואו, איזה ילדה עם חוסן נפשי.

(12:11) מדהים, זה מדהים, התחלתי לבכות שם, כך ריגש אותי.

(12:14) באמצע הרחוב, וזה כבר הרבה שנים ואחרי, וזה עדיין מרזיק.

(12:22) אז באמת הסיפור הזה, הרגע הזה, הוא באמת כל כך משמעותי.

(12:26) מאוד משמעותי, מאוד משמעותי, ולגמרי רואים את ההבדלים.

(12:30) הרבה פעמים שמגיעים הורים להדרכת הורים חצי שנה אחרי, שנה אחרי, עם כל מיני קשיים של הילדים ובלבול, אני שואלת, איך סיפרתם?

(12:37) ואז לא באמת סיפרנו להם.

(12:40) הם הבינו לבד, או כל מיני דברים כאלה, זה משפיע מאוד, ילדים צריכים לדעת.

(12:45) מדהים.

(12:46) מה עוד חשוב?

(12:48) חשוב מאוד שהילדים יבינו שהם ישמעו הרבה אנחנו בשיחה הזאת.

(12:55) זה לא הוא החליט, או אני החלטתי, או היא החליטה.

(12:58) חזית אחידה.

(12:58) שוב, החזית אחידה הזאת.

(13:00) עכשיו, יש הורים שקשה להם להגיד החלטנו.

(13:03) אז אני אומרת, אל תחליט, אל תגידי החלטנו.

(13:05) כן חשוב לי להגיד להם, אבל למה ברמה של אנחנו לא מסתדרים?

(13:09) משהו מאוד מאוד כללי.

(13:11) לפעמים אנחנו מתאימים את הניסוח בהתאם לזוג שיושב מולי, אבל משהו כזה, אנחנו לא מסתדרים והחלטנו להיפרד, להתגרש, כל אחד עם המילים שמתאימות לילדים שלו, אבל חשוב להוסיף לזה, וזה אומר שאנחנו נגור בשני בתים.

(13:24) זאת אומרת, הפרקטי, המוחשי.

(13:26) חשוב להגיד אנחנו נתגרש?

(13:28) ילדים שמבינים ומכירים את המילה להתגרש, כן.

(13:31) הם צריכים לדעת מה זה.

(13:34) אם הילד מבין את המילה, הוא מכיר ילדים להורים גרושים, אז צריך להגיד גם את המילה להתגרש.

(13:38) לא להגיד להיפרד, להיפרד זה משהו שהוא מאוד, אני חושב, תקני אותי, אבל מה זה פרידה?

(13:47) אני לא מבין מה זה.

(13:48) אם מחליטים להתגרש, אז תגידו אנחנו מתגרשים.

(13:50) אז להתגרש.

(13:50) כדי שלא יהיו אחרי זה ציפיות, ואיזו תקופה, וזה זמני.

(13:54) תנו לי ודאות, תנו לי בהירות.

(13:56) זה מאוד חשוב לי.

(13:57) אגב, גם כשההורים מחליטים להיפרד זמנית, אנחנו מספרים לילדים על גירושים.

(14:02) גם אם זה זמני.

(14:04) ואתם תמיד יקבלו את ההורים שלהם חזרה.

(14:06) אה…

(14:06) שוב, זה מהמקום הזה שלא להשאיר אותם באי-ודאות עכשיו חצי שנה.

(14:10) יפה.

(14:11) כי מה שקורה כשילדים מזהים אי-ודאות, הם נסו לעשות הכל כדי להחזיר את ההורים להיות ביחד.

(14:16) אני מבין.

(14:17) וזה מאוד מאוד קשה.

(14:18) אז כן חשוב שהילדים יבינו…

(14:20) שזו חזית אחידה, שזה אומר שיהיו להם שני בתים.

(14:24) ילדים עד גיל 10 מבינים רק מוחשי, ולכן אם לא נצייר להם ממש את התמונה של יהיו לכם שני בתים, כולל לקחת אותם לראות את הבתים, הם לא באמת יבינו, ואז מה שרואים אצל ילדים צעירים זה שהאסימון נופל רק אחרי הפרידה.

(14:38) ההורים בטוחים שהכל עבר חלק, ואז פתאום עברו לשני בתים ובום.

(14:42) וזה הגיוני, זה טבעי, צריך להתכונן לזה, ילדים צעירים.

(14:45) אתם תראו את ההשפעה בעצם אחרי.

(14:48) אוקיי.

(14:49) מאוד מאוד חשוב לספר להם שאתם כן תהיו ההורים שלהם ביחד.

(14:54) למרות שאנחנו מתגרשים, אנחנו ממשיכים להיות ההורים שלכם ביחד.

(14:57) ואז לתת דוגמה אחת או שתיים.

(14:59) וזה אומר שבמסיבות בגן ובבית ספר אנחנו נבוא ביחד.

(15:03) וזה אומר אולי, שוב, ההורים צריכים להחליט את זה, שביום ההולדת שלכם אנחנו נחגוג לכם ביחד.

(15:08) אני אומרת לכל זוג הורים, תמצאו שתי הזדמנויות שאתם…

(15:11) יכולים להתחייב שתהיו שם ביחד.

(15:13) יפה.

(15:14) זה מה שילד צריך לדעת, שיהיה גם את ההורים ביחד.

(15:17) חשוב מאוד להוריד תחושות אשמה מהילדים ולהגיד להם, זה לא קשור אליכם.

(15:21) להגיד את זה.

(15:22) להגיד את זה גם אם הם לא מעלים את זה.

(15:24) זה לא לשתול להם רעיונות בראש, כי הרעיונות האלה כבר קיימים.

(15:27) יפה.

(15:28) תחושת אשמה הזאת קיימת.

(15:29) נכון.

(15:30) להגיד להם, זה לא קשור אליכם, ואתם גם לא יכולים לשנות את זה.

(15:33) נכון.

(15:34) עוד דבר שחשוב להגיד להם, שזה לא סוד, אתם יכולים לספר למי שאתם רוצים.

(15:38) למי שאתם מרגישים שאתם רוצים לספר כדי לא לתת להם עכשיו לשמור סוד מאוד מאוד גדול.

(15:44) וכמובן לשאול אותם שאלות.

(15:46) עכשיו, תמיד שואלים אותי, רגע, לתת להם עכשיו את כל הימים, באיזה יום הם יהיו?

(15:50) לא הייתי מעמיסה את זה בשיחה הראשונית, אבל כן להכין טבלה עם הימים בצד.

(15:53) כי אם הילדים שואלים, אז הנה, יש לנו פה.

(15:56) אם לא, אפשר לעשות את זה מחר.

(15:58) מקסים.

(15:58) לא להתחיל להעמיס פרטים טכניים, כי השיחה הזאת היא מספיק גדולה.

(16:03) טוב, איילת נראה לי נתת לנו פה המון, אז תודה רבה, ואני מציע ומזמין כל ההורים, גם כשיש את הידע, אני חושב שבתוך המקום הזה, אני מאוד חזית גדול של לתת ידע, ידע אובייקטיבי, טוב לתת אותו, אבל עדיין בתוך התהליך הזה, יש הרבה רגש, ואנחנו לא תמיד רואים את הדברים בצורה ברורה, ולכן טוב לקבל ליווי.

(16:30) בטוח לקבל הדרכה.

(16:32) השיחה הזאת גם השתנה הרבה פעמים בהתאם למה שקורה בבית, בהתאם לצורך של ההורים, בהתאם ל…

(16:38) אין שטנץ אחד שאני יכולה להגיד לך, כולם עושים את זה באותה הדרך, אז חשוב.

(16:42) נתנו כאן את הבסיס של הבסיס, אבל עדיין מומלץ להרים טלפון, זאת שיחה חשובה, ובטח אם יש ילדים מיוחדים, ילדים עם צרכים מיוחדים, כדאי מאוד להתייעץ ולדייק את השיחה הזו.

(16:56) לעשות גם כן, אם יש קושי עם ההורה השני ויש קושי בתקשורת, אז לבוא אולי לעשות איזושהי סימולציה בעזרתך ובעזרת הדרכת הורים.

(17:05) זה יכול באמת, אני רואה את זה כמגשר, זה משנה את הכל.

(17:08) השיחה הזאת, אם מנהלים אותה נכון, זה באמת כזה דרמטי.

(17:13) אז תודה רבה על הידע.

(17:15) ואהבה.

(17:16) ואהבה גדולה.

(17:17) ולהתראות.

(17:18) ביי.