גישור פנימי: איך מדברים עם עצמנו ומוצאים כיוון בתוך רעש, הצפה וקונפליקט?
פרק 173 בפודקאסט "משהו עם גישור"
אנחנו רגילים לחשוב על גישור כעל תהליך שמתרחש בין שני אנשים. בני זוג שנמצאים במשבר, שותפים עסקיים שאינם מצליחים להסכים, בני משפחה שנקלעו לקונפליקט או שני צדדים שכל אחד מהם מחזיק בעמדה שונה ומבקש למצוא דרך להתקדם. אלא שבפועל, עוד לפני שהקונפליקט מתקיים בינינו לבין אדם אחר, מתרחש לא פעם קונפליקט עמוק לא פחות בתוך האדם עצמו. מצד אחד הוא רוצה להתקדם, ומצד אחר הוא מפחד; מצד אחד הוא יודע שמשהו בחייו אינו מדויק לו, ומצד אחר הוא אינו יודע מה לעשות; מצד אחד הוא רוצה שקט, ומצד אחר הוא מתקשה לעצור; מצד אחד הוא מבקש לקבל החלטה, ומצד אחר הוא מוצף בעצות, מחשבות, פחדים, ציפיות וקולות חיצוניים.
הקונפליקט הפנימי הזה עמד במרכז השיחה בפרק 173 של “משהו עם גישור”, שבו התארח אליהו אטיאס, מייסד בית הרמזים. השיחה עסקה לכאורה בטכנולוגיה, מדיטציה, מצבי תודעה, קשב וחוויות אימרסיביות, אבל מתחת לכל אלה עברה שאלה בסיסית הרבה יותר: מה קורה לאדם כאשר הוא מתרחק מעצמו, וכיצד ניתן ליצור מחדש תנאים שבהם הוא מסוגל להקשיב לעצמו, לזהות מה מתרחש בתוכו ולפעול מתוך מקום מדויק יותר. במהלך השיחה אטיאס הגדיר את אחת הבעיות המרכזיות שהוא מבקש להתמודד איתן כ-Self-Disconnection, כלומר ניתוק מן העצמי, והרעיון הזה מתחבר באופן ישיר גם לעולם הגישור.
לפני שמחפשים תשובה, צריך להיות מסוגלים לשמוע את השאלה
אחת הבעיות הגדולות של החיים המודרניים היא שאנשים כמעט שאינם נמצאים עוד במצב שבו אין מהם דרישה לעשות משהו. גם כאשר הם אינם עובדים, הם קוראים, מגיבים, גוללים, שומעים, צופים, מתכננים או מנסים לפתור בעיה. תשומת הלב נמצאת תחת התקפה מתמדת של מסכים, התראות, תוכן, אלגוריתמים, חדשות, שיחות, הודעות ומידע שמבקש להיכנס אל התודעה לפני שהספקנו לברר אם הוא בכלל נחוץ לנו.
במצב כזה קשה מאוד לשמוע מחשבה שקטה. לא מפני שאין לנו עולם פנימי, אלא מפני שהעולם החיצוני רועש ממנו.
אטיאס דיבר בפרק על ההבחנה שבין Doing לבין Being, בין עשייה לבין היכולת פשוט להיות. הוא תיאר את ה-Being כ”שריר” שקשה לפתח דווקא משום שקל הרבה יותר לעשות מאשר לא לעשות. הוא התייחס גם למדיטציה לא כאל ניסיון “להצליח לא לחשוב”, אלא כאל תרגול של תשומת לב: לזהות שהמחשבה ברחה, לשים לב לכך ולהחזיר את הקשב. במובן הזה, אין הצלחה ואין כישלון; יש יכולת מתפתחת להתבונן במה שמתרחש.
זוהי הבחנה חשובה במיוחד בעולם הקונפליקט. אנשים שמגיעים למשבר רוצים בדרך כלל תשובה מהירה. האם להתגרש או להישאר? האם להילחם או לוותר? האם לקבל הצעה או לדחות אותה? האם לסמוך או להתרחק? הצורך בוודאות מובן, בעיקר משום שקונפליקט מייצר תחושת סכנה. אלא שלא פעם, הניסיון להגיע מהר מדי לתשובה גורם דווקא לקבלת החלטות פחות טובות, משום שהאדם עדיין אינו יודע מהי השאלה המדויקת שהוא מנסה לפתור.
אחת התובנות המעניינות שעלו בפרק הייתה שלעתים “פוגשים את התשובה ואז מבינים את השאלה”. כלומר, חלק מתהליך ההתבהרות אינו ליניארי. אנחנו לא תמיד יודעים מראש לשאול את השאלה הנכונה, לענות עליה ואז להתקדם. לעיתים אנחנו נושאים במשך חודשים או שנים תחושה כללית של חוסר דיוק: לא טוב לי בעבודה, משהו בזוגיות חסר, אני עייף מהחיים שאני מנהל, אני מרגיש רחוק מעצמי, אבל אינני יודע עדיין להגדיר מה בדיוק אינו עובד.
היכולת להישאר לרגע בתוך השאלה, בלי להכריח את עצמנו לספק מיד תשובה, אינה חולשה. לעיתים זו תחילתה של בהירות.
הצפה משנה את הדרך שבה אנחנו מקבלים החלטות
כאשר אדם נמצא בקונפליקט, במיוחד בקונפליקט זוגי או משפחתי, הוא אינו פועל רק מתוך היגיון. מערכת שלמה של פחדים, מנגנוני הגנה, תחושת איום, זיכרונות, חרדה ואי-ודאות נכנסת לפעולה. בפרק דיבר אטיאס על כך שבמצבי סערה עולות הגנות, ולעיתים דווקא ההגנות האלה מרחיקות אותנו מהאינטואיציה ומהידיעה הפנימית שלנו.
זוהי נקודה מהותית להבנת קונפליקטים. אדם שנמצא בהצפה עלול לחשוב שהוא “מקבל החלטה”, כאשר בפועל הוא מגיב לאיום. הוא עלול לשמוע עצה ולהיצמד אליה רק משום שהיא מעניקה לו תחושת ודאות. הוא עשוי לאמץ עמדה קיצונית לא מפני שהיא באמת מתאימה לו, אלא מפני שהיא מפחיתה באופן זמני את הפחד. הוא עשוי לדרוש פתרון שאינו משרת אותו לטווח הארוך רק משום שבאותו רגע הוא זקוק להרגיש שהוא בשליטה.
זו אחת הסיבות לכך שבתהליכי גישור טובים אין די בדיון בעמדות. אם אדם אומר “אני רוצה למכור את הבית”, “אני לא מוכן לדבר איתו”, “אני רוצה משמורת כזאת”, “אני לא מוכנה לוותר על שקל”, אין משמעות הדבר שזו בהכרח הצריכה העמוקה ביותר שלו. העמדה היא לעיתים השכבה החיצונית של פחד, חוסר אמון, צורך בהכרה או רצון להגן על משהו שהאדם מרגיש שעומד להילקח ממנו.
היכולת לעצור ולשאול “מה קורה בי עכשיו?” עשויה להיות משמעותית יותר מהשאלה “מי צודק?”. זו גם אחת מנקודות החיבור לשיטת שותפות חדשה, שמבקשת להעביר את מרכז הכובד מן ההתחשבנות על העבר אל השאלה לאן רוצים להגיע מכאן. כאשר אדם נשאר לכוד בהצפה, הוא מגיב למה שהיה. כאשר הוא מצליח לייצר מעט מרווח פנימי, נפתחת האפשרות להתחיל לחשוב על מה שהוא רוצה לבנות.
לא לפתור את האדם, אלא לאפשר לו לראות את עצמו
אחד הרעיונות החשובים שעלו בפרק היה שהחוויה שאטיאס יוצר אינה אמורה “לעשות” משהו לאדם. היא אינה מבטיחה תוצאה, אינה אומרת לו מה להבין ואינה מכתיבה לו לאן להגיע. הוא תיאר אותה כתהליך שמציע תנאים וכלים, אבל האדם עצמו הוא זה שמביא לתוכו את עולמו הפנימי. שני אנשים יכולים לעבור אותה חוויה ולצאת ממנה עם תובנות שונות לחלוטין.
זהו עיקרון משמעותי גם בגישור. מגשר טוב אינו אמור לפתור את בני האדם שיושבים מולו. הוא אינו אמור להיות בעל התשובה לחייהם, ואינו אמור להחליף את שיקול הדעת שלהם. תפקידו הוא לבנות מרחב שבו ניתן לחשוב טוב יותר.
לעיתים המשמעות היא להאט את השיחה. לעיתים לשנות את השאלה. לעיתים להפריד בין החלטות שונות, כדי שאנשים לא ירגישו שהם חייבים לפתור את חייהם בשעה אחת. לעיתים צריך לשקף לצדדים את מה שנאמר מתחת לעמדות, ולעיתים צריך פשוט לאפשר לרגע של שקט להישאר בחדר בלי למהר למלא אותו.
הרעיון הזה משמעותי גם מחוץ לגישור. אנשים רבים מחפשים “כלי” שייתן להם תשובה: ספר, טיפול, מדיטציה, קורס, אדם חכם, פודקאסט או שיטה. כל אלה יכולים להיות מועילים, אך ברגע שמייחסים להם כוח גדול מדי, נוצרת תלות חדשה. הכלי אינו אמור לדעת במקומנו. הכלי אמור לעזור לנו לראות.
בפרק תוארה החוויה בבית הרמזים כמעין מים שבתוכם אפשר לדוג: הסביבה אינה הדג, והיא גם אינה מחליטה מה יעלה בחכה. היא יוצרת תנאים שבהם משהו מתוך האדם יכול להופיע. זהו דימוי מדויק גם לתהליך של שינוי. אין אדם מבחוץ שיכול למסור לנו במדויק את התשובה לחיים שלנו, אבל ניתן בהחלט ליצור תנאים שמאפשרים לנו לפגוש אותה.
תשומת לב אינה פרט טכני אלא משאב נפשי
אחד החיבורים המעניינים בפרק היה בין הפרעות קשב, טכנולוגיה ומצבי תודעה. נדב תיאר את החוויה שלו כאדם עם מוח שנמצא באופן קבוע בתנועה, וכיצד סביבה שמחזיקה את הקשב באמצעות שילוב של צליל, תמונה, מרחב והכוונה אפשרה לו לחוות מצב שונה מהרגיל. הוא תיאר זאת כמעין “חדר כושר למוח”, וכחוויה שמאפשרת שעה של שקט מסוג שאינו נגיש לו בקלות בדרכים אחרות.
מעבר לשאלת ADHD, יש כאן רעיון רחב יותר: תשומת לב היא משאב.
אם אין לנו שליטה מסוימת על המקום שאליו תשומת הלב שלנו מופנית, קשה לנו מאוד לנהל את חיינו. אדם יכול לשבת בביתו ולהרגיש שהוא “חושב על הקונפליקט”, כאשר בפועל הוא שוב ושוב מזין את עצמו במידע שמגביה את מפלס החרדה. הוא קורא הודעות ישנות, מתייעץ עם עשרה אנשים, מחפש סיפורי זוועה באינטרנט, בודק מה הצד השני עושה ומריץ שוב ושוב תרחישים עתידיים. ככל שהוא עושה זאת, התודעה שלו נעשית פחות פנויה להחלטה.
לכן עבודה עם תשומת לב אינה רק פעילות רוחנית. היא פרקטיקה של קבלת החלטות.
לפעמים הצעד הראשון לפתרון קונפליקט אינו עוד שיחה, אלא יציאה זמנית ממעגל הגירויים. הליכה, פעילות גופנית, שהייה בים, כתיבה, תפילה, מדיטציה, מוזיקה או כל תרגול אחר שמאפשר למערכת להוריד מעט עומס עשויים לשנות את איכות החשיבה. אין כאן כלי אחד שמתאים לכולם, והפרק עצמו הדגיש שוב ושוב שהעבודה צריכה להתאים לאדם ושאין תוצאה אחת נכונה.
האם טכנולוגיה מנתקת אותנו או מחברת אותנו?
אחת התמות היפות בפרק הייתה הפרדוקס של הטכנולוגיה. מצד אחד, הטכנולוגיה היא אחד הגורמים המרכזיים שמפרקים את תשומת הלב שלנו. הטלפון הסלולרי, הרשתות החברתיות והאלגוריתמים בנויים במידה רבה כדי לתפוס אותנו, להשאיר אותנו פעילים ולמשוך אותנו לעוד ועוד צריכת מידע. מצד אחר, אותה טכנולוגיה עצמה יכולה לשמש גם לצורך הפוך: יצירת ריכוז, חיבור, מודעות והעמקה.
אטיאס תיאר את הרעיון הזה כ”התרופה שברעל”: לקחת מסך, שבדרך כלל מזוהה עם ניתוק, ולהשתמש בו דווקא כדי ליצור חיבור.
זוהי תפיסה שימושית הרבה מעבר לחוויה עצמה. השאלה אינה רק אם טכנולוגיה היא טובה או רעה, אלא איזו מערכת יחסים אנחנו בונים איתה. אותו טלפון יכול לקטוע את הקשב עשרות פעמים בשעה או לשמש ככלי ללמידה, כתיבה, ניווט, מדיטציה, תקשורת ויצירה. בינה מלאכותית יכולה להוסיף עוד רעש לחיים, אבל היא יכולה גם להוריד מאדם עומס טכני ולאפשר לו להשקיע יותר זמן במקומות שבהם נדרשת אנושיות.
בדומה לכך, גם בקונפליקט משפחתי הטכנולוגיה יכולה להפוך לזירת מלחמה או לכלי שמסייע לנהל את החיים באופן מסודר יותר. היא יכולה לשמש לשליחת הודעות אימפולסיביות בשתיים בלילה, והיא יכולה לשמש לניהול יומן משותף, חלוקת משימות, מעקב אחר הוצאות ותיאום הורי. הטכנולוגיה אינה מכתיבה את מערכת היחסים. היא מעצימה את הדרך שבה בוחרים להשתמש בה.
לחיות בתוך השאלות
אחד הקטעים המשמעותיים בשיחה עסק בטקסט של ריינר מריה רילקה מתוך “מכתבים אל משורר צעיר”, סביב הרעיון של אהבת השאלות עצמן ושל האפשרות לחיות לתוך התשובה בהדרגה.
בעולם שמבקש פתרונות מיידיים, יש משהו כמעט נגד-תרבותי בהסכמה לומר: אני עדיין לא יודע.
אבל “אני לא יודע” אינו חייב להיות מצב של חוסר אונים. הוא יכול להיות מצב של חקירה.
יש הבדל גדול בין אדם שאומר “אין לי מושג מה לעשות” מתוך פאניקה, לבין אדם שאומר “אני עדיין לא יודע מה נכון לי, ולכן אני רוצה לבדוק”. הראשון מנסה לברוח מחוסר הוודאות; השני מסכים לשהות בו מספיק זמן כדי ללמוד משהו.
בתהליכי פרידה וגירושין הדבר הזה קריטי. אנשים מרגישים לא פעם שהם חייבים לקבל בבת אחת עשרות החלטות: איפה לגור, מה לעשות עם הבית, איך לדבר עם הילדים, כיצד לחלק רכוש, כמה זמן כל אחד יהיה עם הילדים, מה לעשות עם העסק, איך לספר למשפחה, איך להתנהל בחגים, ומה בכלל תהיה מערכת היחסים ביניהם בעוד שנתיים.
כאשר הכול הופך לשאלה אחת עצומה, הלחץ כמעט בלתי נסבל.
אחת הדרכים שבהן גישור יכול לעזור היא לפרק את אי-הוודאות ליחידות שניתן לעבוד איתן. לא חייבים לדעת היום כיצד ייראו כל החיים. אפשר לדעת מה צריך להחליט השבוע. לא חייבים לדעת איזו מערכת יחסים תהיה בין הצדדים בעוד עשר שנים. אפשר להסכים כיצד מתקשרים בחודש הקרוב. לא חייבים לפתור את כל הכאב כדי להתחיל לבנות מנגנון שעובד.
זהו גם חיבור טבעי לשיטת שותפות חדשה: לא לחפש פתרון מושלם לעבר, אלא לבנות צעד אחר צעד את השותפות החדשה שנדרשת מכאן והלאה, גם כאשר כל התשובות עדיין אינן ידועות.
בהירות אינה תמיד קודמת לפעולה
אטיאס הביא בפרק משפט שמלווה אותו: “Clarity doesn’t come before action. Clarity comes from action”. הבהירות אינה תמיד מגיעה לפני הפעולה; לעיתים היא נוצרת מתוך הפעולה. הוא תיאר זאת כרעיון שלפיו הולכים בדרך, ואז הדרך מופיעה.
יש כאן איזון חשוב מול הרעיון של עצירה והתבוננות. מצד אחד, איננו רוצים לפעול מתוך הצפה. מצד אחר, גם אי אפשר להישאר לנצח בהתבוננות. בשלב מסוים צריך לעשות צעד.
האתגר הוא לבחור פעולה שאינה סוגרת את כל האפשרויות, אלא מייצרת מידע ובהירות חדשים.
למשל, בני זוג שאינם יודעים אם הם רוצים להיפרד יכולים להחליט על תקופה מוגדרת של עבודה משותפת בתנאים ברורים. אדם שמתלבט אם לעזוב עבודה אינו חייב להתפטר מחר; הוא יכול להתחיל לבדוק אפשרויות, לדבר עם אנשים, ללמוד תחום חדש ולבחון כיצד הוא מרגיש. הורים שנמצאים בתחילת פרידה אינם חייבים לבנות מיד מודל הורות לעשור; אפשר לנסות הסדר זמני ולבחון כיצד הוא עובד.
פעולה טובה אינה בהכרח החלטה סופית. לעיתים היא ניסוי שמייצר בהירות.
במובן הזה, שותפות חדשה אינה נוצרת מתוך הצהרה חד-פעמית אלא מתוך צעדים. גם מערכת יחסים זוגית שעוברת שינוי וגם מערכת יחסים הורית לאחר פרידה נבנות מתוך דפוסים חדשים שנבדקים במציאות. רק כאשר מתחילים ללכת, אפשר לראות מה עובד ומה דורש תיקון.
להתגשר עם עצמנו לפני שאנחנו דורשים שלום מהעולם
אולי המסר העמוק ביותר שעולה מן הפרק הוא שהיכולת לנהל קונפליקט חיצוני קשורה באופן ישיר ליכולת שלנו לפגוש את הקונפליקט הפנימי.
אדם שמנותק מעצמו מתקשה לדעת על מה חשוב לו באמת לשמור. אדם שאינו מסוגל לשאת חוסר ודאות עלול להפוך כל שאלה לאולטימטום. אדם שמוצף בתשומות חיצוניות מתקשה לשמוע את שיקול הדעת שלו. אדם שמפחד מהשאלות שלו עשוי להיאחז בתשובות של אחרים.
לעומת זאת, כאשר מתפתחת היכולת לעצור, לשים לב, לשאול, להקשיב ולפעול מתוך בהירות הולכת ונבנית, משתנה גם אופן ההתמודדות עם האנשים שמולנו.
אין פירוש הדבר שכל קונפליקט ייעלם או שכל החלטה תהפוך לפשוטה. לעיתים יש מחלוקות אמיתיות, אינטרסים מנוגדים, פגיעות עמוקות ופערים שלא ניתן לגשר עליהם באופן מלא. אבל גם במצבים כאלה, אדם שמחובר יותר לעצמו מסוגל להבחין טוב יותר בין מה שחיוני לו לבין מה שנובע מפחד, בין מה שהוא רוצה לבנות לבין מה שהוא מבקש להעניש, ובין פעולה שמקדמת אותו לבין תגובה שרק ממשיכה את המאבק.
גישור פנימי אינו תחליף לגישור בין אנשים. הוא התשתית שמאפשרת לגישור החיצוני לעבוד טוב יותר.
לפני שאדם שואל כיצד לשכנע את הצד השני, כדאי שישאל את עצמו מה הוא באמת צריך. לפני שהוא מנסה לנצח בוויכוח, כדאי שיבדוק לאן הוא רוצה להגיע. לפני שהוא מחפש תשובה מוחלטת, לפעמים נכון יותר להסכים לשהות בשאלה. ולפני שהוא רץ לעשות עוד משהו, ייתכן שהדבר המדויק ביותר הוא דווקא לייצר כמה דקות שבהן הוא אינו עושה דבר, אלא רק שם לב.
בעולם רועש, היכולת להקשיב לעצמנו הופכת למיומנות. בעולם של הצפה, היכולת לנהל תשומת לב הופכת לאחריות. ובעולם של קונפליקטים, היכולת לשמור על קשר עם עצמנו עשויה להיות אחת הדרכים החשובות ביותר למצוא מחדש כיוון.
לא משום שהתשובות כבר נמצאות בתוכנו בצורה מושלמת ומחכות שנגלה אותן, אלא משום שרק כאשר אנחנו מצליחים להוריד מעט את הרעש, אנחנו יכולים להתחיל לשאול שאלות טובות יותר. ומשאלות טובות יותר מתחילות לעיתים להיווצר גם החלטות טובות יותר, מערכות יחסים מדויקות יותר, ובעיקר האפשרות לבנות את הצעד הבא במקום להמשיך להילחם בצעד הקודם.
שאלות ותשובות על הפרק
גישור פנימי הוא תהליך של התבוננות בקונפליקטים שמתקיימים בתוך האדם עצמו, כגון הפער בין מה שהוא רוצה לבין מה שהוא מפחד לעשות, בין צרכים שונים או בין תגובה רגשית לבין מטרות ארוכות טווח. הוא אינו תחליף לגישור מקצועי, אלא דרך לשפר את היכולת לקבל החלטות ולנהל קונפליקט.
כאשר אדם מבין טוב יותר מה חשוב לו, מה מפחיד אותו ומה הוא באמת מבקש להשיג, קל יותר לעבור מעמדות נוקשות לשיחה על צרכים ואינטרסים. הדבר יכול להפחית הסלמה ולסייע לתהליך הגישור להתמקד בפתרונות מעשיים לעתיד.
הצפה רגשית עלולה לגרום לאדם לפעול מתוך פחד, כעס או צורך מיידי בשליטה. במצבים כאלה קשה יותר להבחין בין צורך אמיתי לבין תגובה זמנית, ולכן לעיתים נכון להאט את תהליך קבלת ההחלטות וליצור תנאים שמאפשרים חשיבה שקולה יותר.
לא. אנשים שונים מתחברים לכלים שונים. מדיטציה היא אפשרות אחת, אבל גם הליכה, פעילות גופנית, כתיבה, תפילה, שהייה בטבע, מוזיקה או כל פעילות שמאפשרת להפחית גירויים ולהפנות תשומת לב פנימה עשויות לעזור.
שיטת שותפות חדשה מתמקדת פחות בשאלה מדוע הגענו למצב הנוכחי ויותר בשאלה לאן רוצים להגיע מכאן. גישור פנימי מסייע לאדם לדייק את המטרות, הצרכים והבחירות שלו, וכך מאפשר לו להשתתף בצורה יעילה יותר בבניית מערכת היחסים וההסכמות העתידיות.
לא תמיד. לעיתים פעולה מדודה יכולה לייצר בהירות. במקום לחפש החלטה סופית, ניתן לבחור בצעד הפיך או זמני, לבחון את התוצאה ולהשתמש במידע החדש כדי לקבל החלטה טובה יותר בהמשך.
זהו מושג שמתאר מצב של ניתוק מהעצמי, שבו אדם מתקשה לזהות מה הוא מרגיש, מה הוא באמת רוצה או מה חשוב לו. במהלך הפרק אליהו אטיאס מתייחס לחיבור מחדש לעצמי כאל מרכיב מרכזי בעבודה עם תודעה ותשומת לב.
תמלול מלא של הפרק
לנוחות מי שמעדיפים לקרוא, לחפש מונח מסוים או לחזור לרגע מתוך השיחה, מצורף כאן תמלול הפרק עם חותמות זמן.
הערה: התמלול הופק באופן אוטומטי ונערך קלות לצורכי קריאות. ייתכנו בו טעויות בזיהוי מילים, שמות ומונחים.
- פתיחה והחוויה בבית הרמזים — 0:00
- Doing לעומת Being — 3:23
- תשומת לב, מדיטציה והעולם הבלתי מילולי — 8:25
- בהירות שנוצרת מתוך פעולה — 12:42
- טכנולוגיה ככלי לחיבור מחדש — 17:28
- סיכום והמלצות — 31:48
לחצו לפתיחת התמלול המלא
(0:00) משהו עם גישור, פרק 173 והיום יש לי כאן פרק שאני מאוד מאוד סקרן לקראתו עשיתי הכנה מאוד מיוחדת לפרק הזה, מסע שחוויתי ותוך כדי המסע הזה אמרתי שאני חייב להביא את הקול הזה לכאן.
(0:21) בסיפור שקרה כך קרה הלכתי עם נוגה חגגנו 8 2 ולקחה אותי למסע מסע ביפו לא ידעתי למה אני הולך לא הכינו אותי עכשיו נגה ראיתי את גלגלי השיניים שלה בראש שעובדים האם הוא יאהב את זה או לא יאהב את זה, כי צריך פה להבין שעוד לא יודע אני הפרעות קשב לא קטנות, אני ADHD קלאסי, אני היפראקטיבי, והמוח שלי כל הזמן רץ.
(0:54) בחדר הגישור זו מתנה מאוד גדולה.
(0:58) בעולמות של מדיטציה זה מאוד מאוד קשה, כי אני לא מצליח להיות במקום 1, אני כל הזמן בעוד 16 דברים.
(1:10) וכשנכנסתי למקום וקלטתי את אליהו שהמציא והגב ויזם את זה ותכף אנחנו נדבר פה עם אליהו, קלטתי את העיניים, קלטתי מה הוא עושה והבנתי שמישהו פיצח את זה.
(1:26) וזה פיצוח שהוא כל כך מרגש וכל כך יפה שלפרק הזה אני רוצה לקרוא במשהו עם גישור איך מדברים עם עצמנו, איך מתגשרים עם עצמנו ופה אני בטוח שיש לי אליהו כמה מתודות וכלים ותפיסות שאני ככה מאוד ישמח לקבל אותן, ואז אם אתם בעולמות המסעות ומחפשים דרך להעמיק לתודעה יותר פנימית להכיר את הנשמה ואם אתם אנשים עם הפרעות קשב ואתם מחפשים את הדרך על מה כולם מדברים במדיטציות האלה, אז הפרק הזה הוא בשבילכם.
(2:07) אז ברוך הבא ליליהו אטיאס founder and של בית הרמזים.
(2:15) נעים מאוד, תודה רבה.
(2:16) תודה לך שבאת.
(2:19) אז את כל המשפט הזה founder and onederer של בית הרמזים בבקשה תסביר לי את כל המשפט הזה.
(2:25) בטח, קודם כל תודה רבה, ומרגש מאוד לשמוע את מה שאמרת.
(2:31) הדרך שהגעתי לבית הרמזים זה שפוטרתי מהעבודה הקודמת שלי, אני מגיע מרקע פיננסי והחלטתי להקדיש את החיים את התקופה באותו זמן לתהות מה לעשות בעולם ושיניתי את הפרופיל בלינקדאין לwunder והאקסיט שלי קנתה לי כוכב על שמי בשם וונדר גם משקפיים פה כתוב וונדר אז המקום הזה של לתהות הוא מקום מאוד חשוב עבורי ויש משפט שאני מאוד אוהב שנקרא Not all who wander are lost יפה לא כל מי שטוע הלך לאיבוד.
(3:10) בדיוק והמקום הזה של לתהות הוא מה שהוביל אותי לאיפה שאני נמצא היום וזה גם חלק מהתפקיד שלי בשוטף לתהות כל הזמן, זה active doing מה זה אומר שזה התפקיד שלך בשוטף?
(3:23) זאת אומרת חלק מהעשייה שלי היא גם הרבה פעמים תהיה, זאת אומרת זה לא רק doing זה being שזה השריר היותר קשה לפעמים, יותר קל לעשות מאשר לא לעשות.
(3:34) אוקי.
(3:35) מאוד.
(3:35) ובית הרמזים, בוא תספר קצת על מה קורה שם, מה זה בעצם הדבר הזה שבנית שם?
(3:42) בית הרמזים הגיע דרכי וזה גשר להגיע למצבי תודעה נדירים.
(3:48) אנחנו לוקחים מתודולוגיות או טכנולוגיות מסורתיות ואני מתייחס לשפה ולמדיטציה ולכל מה שקשור למיקוד תשומת הלב כטכנולוגיה.
(3:59) טכנולוגיות מסורתיות ביחד עם חוויה אימרסיבית שזה כיפת טביעה כמו פלנטריום בשילוב vision art מאוד מאוד מיוחד, ואנחנו עושים את זה בחווה שהיא מבוססת הקשר והמפתח כאן הוא הקונטקסט אנחנו ב context-based experience ולא content-based experience ברגע שאנחנו מתייחסים להכל כהקשר ולא הo מומנט, הרגעי פליאה, אין בעיה.
(4:32) פשוט לי יותר.
(4:32) יותר פשוט.
(4:33) בגדול אנחנו מגישים מצבי תודעה נדירים עם מילים, צלילים ווידאו, זה הכל.
(4:38) מדהים ואז אתה נכנס, אני יכול לספר אתה מדבר עוד פה מגיעים לאיזה מקום בבית המכולות ביפו שזה בכלל היה אירוע כי בכלל היה שם איזשהו כנס קומיקון.
(4:53) נמזיקון, נמזיקון שזה לזכרו של בחור שנקרה.
(4:58) נועם רביע זכרו לברכה.
(4:59) כן, שבשביעי באוקטובר, שזה כבר היה שם האירוע שמלא כל ה...
(5:05) התחפושות שהיו שם זה לא קורה כל יום אבל זה היה הכנה נהדרת כי זה היה הכנה למסע בפני עצמו, ואז מגיעים שם לאיזה פינה ויש שם איגלו שחור ואליהרוס עושה איזושהי הכנה אני לא לא אגיד מה, ואז נכנסים פנימה ויש בתוך המקום הזה וידאו ארט מאוד נוח ומזרונים וכריות ואפשר להתכסות ואז מתחיל מסע שאליהו שם מדריך ואני הרגשתי כל הזמן נתפסות לי המחשבות שבדרך כלל בורחות, אבל פה בגלל שנסגרו לי כל החושים, אני גם רואה, אני גם שומע, אני גם בהוויה הזאת, הריח גם היה שם בהתחלה נכון, הרגשתי את המאבק הפנימי בין המוח שרוצה לברוח ורגיל תמיד להיות בספיד, אבל פתאום יש פה משהו שקורה ותופס את תשומת הלב שלו.
(6:02) זה היה אימון מאוד מאוד מאוד גדול עבורי והצלילה הזאת הרגשתי שהיא...
(6:08) יש בה המון חוכמה.
(6:10) ומה אני רוצה לשמוע מה זו החוכמה הזאת?
(6:12) איך הגעת לדבר הזה?
(6:14) ומה אני צריך לשאול כדי שתסביר את הדבר הזה?
(6:17) הכי בפשטות, כי יש פה המון מורכבות ואני רוצה להבין.
(6:22) אז כן, קודם כל אנחנו נמצאים בבית המכולות בנמל יפו שזה מקום מדהים זה בניין של עיריית תל אביב ויש שם כזה גם בסוף השבוע כל פעם מקום אחר כזה אירועים אחרים וגם כן מלא עסקים מגניבים אז זה בכלל מקום שכדאי לבקר בו.
(6:35) ומה שאנחנו אנחנו נמצאים בעולם שנקרא סייברדליק שזה קיברנטיקה ופסיכדליה מצבי תודעה משתנים רק בעזרת טכנולוגיה.
(6:47) זה מונח שהמציא Thensemacana בשנות ה90 שכבר אז אמר שהסמים של העתיד יהיו מחשבים ומחשבים יהיו סמים.
(6:54) סמים של העתיד יהיו מחשבים.
(6:57) תראה היום מה שקורה בdoomscrolling, בדיסקונקשן, בכל מה שקורה.
(7:00) אנחנו מכורים לטלפון.
(7:03) לגמרי, לגמרי.
(7:04) אני בהקשר הזה מציע כי אני כל הזמן מחפש איך אני יכול להקל על המוח הטלפון שלי הוא שחור לבן מאוד עוזר.
(7:12) יש בהגדרות שחור לבן מונע מכל האפליקציות שרוצות למשוך את תשומת הלב, אני מנתק אותם.
(7:19) אז אני משתמש בלאנצ'ר שנקרא o לנצ'ר שזה גם כן open source כזה אוקט קהילתי שזה גם מבטל את אייקונים ויש רק ליסט של טקסט אפילו בלי אייקונים זה עוד צעד כזה.
(7:31) לגמרי ואז זה עוזר ואנחנו נמצאים בעולם שנקרא ספיריטק שזה טכנולוגיות רוחניות טכנולוגיות בשירות האנושות ואני חבר גם בקהילה הזאת בארץ שאני ועומר צוק מובילים אותה, שמעניין אותו יכול להצטרף לקהילה.
(7:49) וזה כל העולם של טכנולוגיות שמעצימות.
(7:52) אז אתה יכול לקחת לדוגמה Escapetack, דוגמה כמו גיימינג שעושים את הEscape הזה תוכניות אפליקציות שבאמת מעצימות אז כזה זה קצת איפה שאנחנו נמצאים בעולם ואפשר גם להעמיק לסרבדליק שזה עולם מרתק בפני עצמו ולגבי מה ששאלת אז אנחנו נכנסים למקום שנקרא העולם הבלתי מילולי זאת אומרת אם אנחנו חושבים על כל רגעי הפליאה שפגשנו בחיים אי אפשר לדבר שם אבל אפשר לרמוז שם ולכן אנחנו מגיעים לכל המרחב הזה קודם כל זה מאוד מאוד תלוי איך אני מגיע.
(8:25) זאת אומרת יש סט איפה אני נמצא, יש סטינג הסביבה ההקשר גם של המסע ולכן גם בגלל שאנחנו מוכוונת תהליך ולא תוצאה כל 1 חווה משהו אחר.
(8:36) זאת אומרת מה שאתה חווית במסע באותו מסע בדיוק אנשים חווים מאוד מאוד אחרת והמקום הזה שדיברת עליו של לשים לב מה קורה זה העיקר ואני אתקן אותך בהתחלה דיברת על להצליח אי אפשר להצליח ואי אפשר להיכשל.
(8:51) העניין הוא לשים לב...
(8:52) אתה מבססלי מאוד טוב זה מאוד מקל אבל גם זה העיקר.
(8:57) זאת אומרת גם כשמסתכלים על מדיטציה המסורתית בתרגול, התרגול הוא לא לתפוס או למקד את המחשבות.
(9:03) התרגול הוא לשים לב מה קורה.
(9:06) אם המחשבה בורחת זה בסדר, לשים לב שהיא ברכה ולהחזיר אותה זה העניין וזה קשה זה לא קל והחוויה של הכישלון היא חוויה שהיא נוכחת וזה עבודה אבל זה העניין והמקום הזה של להיות במרחב הבלתי מילולי הזה ולהתבונן במה קורה זה הקסם והוא פחות נגיש כי עכשיו כשאנחנו מדברים אז המוח יכול ללכת למלא מקומות ומה יש אחר כך בהמשך היום וכאלה מה שאנחנו עושים במסע אנחנו סוג של משחקים על הציר שבין חסה חושים מצד 1 לא לגמרי אבל עד גבול מסוים עיניים סגורות וסריקת גוף והסתכלות פנימה אנחנו זורעים איזושהי כוונה בהתאם לנושא של המסע ואז כשאנחנו פותחים עיניים חווים הצפה רב חושית אנחנו מציפים את המוח באובר גירויים ואין לו יכולת לתפוס את הגירויים האלה עכשיו בגלל שגם החוויה שאנחנו נמצאים במצב של שכיבה ואנחנו כל שדה הראייה שלנו תפוס והvision out הוא מאוד מאוד ספציפי עם אמנים מאוד מיוחדים מכל העולם כל השילוב הזה בחוויה מבוססת הקשר מאפשר להגיע למקומות ואני אגיד לך יותר מזה קח את המסע שהיינו בו כמו שהוא רק את התוכן שים אותו במוזיאון עם הכיפה הזו תיכנס לאותו מסע תצא תגיד איזה יופי המקום הזה של לתאר את החוויה שתיארת שזה להכווין את תשומת הלב לשם להכווין את התודעה לשם זה חלק מהקסם יש את הatention alkitture כאילו כל העיצוב של כל התשומת לב גם מהתחלה הפסלים הקינטיים הריח האלטה המון דברים שהם worktain אבל כבר מספרים את הסיפור בלי להגיד שום דבר וכבר הוא מכניס למשהו וגם מראש שבוחרים את המסע ובוחרים איזה מסע ומקבלים תזכורות לפני זאת אומרת המון המון דברים שכבר מכניסים לדבר הזה ואז שמגיעים כבר לדבר מגיעים למסע מגיעים עם משהו גם כשהגעת מופתע אתה הגעת הסתכלת על משהו לא משנה מה ראית אז השילוב של הכל זה כאילו multi layer recontextualizeing זאת אומרת אנחנו ממש מעצבים מחדש את כל השכבה של החוויה זה כל כך עמוק אני רוצה לחזור אז פה אליי ולהגיד מה אני כאדם, כמאזין שאומר רגע, אתה פיצחת פה איזשהו חיבור של טכנולוגיה, וזה התאריך בעולם שעושה את זה אמרת לי.
(11:26) בצורה הזאת, כן.
(11:27) זה מדהים.
(11:28) חיבור של טכנולוגיה ורוח, נשמה ומדיטציה, והמסע הזה שאדם באמת מצליח לדבר עם עצמו ולהבין מה חשוב לו ומה פחות חשוב לו.
(11:40) ממש עלו לי המון המון דברים שמחשבות, תובנות, כי אני מתפזר, השקט הזה שהיה מסביב, ההבניה, נתן להמון דברים לעלות.
(11:52) ומעניין אותי איזה כלים יש בדבר הזה שאתה יכול לדבר עליהם, שאנשים יכולים כשיש להם קושי עם עצמם.
(12:01) זאת אומרת, מה אני יכול לעשות מתוך העולם שלך כדי למצוא את הדרך שלי?
(12:07) אז אני אגיד שאת הדברים שתומכים אותי וזה מה שמוביל אותי בדרך.
(12:15) אז קודם כל זה רומי שיש לי משפט שמלווה אותי כל הזמן שהוא אמר האפליה?
(12:20) רומי, ג'לאל הדין הרומי המשורר הסופי מקוניה רוצה להגיד עליו זה קיים לפני 1500 שנה שהוא כתב.
(12:32) יש לו שירים מהממים.
(12:36) חסד בעולם שאי אפשר לתאר ממש זה לא יאומן יש לו כל מילה שלו זה אוצר.
(12:42) ואחד המשפטים שמאוד מלווים אותי זה Clarity doesn’t come before action. Clarity comes from action אז you walk the path the path appear יפה וזה מלווה אותי גם בדברים שהם מאוד מורכבים וגדולים ורחבים וגם בדברים מאוד פשוטים אז זה קודם כל העשייה מייצרת בהירות חציית ים סוף ממש רק אתה עושה את הצעד הראשון והים יפתח ממש הצעד הראשון צעד של אמונה ממש ממש ככה.
(13:14) והדבר השני זה להתפלל כל 1 בעולמות שלו זה בחלק הפנימי בחלק הפרקטי יש מדיטציה לעבורך לראות את היקום בעולם שלי ולבקש פשוט לבקש כמו שאנחנו מדברים אותו דבר.
(13:38) זה הכל.
(13:39) בלב או בקול רם?
(13:40) אני בלב אבל אבל זה לא משנה כי המילים הן שלב קדימה זאת אומרת התקשורת היא עוד לפני.
(13:47) אני לפעמים מצאתי אצלי בגלל אצלי אני בים, אני כמעט כל יום בים, וזאת שיחה בקול רם והקול רם הוא משחרר עוד יותר את המחשבות והתודעה והוא זימון.
(13:59) אני מרגיש שהכל רם מביא זימון יותר חזק עבורי כן כן אין...
(14:04) קרישנה מוטי אומר האמת זה ארץ בלי שבילים יפה אין זה ואם כבר הזכרנו את טרומי אז 1 המשפטים במצגות זה יש את המשפט של רומי שמעבר לנכוןלא נכון יש שדה יפגוש אותך שם אז המשפט שלנו זה מעבר לנכוןלא נכון יש כיפת VR 360 נפגש שם.
(14:31) יפה, יפה נכון זה השוואה יפה אז צריך להבין זה כמו VR, כמו משקפי VR אבל זו משקפיים אתם בתוך החוויה הזאתי זה קורה שם אתם פשוט יושבים ואין לאן לברוח התודעה נלקחת לתוך המסע הזה אז אני אדייק אז קודם כל זה כמו משקפיים שהגדילו אותם לגובה גדול לגמרי כמו לא להסתכל לקליידסקופ אלא להיכנס לקליידסקופ אבל לגבי הבריחה אני כן אגיד שכל הזמן יש שליטה תמיד יש full control לאורך כל המסע זה לא רכבת הרים כן אבל גם תמיד אתה יכול לעצום עיניים לא רתעוני אותו בחוץ אז כזה זה חשוב להזכיר שזה לא רכבת הרים שאתה עולה אמרת כן למעלה ואתה לא יודע מה יקרה בהמשך יש לך full control כל הזמן נכון אבל עוד דבר שרציתי להדגיש לגבי מה שאמרת שהסיבה שחווית את מה שחווית הרבה פעמים היא הרבה מאוד זה העולם שלך וזה הדבר שאנחנו צריכים להכיר בו זאת אומרת זה לא המסע עשה משהו המסע 1 הלך לדוג דג אתה הולך לדוג אז זה סוג של מים שמאפשרים לך לדוג אבל כל מה שקרה זה הדברים שאצלך וזה היופי זאת אומרת כמו שאנחנו הרופאים של עצמנו אני חושב שאתה יכול ליישם לי אז זה בדיוק המקום הזה ולכן גם הדברים הם מאוד מאוד שונים כי החברה היא סובייקטיבית והתכנים הם מופשטים כי אני יכול להביא את העולם שלי ולהשליך את העולם הפנימי שלי ולראות סוג של כתם רור שח מאוד גדול אז כאילו כל הדברים האלה מאפשרים לשים לב לי לראות מה קורה אצלי יפה שאני במקום שאני מסתכל עליו כי זה החיפוש שלי כל הזמן בגלל איך שהמוח שלי בנוי, אבל גם בתוך איך שאני עובד עם אנשים בתוך קונפליקט, לכן היה לי חשוב להביא אותך לפרק הזה כי אני מוצא שאנשים שהם מוצפים עוד קשה להם לראות את הדרך ואז הם הולכים לתת לאיבוד, ולפעמים אנחנו בוחרים מתוך ההצפה להקשיב לעצות לא טובות, להתנתק מההיגיון הפנימי הברור שלנו שבו אף 1 לא רוצה לריב, 1 לא רוצה לפגוע באף 1, לפעמים זה קורה לנו כשאנחנו מוצפים.
(16:31) אבל אם אנחנו מוצאים את הדרכים, וזה מאוד קשה למצוא את הדרכים האלה בעולם שלנו היום, שהוא עם הטלפון הנייד וכל האלגוריתמים שדוחפים לנו את המידע שהוא בדרך כלל לא מידע לטובתנו, לטובת העשרת קופתו של אדם אחר, ופה פתאום שיש איזה משהו כזה שעוזר לאנשים לזקק ולמצוא את הדרך פנימה, אני אומר אז אני חשוב שלנו כקהילה להעביר את המידע הזה.
(16:56) תמיד אני משווה את זה לעולם של פעם, אני מנסה להבין איך היינו צריכים, איך היינו חיים בלי כל הבלאגן הזה שיש פה סביבנו.
(17:05) אני נזכר שבגלגולים קודמים חיינו פה על הדשא, היינו כפר קטן, היינו במשפחה שלנו ותמיד היינו ביחד, ואם מישהו עשה שטות או לא התנהל יפה או היה משבר בין אנשים הקהילה הייתה קופצת ועוזרת ותומכת, ואז הידע עבר בין אדם לאדם כי...
(17:22) דרך העיניים והיום עם כל הטכנולוגיה התנתקנו דווקא.
(17:28) אז יש עכשיו הזדמנות דווקא עם הטכנולוגיה וזה היופי בזה, קן לי מחדש להתחבר לעצמנו.
(17:34) איזה עוד כללים?
(17:36) שאתה יכול ככה לאנשים להתחבר, להקשיב לעצמם, להיות מדויקים עם עצמם, מהעולמות שלך?
(17:44) אז אני רק אגיד כמה דברים.
(17:46) קודם כל לגבי מה שאמרת לקהילה, אז יש שיטה שנקראת קונצלציה משפחתית מדברת בדיוק על העולמות האלה, שהיא מגיעה משבט אזילו מאפריקה ושמה ברגע שיש בעיה למישהו זה בעיה של הקהילה ועובדים על זה כקהילה הם מחברים את זה לliniedge היסטורי וזה קשה.
(18:05) כל קהילה בעולם תמיד זה היה ככה.
(18:07) עד לפני 200 שנה בערך, ככה כולנו היינו.
(18:11) לא היה אבא ואמא שמגדלים ילדים, היה שבט.
(18:16) הדודות גידלו ילדים, לא היה את הצפי הזה שאדם צריך לעשות את הכל.
(18:20) פה ההתנתקות, זה היום התפרקות המוסד הנישואין זה בגלל הדבר הזה.
(18:25) הוא מעולם לא היה חוץ מבשתייםשלוש דורות האחרונים סרטי הוליווד ודיסניס הנזקים שהם עשו.
(18:32) עכשיו זה הכול מתוקן בעצם.
(18:33) אתה מצאת פה איזה שהוא חיבור מהיר לתקן את זה, זה היופי בזה.
(18:37) מה עוד חשוב לך להגיד?
(18:39) יש לי המון המון שאלות שאני לא יודע מה הם, אז אני חושב אשמח שתגיד את מה שצריך להגיד.
(18:43) מעולה, אז אנחנו כן לגמרי.
(18:47) 1 המדיטציות שבעיניי הכי חשובות מדיטציה שאפשר למצוא אותה ביוטיוב שנקראת מדיטציית 0 מעשה זה רעיון מאוד מאוד חשוב שאנחנו ברגע מבינים של מה זה הלא לעשות כי אין לנו חוויה כזאת שלא לעשות.
(19:00) גם כשאנחנו נמצאים ככה אנחנו או בטלפון או עסוקים בלחשוב המקום הזה של being fully being הוא מקום מאוד מאוד עדין ולא מספיק נפוץ אז כזה אם מישהו רוצה להתחיל לעשות ביוטיוב מדיטציית 0 מעשה זה נראה לי אחלה אחלה מקום להתחיל?
(19:15) אני כל פעם שניסיתי לי קשה עד שמצאתי אותך תגיד לי שאתה עושה את זה בתוך הכיפה ואז יהיה לי הרבה יותר קל.
(19:23) אז שוב, אני אדבר על דברים שאפשר לבנות את זה בבית בעצם.
(19:27) אז יש ביוטיוב תכנים דומים שנקראים פרקטליים או מנדלבורד או זה בגדול מילות חיפוש או מילים דומות ואז אפשר למצוא כזה במסכים וכל 1 אם הוא יכול פשוט להסתכל על המחשב ואם יש לו את הפוקוס אז ממש לשים לו מוזיקה ולהסתכל על זה זה גם כן סופר נגיש.
(19:44) משקפי VR למי שיש מלא אפליקציות BrainKandy Rounds of flow trip in w.p זה אפליקציות זה אבל מי שיש לו זה אחלה אפליקציות מומלץ מאוד ולגבי מה שאמרת מקודם על ידי שאנשים נמצאים באיזה שהיא סערה ולא מצליחים להקשיב לכל מיני עצות אז לפעמים הרבה פעמים מצבים כאלו יהיו לנו כל מיני הגנות עכשיו שאני אומר הגנות זה מושג שהוא מאוד לא טריוויאלי ולא מובן למי שלא אחראי את העולמות האלה וכשהמיינד עולה אז שדיברת על האינטואיציה הפנימית שאנחנו משחקים ממנה זה חלק מההגנות שעולות ומרחיקות את הדבר הזה כי עולים חרדה ועולים ביטחון ועולה המון דברים במקומות מאוד מאוד רגישים וזה מייצר חסמים אז המקום הזה לראות דרך ההגנות זה מקום לא טריוויאלי והוא דורש עבודה אז או שאנשים באמת צריכים לעשות את העבודה שהם בפרקטיקה שמתאימה להם או שבאמת יש לזה מחיר שהוא לפעמים ישים לב אליו מאוחר מדי יש פתח מאוד עם הרבה אחריות ששמים לב לזה מאוחר מדי.
(20:50) כי עכשיו אם אתם שמעתם אתם יכולים לשים לב ואז מה צריך האדם שאומר רגע רגע, למה אני צריך לשים לב בעצם?
(20:56) מה אתה אומר פה אליהו שאני מפספס?
(20:59) מה אני בחיים שלי?
(21:00) אני אז...
(21:02) סימני אזהרה חמורים.
(21:04) אז זהו, אני לא יודע להיכנס לשם זאת אומרת התכוונתי להגיד מאוחר מדי במובן הזה שדברים שיכולים להתעורר ביותר בלערך בנקודת זמן אחרת אבל לא מאוחר מדי מדי של כל דבר יש את הזמן שלו ואני צריך לדייק את זה אז אין...
(21:17) אז זה לא שאם מישהו עכשיו לא במקום הזה הוא לא בא, אני רוצה להיות שלי ואני מרגיש שזה ניתוק ואני מרגיש שאני משהו לא בסדר, לא בתזונה שלי ובפעילות שלי ובחיים שלי אני לא אוהב את העבודה שלי ואני לא בטוח שאני אוהב את המשפחה שלי ואני לא בטוח שאני בכלל מדויק לי, ומאוד לא טוב לי, ואני צריך איזשהו דיוק פנימי כזה להבין למה, מה אני צריך לעשות?
(21:40) אז אני יכול להגיד שמה שתמך אותי במקומות האלה זה הרבה פעמים שפוגשים את התשובה ומבינים את השאלה והמקום הזה שהוא הרבה פעמים מאוד לא ברור והוא איזושהי תחושה כזאת שמלווה לפעמים גם שנים ומה שאמרת עכשיו זה אמירה מאוד מתקדמת זאת אומרת יש הרבה אנשים שעוד נמצאים לפני זה באיזשהו משהו לא ברור ושם זה התפילות זה פשוט להתפלל ולבקש לבקש וגם ככל שמתקדמים בדרך שמים לב לבקש.
(22:10) לבקש להתפלל וככל שמתקדמים בדרך שמים לב שהבקשות מקבלות צבע אחר.
(22:17) יש טקסט שנתן לי אותו מישהו שליווה אותי באיזשהו תהליך של ריינר מריה רילקה, מהספר מכתבים אל משורר צעיר.
(22:30) כותב אהיה סבלני כלפי מה שלא פתרו בליבך ואאהוב את השאלות עצמן כמו חדרים נעולים וספרים שאתה נכתבים בשפה זרה מאוד אל תחפש את התשובות שאינן יכולות להינתן לך כי אתה לא יכול לחיות אותן, אלא חיי את השאלות עכשיו והנקודה היא לחיות כל דבר ולאט לאט בהדרגה בלי שתשים לב לכך תחיה לתוך התשובה יפה זה משפט שמאוד תומך אותי הפסקה הזאתי והמקום שאתה מדבר עליו של אני ככה אני לא רואה אני זה אני זה לאהוב את השאלות האלה, להתחבר לשאלות האלה, התשובות יגיעו, אין שליטה עליהם.
(23:09) נכון, טוב אני מאוד מתחבר לזה כמו שעל היד כתוב לי יש לי יד 1 תשאל והשנייה תקשיב.
(23:20) תראה להם את זה.
(23:21) כבר הראיתי את זה אולי פעם, ושאלתי בדיוק במקום הזה.
(23:25) אני הבנתי שכמה כולם סימני קריאה, הזמן, אז במירוץ סימני קריאה, אבל בסופו של דבר מה אנחנו יודעים?
(23:32) דווקא ככל שכתבתי אתה תשאל, ותמיד תשאל אתה במקום שלך, אתה לא במקום שלך, טוב לך, לא טוב לך.
(23:40) עצם השאלה היא לא...
(23:42) זה בכלל לא משנה מה התשובה.
(23:43) זה עצם להיות בתוכה.
(23:45) זה מאוד יפה, אבל איך שאתה עשית את זה עם החיבור הטכנולוגי, מאוד מפתיע כי אנחנו דווקא בעולם היום מאוד אנטיטכנולוגיה, מאוד הAI שיבוא וישתלט.
(23:56) אני בינתיים, כל מה שקורה עם הAI, אני מרגיש איך זה עוזר לי יותר ויותר ומחזק דווקא את המקומות האנושיים שבי ומוריד ממני כל מיני דברים שכל הטכני, שיווק, דברים שהייתי צריך לעשות בינה מלאכותית, שהייתי צריך לעשות פעם לבד.
(24:14) די, זה מתיש, פתאום זה נעלם, התפלל לי המון זמן פנוי, המון זמן פנוי.
(24:20) ואז דווקא הטכנולוגיה באה לעזרתי, אבל יש עדיין את הדיון הזה.
(24:25) יהרוג אותנו?
(24:26) לא יהרוג אותנו?
(24:27) איפה אתה בתוך המקום הזה?
(24:29) אז מה שאנחנו עושים בבית הרמזים קוראים לזה התרופה שבראל והעניין הוא...
(24:35) התרופה שבראל אהבתי?
(24:37) הרי מסכים הרבה פעמים מייצרים ניתוק ואנחנו מייצרים חיבור דרך מסך, אנחנו נכנסים לתוך כיפה שכולו מסך 1 גדול.
(24:43) אז המקום הזה של להתחבר פנימה דרך הדבר הזה זה העניין ויש משפט שאומר שהdimiror of the dication is conction המראה של התמכרות זה התחברות, זה לא פיקחות כי גאבורמטם מתאר את זה שהתמכרות זה לא בעיה, זה הפתרון.
(25:03) הבעיה היא יכול להיות חוסר באהבה, חוסר באיזשהו כאב, איזשהו משהו שהוא כאב רגשי מאוד עמוק והפתרון הוא המשהו שעוזר להכות את זה לזמן מסוים.
(25:15) ככה זה ככה הוא מתאר את ההתמכרות והפתרון לדבר הזה זה התחברות.
(25:21) ריק דובלין, יש לו שהקים את הארגון שנקרא maps שזה ארגון שמקדם את הMDMA בעולם הרבה מאוד שנים, יש לו שיחת tell שזה פעם 1º בשיחה הזו שאנחנו אומרים סמים.
(25:32) עד שדיברנו על מסע שלם שהוא מסע תנודעתי פסיכדלי בלי סמים.
(25:38) זה פעם בכלל אתה אומר וחלוק שהוא למסע הזה.
(25:41) מי שככה טעם, ב26 דקות לתוך עובד גם ובלי סמים כל מה שקרה פה אז שוב זה סייבר דלייק זה כי בנטיגה בפסיכדליה מצבי תודעה משתנים רק בעזרת טכנולוגיה אבל אני לא מדבר על סמים אני מדבר על medicine למרות שזה אותם חומרים תן לי מקום שהוא יבוא בחופש פעם מה זה שאתה רוצה סיני אתה מתאר את היד שנסעת אליו אתה לא מתאר את המטוס שנסעת את האוטו שנסעת חומרים פסיכדליים הם כלי רכב הם V הכל הם לא distination זה distination medicine זה distination אז אני מדבר על medicine סמים זה distination זה ניתוק או חיבור אותו חומר פטריות MDMA או tverities יש אנשים שיקחו את זה לעצמה ויש אנשים שיקחו את זה לברוח זה לא ביקורת זה פשוט רכב זה מה שזה תכף אתה רוצה להגיע בדיוק ומכוונים את זה גם כן עם תפילה עם כוונה עם בקשה עם ממש דיבור וברגידובלי בשיחה שלו בטד הוא מסביר אומר ששואלים אותו איך הMDMA עוזר לכל כך הרבה דברים?
(26:47) כאילו אנחנו יודעים שבעולם הרפואה המערבית יש תרופה לסוכרת ותרופה לזה ותרופה לזה מה זה הדבר הזה שפותח?
(26:54) זה מסביר שעוזר לנו להתחבר לhigher self כשאתה מתחבר לאלף הרבה סימפטום נעלמים.
(27:01) אתה רואה 1000 שאתה יכול להגיע ואז כשאתה חוזר לקרקע אתה אומר הנה אני חושב שתגיע לשם זה מוריד הרבה מהבלבול.
(27:10) בדיוק, זה מחבר אותנו לזה והבעיה שאנחנו פותרים מבית הרמזים זה self disconnction.
(27:17) זה הבעיה שאנחנו פותרים.
(27:18) כל השאר זה שכבות שם.
(27:20) בוא נעשה בעברית זה בעיה של ניתוק עצמי.
(27:22) ניתוק מעצמי.
(27:24) אתה בא עכשיו...
(27:26) רק להדגיש, ה Self זה חשוב כי Self באנגלית זה יותר מדויק זה ה Self.
(27:31) קרל יונג מדבר על זה שיש לנו את ה Self עצמו.
(27:34) אוקיי אז אתה מגיע עם הסלף שלך, אתה מגיע לפה ליפו ואתה עובר חוויה שתחבר אותך פנימה.
(27:42) אני אדייק?
(27:43) אתה יכול לבחור לעבור את החוויה הזו.
(27:46) אני לא מכווין לשום תוצאה אין שום מסע שמבטיח לך קצה בסוף.
(27:51) כל המסעות אצלנו זה מוכווני תהליך.
(27:53) אתה יכול להיכנס למסע ולצאת והיה לך כיף בלי כל מה שאתה מתאר והיה לך נעים או שלא התחברת המקום הזה של לחוות את מה שאתה מתאר זה חלק מהבחירה והמקום של מי שעובר את המסע זה לא אני עושה אני נותן שמה כלים, המסע מכוון בצורה מסוימת יש לו איזשהו סיפור מסוים.
(28:14) אז אתה, אז אני מרגיש שאתה פה באמת, אתה נותן לי פה את כלי הרכב, ואני פה נדב ואני אומר אני מנצל את זה ואני אומר זה מה שאני חוויתי וזה מה שאני מציע לכם למי שמאזין כי אני מאוד חוקר את המקום הזה.
(28:31) עכשיו אני הפרעת קשב, אני פונה בעיקר לאנשים שיש להם הפרעות קשב במקום הזה, אני חושב שכולם יכולים ליהנות, אבל במקום הזה זו מתנה מאוד מאוד גדולה כי זה היה חדר כושר למוח, בגלל זה המקום הזה ויש אנשים שיותר מתקשים וזה מכניס לדיכאון וזה מכניס לקושי כי אתה לא מצליח לארגן לעצמך ואצלי היום הוא מאוד מאורגן והכול מאוד ברור והכול אתה יכול לראות פה, איך הדברים מעוצבים, הכול אצלי מאוד מאוד מסודר ולוקח המון המון שנים להגיע לרמה כזו שאני מסוגל ככה להחזיק ולדייק, ואני חושב שאתה פיתחת פה איזשהו קיצור דרך שהוא מאוד עוזר לאנשים במקום הזה, ולכן אני כן מזמין אנשים שכל 1 ייקח מהמסע שלו מה שהוא רוצה, אבל שידעו לאנשים הפרעת קשב זה פתאום השילוב הזה וההנגשה הזאת זה באמת היה תענוג צרוף שבאמת לא ראיתי כדוגמתו, וחשוב לי להעביר את הדבר הזה תודה לך, זו באמת מתנה למי שהראש שלו עובד ככה ופתאום יש לו את השעה הזאת של שקט, זה נותן המון.
(29:53) תן לי עוד איזה משהו שאתה חשוב לך להגיד, שאתה אומר על גישור, אתה אומר תקשורת, אתה אומר יש לך איזה משהו ככה לומר לעולם, מה זה הדבר הזה?
(30:06) אני אגיד הרבה פעמים כזה שואלים בשביל מה צריך את זה?
(30:10) בכלל את כל העולם הזה, כאילו מה, טוב לי ככה.
(30:13) ולקח לי זמן להבין את זה כי יש הרבה דברים שעד שאנחנו לא פוגשים אותם אנחנו לא מבינים, זה לא כואב, זה לא מפריע.
(30:22) נכון אז יש את קרל יונג שאומר שכל עוד לא נעביר את התת מודע למודע הוא ימשיך לנהל אותנו ונקרא לזה גורל.
(30:33) וזה אני מזכיר לעצמי כל הזמן זו דרך שלא נגמרת לא מגיעים יש שיר שנקרא הדרך היא בית שיר שאני מאוד אוהב וברגע שאנחנו נזכרים שהדרך היא בית זה מנחם וזו דרך שחשובה וכל גלגול עושים צעד קדימה.
(30:52) יפה אז בכסף של כל הלקאד והכסף שלו וכזה לוקח זמן כזה הרבה פעמים זה רוצים להאיץ את זה אבל אי אפשר להאיץ זה, זה לא דבר שאפשר להגיד הצ'יפס תהיה מוכן, צריך זמן בשמן, זה לא יעזור.
(31:03) אבל צריך להכניס אותו לתוך התהליך כדי שיהיה בצ'יפסר.
(31:07) קודם כל, תתחילו להכין את הצ'יפס זה לא יקרה מעצמו.
(31:12) בדיוק ורק מי שזה מתאים לו מוכן.
(31:15) זאת אומרת יותר מזה יש אנשים שהם נמצאים באיזשהו תהליך והסביבה הקרובה לא נמצאת וזה מקום הרבה פעמים קשה.
(31:23) וצריך גם ללמוד לקבל את המקומות האלו שהם לא טריוויאליים וקשים גם אנשים במיוחד אנשים קרובים ואהובים.
(31:31) ולהתפלל.
(31:36) אהבתי להתפלל.
(31:38) אוקי טוב, העברנו את המסרים שלנו.
(31:41) יש עוד משהו שחשוב לך להעביר?
(31:44) אני חושב שכן.
(31:47) אוקיי כן, זה הכל.
(31:48) מעולה אז אני מסכם ואומר בית הרמזים ביפו למרות שלדעתי אתה הולך להטייל בכל העולם עם הדבר הזה, זה חתיכת דבר, אם אנשים מחפשים גם רעיונות להשקעה, מישהו תפוס את הדבר הזה, כי זה באמת דבר מאוד מאוד גדול, ואני מאחל לך המון המון בהצלחה עם זה, תלכו לשם ושלא יהיה ספק, אני פה לא, זה לא פודקאסט עם חסויות וכאלה, זה אני מביא את מה שאני חושב שיכול לתת ערך לאנשים, וזה יכול להביא ערך לאנשים, אז אני מאוד שמח לחשוף את זה.
(32:22) תודה רבה.
(32:23) אני מאחל לך המון המון בהצלחה, תעשה המון המון טוב, תעשה המון המון מסעות, אתם תצאו להמון מסעות, שמרו על עצמכם כמובן, ופה כשזה בלי סמים, באמת, זה אנשים יודעים בתוך המסעות זה היום מאוד מדובר, אבל הכל עם סמים ולסמים יש השפעות.
(32:41) יש לזה מחירים.
(32:42) יש לזה השלכות, יש לזה השלכות גופניות לאורך זמן.
(32:46) לא רגע אז פתחתם נסעת, בוא נמשיך 2º רגע.
(32:48) אז כמובן מגיע מעולמות הפסיכדליים והעולם הזה משלב את הדרך הפסיכדלית שעברתי, עם המדיטציה ועולמות של תודה שאני בדרך שלהם.
(33:01) ושמים זה כלי רכב שאני לא אסע עכשיו לפנות 500 סמק בלי להיות מוכן אז זה אותו דבר.
(33:10) הוא כלי רכב לפעמים אני התנסיתי.
(33:13) כן אבל אני ואני חושב שמי שיכול זה נהדר.
(33:16) בגיל מסוים אחרי גיל 28 30 כשיש לך כיוון בחיים מעולה לצעירים לא, זה אני מוכן להגיד את זה אז פה אנחנו...
(33:26) לך יש את הגרסה שלך יש את האמת לא, אני צוחק זה מותר אבל אני חושב שהדבר המרכזי לשים לב זה לעשות את זה עם ליווי מקצועי וללמוד לפני ולקרוא על זה ויש היום מלא מידע ויש בנטפליקס את הסדרה של ויש בכאן 11 את הסרט טריפ של חמלה.
(33:50) וברגע שלומדים על זה ומגיעים על זה בלי דעות קדומות, ונוהגים בזה בכבוד ובאחריות וכמובן לא מערבבים ועושים את זה בצורה אחראית ומכבדת.
(34:02) וכמובן זה לא מתאים לכל 1 וזה לא מתאים לכל 1 ויש אנשים שזה בהחלט לא מתאים להם אבל אפשר לראות שכמעט כל בתי החולים בארץ הם עושים מחקרים פסיכדליים נכון והתוצאות הן נהדרות יש רנסאנס בכל העולם ואלוקציה של ההון בכל העולם לדבר הזה וליטיגציה בכמה וכמה מדינות.
(34:23) אז גם זה צריך לזכור שאנחנו בתקופה אחרת נכון שיכולה להטיב עם הרבה מאוד אנשים נכון, וחשוב שכולם נבדוק את זה.
(34:33) אני אומר מהמקום שלי, אני חושב שלצעירים פחות, צריך לקנות קודם כל שאחרי איזשהו כיוון בחיים באיזשהו סנטר, אבל כל 1 במסע שלו.
(34:42) לי זה עושה רע.
(34:44) זאת אומרת לי פטריות נורא היה לי ועשיתי מלווה והלכתי לחקור, נורא לי בגוף עשה לי ממש ממש לא טוב.
(34:54) עכשיו אז אני מתרחק, אבל מה שהיה אצלך פתר לי את זה כי זה העומק, וזה בסדר להבין את הדברים ואני מבין שיש עוד עולמות ואני מבין לראות את זה, אבל זה היה הכי קרוב שהיה בלי תופעות הלוואי.
(35:08) אז אני מאוד הערכתי את זה גם כן מהבחינה הזאת כי פצחת שם לפצח משהו מאוד מאוד יפה.
(35:12) אז אתה רוצה רגע להתייחס לגבי מה שאמרת.
(35:14) תחשוב שאתה מדבר עם חבר, יש לך ילדים?
(35:17) כן.
(35:17) אז תחשוב שהילד שלך קורא לך ואתה לא מסתכל עליו, ואז הוא מושך לך מכנסיים עד שאתה לא מסתכל הוא מושך חזק חזק חזק עד שתסתכל המשיכה הזאתי זה הדיבור של העולם הבלתי מילולי בחוויה הפסיכדלית והרבה פעמים אנשים מבלים בין טריפ פרא לטריפ קשה כי לא מבינים את השפה.
(35:37) זאת אומרת אם אנחנו מסתכלים יש בעולם שפה של קונספט של Language מה שאנחנו מדברים עכשיו זה רעיונות מילים ויש experiancial knowledge שזה החומר הפסיכדליים ובטח מזיזים איפשהו באמצע.
(35:46) אז המקום הזה של experiancial knowledge אין לחומר הפסיכדלי, אין לישות הזאת תצפה.
(35:53) היא מייצרת דיבור דרך חוויה.
(35:55) והחוויה לפעמים היא חוויה קשה.
(35:58) אבל ברגע שאנחנו עומדים לדבר את השפה הזאתי זה שפה שגדומנית למילים ששכחנו אותה נכון אז זה חלק מהדיבור ואני יכול להגיד על הדרך שלי שהרבה פעמים לקח לי הרבה זמן להבין אחרי מסעות פסיחדנים שעשיתי שהייתי יוצא נניח מדיכאון במסעות כאלה והייתי לקח לי זמן להבין את הדיבור של מה זה אומר הדיכאון הזה או מה זה אומר הכיבוי הזה.
(36:24) יש לזה דיבור מסוים.
(36:26) אז גם זה.
(36:27) זה גם כן עם כל הקושי שהיה למדתי המון.
(36:31) זאת אומרת, אז אני יכול להבין גם את המקום הזה, אבל זה המקום שלי.
(36:35) אני כבר פחות בחיפוש אבל הנקודה הזאת הייתה פשוט נהדרת ואני חושב שזה פשוט נקודה שכדאי לכל בן אדם לעשות לעצמו ולחוות אותה וזה...
(36:50) בנית שם איזה גשר מאוד מאוד יפה בין העולם הפסיכדלי לעולם הגשמי, ואני חושב שזה פשוט זו הקריאה שלי וזו ההמלצה שלי.
(36:59) אז אליהו תודה רבה שבאת, שיהיה המון המון בהצלחה תודה.
(37:06) ולכו ותיהנו.
(37:07) תודה רבה.
(37:08) תודה בפרק הבא וכמובן סיכום שלך.
(37:12) משפט קצר.
(37:12) אמא.
(37:13) אם העולם של סייבר דליק מעניין מישהו אז חבר בקהילה שנקראת cyberedalic.netexus וחברה קבוצה גלובלית של אמנים, יזמים, חוקרים מכל העולם.
(37:24) אז מי שמעניין אותו להעמיק בעולם של טכנולוגיה ופסיכדליה ומי שמעניין אותו להיכנס לעולם שבארץ של קהילת ספיריטק האב ישראל.
(37:31) אז גם יש כאן שיחפש ואנחנו נפגשים לפעמים איזה לייק midden soll אז כזה גם כן ההזמנה פתוחה וממש תודה רבה לך על המקום והזמנה בשמחה שמחתי מאוד ותעשו לייק, תשתפו, תגיבו, תשלחו שאלות, תגובות תעזרו לנו להפיץ את השפה האחרת הזאת ובואו נעשה טוב בעולם.
(37:51) להתראות בפרק הבא.
(37:52) תודה רבה.