איך עושים שלום בעזרת שירה? הרמוניה, קהילה וחיבור אנושי עם אוריה צור

פרק 177 בפודקאסט “משהו עם גישור”

יש רגעים שבהם שיחה על מוזיקה הופכת לשיחה על הדרך שבה בני אדם חיים יחד. לא על טכניקה קולית, לא על הופעה ולא על השאלה מי שר נכון, אלא על האפשרות להניח לרגע את המאבק, להקשיב למה שכבר קיים בינינו ולגלות שמתחת להבדלים יש קצב משותף.

בפרק 177 של הפודקאסט “משהו עם גישור” אני מארח את אוריה צור, חבר ילדות שלי מרמת הגולן, מנחה סדנאות קול ומעגלי שירה ברחבי העולם, סולן הרכב מעגלי השירה “אורות”, מפיק פסטיבל Sacred Journey ומקים בית ספר למנחי מעגלי שירה.

השיחה שלנו עוסקת בשירה, אבל למעשה היא עוסקת בשלום: שלום של אדם עם עצמו, שלום בתוך קהילה ושלום בין אנשים שמגיעים מסיפורי חיים, מדינות ודעות שונות. אוריה מציע רעיון פשוט ועמוק — הרמוניה איננה דבר שאנחנו חייבים לייצר בכוח. היא כבר קיימת. התפקיד שלנו הוא להפסיק להפריע לה, להרפות מן ההתנגדות ולמצוא את הנקודה שבה הקולות השונים יכולים להישמע יחד.

הרמוניה לא יוצרים — הרמוניה חושפים

כאשר אנחנו חושבים על הרמוניה, קל לדמיין מצב שבו כולם מסכימים, מתנהגים באופן דומה או מוותרים על החלקים הייחודיים שלהם כדי להשתלב. אוריה מציע כיוון הפוך. דווקא ככל שאדם מרגיש בטוח יותר להיות מי שהוא, כך מתאפשר חיבור אמיתי יותר לאחרים.

הרמוניה מוזיקלית אינה נוצרת מכך שכל הכלים מנגנים את אותו הצליל. היא נוצרת מן היחסים בין צלילים שונים. כך גם בין בני אדם. השונות אינה תקלה שצריך לתקן, אלא חומר הגלם של החיבור. השאלה היא לא כיצד למחוק את ההבדלים, אלא כיצד להקשיב להם בלי להפוך כל הבדל למאבק.

מבחינה גישורית זהו רעיון מרכזי. פעמים רבות אנשים נכנסים לקונפליקט מתוך ניסיון לשכנע את האחר להשתנות, להבין, להודות או לוותר. המאמץ הזה צורך אנרגיה עצומה ומעמיק את ההתנגדות. ברגע שאנחנו מפסיקים להתווכח עם עצם קיומה של המציאות, מתפנה מקום לשאלה מעשית יותר: בתוך כל מה שאיננו מסכימים עליו, איפה נמצא הדבר שכן אפשר לבנות יחד?

השלום הראשון הוא בין האדם לבין עצמו

קשה לפגוש אדם אחר בפתיחות כאשר אנחנו עסוקים במאבק פנימי בלתי פוסק. כל אחד מאיתנו נושא בתוכו חלקים שהוא אוהב יותר וחלקים שהוא מנסה להסתיר: כאב, פחד, קנאה, אכזבה, טראומות ילדות, דפוסים שקיבלנו מהורינו וחלומות שאבדו בדרך.

אוריה אינו מציע להעלים את החלקים האלה או להפוך אותם מיד למשהו חיובי. הוא מדבר על הסכמה להכיר בכך שהם חלק מן החוויה האנושית. כל מה שיש לנו משתנה, וחלק ממנו גם יאבד. כאב ואבל אינם הוכחה שנכשלנו; הם חלק מן החיים.

כאשר מפסיקים להשקיע את כל הכוח בדחייה של מה שכבר נמצא בתוכנו, משתחררת אנרגיה. היא יכולה להפוך לנוכחות, לשמחה, להודיה ולסקרנות כלפי העולם. שלום פנימי אינו יעד שמגיעים אליו אחת ולתמיד, אלא תנועה מתמשכת של היכרות, קבלה ועידון.

למה שירה משותפת יוצרת אינטימיות ואמון

בשיחה אוריה אומר ששירה משותפת דומה במובן מסוים לעשיית אהבה. כשאדם שר באמת, קשה לו להתחבא. הקול נושא איתו את הגוף, את הנשימה, את ההתרגשות ואת חוסר הביטחון. אין מסך שאפשר להסתתר מאחוריו ואין דרך לערוך את מה שכבר יצא אל החלל.

דווקא משום כך השירה דורשת אמון. כדי להשמיע קול ליד אנשים אחרים אנחנו צריכים להאמין שהמרחב מסוגל להחזיק את הפגיעוּת שלנו. כאשר אדם אחד מסכים להיחשף, הוא נותן רשות גם למי שיושב לידו. בהדרגה קבוצה של זרים מפסיקה להיות אוסף של יחידים והופכת למרחב משותף.

זהו גם אחד מסודותיו של חדר הגישור. אנשים אינם צריכים להגיע אליו כשהם רגועים, בטוחים ומוכנים לכל. מותר לומר כבר בהתחלה שכולנו נמצאים באי־נוחות. גם האדם שנראה בטוח בעצמו אינו יודע כיצד המפגש יסתיים. הכרה משותפת במתח אינה מחלישה את המשתתפים; היא בונה יסוד אמיתי שממנו אפשר להתחיל.

אנחנו יצורים שבטיים בעולם של ארבעה קירות

אחת הנקודות החזקות בפרק היא ההבנה שהמבנה האנושי שלנו נוצר בתוך קהילה. במשך רוב ההיסטוריה בני אדם חיו, עבדו, שרו, גידלו ילדים והתמודדו עם משברים בתוך שבט. המדורה לא הייתה בילוי אקזוטי; היא הייתה המקום שבו נבנו שייכות, זיכרון ואמון.

החיים המודרניים נתנו לנו עצמאות, פרטיות וחופש, אבל הם גם הפרידו אותנו מן המבנים הקהילתיים שהחזיקו אותנו. משפחה גרעינית יכולה למצוא את עצמה לבדה בין ארבעה קירות, רחוקה מהורים, מאחים ומשכנים. הטכנולוגיה מאפשרת לנו לתקשר בלי סוף, אך היא אינה תמיד מספקת את התחושה שמישהו באמת נוכח איתנו.

מעגל שירה אינו ניסיון לחזור לעבר או לוותר על האינדיבידואל. הוא יוצר חיבור בין שני הכוחות: אדם יכול להגיע עם הקול הייחודי שלו, ובאותו זמן להרגיש שהוא חלק ממשהו רחב יותר. הקהילה אינה מוחקת את היחיד; היא מאפשרת ליחידים חזקים להתעורר יחד ברמה הקולקטיבית.

תפקידו של המנחה: לא לשלוט במרחב אלא להקשיב לו

כששאלתי את אוריה מה הוא עושה כאשר התנועה בקבוצה אינה מרגישה נכונה, הוא הצביע על מלכודת מוכרת. ברגע שהמנחה חושב שהוא יודע טוב יותר מה צריך לקרות ושעליו לתקן את הקבוצה, הוא עלול להיכנס לאגו־טריפ.

החזקה של מרחב אינה שליטה בו. המנחה אינו עומד מחוץ לקבוצה ומעצב אותה כרצונו; הוא משתתף בתהליך ומקשיב למה שמבקש להתרחש. אוריה מתאר את עצמו כתלמיד המתלהב ביותר בחדר — האדם שמוכן להתחיל, להעז ולהזמין אחרים להצטרף לחקירה.

גם מגשר טוב נדרש לצניעות הזאת. הוא מביא ידע, ניסיון ומבנה, אך אינו הבעלים של הסיפור או של הפתרון. עליו להקשיב לאנשים, למתח, לשתיקות ולקצב שבו ניתן להתקדם. לפעמים הפעולה המדויקת ביותר אינה להוסיף מאמץ, אלא להפחית לחץ ולאפשר לחוכמה שכבר קיימת בין המשתתפים להופיע.

כל שיחה היא סוג של מוזיקה

הפרק מרחיב את הרעיון המוזיקלי אל חיי היום־יום. גם משפט פשוט שאומרים למוכר בדוכן יכול להישמע כהזמנה נעימה או כפקודה. המילים אולי זהות, אבל המנגינה מעבירה את המידע העמוק יותר: האם אני רואה את האדם שמולי, האם אני לחוץ, האם אני מאיים והאם יש מקום לתגובה.

במובן הזה כולנו מתאמנים במערכות יחסים מרגע שנולדנו. בכל מפגש אנחנו נכנסים לאלתור משותף. אדם אחד שולח משפט, מבט או מחווה, והאחר משיב. לפעמים נוצר ריקוד ולפעמים רצף קצר וסגור. תשומת לב לקצב, לטון ולנוכחות יכולה לשנות שיחה גם בלי להחליף את המילים.

זהו כלי גישורי פשוט שכל אדם יכול לתרגל: לפני שאנחנו מתמקדים רק בתוכן הטענה, אפשר להקשיב למוזיקה שבה היא נאמרת ולבדוק איזו מוזיקה אנחנו מחזירים. כך אפשר לעצור הסלמה לפני שהיא הופכת למאבק על מי צודק.

בחירה, נסיבות וחמלה כלפי האדם שמולנו

במהלך השיחה נוצרה בינינו מחלוקת אמיתית סביב השאלה עד כמה אדם יכול לבחור את דרכו ועד כמה נסיבות חייו מעצבות אותו. אני הבאתי את ויקטור פרנקל ואת הרעיון שגם בתוך מציאות קשה נשארת לאדם האפשרות לבחור כיצד לפרש אותה. אוריה הזכיר שכל אדם נולד לתוך גוף, משפחה, מטען גנטי ושושלת מסוימים, ושאילו היינו נולדים בדיוק בנעליו של אדם אחר, ייתכן שהיינו מגיעים לאותו המקום.

המחלוקת אינה נפתרת במשפט אחד, וטוב שכך. מצד אחד, אמונה בבחירה מאפשרת אחריות ושינוי. מצד שני, ההכרה בכוחן של נסיבות החיים מונעת מאיתנו לשפוט במהירות. אפשר לדרוש מאדם לקחת אחריות ובאותו זמן לזכור שאיננו יודעים אילו כפתורים נלחצו אצלו בילדות, ברחם או לאורך השושלת המשפחתית.

החיבור בין אחריות לחמלה חיוני גם בגישור. חמלה אינה פטור מאחריות, ואחריות אינה מחייבת השפלה. המטרה היא לראות את האדם במלוא מורכבותו וליצור תנאים שבהם יוכל לבחור אחרת מכאן והלאה.

ערב יום השואה בברלין: מוזיקה כעדות לכך שהמציאות יכולה להשתנות

אחד הרגעים העוצמתיים בפרק הוא הסיפור של אוריה על מעגל שירה בכנסייה בברלין בערב יום השואה. מאות גרמנים ישבו יחד עם מנחה ישראלי־יהודי ושרו שירים של קרליבך. מציאות שלפני כמה עשורים הייתה נשמעת בלתי אפשרית הפכה לרגע חי של מפגש, זיכרון ותקווה.

החוויה הזאת אינה מוחקת את ההיסטוריה ואינה מבטלת כאב. היא מדגימה שבני אדם וקהילות מסוגלים לעבור תהליכים שנראים בלתי נתפסים מתוך נקודת המבט של ההווה. מכאן אוריה מזמין אותנו לדמיין עתיד שבו ישראלים, פלסטינים, לבנונים, איראנים ואנשים ממדינות נוספות יוכלו לשבת יחד ולשיר — ולהביט לאחור על התקופה שלנו כעל פרק נורא שהם הצליחו לעבור.

תקווה כזאת אינה הבטחה שהדרך תהיה קלה. היא בחירה לא למסור את העתיד למי שמרוויחים מפחד ומשנאה. תרבות, מוזיקה ומפגש אנושי אינם קישוט ליד השלום; הם חלק מהתשתית שמאפשרת לדמיין אותו, להרגיש אותו ולבסוף גם לבנות אותו.

לא צריך להסכים כדי להחזיק כאב יחד

כאשר אוריה פוגש ברחבי העולם אנשים שמטיחים בו שאלות קשות על ישראל והמלחמה, הוא מנסה לא להתחיל מיד בוויכוח על הגדרות. קודם כול הוא פוגש כאב. הוא מסוגל לומר שהמציאות קשה, שאנשים משני הצדדים סובלים ושאין מקום שבו המלחמה אינה קורעת חיים.

הגישה הזאת אינה מחייבת לוותר על הזהות, על העובדות או על העמדה. היא מציעה סדר פעולות אחר: לפני שמתקנים את הסיפור של האחר, מכירים בכך שיש מולנו אדם שכואב. לעיתים רק לאחר שהכאב קיבל מקום ניתן בכלל לנהל שיחה.

זהו עיקרון חשוב בגישור: הכרה אינה הסכמה. אפשר להבין את החוויה של אדם בלי לאמץ את כל המסקנות שלו. דווקא ההפרדה הזאת מאפשרת להישאר בשיחה גם כאשר המחלוקת עמוקה.

איך לקחת את הרעיונות של הפרק לחיי היום־יום

הפרק אינו דורש מכולנו להקים מעגלי שירה. הוא מזמין אותנו לשים לב למרחבים הקטנים שבהם אנחנו משפיעים על המנגינה המשותפת.

• להפסיק להתווכח עם עצם קיומה של המציאות ולבדוק מה אפשר לעשות בתוכה.
• לזהות את החלקים בתוכנו שאנחנו דוחים ולפגוש אותם בלי מאבק מיידי.
• לומר בקול כשמפגש מתחיל באי־נוחות, במקום להעמיד פנים שכולם בטוחים.
• להקשיב לטון, לקצב ולנוכחות שלנו — ולא רק למילים שאנחנו אומרים.
• לזכור שהאדם שמולנו נושא כאב, פחד וסיפור חיים שגם אנחנו היינו יכולים לשאת.
• להפריד בין הכרה בחוויה של האחר לבין הסכמה עם העמדה שלו.
• לחפש את המקומות שבהם השונות יכולה להפוך להרמוניה במקום לאיום.
• ליצור מפגשים ממשיים של קהילה, שירה, שיחה או עשייה משותפת.
• לא לאבד אמונה זה בזה גם בתקופות שבהן הקולות המפלגים נשמעים חזקים יותר.

על אוריה צור

אוריה צור הוא אמן יוצר, מטפל ומנחה סדנאות קול ומעגלי שירה בארץ ובעולם. הוא סולן הרכב מעגלי השירה “אורות”, ממפיקי פסטיבל Sacred Journey ומקים בית ספר למנחי מעגלי שירה. בעבודתו הוא מחבר בין מוזיקה, חופש קולי, החזקת מרחב, קהילה והתפתחות אישית.

למידע נוסף על הפעילות, הסדנאות ומעגלי השירה אפשר לבקר באתר של אוריה צור ובאתר Sacred Journey.

שאלות ותשובות: מעגלי שירה, הרמוניה, קהילה ושלום

מהו מעגל שירה?
מעגל שירה הוא התכנסות מוזיקלית שבה המשתתפים אינם רק קהל. באמצעות קול, קצב, חזרתיות והקשבה הם יוצרים יחד חוויה משותפת של נוכחות, ביטוי ושייכות.

האם צריך לדעת לשיר כדי להשתתף במעגל שירה?
לא. מטרת המעגל אינה לבחון יכולת מקצועית או להגיע לביצוע מושלם. הוא מאפשר לכל אדם לפגוש את הקול שלו ולהשתלב בקבוצה בקצב שמתאים לו.

למה שירה משותפת יכולה לחזק קהילה?
מפני שהיא דורשת הקשבה, תיאום, אמון ונכונות להיות פגיעים יחד. כאשר אנשים שונים מצליחים ליצור צליל משותף, נוצרת חוויה ישירה של שייכות שאינה תלויה בהסכמה על כל נושא.

מה פירוש הטענה שהרמוניה כבר קיימת?
הכוונה היא שהקשר בין בני אדם אינו חייב להיבנות כולו באמצעות מאמץ ושליטה. כאשר מפחיתים התנגדות ומקשיבים לעומק, אפשר לגלות נקודות חיבור שכבר נמצאות במרחב.

האם הרמוניה מחייבת את כולם לחשוב אותו הדבר?
לא. כמו במוזיקה, הרמוניה נוצרת דווקא מיחסים בין קולות שונים. המטרה אינה למחוק את האינדיבידואל אלא לאפשר לשונות להתקיים בלי להפוך מיד למאבק.

מה הקשר בין מעגלי שירה לגישור?
בשני המרחבים נדרשת החזקה בטוחה שמאפשרת לאנשים להופיע כפי שהם, להכיר באי־נוחות, להקשיב זה לזה ולמצוא תנועה משותפת גם כשהם שונים.

איך אפשר להפחית מתח בתחילת מפגש קבוצתי?
אפשר להתחיל בהכרה פשוטה בכך שכולם חווים מידה מסוימת של חשש וחוסר ודאות. כשהמתח מקבל שם ואינו מוצג כחולשה אישית, קל יותר למשתתפים להירגע ולהצטרף.

האם הכרה בכאב של האחר פירושה הסכמה איתו?
לא. אפשר להבין שאדם כואב ולתת מקום לחוויה שלו בלי להסכים עם הפרשנות, ההאשמות או הפתרונות שהוא מציע. ההפרדה הזאת היא בסיס לשיחה במחלוקת.

כיצד מוזיקה יכולה לתרום לשלום?
מוזיקה יוצרת מפגש שאינו מתחיל בוויכוח על עובדות ועמדות. היא מאפשרת לאנשים לחוות לרגע שייכות, אנושיות וקצב משותף, ומתוך החוויה הזאת עשויה להיפתח אפשרות חדשה לדיאלוג.

מה אפשר ליישם מהפרק בלי להשתתף במעגל שירה?
אפשר להקשיב למנגינה של השיחות שלנו, לזהות התנגדות לפני שהיא הופכת להסלמה, להכיר באי־נוחות, לפגוש כאב לפני שמתווכחים וליצור יותר הזדמנויות למפגש קהילתי ממשי.

תמלול מלא של הפרק

התמלול הופק אוטומטית באמצעות WhisperTranscript ונועד להנגשה ולנוחות החיפוש. ייתכנו שגיאות כתיב, פיסוק וזיהוי דוברים; ההקלטה היא המקור הקובע.

(0:00) את אוריה הצור אני מכיר הרבה מאוד שנים.

(0:04) למדנו ביחד בתיכון, היינו חברים כבר אז, ואני רוצה להגיד לכם שכבר אז היה שמה את הקסם הזה היה כבר אז, וזה לא מפתיע שעוריה היום הוא משהו ובפרק הזה שאנחנו עושים פה אחרי הרבה מאוד שנים שלא נפגשנו אז שכבר אני אומר לכם שיש לי הרבה מאוד שאלות, אני באמת סקרן ככה על איך זה קרה הדבר הזה, אבל הולך להיות פה פרק של השכנת שלום.

(0:38) השכנת שלום בקהילה, השכנת שלום בין אנשים, והשכנת שלום בעולם, כי זה מה שאוריה עושה.

(0:46) אז אוריה צור הוא היום מנחה סדנאות קול ומעגלי שירה ברחבי העולם, הוא סולן להקת אורות, הוא גם המפיק של פסטיבל סייקרד ג’רני, המסע המקודש.

(1:00) שלום אוריה.

(1:01) אהלן נדב, איזה כיף להיפגש, אחי, ממש מהרגע שנכנסתי בדלת, זה כזאת תחושה של בית.

(1:10) איזה יופי.

(1:11) ההיכרות העמוקה הזאת של כל כך הרבה שנים זה נכס.

(1:15) שגם שלא נפגשים הרבה אנחנו שנינו מאותו הכפר גדלנו ברמת הגולן ביחד.

(1:23) שהדרכים שלנו ככה משתלבות והנתון אני רואה אותך כל השנים האלה בעולם ונוסע ומביא כל כך הרבה כבוד לנו, לעם שלנו, לארץ שלנו, לבריאה הזאת שלנו, אני רוצה להגיד, כי יש פה איזה משהו מאוד מאוד עמוק שאתה עושה, אז כן, אני מתרגש שאתה כאן, אז אני אקח לי רגע.

(1:47) אז בוא נתחיל במי שלא מכיר.

(1:48) אוריה תספר קצת על מה אתה עושה, ברשותך.

(1:52) וואו, אז אני כבר 15 שנים שאני חוקר את התחום הזה של התכנסות מוזיקלית, טקסית, אינטראקטיבית, איך להחזיק מרחב שבו כולם מרגישים בנוח להיות מי שהם ולהשאיר.

(2:18) בעצם, אני אחבר את זה פה רגע למקום הגישורי, אתה גורם לאנשים לדבר בכל 1 שזה הדבר שהכי נחוץ היום של לעבוד בהרמוניה כן זהו לעבוד בהרמוניה אני בעצם מזמין אנשים להרגיש בנוח עם מי שהם, כי רק מתוך הנינוחות במי שאני אנחנו נמצא את ההרמוניה שבינינו.

(2:44) רגע, רגע, רגע, רגע, כבר אנחנו מתחילים פה עם מורכבות.

(2:48) אנחנו חיים בעולם, כל הטכנולוגיה וההתפתחות המודרנית, שבו אנחנו אומרים, כדי לייצר הרמוניה אתה לא צריך להיות אינדיבידואל, אתה צריך למחוק את האינדיבידואל שלך, ואתה אומר רגע משהו אחר.

(3:03) לא.

(3:04) דווקא ככל שתהיה יותר מחובר לאינדיבידואל שבך, ככה תוכל לייצר כן הרמוניה.

(3:10) כן.

(3:10) תסביר לי את הפער הזה בלגישה שלך לגישה…

(3:14) הרמוניה זה לא משהו שאנחנו יוצרים, הרמוניה זה משהו שקיים בינינו.

(3:18) כשאנחנו נוגעים ביחד בנקודה הנכונה אז ההרמוניה נחשפת.

(3:24) אבל היא תמיד שם.

(3:25) היא תמיד שם.

(3:26) כמו אוויר לנשימה.

(3:27) כמו אוויר לנשימה.

(3:28) לפעמים ההרמוניה היא היא מתהל.

(3:31) לפעמים ההרמוניה היא אתה יודע היא מוצרט אבל זו עדיין הרמוניה והיא קיימת ורק למצוא אותה והמציאה שלה דורשת יותר הרפיה מאשר מאמץ אם היא דבר שהוא קיים אז אני לא צריך עכשיו להתאמץ כדי ליצור הרמוניה, אם אני מתאמץ כדי ליצור הרמוניה, משהו שאני צריך להמשיך להתאמץ כדי להחזיק.

(3:53) אני מחפש את ההרמוניה הטבעית שאנחנו יכולים להרפות אל תוכה ולהירגע בתוכה וסוף סוף להתרווח בחברת אנשים אחרים שחושבים אחרת שחוו חוויית חיים אחרת שהכל והמוזיקה זה רק כלי שאני משתמש בו זה לא זה לא הדבר שאני עושה.

(4:16) באמת הדבר שאני עושה הוא כמו שמה שאתה אומר זה השכנת שלום.

(4:20) וזה שלום קודם כל בין הבן אדם לעצמו.

(4:23) זה להיות להשלים, להיות שלם, עם מי שאני.

(4:26) ומי שאני זה work in progras.

(4:28) ומי שאני זה הטראומות ילדות שלי ומי שאני זה מה שקיבלתי מההורים שלי שהם קיבלו מההורים שלהם שהם קיבלו אז all the wate the begining of time.

(4:39) ואיך אני מתרווח ומרפא בתוך הדבר הזה?

(4:42) ומוצא שלום עם עצמי.

(4:44) ואז מתוך מקום שמכיר בי, לפחות משתדל יותר להכיר בי, זה לא משהו שמגיעים אליו, זה משהו שנעים אל עברו, אני יכול לפגוש את האחר ולראות איפה הוא נמצא ואז לפגוש את המרחב של השלום בינינו.

(5:03) מה שאתה אומר לי בעצם, אני מתרגם את זה בעולם שלי, אנחנו קמים בבוקר בעולם המודרני ובעצם כל הזמן נמצאים באיזושהי הרמוניה עם העולם האחר.

(5:14) וזה יכול להיות שאני מדמיין את זה כמו אדם שהולך בשדרה ויש בה מלא מועדונים.

(5:20) והוא יכול לבחור והוא יכול להיכנס למועדון של לוי מיתר והוא יכול להיכנס למוזיקה קלאסית והוא יכול להיכנס למשהו ג’אזרי הוא יכול לבחור בעצם כי הכל קיים שכל הזמן האבי מטאל והמוצרט והכל קיים בו זמנית אתה רק בוחר לאיזה סגנון אתה נכנס זה כמו אני בוחר להכיר בכל הסגנונות יפה כי זה לא שאני עכשיו אומר טוב עכשיו עצב יאללה בוא ניכנס למועדון הביביטר ונהיה עכשיו בא וואי וואי איזה קשה לא כי אני גם זה וגם זה ואני גם כל הזמן בתנועה אני כל הזמן משתנה אז זה ללכת בשדרה ולהכיר בכל החלקים שבי ולהפסיק להתנגד לחלקים מסוימים שפחות נעימים לי זאת אומרת הצעקה שאנשים מביאים וצועקים ויש להם קושי כי חוסר חיבור לעצמך, אז אתה נאבק.

(6:15) כן, חוסר חיבור לעצמי או פשוט כאב ואבל על אובדן, אובדן של חלום, אובדן של זמן, אובדן של…

(6:26) כל מה שיש לנו אנחנו הולכים לאבד.

(6:28) ואנחנו כולנו בתהליך ואנחנו כל הזמן מאבדים ואנחנו כל הזמן באבל, אנחנו כל הזמן בכאב.

(6:34) זה חלק פונדמנטלי בחוויה האנושית.

(6:40) אוקיי.

(6:40) מהכאב הזה, כן.

(6:42) ואז להסכים להתרווח אל תוך המקום הזה, מרחיב את הנוכחות שלי בתוך עצמי, משחרר המון אנרגיה של מאבק ודחיפה ודחייה והתנגדות אל האלמנט הזה שהוא מה לעשות הוא חלק ממי שאני תמיד היה תמיד יהיה.

(7:02) והאנרגיה הזאת שמשתחררת הולכת אל עבר היא באמת משתחררת אל עבר שמחה, אל עבר הודיה, אל עבר חוויה עמוקה של חיבור, עבר נוכחות, יש לה יותר פנאי להיות בנוכחות עם העולם שמסביבי.

(7:22) ברגע שאני אפסיק להתנגד לעולם שמסביבי, לעולם שבתוכי, לי פנאי להיות בנוכחות וכשאני נמצא בנוכחות ואני ער ולא בהתנגדות אני פתאום מוצא גם המון המון המון יופי גם בכאב, גם בקושי, גם בקונפליקט, גם ב…

(7:41) אני פתאום רואה שוואו, הכל הוא הזדמנות, הוא הזמנה לצמיחה.

(7:49) יפה.

(7:50) מה זה עולם אוטופי עבורך?

(7:53) אתה מדמיין את העולם מושלם.

(7:56) נתתי לך עכשיו את כל הכלי הקסמים שיש.

(7:58) אתה לחץ על הכפתור.

(8:00) תאר לי את העולם.

(8:01) זאת שאלה מאוד מפתה.

(8:03) זאת שאלה מאוד מפתה אבל זה פיתוי שאני חושב שלא כדאי ללכת אליו.

(8:07) למה?

(8:08) כי dis is it אחי.

(8:13) אנחנו בגן עדן כבר היום.

(8:14) גן עדן זה מצב תודעה.

(8:16) זה עדינות מספיק זה גן עדן, זה העדינות שנדרשת כדי לראות בתוך הניואנסים של כל דבר שיש מסביב את השמימי.

(8:29) גם מאיפה באתי, כי זו הייתה שאלה שיש לשאלת המשך.

(8:34) אנחנו מדברים עכשיו אני ואתה משקיני שלום אנחנו רואים את הדבר הזה מי שעובד בתוך הדבר הזה אנחנו דיברנו על זה באמת על רגל 1 אבל החיבור הוא מאוד ברור אנחנו רואים את ה…

(8:46) ואהבתי מאוד את הגן עדן את העדינות, זה בדיוק המקום הזה, גן עדן זה עכשיו, תזקק את הדברים, תמצא את המקום הזה, תחפש את המקום, וזה בא מתוך הרפיה והשלמה עצמית.

(8:56) כן.

(8:57) אני רוצה אבל לעזור לתאר לאנשים שלא ישמעו אותנו כמו אוקיי, יש פה עוד איזה שתי היפים שככה מדברים על קומביה וחיבוק עצים, כי אנחנו מדברים פה משהו מאוד מאוד פרקטי דווקא.

(9:11) זה משהו תכל’ס, זה משהו פה עם עניין.

(9:13) כן, זו שיטה.

(9:14) כן, כן, שיטה, ואני רוצה להבין, הנה.

(9:17) ואני רוצה להסביר לאנשים מהזווית שלך מה תרוויחו מהשיטה הזאת.

(9:21) זאת אומרת, מה האינטרס שלי עכשיו?

(9:24) כי אתה פה אומר לי משהו מאוד מאוד גדול.

(9:25) אתה אומר, תוותר על הצודק, על הלילחם כל הזמן, על ההרמוניה הקשה, בוא רגע תתחבר רגע עצמך ותראה שהדברים יפתרו.

(9:36) למה לי?

(9:36) אני רגיל לצרות האלה, למה לי לשנות את התפיסה שלי?

(9:39) למה לי להפסיק לזרוק כל כך חזק?

(9:42) אני גם לא חושב שאנחנו יכולים להפסיק כל כך חזק זה רק להסכים להיות בעבודה של עידון ולהבין שזה המהות של מה שאני עושה פה אני הולך ומעדן את התודעה שלי ואני פוגש אתגרים שעוזרים ומשייפים את הקצוות הגסים בתודעה שלי כל הזמן.

(10:05) בעצם, עוד פעם העניין, השיטה היא פשוטה, השיטה היא אנחנו מבזבזים המון המון אנרגיה בלהתנגד לאלמנטים קיימים במציאות.

(10:13) במציאות הפנימית ובמציאות החיצונית במערכת היחסים במדינה, בשכנים בעולם בקוסמורמה ככה זה עובדה זה שולחן אבל אני מתווכח עם זה שזה שולחן אני מבזבז אותי יודע למה שולחן למה שולחן לא זה לא שולחן למה השכן הזה למה עכשיו השכן הזה שם והוא חייב להיות ככה וזה וזה ואני משקיע המון אנרגיה להתנגד למשהו שהוא נוח ולא שלי הוא צריך לעשות משהו אחר צריך לעשות עכשיו איך עכשיו ברגע שאני מרפה את ההתנגדות אני מתחיל למצוא דרכים שהם כן כי יש את הלא יש את הדברים שאני לא מסכים עם הבן אדם אנחנו לא נסכים על הדבר הזה בוא נסכים שאנחנו לא מסכימים ויש את הדברים שכן וזה פשוט להסכים כי אנחנו חיים במציאות דואלית אנחנו חיים בעולם שאין לא הכל יהיה לטעמי איך אני יכול אני רוצה שהכל יהיה לטעמי זה משעמם אני לא רוצה שכולם יהיו דומים לי.

(11:14) כן, יש איזה רצון לאיזה חופשה באוטופיה של סיני של הרגע 1 הכל לטעמי הכל מגיע אבל זה לא כמו שאתה אומר זה לא מחזיק מים זה תוך כמה רגעים זה משעמם נכון צריך לגם וגם וגם.

(11:29) אנחנו פה להתחכך בחיים, אנחנו פה…

(11:32) אני מאוד מפתח תיאוריה שהפילה לי מלא אסימונים, ואני, אני מציג לך איך אתה מתחבר בתוך הדבר הזה, ונראה איך אנחנו זורמים.

(11:42) אני חוזר כל הזמן לביולוגיה.

(11:44) בסופו של דבר הבנתי, זו העבודה בחדר הזה מראה לי כל הזמן, שבסוף המחלוקת, הקונפליקט, הריב, זה לא עניין שכלתני, זה לא מי צודק, זה לא על הנתון, כי כל 1 יכול להראות את הנתונים מהזווית ראייה שלו.

(11:59) זה גם לא מה אני מרגיש, כי רגשות גם כן הם סובייקטיביים, וכל 1 יכול להרגיש על אותו פתרון, על אותו מקרה, 1 יכול להיות שמח, 1 יכול להיות עצוב.

(12:10) זה הביולוגיה.

(12:12) זה הביולוגיה שמשחקת כי כשאדם נמצא בתוך קונפליקט, הסטרס עולה מאוד מאוד גבוה, האמיגדלה שלו צועקת, הוא פועל מתוך מקום הישרדותי, הוא לא מתוך מקום שכלתני.

(12:23) והרבה פעמים המקום שלי פה זה העבודה, זה להוריד את האמיגדלה, להרגיע, לייצר נוחות בתוך האי נוחות אני קורא לזה, למצוא לדרך שלך.

(12:33) ואז חזרתי, ואני כל הזמן מתעסק ביפן של תזונה ואיכות חיים, ואני אומר, הרי מה השתנה עכשיו, כשלפני 500 שנה ולפני 1002 אנשים חיו את אותם חיים?

(12:46) עכשיו אנחנו כל פעם שיוצא טלפון חדש זה מתחלף דור.

(12:49) אבל טכנולוגיה שינתה אותנו לגמרי ופה הלכנו לאיבוד.

(12:53) אז אני חוזר לתיאוריית הכפר בכפר פעם פעם שהיינו בשטייקל ולא היו טלוויזיות לפני עידן האלקטרוניקה היה מדורת גברים והייתה מדורת נשים.

(13:06) גברים ונשים לא היו ביחד, זה עולם הזוגי.

(13:09) הם עשו ילדים ואז נשים גילו את הילדים מה הגברים הלכו להילחם.

(13:13) ועד היום, אם עכשיו יבוא פה שבט טורף, אני ואתה ישר נרוץ להילחם, הנשים היו כאן היו אומרות איפה הילדים הולכים לשמור עליהם.

(13:23) זה הביולוגיה שלנו.

(13:24) ואני לכל דבר שאני רוצה להבין על המודל האנושי, רוצה לחזור לשם.

(13:30) ואני חושב מה הם עשו, איך הקהילה שמרה, ככה האנושות התפתחה.

(13:34) ישבנו ביחד במדורות ועבדנו ביחד, ומה עשינו שם ביחד?

(13:39) במדורה שרנו.

(13:41) ג’מג’מנו נגמר לנו לדבר הילדים ישנים יושבים סביב למדורה עכשיו…

(13:47) וזה הדבק.

(13:48) וזה הדבק.

(13:50) ההרמוניה הזאת שפשוט יושבים שם אנשים כמו בטיול שנתי.

(13:53) לשיר ביחד אני אגיד פה משהו שהוא קצת פרובוקטיבי, זה כמו לעשות אהבה.

(14:00) זה להיות באינטימיות.

(14:02) נכון.

(14:02) שהולכת ומעמיקה 1 עם השני.

(14:05) כי כשאני שר, זה אני.

(14:08) נכון.

(14:08) אני לא יכול להתחבא.

(14:10) אני ערום.

(14:11) אני במערומי הרגשיים, נפשיים, מנטליים.

(14:19) זאת תיבת התהודה שאני וזה הסאונד שהיא מייצרת.

(14:22) נכון.

(14:25) וזה דורש המון אמון, המון טראסט באחרים שאיתי, כדי להסכים ולהופיע במקום המאוד פגיע הזה.

(14:34) כי כשאני מופיע כמו שאני, ואני תמיד working progress, אני בלתי מושלמות מושלמת, ואז זה מייצר איזשהו, זה מחזק את הביחד, זה מחזק את המארג הזה.

(14:53) כי אני גם, אני מאוד מאוד חושב כמוך שהמהות הביולוגית שלנו היא שבטית.

(14:59) נכון.

(15:00) אנחנו לא בנויים להתנהל בעולם כתם משפחתי בתוך 4 קירות של לבד.

(15:05) לא.

(15:05) או עם אמא שנמצאת בצד השני של הארץ וזה אחות שגרה בבניין, ליד זה לא הטבע שלנו.

(15:13) אנחנו צריכים, ההאזנה שאנחנו צריכים היא עמוקה יותר ואנחנו מתבקשים למצוא טכניקות חדשות לאחד את הקהילה במרחב שהוא אינטימי, שהוא ערב זה לזה, שהוא מפרגן, שהוא תומך, שהוא חומל ושהוא הרמוני ומאוחד.

(15:37) ולכן, ופה ככה מקודם עצר, נאמר, רגע, את זה אנחנו נשמור לכאן, פה הייתה לנו המחלוקת הקטנה על המילה האם אתה בונה קהילה או מחזק קהילה.

(15:46) כן.

(15:46) אתה אמר, אני אמרתי שאתה בונה, אתה אומר שאתה מחזק, וזה מה שעכשיו אמרת כאן, אתה לכן צריך לחזק את הקהילה.

(15:53) ואני רוצה להגיד לך, דווקא אגב כיהודי, נגיד איזו מילה גדולה, כי אנחנו לפני 80 שנה חיסלו לנו את כל זה.

(16:01) בעולם, כשאדם שסבא, שסבא, של סבא, של סבא, של סבא, סבא, וגם הסבתא גדלו באותו מקום, אז להם יש את זה הרבה יותר מובנה בעיניי.

(16:12) המרחקים שהם עברו הם לא יבשות.

(16:14) אנחנו עברנו יבשות, ולנו זה נגדע.

(16:17) היום אנחנו בונים את זה מחדש.

(16:19) ואני חושב שהקול הזה, הקול הווקלי הזה, היום הוא לא באמת מחזק, הוא בונה.

(16:25) כי כשאני רואה אותך בהבימה עם 100 אנשים ראיתי אותך שם מסביבך ואלפים גם לפעמים 500 נגיד כן אתם יכולים להבין את התמונה הזאת איזה כיף זה לדעת מישהו שאיזה אוריה קטן אף פעם לא היה קטן הוא תמיד היה מהמם חביב הבנות תמיד הוא היה, ותמיד הוא, ורואים אותו שם, והוא אמר לי, תשמע, אני מגיע, ככה עובר, ואני רואה פתאום אלפי אנשים, 100 אנשים סביבו.

(16:53) עכשיו, אני יודע לכמה לב טוב יש לך, שזה כל כך משמח היה לראות את זה, ואני גר באזור הזה, ואני לא ראיתי אירועים אחרים כאלה.

(17:02) אני לא ראיתי מקום אחר שכל האנשים האלה שאני מכיר אותם פה מהרחוב מתכנסים מסביב ושרים ביחד.

(17:09) זה בנייה.

(17:10) זה לא חיזוק יכול כשאתה לוקח את אני מקבל את מה שאתה אומר שיש הרמוניה כל הזמן שקורית זה אני רואה את זה כגילוי של משהו יש איזה הדבר הזה הוא הפוטנציאל שלו שם אני נכנס אל תוך איזה משהו אז כל החלל משתתק לאיזה רגע ואז לאט לאט חוזר לדבר יש תנועה הרמונית טבעית אורגנית לחלוטין של קולקטיב בתוך מרחב יפה ואתה יכול להשפיע עליה ואתה לעורר אותה לעצמה.

(18:10) אתה יכול לעזור לאנשים לגמרי להשפיע.

(18:13) ואיפה כשאתה עושה את זה מאיפה זה מגיע לך?

(18:16) כשאתה מרגיש עכשיו שאתה בתוך…

(18:18) אתה יושב כאן, אתה מחזיק מרחב עכשיו.

(18:20) כן.

(18:21) ואתה מרגיש שיש איזושהי תנועה, שהיא לא מרגישה לך נכונה.

(18:26) כשאתה אומר אני רוצה לעדן אותה או לחשוף אותה, אתה מפעיל את הראש?

(18:31) לא, כשאני אומר אני רוצה, אני חושב שהתנועה לא נכונה ואני רוצה לעדן אותה, אני באגוטריפ.

(18:39) אני לא ניגש אומר את זה בראש כשאני אומר לעצמי אני חושב שהתנועה הזאת לא נכונה ואני רוצה לעדן אותה אני רוצה לשפר אותה זה אני עומד מול החוכמה הקוסמית האינסופית שיצרה אותי ואת כל מה שקורה מסביבי ואני אומר פה לא הלך לכם מי יודע מה אבל נראה לי שאני יודע איך זה יהיה יותר טוב תנו לי רגע 2º לעשות איזה משהו ואז אלוהים 2º חכה 2º אני מסדר את זה בשבילך עליי אני לא, זה לא העניין אני פשוט מוצא בתוכי תשוקה להרגיש באיזושהי איכות של ביחד שאין לי אותה לבד.

(19:14) יפה.

(19:14) לחשוף את הביחד שלנו ולחלוק את זה עם האנשים ומה שזה מייצר מבחינתי זה וקרבה וtrust וביטחון וזה מה שאני רוצה זה מה שמדליק אותי מדליק אותי להרגיש בבית עם האנשים שמסביבי כי אני יודע שלא משנה מי זה הוא עובר את אותה חוויית חיים עצב ושמחה וקנאה וכאב וטראומה ואמא ואחות והישרדות ופרנסה ולב, כולנו, ועיניים והאוזניים ופה, אנחנו בתור אותו דבר, אז הגוונים הם שונים, הסיפורים הם שונים, הקצוות שאנחנו נזרקים אליהם בתוך החוויה האנושית, בתוך הספקטרום של החוויה האנושית, יכולים להיות כל מיני קצוות ועדיין אנחנו כולנו בבסיס אותו דבר.

(20:05) נכון.

(20:06) אני יודע שכל 1 מגיע לפה תינוק טהור אוהב וזה גם מה שכל כך חזק בחיבור בינינו לא פגשנו 1 את השני שנים אבל אנחנו רואים ישר אני רואה ישר אל תוך נדב של גיל 12 אני ישר את זה ואז את כל השנים שנבנו על זה ואני עדיין רואה דרך כל הדבר הזה את אותו ניצוץ בעיניים כשראיתי אז אני יודע שכל בן אדם שמסביבי הוא כזה ובא לי להרגיש בבית עם כולם, בא לי להיות ב…

(20:38) או, זה של ה…

(20:39) תראו, אנחנו כאן ביחד ואיזה מדהים שאנחנו אנחנו מה יש לנו, אה?

(20:42) איזה כיף.

(20:43) ממש.

(20:43) אז אתה עושה את זה בגדול, אתה יודע, אני מתחבר בדיוק מהמקום הזה.

(20:46) לא יודע אם בגדול, ברחב.

(20:48) אתה עושה את זה בגדול.

(20:50) ברחב?

(20:50) ברחב.

(20:51) גם כי אתה עושה את זה בעמוק.

(20:56) אני רואה מערכת יחסים כנכס שככל שיותר לאורך יותר זמן ויותר אינטימית, ככה היא בעצם שיקוף יותר עמוק אל תוך הפנימיות שלי.

(21:08) והיא מאפשרת לי עבודה פנימית של התפתחות וצמיחה יותר משמעותית.

(21:15) זאת אומרת, מפיץ את האנרגיה לרוחב, ואז אנשים שם שתיתן לה ככה לשקוע, זו המטרה, ואז תיקחו את זה יותר לעומק.

(21:24) כן, כל 1, אני יודע שהדבר הזה מעורר השראה, ואני יודע שכל בן אדם בדבר הזה ולרגע 1 חווה הרמוניה עם מלא אנשים שהוא לא מכיר, יחזור חזרה אל מישהו שהוא מכיר וקצת מזה יהדהד אל תוך החיים ואל תוך מערכות היחסים ואל תוך ה…

(21:39) מצד 2º, שם את המרחב המוחזק, כי הרי שנינו מחזיקים את המרחב מחזיקים איזשהו היכל שבתוכו מתאפשרת עבודה שביום יום לא מתאפשרת שפעם התאפשרה במדורה פעם זה היה מה שאנחנו פעם עושים היה מאוד מאוד פשוט מתוך זה שגרים ביחד, זה כבר היה קורה.

(22:01) זה גם קורה, כי גם מהבית, לא משנה, גם אם הבית עכשיו הרוס, חס וחלילה, עדיין זה מרחב שמחזיק את העבודה הזאת.

(22:09) נכון.

(22:09) מחזיק המון כאב, המון סבל, המון כעס, התנגדות ועדיין מחזיק.

(22:13) התכוונתי במקום הזה של האדם זר או שהוא לא אבא או אימא שלי, לא בתוך המשפחה הגרעינית נלקח בעולם הזה.

(22:21) התפקיד שלנו של החזקת המרחב ששניים היו רבים בקהילה היה את המגשר, הדוד הזקן היה הכפנושבת, השמה, כן, מישהו היה בא וסוגר את זה, והיה גם מי שאחראי על ההוויה, לא תפקיד שהוא קיבל, אבל מישהו דאג להחזיק את הדבק הזה, ולכולם היו תפקידים, והיום אנחנו בעצם הגלגולים של התפקידים האלה.

(22:45) והמקום הזה שאתה אומר את העמוק ורחב, בעיניי החיבור פה הוא מאוד, זה מאוד מאוד דומה.

(22:54) הכלים הגישוריים מה שאתה עושה פה זה גישור זה להחזיק את המרחב הזה ולייצר ביניהם את השיחה מתוך הבנה שברגע שאנחנו נבין שכולנו ביחד כולנו אותו דבר וכולנו שתקועי כולם מגיעים בן אדם בא וקנה כרטיס למעגל שירה ועדיין הבן אדם מגיע ומתיישב יש עכשיו 500 איש והוא יושב מי לאנשים האלה?

(23:13) אני לא יודע, הגעתי למקום הנכון, זה בסדר לשיר פה, זה לא בסדר לשיר פה, יש את הזה ואז יש איזשהו מקום שאומר, אהלן, תודה שבאתם, כולנו באי נוחות.

(23:26) גם אני באי נוחות.

(23:27) אני פה על המיקרופון והזמנתי אתכם, אני מת מפחד.

(23:29) מי אני?

(23:30) אתם 500, אני 1.

(23:31) אתם רוצים לשמוע איך זה נשמע?

(23:33) זה נשמע ככה.

(23:34) ככה…

(23:37) ורק כזה רגע 1 כזה, תציצו על המרחב מסביבכם שכולם מרגישים כמוכם.

(23:41) איזו אמירה יפה.

(23:42) כולם בזה כרגע.

(23:43) ובואו רגע 1 לא נתנגד לזה כי זה טבעי.

(23:46) כי הדבר הזה גם צובע את הקול שלכם.

(23:49) המתח הזה שיש עכשיו נותן לכם איכויות קוליות שאין לכם בדרך כלל.

(23:53) עוד שעה אנחנו נרגיש כמו החוקים.

(23:57) ואז יהיו לזה מתנות אחרות עכשיו יש מתנה בtentsion ובואו רגע נשאיר מתוך הדבר הזה ותדע שכשאתה מצליח לפרוץ דרך הדחיסות הזאת שמחזיקה אותך בפנים והפחד להיחשף כשאתה מצליח אתה מעורר השראה בשכן שלך כי כשהשכן או השכנה שלך רואים אותך וואו שר וקולי קולות אז הם, אוקיי, זה בסדר פה גם זה משוגע יאללה נהיה גם משוגעים וזה הכל זה זה הכל לאפשר לאנשים להרגיש להתרווח להרגיש בנוח ובטוחים כדי.

(24:29) יש פה טיפ מדהים מה שאמרת כאן עכשיו בהתחלה אתה כבר אומר את זה בנונשלנט אבל אתה אומר בהתחלה תראו, כולנו בלחץ.

(24:38) כולנו פה עכשיו לא יודעים מה קורה.

(24:39) כמו בכל, גם אצלי בחדר, בקונפליקט, או בכל מפגש, גם כשהבן אדם ממול.

(24:45) הוא נראה עם ביטחון עצמי.

(24:46) הוא נראה שהוא יודע, שהוא סגור על עצמו?

(24:49) לא, לא, לא.

(24:50) כולנו בתחילת נקודה, נקודת מפגש, לא בטוחים.

(24:53) נכון.

(24:53) וזה בסדר, כי זה הקטע.

(24:55) ודווקא מהמקום הזה בוא לא נציג את ה…

(24:57) כמה אנחנו חזקים וחכמים לרגע, דווקא את החולשה הזאתי, ועליה בוא נתחבר, וממנה בוא נבנה כי לא הגיוני להתחיל לבנות מלגדל מלמעלה זה מטופש נכון זה מטופש בוא נבנה ביסודות זה לא עובד אני חושב שזה גם כן אתה יודע בתוך התהליך הזה שלי ואתה מחזיר אותי כי איפה שהייתי בן 12 13 כשהתחלתי גם אני לרייקי וחיפשתי והכרתי בכינרת ואתה מכיר את ה…

(25:25) הייתי עמוק בתוך כל ה…

(25:26) חיפשתי בעולמות האלה ותמיד זה היה משהו שהוא כאילו העולם המערבי הוא המתקדם ואנחנו פה מדברים שטויות.

(25:35) והיום, דווקא בעזרת מדד, דווקא עם בינה מלאכותית, אומרים לא, הטכנולוגיה קלקלה לגמרי.

(25:44) אנחנו פה משהו שהוא לא חדש.

(25:46) אנחנו הישן, אנחנו האמיתי, אנחנו הבסיסי.

(25:50) בעיניי היום הטכנולוגיה שפכנו אותה לכלי, לעיקר, זה כמו לדבר עם פטיש.

(25:59) פטיש הוא כלי עבודה, הוא לא העיקר.

(26:01) טכנולוגיה היא לא העיקר.

(26:03) היא לא אמורה להחליף את התקשורת.

(26:06) היא איפשהו ניסתה להחליף, היא עשתה את זה עקומה, אבל הייתה אמורה רק לעכל כשבסופו של דבר אין תחלופה למפגש הזה האנושי שבא ממקום מאוד אמיתי ולא הפוזם ולא השופונים ולא השעון ולא האוטו שזה מגוחך זה באמת מתוכם מי אתה.

(26:22) ולעשות את זה עם 500 איש תן לי ככה כמה תובנות שאיך הגעת ל…

(26:28) איך עושים…

(26:29) יש לי מלא שאלות תענה לי על השאלות האלה.

(26:32) זה פשוט דבר מדהים, מחזיק 500000 ויותר אנשים שלא מכירים ואתה מייצר ביניהם הרמוניה.

(26:39) כי אני לא מייצר, זה בדיוק העניין.

(26:41) אם הייתי צריך לייצר אז הייתי מזיע, הייתי עובר, לא יודע מה, זה לא…

(26:45) מי אני?

(26:46) יפה.

(26:47) כי הרמוניה קיימת, כי אני קולט שאנחנו אותה חוויה.

(26:52) אנחנו אותה מהות.

(26:53) אתה המנחה הוא משתתף, הוא פשוט הפרייר, שלוקח את המינימום.

(26:57) טוב, אני כבר פה, יאללה, מישהו צריך להתחיל, וגם ככה כולנו מפחדים, אז אני אתחיל עם זה.

(27:01) כן, אני פשוט התלמיד הכי מתלהב בתוך הסנגה הזאת של מה אנחנו עושים אנחנו לומדים ומעמיקים אל תוך החוויה האנושית ואני פשוט אחרי אני מתלהב על הדבר הזה כבר מלא שנים ואני מזמין את כולם לראות תקשיבו יש פה איזה משהו שאני לא יכול ללמוד אותו לבד וברגע שכולנו משתף פעולה נצליח אנחנו יכולים לפתוח את ה אוי זה מתוידה את השדה הזה של הלמידה של ההתבוננות של ההתפתחות פה איזה משהו שרק ביחד אנחנו יכולים לעשות.

(27:34) מדהים, התלמיד הכי מתלהב, איך אני מתלך טוב, אנחנו…

(27:37) אני מרגיש שאנחנו משכפלים, אז עכשיו כל מה שתגיד אני בא ללמוד ממך.

(27:41) תגיד לי התלמיד הכי מתלהב, מה השאלות שאני צריך לשאול אותך כדי שלהוציא את כדי שכל האנשים ידעו הזיק הזה בעיניים.

(27:52) תן לי את זה.

(27:54) אני חושב שאני לא יודע.

(27:59) אני לא יודע.

(28:00) אין הצניעות שלך זה תמיד היה, זה שלך.

(28:04) אבל איזה יופי, אתה יודע מה?

(28:05) מה אני לומד מתוך הדבר הזה?

(28:07) ככה במבט מלמעלה?

(28:09) שכל אלה עם הפוזה שיכולים לנסות, לא עובד.

(28:13) זה רק הדברים האלה, שתמיד אתה רוצה בעל מקצוע טוב, ואתה רוצה לעזור לאנשים, אתה רוצה לטפל באנשים, אתה לא יכול לבוא, זה לא השכל, זה לא התעודה, זה משהו הרבה הרבה, זה גם ידע, ידע הוא חשוב, אבל צריך לאסוף את הידע.

(28:30) אתה יכול לשרת את הדרך שבה אנחנו קופצים פנימה לתוך הריקוד הזה, לתוך הנגינה.

(28:37) אנחנו בעצם כרגע אנחנו מאלתרים ביחד אף 1 מאיתנו לא תכנן את השיחה הזאת אף 1 מאיתנו גם בסשן טיפולי וגם במעגל שירה אני לא יודע מה המילים שאני הולך לומר נכון אני ניגש אל המרחב אני אומר אוקיי מה יהיה הדבר הכי הרמוני וכיפי לעשות עכשיו?

(28:56) קודם כל להוריד נעליים.

(28:57) להוריד נעליים.

(28:58) אני מבין שאני עכשיו זה בכלל אין שום סיבה.

(29:01) כמה שהנעליים שלי זה…

(29:03) מגניבות, אוהב אותם.

(29:04) אני אחף, אני אדבר פוט, אז אני אחף כל הזמן, אבל שיחה כזאתי, אני צריך להיות יותר נוח.

(29:11) זה כל כך מחזיר אותי לימים של הגולן.

(29:15) תומר פין, אתה זוכר את הדמות?

(29:17) תומר פין.

(29:19) האם הוא עושה מעגלי סוואט לודשים?

(29:23) אז אז כשהוא היה בגולן אני גרתי איתו ועבדתי איתו ואז עזרתי שם להקים את הדבר וככה נכנסתי לסוואט לודז’, וגרתי בכינרת והרייקי וכל הטראם הזה, והיה שם איזה חיבור של הרמה רמת הגולן אנרגטי מאוד מאוד גדול, ואני כאילו מרגיש אותו פה עכשיו לגור בערבה הזאתי בערבות בקצה בטבע הנהדר הזה תמיד שואלים אותי איך אתה יכול לגור במרכז תל אביב הכל בניינים מסביב אני אומר להם אני עוצם עיניים אני שם אני על הכנרת אני יושב אני יושב כינרת שמה היינו נערה 10 וחבורת החוף עם הבוטקה קאגלביץ’ אתם הייתם יותר בזה, אני הלכתי להרים קיאקים, אבל…

(30:13) וזה משם, ואני מרגיש שהאנרגיה הזאת שאתה מתאר ואני מאוד מזדהה איתה בחדר הגישור, זה בדיוק המקום הזה.

(30:23) זה הפשטות הזאתי.

(30:24) זה מדבר שממה של קוצים.

(30:27) בחורף זה פתאום נהיה הכל ירוק, כי יורד שמה גשם.

(30:31) אבל השאר זה שממה של קוצים, ויש איזה שקט ושלווה, וכל מה שאתה צריך להיות זה פשוט להיות שם.

(30:37) שב ברמה, תסתכל על המסביב ואתה רואה את זה.

(30:41) והניתוק הזה שאנחנו פה מסביב, האשליה ההצלחה הזאת ושכולם כל כך מדוכאים ובעיות ומשברים ויושבים פה אנשים עם המון המון כסף אומללים, אומללים, ואנשים עם כלום כסף אושר גדול.

(30:58) זאת אומרת, אנחנו מבינים שהסקלה למדוד חיים ואיכות והצלחה היא לא מה שאומרים פה מסביב וכל מה שאתה אומר זה בוא רגע רגע בוא נפשט את הדבר נייצר את ההרמוניה לא נייצר.

(31:12) נחשוף את ההרמוניה שבינינו וניתן למוזיקה להתנגן.

(31:17) אין לי וואי זה מה שקורה.

(31:20) כולנו מתאמנים על זה כל יום בכל מפגש אתה הולך לדוכן של המיצים ואתה אומר אחי אתה יכול לעשות לי ואיך שאתה אומר את ההכי במנגינה אתה יודע כי יש מישהו שיגיד אחי תעשה לי יש מישהו שיגיד אחי אתה יכול באותן מילים ועדיין אתה נותן איזושהי מנגינה שנוגעת בלב של הבן אדם אתה מאלתר איזה משהו אתה זורק לו הזמנה ואז הוא עונה לך וזה יכול להפוך להיות ריקוד, זה יכול להיות משהו שהוא טק טק ונגמר, ולכולנו יש הזדמנות כל רגע להתאמן בג’ם הזה, שהוא מאוד מוזיקלי, כי בסופו של דבר כל משפט שאנחנו אומרים.

(31:59) יש בו גרוב יש בו מוזיקה יש בו המוזיקה היא האינפורמציה העמוקה באמת וכולנו מאסטרים בזה ואז איך אנחנו נכנסים ורוקדים עם עוד אנשים אחרים וזה משהו שאנחנו כשאתה מתרגל משהו שעה ביום 20 שנה אתה נהיה סופר טוב בו.

(32:18) נכון.

(32:19) כמה פעמים, כמה זמן אתה מתרגל מערכות יחסים בחיים שלך?

(32:22) מגיל 0 כל השעות ערות שלך.

(32:25) כל יום, כל יום, כל יום מערכות יחסים.

(32:29) כולנו נהיים ממש ממש ממש טובים בזה, יש לנו המון מה ללמוד מכל בן אדם שאנחנו פוגשים.

(32:34) נכון.

(32:36) אם עניים מאוד מאוד טובים בזה, אני, אתה יודע, אני פוגש פה את האנשים, אני אומר, יש אנשים שנהיו מאוד מאוד טובים בלהיות רעים בזה, כי הצמתים, הפניות בצומת, הרי כל הזמן, כל בחירה היא צומת.

(32:51) יש צמתים גדולים, יש צמתים קטנים.

(32:53) אם קמתי בבוקר ונסעתי ימינה ושמאלה, זה צומת קטן.

(32:56) התחלתי לעשן בגיל 14, זה חתיכת צומת.

(32:58) ילדים, הסיגריה הראשונה, זה הדבר.

(33:01) לקחתם את האחת, קבעתם גורל, זה צומת.

(33:04) סמים, אלכוהול, חתונה, ילדים, אלה צמתים גדולים בחיים בעצם.

(33:10) ויש אנשים, השפנו לצומת לא נכון, ואז, אתה יודע, 1 הדברים שמאפיינים, לומדים את זה הרבה בפסיכולוגיה התנהגותית זה שנאת ההפסד.

(33:20) אני לא אתא, גם אם עשיתי מלא טעויות, לא אתקן, אני לא אלך אחורה, כי אני לא רוצה להגיד שבזבזתי את הזמן האגו אז אני לא רוצה לצאת מפסידן החשיבות העצמית שלי לא מוכנה לקבל את זה ומבנה האישיותי ועולם שלם על זה של שנאת ההפסד אז הם כל הזמן פונים אז זה לא ש…

(33:43) ואז הם בונים מערכות יחסים מקומות והם מביאים לידי לא אבל והבן אדם נהיה מאסטר בהוקם יפה אוקיי זה מה שהיה לך פה חסר יש גם כשבן אדם עכשיו כל החיים בהתנגדות הוא הגיע לרמה של מאסטריות של מאבק והתנגדות יש לי מלא מה ללמוד מזה כי הוא מייצג הוא היא הם אני במקומות מסוימים באישיות שלי.

(34:11) זה מייצג איזושהי תנועה פנימית שגם אני יכול להגיע אליה, גם אני יכול להגיע לקצה הזה.

(34:18) אני לא מסכים איתך.

(34:19) יש מצאנו מקום שלי מחלוקת בוא נצמח אני אגיד לך מה יש את המקום של ההרפיה ויש להרפות ויש לעשות אני חושב שאחת הבעיות במזרח הדגש הוא על לא לעשות, כמו שגם אתה אומר, בוא רגע, בוא נרד, בוא נשהה.

(34:40) למה, המערבי זה דווקא עשייה, כמה שתעשה יותר.

(34:43) עכשיו, אם מישהו לקח פנייה לא נכונה, הוא אדם טיפולי, הוא אדם עם נפש רגישה, והוא הלך להיות, ללמוד כלכלה ולהיות מרצה לכלכלה או רואה חשבון והוא שונא כל יום במה שהוא עושה, אז כל…

(35:01) והוא כמשפחה, והמשפחה רואה ילדים, הילדים רואים, הורה שלא אוהב את מה שהוא עושה, וזה משפיע בתוך מערכת היחסים, כי הוא סימן וי.

(35:11) הלמידה כאן היא איך לא להגיע לזה?

(35:15) ואין לי מה להסתכל על כל העץ.

(35:17) יש לי מה להסתכל למטה.

(35:19) עכשיו, מה שאתה עושה איפשהו פנה בצומת הגדול שהוא עשה את הבחירה שהוא לא הקשיב לצו מצפונו ולצב ליבו והלך ללמוד את מה שמעניין אותו ושי יתאים לו אלא על מה שצריך והנה בימינו הוא במקום מי שלמד את מה שצריך רואה מקצועות פה נעלמים ומה שאתה עושה בדמיוני כשאתה בא והוא מביא בטעות הוא מגיע למקום אליך או אליי לצורך העניין, ואצלך אני חושב שזה בא עוד יותר בהפתעה, והוא מגיע למקום שבו מייצרים הרמוניה, הוא מתחבר לסורס, פתאום הוא מתחבר למקום של הנה שמה פה הייתה לי תחושה טובה הלכתי שם היה לי נעים ברגליים שהלכתי ואז הוא יכול להסתכל הוא יכול להסתכל לעצמו אני לא אלמד מה הוא יכול ללמוד רגע פה היה לי נעים ואני בהרמוניה עם כולם ואני מחובר ואני יושב פה עם אדם שנראה הומלס והוא נראה ואני פה עם כולם ודווקא המקום הזה הוא נותן את הסתגלות היא פנימית.

(36:22) אני לא רוצה ללמוד ממנו.

(36:23) אני באמת הבנתי שיש אנשים שעושים טעויות, לא רוצה ללמוד מהם.

(36:27) אם אתה מאושר אני רוצה ללמוד ממך.

(36:30) אם אתה לא מאושר, אני מצטער.

(36:32) אני חושב שיש לך ברירה, אחי.

(36:34) תסביר.

(36:36) אם אתה נולד למשפחה עם אלימות, אתה לומד מהאלימות הזאת.

(36:44) אתה לומד מהאלימות הזאת.

(36:45) עכשיו יכול, ועכשיו אתה גם לא יכול לשלוט לאן זה.

(36:48) יש ילד 1 שגדל במשפחה עם אלימות והוא ייקח את זה והוא ילמד איך להיות אלים.

(36:54) יש ילד שגדל בזה והוא יהיה הבן אדם שאין מבחינתו אלימות, אין מצב שהדבר הזה קורה כי הוא הבין מהדבר הזה את זה.

(37:03) אז זה ללמוד את המהלו.

(37:05) אוקיי זה ללמוד זה או ללמוד את המהלו או ללמוד על האספקט הזה בתוך החוויה האנושית כי כמו שכולנו חווים חוויה אנושית 1 לכולנו גם יש את אותם פוטנציאלים כשאני רואה בן אדם שהגיע למקום מאוד מאוד מאוד נוראי בחוויית החיים שלו, אני רואה משהו שגם אני הייתי יכול להיות שם.

(37:28) אם אני הייתי נולד בנעליים של הבן אדם הזה, שזה היה הכוכבים שלי עכשיו, להיוולד בנעליים של הבן אדם, אני הייתי מגיע לאותו מצב כנראה.

(37:35) אני לא מסכים איתך בכלל.

(37:37) בכלל לא.

(37:38) אני אקח פה את מה שויקטור פרנקל אמר.

(37:42) הכל אפשר לקחת לאדם.

(37:43) ויקטור פרנקל בוא נספר למי שלא מכיר, כתב יהודי גרמניה 1939, קוראים לכולם חבר’ה בואו אוספים את היהודים פה לגטו, תביאו כל 1 את מה שחשוב לכם, משפחה, והוא הביא את כתב היד שלו, ספר שהוא כתב, והפסיכיאטר כתב במכונת כתיבה איך שהוא הגיע קצין האסס לקח את הספר וזרק אותו לבוץ הוא באותה נקודה קיבל החלטה אני פה חוקר אני בא לחקור מה קורה אני לא 1 הסטירים, אני חוקר.

(38:17) ובגלל שהוא הרופא השאיר אותו בחיים, הוא היה רופא בגטו, הוא היה מספר סיפורי זוועה קשים, איך התקווה הייתה מהעיניים של אדם והוא ידע שפה הוא כבר ירוץ לגדר או לכלבים.

(38:31) הוא ממש ידע את זה.

(38:33) ובסוף הוא השתחרר, עבר לארצות הברית, ובספר שלו אדם מחפש משמעות, אומר דבר כזה.

(38:42) את הכל אפשר לקחת לאדם, את הכל, את החירות, את הפרנסה, את המשפחה הרגו את כל המשפחה שלו, את החופש, הכול, מלבד דבר 1, איך אתה מפרש את הסיטואציה?

(38:57) ופה גם אם אתה היית נולד, והוא היום אבי, הוא נחשב לאחד מאבות הפסיכולוגיה החיובית, דווקא מהשואה, מהבור הנורא הזה, יצא כל הטוב הזה.

(39:07) ודווקא הבחירה שלך, גם אם נולדת בתוך מקום, בעיניי, שהוא קטסטרופלי, עדיין יש לך את הבחירה.

(39:16) ופה זה המבנה האישיותי וזה מנגנונים.

(39:18) אין לי בחירה מה המבנה נכון.

(39:21) בגלל זה אני אומר, אם אני נולד בנעליים, אני נולד לדי אן איי של 2º הורים שהולידו את הבן אדם הזה, אם אני הנשמה שהתגלגלה אל תוך הגוף הזה, כן?

(39:31) אין לי דרך.

(39:33) אני מסתכל על עצמי ואני אומר, אני כזה בר מזל.

(39:36) גדלתי בגולן לשני הורים אוהבים.

(39:39) יש להם תסריטות שלהם ואת הדברים.

(39:41) 2º הורים שאוהבים ואוהבי אדם וששלום זה ערך עליון אצלם.

(39:49) גם לפחות באזורים המודעים של החוויה.

(39:56) איזה ברכה להורים שלך נתת פה עכשיו?

(39:58) וזכ…

(39:59) כל הכבוד לכם.

(40:00) זכיתי.

(40:00) רגע, אני חייב.

(40:01) עכשיו קיבלתי כל הטוב הזה מבחינתי, אני מחויב להעביר את זה, אני לא יכול שלא להעביר את זה הלאה.

(40:09) גם אני, גם זו התשוקה שלי.

(40:12) זה לא איזה משהו עכשיו טוב, לא אני קיבלתי, אז אני חייב, לא מתוך מקום כזה, אלא הדבר הזה, טוב רוצה להמשיך.

(40:24) ואני אומר, ואני כל כך נהנה להעביר את הטוב הזה הלאה.

(40:29) כל כך מברך עליו, ואני אומר, אני יכול להסתכל על בן אדם שנולד בנעליים אחרות והתגלגל אל תוך סיטואציה אחרת רק בחמלה.

(40:38) כי זאת אותה תודעה אנושית.

(40:40) זאת אותה תודעה, זה אותה מערכת הפעלה.

(40:44) שאם לוחצים על כפתורים מסוימים ברגעים מסוימים בילדות או בינקות או ברחם או בLinage או בשושלת אז נוצר מצב אחר.

(41:00) קודם כל דבר 1 שאני מחויב לעשות יואב יואב וציונה כל הכבוד לכם.

(41:06) איזה ברכה הבאתם לעולם שהבן שלכם מדבר ככה.

(41:09) זו ברכה גדולה וכדאי שתדעו את זה, שאפו.

(41:12) שאפו, באמת שאפו.

(41:14) זה קודם כל, אין פה צריך להכיר בתוך הדבר הזה.

(41:21) זה הסתכלות ככה שמעניינת, אתה אומר אדם נולד, זה המתנות שהוא קיבל, ואם אין לו את המתנות שאני קיבלתי, אני בחמלה אליו, שזה אני מסכים איתך, אבל אלה מתנות ומתאם אנחנו עובדים.

(41:35) אני פחות מסכים עם זה.

(41:38) אני חושב שזה נכון שאדם נולד עם מה שהוא נולד, אבל עדיין עשה הכל ידוע מראש והבחירה נתונה.

(41:43) נכון.

(41:43) מוטב האדם מהבהמה.

(41:45) עדיין יש לנו פה את היכולת לבחור.

(41:47) אני חושב שזה המזל שלנו בילדות ומההורים ומהדוגמה שקיבלנו את הזכות לבחור את זה.

(41:56) אצלי בבית אני אימא שלי שלחה אותי לכל מכשפה אפשרית ולכל כאלה וחיפשתי ידענו מלמטה קיבלנו להכיר בזה שיש לפה עוד עולמות שיש עוד דברים שיש דברים שאנחנו אולי לא מכירים ואם אני לא מכיר אולי אני לא יודע ואז דווקא מהמקום הזה באה הבחירה, אני מעלה, העליתי פרק שבוע, שבוע, עם מושיק וולף.

(42:27) מושיק וולף הוא מלאך.

(42:30) האיש הזה מוציא נוער בסיכון מהכלא והופך אותם לאזרחים מתפקדים.

(42:36) האיש הזה ישב כאן באמת, אני נפעמתי, ואתה יודע הוא תיאר את האנשים שהם עם נוער בסיכון ואני אומר תשמע זה אני.

(42:52) כאילו בוא גרתי ברחוב גרתי בכינרת גרתי בברבכות מה לא היה שם מסביבי אז זה לא רק איפה אתה נולד, זה גם הבחירות שלך בתוך הדבר הזה.

(43:03) אבל יש נקודות, ופה אני רותם את זה לתוך הדבר שלך, כי האינטרס שלי, אני האינטרס שלי בפודקאסט הזה, אני רוצה עולם יותר טוב.

(43:14) זה המקום, זה הכלי שלי לייצר עולם יותר טוב, להעביר את השפה הזאת של השלום, ואני אומר, אני אומר לי, כל מי שמאזין, שכל מי שילך למעגל שירה שלך, וכל מי שילך למקום הזה שבו אתה מייצר הרמוניה, וקצת יבוא ושיבוא באנטי, שיבוא והוא לא יודע, אבל הוא יקלוט שהמנחה הוא מבין כמוהו, גם הוא חושש וגם הוא ככה רגע בונה את זה, ויראה שתוך שעה או כמה שדבר כזה לוקח, הוא פתאום מייצר הרמוניה, ואחרי זה את התחושה הזאת יעביר הלאה, אז זה בדיוק מה שאנחנו צריכים, כי אתה, אני קטן, אתה עושה את זה בגדול, ואנחנו צריכים להפיץ את האור הגדול הזה בעולם, צריכים שאנשים יבואו לתוך הדבר הזה, ואחרי זה יפיצו את הדבר הזה, כי זה כל מה שאנחנו יכולים לעשות נגד התקשורת הממסדית ונגד ה…

(43:58) אתה יודע, אני חושב שהעולם עושה את זה דרכנו.

(44:01) זה שיטה טבעית שקורית עכשיו.

(44:04) יש תנועה של חושך, חושך, נכון בסייקל של השנה בסייקל של היום והלילה בסייקל של ה…

(44:12) יש תקופות שהכל חשוך וקר ומפותות זה השבע השנים הטובות שמגיעות עכשיו ואז משהו נפתח וחוזר ואיקווינוקס ועוד פעם יורד והולך לחושך ועוד פעם זה נשים מבינות את זה קצת יותר טוב מאיתנו כי יש להן את המחזור החודשי, יש להן את המחזוריות הזאת בילט אין.

(44:31) אנחנו קצת…

(44:32) הדבר הבא שהוציאה על זה דווקא אני צריך לחדש, שעכשיו מתחילים לדבר על המחזור הגברי שהוא יומי עכשיו תחשוב על זה רגע בואי נס, הנה תראו קדימה זה עניין הנה אם יש בעיה שאני רוצה לפתח את המחשבה זה איתך רגע אנחנו קמים בבוקר מלאיטוס טסטורון.

(44:51) אוקיי.

(44:51) אנחנו נבצע.

(44:53) כן.

(44:54) אוקיי.

(44:54) צהריים רצים, אחר הצהריים קצת יורד, בערב שוב אתה תולה לנו.

(45:00) זה המדד שלנו.

(45:01) אצלם זה בחודש.

(45:03) סתיו, חורף, קיץ, סביב.

(45:05) אצלנו זה כל יום.

(45:07) אבל אנחנו גם כן בנויים קצת אחרת.

(45:10) אני הולך לעשות פרק על הדבר הזה, אז לא להרחיב את זה, אבל יש פה, אנחנו מגלים כל הזמן, כולנו אותה אנרגיה כולנו בתוך הדבר הזה אז יש עכשיו סייקל שקורה צריך לשיים אותו אבל מה זה?

(45:22) אני אומר בוא נשיים אותו בוא ניתן לו את השם כי אנחנו צריכים את הקריאה זה לא אני חושב שזה החזרה זה לא מילה נכונה בוא נשתמש כרגע זו חזרה לטבע השבטי שלנו יפה אם הכרה…

(45:44) זה לא במקום, כי פיתחנו את האינדיבידואל, פיתחנו את העצמי אישי, אני פה, שם, יש לי את הקטע שלי ולכולם יש קטע אחר, נכון.

(45:55) נכון.

(45:56) ועכשיו יש גם את העוד יש עוד אלמנט שהוא עתיק שהוא תמיד היה שם והוא גם תמיד יהיה שם של גם כולנו בזה ביחד יפה כולנו בזה ביחד ועכשיו דרך האינדיבידואל היותר אנחנו יכולים גם להתעורר ברמת הקולקטיב.

(46:14) יפה.

(46:14) ויש פה איזשהו שער, אני מתרגש, לקראת לאן אנחנו יש מצב שעוד הולך להיות הרבה כאב בדרך.

(46:23) זה כבר ביחד.

(46:24) בסדר, חלק מהחיים.

(46:26) אני באמת מתרגש לקראת, כי אני קולט את הפוטנציאל, קולט מה קורה עכשיו, כשאנשים שהם אינדיבידואלים חזקים, אתה יודע, להולנד, בהולנדים הם באמת אינדיבידואלים מאוד מאוד חזקים, כל 1 הולך בדרך שלו בקטע שלו וזה ומאוד גם אנשים מאוד יודעי דבר והחוקים וזה וחשוב להם כל ה…

(46:48) ואז אנחנו מתיישבים שם ופתאום נפתח איזה משהו של ביחד נס ואני קולט מה זה עושה למרחב ואיזה תובנות עולות שם ואיזה חוויות עומק אנחנו חווים ואיך משנה לשנה יש יותר ויותר מזה גם שם מיד אנשים תפסו את מה, קלטו מה אני עושה הופ מעולה תוך שנתיים יש מלא מעגלי שירה של 100 אנשים allover הולנד.

(47:14) שלפני זה זה היה משהו ממש קטן.

(47:17) וזה תפס כמו אש בשדה קוצים.

(47:23) יש פה איזה שהוא משהו שהוא יש פה שהוא יוהם שפו יש פה משהו שמתעורר ברמת הקולקטיב אנחנו קולטים אה יש לי דרך כאינדיבידואל לעורר את הקולקטיב.

(47:39) ביחד לגעת באיזה שהוא שדה תודעתי יותר רחב, יותר יציב, יותר אינטליגנטי.

(47:46) ככל שיש יותר חתיכות, יש יותר יציבות במערכת.

(47:50) מדהים מתי היית בהולנד פעם 1º?

(47:53) פעם 1º לפני 4 2.

(47:57) בסיבוב הזה של העבודה שאני עושה עכשיו בעולם הייתי גם לפני 10 אבל 4 2 קשות במדינת ישראל, והולך שם היהודי הזה, ועושה שם מעגלי שירה, ועם כל השנאה זה אמסטרדם, זה הולנד, עם כל הקושי, מפיד שם שלום.

(48:15) תראו מה זה, תראו איזה פספוס על מה התקשורת שמה לב ולא לפספסים ברלין, ורשה, ציריך, ז’נבה, איפה עוד עכשיו אני בצרפת הולך להיות בלדי.

(48:30) איזה דבר.

(48:31) כל אירופה ואחת לכמה זמן גם ניגש איזה מישהו או מישהי, ואומר איך אתה לא מדבר על מה שקורה בפלסטין, על הרצח עם שקורה בפלסטין, ממש מגדירים את ג’נוסייד.

(48:49) ואני יוצר 2º ואני פוגש כאב אני פשוט פוגש כאב של אדם אחר שכרגע מתבטא דרך כרגע איזושהי לגיטימציה להוציא לבטא כאב דרך השער הזה יש היום לגיטימציה ותעמולה שמובילה את זה לשם וברגע שאני לא מתנגד לדבר הזה, אני פוגש את הכאב, אני אומר, באמת קשה מה שקורה.

(49:18) באמת קשה בצד הזה ובצד הזה, והאנשים האלה והאנשים האלה ואני לא רוצה אני לא יודע מה אני מעדיף להיות עם האצבע שלוחצת על הדק או הגוף שמקבל את הכדור מה איפה אלוהים כמה כואב כמה קשה ורק ברגע 1 מחזיק ביחד את הכאב ולפעמים הבן אדם לא אתה צריך להגיד משהו אתה רואה יש לך השפעה וזה אני אומר אוקיי בוא נגיד משהו ואז מתחיל המעגל ואני אומר אני רוצה להקדיש את המעגל הזה לשלום לרפואה להתעוררות לאמונה בזה שאפשר הייתי בברלין, בערב יום השואה לפני שנתיים וחצי.

(49:57) וואו.

(49:57) ערב יום השואה, ברלין, כמעט 3 2.

(50:02) בדיוק עיצב שזה היה היום האחרון של סדנה, שזה אומר מעגל שירה גדול, היו 8090 משתתפים בסדנה ועוד הזמנו למעגל שירה פתוח לקהל הרחב 300 גרמנים בכנסייה בברלין יושבים ביחד בערב יום השואה ושרים קרליבך ותוך כדי שאני שר את זה אני אומר לעצמי, אוריה, זה טריפ.

(50:26) זה טריפ.

(50:27) ואז אמרתי לכולם, אמרתי, תקשיבו, אני חייב רגע להתייחס לזה, ערב יום השואה.

(50:33) ואני חושב שלפני 50 שנה, אם הייתי אומר למישהו שדבר כזה הולך לקרות, הוא היה מאושפז אותי.

(50:42) הוא היה מאושפז אותי.

(50:43) אתה יודע, הוא השתגעת, איבדת את זה לגמרי.

(50:46) ואז חזרתי לארץ, בתוך הטורים היום אני גר אני לא גר בישראל עכשיו אני מסתובב בכל העולם ואנחנו מבוססים בקוסטה ריקה ובאתי לארץ וישבנו ביחד מעגל של 300 אנשים ואמרתי סיפרתי להם את הסיפור הזה של ברלין ואמרתי בואו לרגע 1 נדמיין עוד 80 שנה שעברו 2 3 דורות ואנחנו יושבים עם אנשים מפלסטין ומלבנון ומאיראן ומרוסיה ואוקראינה ומארצות הברית ואנחנו יושבים ביחד כולנו באיזה מסגד ושרים ושרים ואומרים לעצמנו וואו הצלחנו לעבור ולמשוך רגע תקווה אמונה כי כרגע אני מסתכל על הסיטואציה ואני אומר אין בחיים זהו זה אבוד לנצח זה נראה זה אבדון והאמת היא שזה לא כי אם מאז השואה שזה, בוא ניקח…

(51:48) אבדון.

(51:48) זה היה.

(51:49) אבדון.

(51:50) כן.

(51:51) מאז השואה הגענו למצב שאנחנו עכשיו יושבים ויהודי ישראלי מנחה מעגל שירה ואנחנו שרים שיר של תל בברלין.

(52:00) כמו קרליבך, בכנסייה בברלין.

(52:05) תקווה.

(52:06) יש מתוך הדבר הזה אפשר למשוך.

(52:09) וזה משהו שאם הייתי יושב באחד על 1 אולי לא הייתי מצליח אבל בתוך הסיטואציה הזאת שיושבים 300 אנשים וכבר יציבים בתוך הפתיחות והפגיעות שנדרשת כדי לשיר ביחד הקונספט הזה יכל להתקבל.

(52:26) מדהים.

(52:26) גם שם וגם בישראל.

(52:28) מדהים, כוחה של התרבות.

(52:30) אני רוצה לנצל את הזבל לספר.

(52:35) אני עוד לא יכול לספר, אני רק אספר שהספר שלי מתורגם עכשיו לערבית, והוא הולך לצאת גם במקומות כאלה.

(52:43) אני אגיד לך שבדוגמה לזה והלוואי יכולתי להרחיב יותר, אני עוד לא יכול, אבל דעלך הקימה ברמיזה.

(52:52) שישב פה פה קובי מקופר פרחי מאורפלנד אתה מכיר את ההלדקה אז הוא עושה את זה יהודי על במה עם להקה של יהודים ששרה עם לבנוני ואיראנים וסורי ועיראקי ומצרי ופלשתיני, המוזיקה, שם זה האבי מטר, שאחוז זה המקום, אבל זה עובד, זה עובד וזה משפיע.

(53:23) ופה, אז אתה יודע מה, הקריאה הזאת שלי כאן היא מכאן, היא פה לאנשים.

(53:29) הנה, אתם דוגמה קטנה, לך אדם 1, אוריה עצור, תקשיבו, מכיר אותו.

(53:34) הוא תמיד היה קסם, אבל אף 1 לא, הוא לא בא עם כסף וזה לא קשרים וזה לא שום דבר כזה.

(53:40) זה בן אדם שקם, פתאום קם אדם מביתו, מחליט שהוא עם ומתחיל ללכת.

(53:45) זה מה שאוריה עשה.

(53:47) והוא הגיע למקום שאני אני אומר לך את זה גם בתור נדב גם בתור חבר גם בתור אזרח גם בתור אבא גם בתור יהודי בתור כל אני אומר לך תודה על המסע הזה שלך אוריה כי זה חתיכת דבר מה שאתה עשית באמת מסע חיים מדהים והבקשה שלי פה ולכל מי שמאזין לזה זה בואו נצמצם את הסקופ לשלילי שמפלג בוא ניתן יותר למקום לאוריה ולאנשים שקדמותו שתרבות טובים שמפיצים את זה ובוא נעביר גם את המסרים האלה זה בתוכנו לא אנשים לכל 1 מאיתנו אני יכול להיות מעצבן ואתה יודע תפוס אותי ביום לא טוב לא מכיר דבר כזה תשאל את הילדים שלי טוב ילדים זה המורים ילדים זה מורים ברור יודע אנחנו באים ללמוד מהם כשאנחנו מספיק זמן ביחד אנחנו קולטים שכל 1 מאיתנו הכל נכון כל 1 מאיתנו, יעקב מכווץ ומקובב ומיושן ומדהים ופתוח וגמיש.

(54:54) נזכור שכל 1 מאיתנו הוא גם זה וגם זה.

(54:57) לא לאבד אמונה 1 בשני, זה בעיקר העניין.

(55:00) אוקיי, קיבלתי, אז אני אתקן את הבקשה.

(55:04) קחו דוגמה מהאוריה, מאחרים שעושים תרבות, ובואו נרפה.

(55:09) בואו קצת נעשה קצת יותר נתחבר להרמוניה הרגועה שבנו לא כל הזמן להיות בגבוה בואו נלך לנמוך בואו נפיץ את זה אני רוצה לראות את הטוב בבן אדם שאני פוגש ברחוב בזה שצפה לי עכשיו באוטו מסכן הוא בפקק ובלחץ הולכים לפטר אותו בלחץ פגשתי את הדבר הזה אני יכול עכשיו ללבות את האש הזאת ואני יכול לקבל ולהגיד כלום אחי מבין אותך נכון הייתי מכיר את זה למרות שלאלה שמצפצףים באוטו ואני אגיד את זה כאדם עם הפרעת קשב שנאבק בקשה לי עם כל אלה שעושים את הרעש ברחוב אני הגעתי רק בקשה 1 קטנה קטנה שאת אותה צפצפה שיש לך בחוץ שיהיה לך גם בתוך האוטו שלך אני רוצה שנשמע את זה כמוני זה הפטנט שווה את זה.

(56:00) אתה תקבל את הדבר הזה לתוך…

(56:03) אתה הולך ברחוב, פתאום טאק, צפצף לך, באמת.

(56:07) אין לתאר, צפצף, צפצף, בוא תרגיש את זה בפנים.

(56:13) אוריה מה אני מאחל לך?

(56:16) אחי, אתה מאחל לי כל כך הרבה, אני מרגיש כל כך הרבה טוב ופרגון והערכה, אני מת אז בוא תמקד את זה כי זה חדר שעושים בו שלום וזה מאוד ממוקד לאיפה אתה רוצה אתה מה חשוב לך להגיע תן הקריאה הvision עכשיו היום אני עובד עם טכנולוגיה של אונליין לייב משלב בעצם בין התכנסויות של אנשים ביחד לסשן אונליין שכולו שירה אז אני משדר מאיזה אולפן וקוסטה ריקה ויושבים איתי 40 אנשים בחדר ומצטרפים 60 70 אנשים ברחבי העולם שהם subscrivers של הדבר ולפעמים הם 2 או 3 בחדר לפעמים אנשים לבד נכון היה כזה בהתחלה היה כזה הייתי בתוך קבוצה שהיית שולח ממש שירים נכון זה מותח וקיבל היום זה יופי נכון הקלטתי דרך הדבר הזה 35 שירים מקבלים נכון והיום זה הפך להיות, הפך להיות אונליין גאדרינג פעם בחודש.

(57:18) מדהים.

(57:19) מה הויז’ן?

(57:20) הויז’ן הוא שהדבר הזה יצליח לגדול.

(57:24) אני עכשיו בונה את זה בצורה כזאת, ואני עובד עם אוניברסיטה בקנדה שאנחנו מפתחים דרך למדוד את הביופידבק של אנשים לסיטואציות של שירה וגם שירה ממרחקים ולהצליח לגדול עם זה ולהגיע ל144 1000 אנשים ל144 1000.

(57:42) אז אני מאחל לך שזה יקרה לך הרבה לפני שאתה מתכנן שזה יקרה ושעוד ועוד ועוד, כי אין גבול, יש גבול הרע, אין גבול הטוב.

(57:53) היום למדתי בחדר שעושים שלום, גבול הטוב.

(57:55) עוד יותר טוב ועוד יותר טוב אז אני שזה יגיע ובמרק אם מגיע לך, בהצלחתך הצלחתנו.

(58:02) כולנו.

(58:03) ומה אני יכול לאחל לך נדב?

(58:16) אני מתייחס ברצינות לשאלה הזאת לא הכנת אותי לא התכוננתי מה אני מאחל אני מחפש את האיזון בין תשמע, אני אמרתי לכם מקודם בקצרה, מצאתי, הגעתי, היה לי איזה יעד והגעתי, ואני ביד שהגעתי אליו, אני רציתי יציבות, אני רציתי משהו שאני יכול להתפרנס ממנו, משהו שאני יכול ככה לחיות ממנו, ויצא שחיפשתי את האתונות ומצאתי מלוכה.

(58:46) מצאתי להתעסק בעשיית שלום ולהכשיר אנשים שעושים שלום, בלפגוש משפחות ועסקים ואנשים וזה שם אותי במקום שאני מרגיש בו אחריות מאוד מאוד גדולה אז אני יודע שזה יכול לגדול מאוד מאוד אני לא בטוח כמה אני רוצה אני מחפש את האיזון הזה כי אני מאוד אוהב את החיים שלי אני גם אבא ואני בן זוג ואני אז אני מחפש שאם אני יכול לאחל שיהיה לי את האיזון המושלם בקצב שלו ואתה יודע מה ושעוד אנשים ייכנסו תחת האלונקה אני רוצה עוד מגשרים אני לא רוצה להיות לבד בתוך הדבר הזה.

(59:29) נכון להיום, נכון בעולם הגישור, יש הרבה מאוד אנשים טובים שלמדו, מעטים שעובדים בתוך התחום הזה, ואני חושב שכמה שיהיו יותר מגשרים יהיה יותר טוב לכולם.

(59:40) אני חושב שאני מגיע לסף המה אני יכול לעשות, כי אני רק בן אדם, ואני חושב שככל שייכנסו יותר אנשים, זה יגדל עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר, וזה יאפשר לי לשמור על החיים שלי כמו שאני רוצה ולא להיות לקום כל בוקר, אתה מכיר את הראש שלי כל הזמן אפשר ככה, אפשר, אני לא רוצה, אני רוצה גם ליהנות מהיום.

(1:00:02) אז אני מאחל לעצמי איזשהו איזון שכזה, ושמה שצריך לקרות שיקרה, ושהספר זה כן אני אקח משהו חומרי אני רוצה שהספר גישור כאומנות לחימה יתורגם לכל השפות ויעשה כמגדל בבל הפוך אני קורא לזה הרי במגדל בבל הגענו כבר עד השמיים כי דיברנו באותה שפה.

(1:00:27) ואז בא אלוהים והרסה את המגדל הזה כי אמרה, רגע, רגע, זה מוקדם לכם מדי.

(1:00:31) ודווקא היום בעזרת הבינה המלאכותית, אז פתאום אנחנו כן יכולים לדבר באותה שפה, ואנחנו באים ממקום הרבה יותר צנוע, אנחנו יודעים שאנחנו בוץ מתוחכם, שאני כלום, שאם אני מתחיל לנהל את זה אני באגו טריפ, וזה לא אומר שאנחנו רוצים.

(1:00:43) הספר הזה הוא הדרך לעשות את זה.

(1:00:46) ממש כתבתי כי זה מה שאני עושה ביום יום.

(1:00:48) אז החלום שלי והשאיפה שלי זה שהוא יגיע, ושיכירו אותו, ושישימו עליו זרקור, ושזה יהפוך להיות עוד איזושהי דרך שהיהודי בזמן מלחמה, שחוטף טילים מדבר על ספר של מושיט יד לערבים ולנוצרים ולאינדונזיה ובכל העולם איך לדבר איתנו כי זה בעצם שפה Coma noledge אנחנו מדברים פה על איזושהי שפה מאוד מאוד בסיסית שהיא מאוד מדברת גם במה שאתה עושה אז אני מאחל שזה יגיע לאן שזה צריך להגיע ושישמור לי על האיזון.

(1:01:16) זהו, יותר מזה אנחנו לא צריכים.

(1:01:18) זה המון, עשיתי את שלי בעולם.

(1:01:21) אני רואה אותך באיזון, בשמחה, בתחושה של הודיה על התנועה שאתה רואה קורית ומשגשגת בעולם של משקיני שלום ואת החלק שלך בתוך זה בוהק ומעורר השראה אחי תודה רבה טוב זהו סיימנו עשינו את זה תודה לכל מי שמקשיב והקשיב עד לכאן הנוכחות שלכם אפילו שהיא לא עכשיו היא כאן וסחטיין על המרחב הזה שהפוטנציאל של הנוכחות שלכם ייצר מרחב שאיפשר את המיקוד לשיחה הזאת ואת הנוכחות המאוד מיוחדת הזאת איזה מהמם איזה סיום יפה.

(1:02:08) תודה וכמובן את הפרק הזה הולך ללוות אותנו עכשיו שנים כי זהו זה עולה וזה נשאר אז מתי שאתם לא שומעים את הפרק הזה תדעו שתמיד יש עוד מקום לעוד אור ועוד הפצה אז תעזרו שזה רלוונטי לו, תשלחו את למישהו שצריך את הידע, תעזרו, תדרגו, תעשו לנו כל מה שהאלגוריתם קורה עכשיו, אחרי עוד 5, עוד 10 שנים, תמיד האלגוריתם נאבק בנו, תעזרו לנו נגד האלגוריתם להפיץ את האור וככה שתהיה ברכה על כולנו.

(1:02:35) יכול אלגוריתם להבין כמה כדאי לו.

(1:02:37) הוא לא יעשה את אף פעם, הם מעדיפים את האלגוריתם רוצה שנאה, אנשים מקליקים על שנאה, לא על אהבה, זה הסיפור.

(1:02:43) תעשה פוסט שונא, תקבל הרבה הדקות, תעשה מה שהוא אוהב, לא.

(1:02:48) העבודה שלנו יותר קשה אבל מי שעובד קשה בונה יסודות יותר טובים ובסופו של דבר מי שיש לו את היסודות הכי טובים הוא זה שמנצח אנחנו פשוט שחקנים לטווח ארוך טוב בפרק הבא.

(1:03:00) תודה אוריה.

(1:03:01) הבאת לך.

(1:03:02) תודה נדב.