(0:00) שלום דניאל.

(0:01) היי נדב מה קורה?

(0:03) אתה יודע, אני קורא לאחרונה הרבה, ברשתות החברתיות, הרבה שאלות של אנשים לקראת תהליך גירושין, ששואלים שאלות שהן באמת חשובות על זמני השהייה, על הגיאוגרפיה, על איפה נגור.

(0:22) עכשיו, אלה שאלות שהן קריטיות להמשך החיים של המשפחה.

(0:27) ואז אני רואה את התגובות.

(0:28) ואני קצת מצטמרר.

(0:30) מה אתה רואה שם?

(0:32) אני רואה תגובות שישר אומרות לאנשים לתבוע, לרוץ, להגיש בקשות.

(0:38) עכשיו, צריך להגיד את זה רגע, ואני אגיד את זה בצורה מאוד מפורשת.

(0:43) אי אפשר לעשות צעדים חד צדדיים בנוגע לחינוך הילדים, לבריאות הילדים, למקום המגורים שלהם.

(0:53) אלא בית ספר שלהם בלי הסכמת שני ההורים.

(0:57) השאלה הזו היא שאלה של אופוטרופסות.

(1:00) אדם מעצם זה שנולדו לו ילדים, יש לו זכות טבעית על ילדיו, ואי אפשר לעשות צעדים בלי הסכמתו.

(1:07) ואם דווקא תהליך הגירושין, במקום להתחיל בהידברות, בלשבת ולדבר עם כל הקושי, ולהתחיל בצעדים חד צדדיים שמתפרשים אצל הצד השני כאילו מנתקים ממנו את הילד.

(1:20) אדם שפתאום עובר מקום מגורים ומרחיק את הילד מההורה, זה מייצר כעס, זה מייצר זעם, שאחרי זה לך תנסה להסביר להורים שאפשר לדבר.

(1:32) אבל אני פה רוצה להקשות דווקא מהצד השני, כי אני רואה את זה גם הרבה בחדר הגישור, אני יודע מאיפה אנשים באים למקום הזה, הם אומרים, אוקיי, התגרשנו.

(1:45) למה אני עכשיו צריך לגור בעיר שאני לא אוהב, אני יכול לחזור לגור ליד המשפחה שלי או במקום שאני מתחבר אליו, למה אני עכשיו כבול כל החיים, זה יותר משהו רגשי אפילו מאשר…

(1:59) נכון, ואתה יודע, אם אנחנו מתמודדים עם זה בכלים הרגשיים, שאדם הולך ומטפל בעצמו ומדבר ומייצר שיח…

(2:09) ומתמודד בכלים טיפוליים ורגשיים, אז זה נפלא, וזו באמת הדרך.

(2:15) אבל איך אתה מתמודד עם זה בחדר הגישור?

(2:18) כי האדם הזה בא עם רצון להשתחרר, ואתה צריך באיזשהו אופן להעביר לו שזה לא בדיוק ככה, כי אי אפשר לעשות את זה, כמו שאמרת בהתחלה.

(2:29) בדיוק, אז זה מה שאנחנו עושים.

(2:31) אני לוקח את זה למקום של בוא נדבר על זה.

(2:33) כי אם נדבר אז אתה תקבל מקום לתחושות שלך ואז אפשר גם כן אולי לשכנע את הצד השני שיראה את הצרכים שלך ויבין למה עדיף לכם, אולי מהרבה סיבות, לעבור מקום מגורים.

(2:44) אבל אני גם אומר, כי לתת ידע אובייקטיבי אני יכול לתת, שאתה לא יכול לעבור בלי הסכמתו.

(2:52) ופה זה אחד הדברים הקשים בחדר הגישור, שאנחנו מבינים שמצד אחד אנחנו רוצים להיפרד.

(2:57) בן אדם שהייתי אני כבר לא יכול לראות אותו בבית, אני קשה לי לנשום עם כל הלחץ על זה אבל אני גם מבין כי יש אמת אובייקטיבית חד משמעית שאי אפשר לשנות אותה שהוא גם ההורה של הילדים שלי וזה לא הולך להשתנות כל עוד שנינו בחיים ולכן אני צריך להתמודד עם זה ולהבין שאין מה לעשות הולך להיות שיתוף פעולה בין ההורים כמה שהוא יהיה יותר טוב ככה אנחנו נוכל לגדל אותם יותר בשיתוף פעולה.

(3:26) ולכן כשאני רואה את כל התגובות האלה בפייסבוק, אני רוצה להגיד לאנשים, חבר’ה, אם אין לכם עצה איך לשפר את השיח, אל תציעו כלום.

(3:35) כי לבוא ולהגיד למישהו, תתקוף, תגיש בקשה, זה טריק לא יפה, אני אגיד את זה ככה, כדי לפתוח במלחמה שהבן אדם עכשיו במצוקה.

(3:45) ופתאום הוא יגיש, הוא לא ידע מה הוא עושה, כי הוא מגיש עכשיו בקשות, שולח מכתבים, וזה יגרום לאסקלציה, זה יגרום לנזק גדול שאדם לא יכול לראות את זה בהתחלה, ובסוף בכל שאלות הגיאוגרפיה, מקום המלימודים, אין פתרון טוב מלבד הידברות, וזה דבר שכל בר דעת מבין הרי.

(4:08) איזה שאלות חשוב לשאול זוג שיש לו את הדילמה הזאת, שאחד באמת, רוצה לעזוב את הסביבה שהם חיים בה כרגע ולעבור למקום אחר, כולל ניתוק, או יותר נכון מעבר לבית ספר אחר וניתוק מהסביבה של החברים.

(4:27) והצד השני אומר, לא, אנחנו חיים פה, הילדים התרגלו, החברים שלהם פה, החוגים שלהם פה, איך אתה מנתב את השיח הזה?

(4:37) אז זאת באמת השאלה של איך מתמודדים.

(4:39) מעבר מגורים באמת בהליך גירושין, בטח מה אנחנו עושים בחדר הגישור.

(4:44) קודם כל אנחנו שמים על השולחן את כל הצרכים של המשפחה, של הילדים ושל ההורים.

(4:50) ואנחנו גם שמים על השולחן את כל הנתונים, הכלכליים, החינוכיים, הלוגיסטיים.

(4:55) ואז אנחנו מתחילים לערבב את הדייסה הזו.

(4:58) ואומרים, רגע, אם המשפחה עכשיו גרה במקום X, האם היא מתנהלת בהתאם לציפיות, לצרכים?

(5:06) יש לה יכולת לעמוד בהחזקה של המקום הזה?

(5:09) אולי שווה, אולי דווקא לעבור למקום מגורים יכול לחסוך כסף, אולי זה יכול להגדיל הכנסה, אולי דווקא אם נעבור לאזור יותר יקר, נעבור לתל אביב לצורך העניין, העלות יותר יקרה אבל ההכנסה יותר גבוהה, אולי זה יכול לעזור, אולי זה יאפשר להורים להתנהל בדרך כלכלית אחרת ביניהם, זאת אומרת יש פה הרבה משחק, יש ילדים שיש להם צרכים מיוחדים, זו דוגמה דוגמה קלאסית, מספר בתי הספר מוגבל, יש יותר טובים, פחות טובים, ודווקא הקרבה לבית ספר היא מאוד חשובה.

(5:41) יש ילדים עם קשיים כאלה ואחרים שטוב להשאיר אותם במקום שהם מכירים, זה פרמטר מאוד חשוב.

(5:48) ברגע שמדברים על הנתונים האלה, אפשר לקבל החלטה טובה, והיתרון גם של הגישה הזו, היא שהיא לא שמה את ההורים אחד מול השני, היא שמה אותם אחד ליד השני.

(5:58) כי ברגע שאנחנו אומרים זה הפרמטר הוא עובדתי, אנחנו מכירים את הילד שלנו, אלה הצרכים שלו, זה הקשיים שלו, ועם זה אנחנו עכשיו הולכים להתמודד, אז בעצם אנחנו יכולים להגיד אוקיי, אנחנו כהורים הסכמנו, זה הקושי, מה הכי נכון, איך הכי נכון להתמודד עם זה, ואז אפשר להתייעץ עם הורים או פסיכולוגים או אנשים שזה, אנשי טיפול שמתמחים בנושא מסוים, ולקבל מידע אובייקטיבי ועל זה לקבל את ההחלטות.

(6:24) ואז זה מוריד מאיתנו את הצורך הזה להיאבק בהורה השני, כי הוא לא הבעיה, הוא דווקא הפתרון.

(6:34) כן, טוב, זה כמובן מה שאנחנו מקדמים פה את כל השיח הזה, זה באמת צעד שאני לא רואה איך בכלל מישהו מבין כל המגיבים חושב שאפשר לעשות אותו באופן כזה חד צדדי או אלים או…

(6:51) לכפות את זה, זה באמת כאילו מה…

(6:55) אתה יודע, אני אגיד על זה משהו קשה, ואנחנו מדברים הרבה על הפוסט-טראומטיים שמסתובבים בתוכנו, אלה שעברו הליכי גירושין איומים ונוראים, הם בפוסט-טראומה, וכל מילה כזו זה טריגר, והם רואים את הטעויות במרכאות שהם עשו או לא עשו בתחילת הדרך שלהם, והחשיבה שלהם…

(7:16) ובאים לעזור, הם באים לייעץ, אבל הם בטוחים שהולכת להיות מלחמה, ולכן כמה שיותר מהר תתקוף יותר טוב.

(7:24) הבעיה היא שזה לא אמור להיות ככה, ואני, כמו שאני אומר לזוגות שלי, אני לא הולך ללמוד נהיגה מאדם שעושה תאונות דרכים כל יום, ולכן אנחנו עושים את זה ביהדות, תעשה לך רב, תבחר את המנטור, תבחר את האדם שממנו אתה לוקח דוגמה.

(7:40) שפועל נכון ופועל בטוב.

(7:42) אבל אלה אנשים בפוסט-טראומה, יש שם אנשים עם מורכבות רגשית, הרבה פעמים אני רואה אותם ואנחנו מכירים סיפורים מאחורה, וצריך לדעת שברשתות, מי שמגיב הרבה פעמים בסערה, זה לא ממקום טוב, זה ממקום פגוע, ולכן צריך לקחת, להסתכל פנימה, מה נכון לי, מה נכון לילדיי, איזה חיים אני רוצה, ועם זה לגבש.

(8:04) הסכמות עם ההורה השני, ולא להסתמך על כל עצה שיש בפייסבוק או במקומות אחרים, אלא אם כן היא מבוססת, עם נתונים, עובדות, ולא באוויר.

(8:15) זה החיים שלנו פה על השולחן, ולא לוקחים על זה סיכון.

(8:19) טוב, אני מקווה שכל מי ששומע אותנו, או שומעת, ומכירים מישהו שנמצא בסיטואציה הזאת, אז או להעביר את המסר או לשלוח את הפרק, אלה באמת עצות שיכולות למנוע הרבה בעיות.

(8:34) והסלמה של המצב, בתי משפט ודברים שכולנו מבקשים להימנע מהם במצבים האלה.

(8:42) תודה, נודה, והיה מאוד מעניין.

(8:44) תודה, דניאל.

(8:45) וניפגש בפרקים הבאים.

(8:47) תדרוק.