ילדים בשני בתים: הורות אחרי גירושין עם רוזלין זוהר

איך מאפשרים לילד להרגיש בבית אצל שני ההורים? מה עושים כשהכללים שונים מבית לבית? ואיך נשארים קשובים לילדים גם כשהפרידה עצמה גוזלת כוחות?

בפרק הזה של הפודקאסט משהו עם גישור אני מארח את רוזלין זוהר, מטפלת באמנות ומדריכת הורים, לשיחה על העולם הרגשי של ילדים במשפחה שמשתנה. רוזלין מביאה לשיחה ניסיון בעבודה עם ילדים והורים, לצד התבוננות אישית וכנה בהורות אחרי פרידה. יחד אנחנו מתעכבים על הרגעים היומיומיים שבהם נבנית תחושת הביטחון של הילדים: סיפור מהבית השני, געגוע שעולה לפני השינה, תגובה להודעה מההורה האחר או מעבר בין שני בתים עם הרגלים שונים.

השיחה מחברת בין הדרכת הורים לבין עבודת הגישור: ההסכמות מסדירות את החיים, והתקשורת בין ההורים מאפשרת לחיות אותם. לאורך העמוד ריכזנו תובנות והצעות מעשיות שעלו בפרק, בניסוח תמציתי שאפשר לחזור אליו גם אחרי ההאזנה.

לצפייה בפרק המלא

פתיחת הפרק ביוטיוב

להאזנה ולצפייה בספוטיפיי

שני בתים, עם מקום לכל מה שהילד מביא איתו

אחד הרעיונות המרכזיים שרוזלין מעלה הוא שילדים יכולים להסתגל לחיים בשני בתים, אבל חשוב שלא ירגישו שעליהם להסתיר חלק מעולמם בכל אחד מהם. ילד שמספר בהתלהבות על בילוי אצל אבא ומרגיש שאמא מתכווצת, או ילדה שמזכירה את אמא ונתקלת בביטול, עשויים ללמוד שכדאי לצמצם את השיתוף.

רוזלין משתפת בדוגמה מחייה: בתה ביקשה לתלות תמונה של אביה על המקרר, והיא הציעה שתתלה אותה בחדרה. בהמשך הבינה כיצד תגובה שנבעה מהקושי שלה עלולה להתפרש אצל הילדה כמסר שאין מקום לאביה במרחב המשפחתי. היא מספרת גם על התיקון שעשתה. זו דוגמה לאפשרות לזהות תגובה שלנו, להבין את משמעותה לילד ולבחור אחרת בהמשך.

איך מדברים עם הילדים על הגירושין?

השיחה על הפרידה מעוררת חששות אצל הורים רבים. בפרק אנחנו מדברים על חשיבות ההכנה לקראתה: להבין מה צפוי להשתנות בחיי הילדים, אילו תשובות אפשר לתת, ואיך להסביר את השינוי בהתאם לגיל ולצרכים של כל ילד.

עבור ההורים מובן מאליו שהם ימשיכו לדאוג לילדים. עבור הילדים עלולות לעלות שאלות בסיסיות מאוד: איפה אגור? מתי אפגוש כל הורה? מה יהיה עם בית הספר והחברים? רוזלין מדגישה שתסריט אחיד אינו מחליף היכרות עם הילד. ילד בן חמש וילד בן עשר עשויים להזדקק להסברים שונים, וגם אחים אינם בהכרח חווים את השינוי באותו אופן.

כללים שונים בשני הבתים: איך מתווכים את ההבדלים?

בבית אחד אוכלים בסלון ובשני ליד השולחן. הורה אחד מקפיד יותר על סדר, והאחר גמיש יותר. רוזלין מציעה להפנות את תשומת הלב גם לדרך שבה אנחנו מתייחסים להבדל. ילדים מכירים כללים שונים במסגרות שונות; הקושי עלול להעמיק כשההבדל מלווה בזלזול בהורה האחר ובבית שלו.

אפשר לשמור על גבולות בבית שלנו, לדבר ישירות עם ההורה השני על נושאים שדורשים תיאום, ולתת לילד תחושה שמותר לו להשתייך לשני הבתים. כשילד אומר שאצל ההורה האחר מותר משהו, זו יכולה להיות הזדמנות להסביר את הכלל שלנו בשקט, בלי להפוך את השיחה לתחרות על ההורות הנכונה.

לשמור כוחות להורות בתוך הסערה

רוזלין מתארת את הכוחות הרגשיים של הורים בזמן פרידה באמצעות דימוי של סוללה שמתרוקנת. אפשר להמשיך לעבוד, להסיע ולארגן את הבית, ובכל זאת להיות פחות פנויים להקשיב, להכיל או לעצור לפני תגובה. כשאנחנו עסוקים בכאב ובמאבק, קשה יותר לראות מה הילד צריך באותו רגע.

מכאן עולה חשיבותה של תמיכה בהורים עצמם. הדרכת הורים, ליווי רגשי ואנשים קרובים יכולים לעזור לזהות מצבי הצפה ולהרחיב את אפשרויות התגובה. בשיחה אנחנו חוזרים לבחירות קטנות: להמתין לפני שליחת הודעה כועסת, לשתף מידע שימושי על הילדים ולארגן פתרון משותף למצב בלתי צפוי.

לתת תשומת לב גם לילדים השקטים

ילד שמביע כעס או מתקשה בבית הספר מושך באופן טבעי תשומת לב. רוזלין מזכירה שגם ילד שנראה מסתגל, שקט ומשתף פעולה זקוק למקום לבטא את החוויה שלו. שקט כשלעצמו אינו מלמד מה הילד מרגיש, ולכן כדאי להמשיך להתעניין גם כשאין התנהגות שמחייבת תגובה מידית.

בפרק אנחנו מדברים גם על טיפול באמנות כמרחב שבו ילדים יכולים להביע חוויות דרך ציור, משחק ויצירה. רוזלין מתארת כיצד עבודה רגשית יכולה לעזור לילד לעבד את השינוי ולבנות סיפור אישי רחב יותר, שבו הגירושין הם חלק מחייו.

להכיר בילד מעבר לסיפור הגירושין

עוד נטייה שעולה בשיחה היא להסביר כל קושי של הילד באמצעות הגירושין או באמצעות תכונה של ההורה השני. אמירות כמו שהוא מתנהג כך בגלל הפרידה, או שהיא בדיוק כמו אמא שלה, עלולות לצמצם את הדרך שבה אנחנו רואים את הילד.

ההצעה שעולה מהשיחה היא להתבונן בילד עצמו: באופי שלו, בשלב ההתפתחותי, בקשרים החברתיים ובכוחות שיש לו. כך אפשר לתת מקום להשפעת השינוי המשפחתי, ובמקביל לעזור לו לפתח עצמאות, להתמודד עם אתגרים ולגלות תחומי עניין והצלחות משלו.

מה התפקיד של המשפחה והחברים?

פרידה משפיעה גם על המעגל המשפחתי והחברתי. סבים וסבתות, אחים וחברים יכולים לתת תמיכה מעשית ורגשית חשובה. בשיחה אנחנו מדגישים את האפשרות להשתמש בתמיכה הזו כדי להרגיע, לעזור ולהחזיר את המבט לצורכי הילדים.

רוזלין מוסיפה שכדאי לשים לב גם למקום שתופסות קבוצות התמיכה בחיים. אפשר להיעזר באנשים שעברו חוויה דומה, ובמקביל להמשיך לבנות חיים עם תחומי עניין, קשרים וחוויות מגוונים. בשיחה עולה גם הערך שבהיכרות עם הורים שהצליחו לבנות תקשורת מכבדת אחרי הפרידה, וללמוד מהניסיון שלהם.

הורות משותפת נשענת על תקשורת וכבוד

לקראת סוף השיחה אנחנו מדייקים נקודה חשובה: אין ציפייה מכל זוג הורים להפוך לחברים קרובים אחרי הפרידה. המטרה היא שיוכלו לתקשר, לתאם ולהתנהל בכבוד בנושאים שקשורים לילדים. הקשר ההורי ממשיך גם אחרי שהזוגיות הסתיימה, והוא זקוק לדרך עבודה שמתאימה למציאות החדשה.

הדבר מתבטא גם בהחלטות מעשיות, כמו מרחק המגורים בין הבתים. בפרק אנחנו מציעים לבדוק את ההחלטה דרך חיי היומיום של הילד: משך הנסיעה לבית הספר, הקשר עם החברים והיכולת להיות בקשר נגיש עם שני ההורים.

״גירושין זה לא ההסכם, זה כל החיים שאחרי.״ — נדב נישרי, מתוך הפרק

הסכם הגירושין הוא בסיס להסדרת החיים החדשים. לצדו נדרשת עבודה מתמשכת של תקשורת, גמישות והקשבה לצרכים המשתנים של הילדים. זה החיבור שבין השיחה עם רוזלין לבין גישור בשיטת שותפות חדשה: ליצור הסכמות שמתייחסות למשפחה כולה ולבנות שותפות הורית שאפשר לקיים ביום יום.

על רוזלין זוהר

רוזלין זוהר היא מטפלת באמנות ומדריכת הורים. בפרק היא משתפת מניסיונה בעבודה עם ילדים ומשפחות במשבר, ומשוחחת על הקשר בין עולמם הרגשי של ההורים לבין החוויה של ילדיהם. היא מחברת בין התבוננות טיפולית, דוגמאות מחיי המשפחה וכלים להתנהלות הורית מודעת.

למי הפרק יכול לעזור?

להורים שנמצאים לקראת פרידה או במהלכה, להורים שכבר חיים בשני בתים ורוצים לשפר את התקשורת ביניהם, ולסבים, סבתות ואנשי מקצוע שמלווים משפחות בתקופה של שינוי.

אם אתם לקראת גירושין ורוצים לבנות הסכמות ושותפות הורית שמתאימות למשפחה שלכם, תוכלו לפנות לנדב נישרי וצוות המגשרות לקבלת מידע על התהליך ולתיאום פגישת היכרות משותפת ללא עלות וללא מחויבות.