אתניקס, סכסוך, אגו וזכויות יוצרים: למה זה לא היה צריך להגיע לבית משפט
פרק 8 בפודקאסט "משהו עם גישור"
על הקשר בין יצירה, הכרה וקונפליקט – ומה קורה כשהמשפט נכנס ביניהם
סכסוכים בין אמנים הם מהמורכבים ביותר שקיימים.
הם אינם מתחילים בכסף — הם מתחילים במשמעות.
כאשר שני יוצרים עובדים יחד לאורך שנים, הם לא רק מייצרים מוצר. הם יוצרים זהות משותפת. הם בונים שפה, חוויות, זיכרונות, הצלחות וכישלונות. הם הופכים להיות חלק זה מזה — לא רק מקצועית, אלא גם רגשית.
ולכן, כאשר נוצר סכסוך בין אמנים, הוא כמעט לעולם אינו “רק” סכסוך על זכויות יוצרים או על חלוקת הכנסות. מתחת לפני השטח נמצאים צרכים עמוקים בהרבה: הכרה, שייכות, שליטה, ערך עצמי, ולעיתים גם תחושת בגידה.
הפרק הזה של “משהו עם גישור”, דרך הסכסוך המתוקשר בין חברי להקת אתניקס, מדגים בצורה חדה את הפער בין מה שאמנים באמת מחפשים — לבין מה שהמערכת המשפטית יודעת לתת.
קניין רוחני הוא לא רק זכויות — הוא זהות
בעולם המשפטי, זכויות יוצרים מוגדרות היטב:
- מי כתב
- מי הלחין
- מי הפיק
- מי מחזיק בזכויות
אבל בעולם האמנות, השאלות האלה אינן רק טכניות.
הן נוגעות בזהות.
כאשר אמן מרגיש שלא מכירים בו —
הוא לא מרגיש רק פגיעה כלכלית.
הוא מרגיש מחיקה.
כאשר יוצרים שותפות של עשרות שנים, כמו במקרה של אתניקס, היצירה אינה רק תוצאה — היא חלק מהאדם עצמו. ולכן, מאבק על קרדיט, על זכויות או על נראות, נחווה לעיתים כמאבק על קיום.
זו הסיבה שסכסוכים כאלה מתפתחים במהירות גבוהה מאוד.
כי הפגיעה אינה חיצונית — היא פנימית.
הטעות המרכזית: להפוך פגיעה רגשית לשאלה משפטית
אחת התובנות המרכזיות שעולות מהפרק היא שהמעבר לבית משפט אינו רק שינוי טכני — הוא שינוי מהותי.
כאשר אמן פונה לבית משפט, הוא מתרגם חוויה רגשית לשפה משפטית.
במקום לומר:
“אני מרגיש שלא רואים אותי”
הוא אומר:
“הופרו זכויותיי”
במקום לשאול:
“איך אנחנו מאזנים את המקום שלי בתוך היצירה”
הוא תובע:
“פיצוי”
הבעיה היא שהמערכת המשפטית יודעת לענות רק על השאלה השנייה — ולא על הראשונה.
ולכן, גם אם מתקבלת הכרעה — הבעיה האמיתית נשארת.
למה סכסוכים בין אמנים נוטים להסלים
יש כמה מאפיינים ייחודיים לסכסוכים בין יוצרים:
1. עמימות מובנית
ביצירה משותפת קשה לעיתים להגדיר באופן חד מי תרם מה. התהליך הוא דינמי, אינטואיטיבי ומשתנה.
2. תלות הדדית
ההצלחה היא תוצר של שיתוף פעולה. פירוק הקשר פוגע בשני הצדדים.
3. חשיפה ציבורית
אמנים פועלים בזירה ציבורית. כל סכסוך מקבל תהודה, ולעיתים גם עיוות.
4. זהות מקצועית
היצירה אינה “עבודה” בלבד — היא חלק מהזהות העצמית.
כאשר כל אלה נפגשים בתוך סכסוך —
המעבר לבית משפט כמעט תמיד מחריף אותו.
מה קורה כשהסכסוך נכנס למסלול משפטי
ברגע שסכסוך בין אמנים נכנס לבית משפט, מתרחשים כמה תהליכים מקבילים:
- המורכבות מצטמצמת לטענות
- היחסים הופכים לאסטרטגיה
- היצירה נדחקת הצידה
- והצדדים מתמקדים בהוכחה
התוצאה היא פרדוקסלית:
ככל שהמאבק מתארך —
כך היכולת ליצור נפגעת.
כפי שנאמר בפרק, קשה מאוד לצפות מאמן לצאת מדיון משפטי טעון, ולחזור ליצירה.
האנרגיה הנפשית פשוט אינה שם.
שיטת שותפות חדשה: גישה אחרת לסכסוך יצירתי
שיטת שותפות חדשה מציעה שינוי יסודי באופן שבו מתבוננים על סכסוך.
במקום לשאול:
“מי צודק”
היא שואלת:
“איך ממשיכים מכאן”
במקום להתמקד בעבר:
“מי תרם יותר”
היא מתמקדת בעתיד:
“איך מחלקים נכון את המקום וההכרה מכאן והלאה”
איך זה נראה בפועל בין אמנים
במקרה של סכסוך יצירתי, שותפות חדשה תציע:
1. מיפוי צרכים
לא רק זכויות — אלא גם:
- צורך בהכרה
- צורך בנראות
- צורך בשליטה
- צורך בהמשכיות
2. יצירת שיח
מעבר מטענות לשאלות:
- איך אתה חווה את המקום שלך
- מה חסר לך
- מה יאפשר לך להרגיש מוערך
3. בניית הסכמות חדשות
לא רק חלוקת זכויות — אלא גם:
- קרדיט
- הופעות
- שימוש ביצירה
- גבולות
4. אפשרות לפרידה מכבדת
אם אין דרך להמשיך יחד —
אפשר להיפרד בלי להרוס.
ההבדל בין הכרעה לבין פתרון
זה אולי ההבדל המרכזי:
בית משפט = הכרעה
גישור = פתרון
הכרעה אומרת:
מי ניצח
פתרון אומר:
איך חיים מכאן
ובסכסוך בין אמנים —
השאלה השנייה היא החשובה באמת.
גם אחרי סכסוך — אפשר לבנות מחדש
אחת הנקודות החשובות בפרק היא שגם אחרי הסלמה — עדיין אפשר לתקן.
גם אחרי:
- תביעות
- ראיונות
- שנים של נתק
אפשר:
- לשבת
- לדבר
- לסגור מעגל
לא כדי לחזור לאחור —
אלא כדי לא להישאר תקועים.
שלושה עקרונות לניהול סכסוך בין יוצרים
1. אל תבלבל בין זכויות לבין ערך עצמי
פגיעה בזכויות אינה בהכרח פגיעה בזהות — אבל היא נחווית כך.
2. אל תמהר לתרגם רגש לתביעה
תביעה היא כלי מוגבל — והיא לא נותנת מענה רגשי.
3. תעדף את העתיד על פני העבר
השאלה החשובה היא לא מה קרה — אלא מה אפשר לבנות.
לסיכום
הסכסוך של אתניקס אינו מקרה חריג — הוא דוגמה.
דוגמה למה שקורה כאשר:
- אגו מחליף שיח
- פגיעה הופכת לתביעה
- ומשפט מחליף מערכת יחסים
אבל הוא גם תזכורת:
שיש דרך אחרת.
דרך שמבינה שיצירה היא לא רק מוצר,
ושקשר בין יוצרים הוא לא רק חוזה.
ושלפעמים, הדרך הכי חכמה היא לא להילחם על מה שהיה —
אלא לבנות את מה שיהיה.
שאלות ותשובות בנוגע לפרק
סכסוכים בין אמנים אינם עוסקים רק בזכויות כלכליות אלא בזהות אישית. יצירה משותפת מחברת בין אנשים ברמה עמוקה, וכאשר נוצרת תחושת פגיעה — היא נחווית כפגיעה בערך העצמי ולא רק בהכנסה או בזכויות. לכן, הקונפליקט נוטה להיות טעון יותר ולהסלים מהר יותר.
ברוב המקרים לא. למרות שהסכסוך מתבטא בשפה של זכויות, קרדיט או הכנסות, מתחת לפני השטח נמצאים צרכים רגשיים כמו הכרה, שייכות ושליטה. המשפט יודע לטפל בזכויות, אך אינו נותן מענה לצרכים האנושיים שמניעים את הסכסוך.
הכרה היא מרכיב מרכזי בזהות של אמן. כאשר אדם מרגיש שלא רואים את חלקו ביצירה, הוא עלול לחוות זאת כמחיקה. התחושה הזו יכולה להוביל לתגובה חריפה — גם אם בפועל קיימות זכויות או קרדיט — משום שהחוויה היא רגשית ולא רק עובדתית.
תביעה מתרגמת חוויה רגשית לשפה משפטית. היא יוצרת מבנה של התקפה והגנה, ומובילה להסלמה. בנוסף, היא ממקדת את הצדדים בעבר ובטענות, במקום בעתיד ובפתרון. לכן, גם אם התוצאה המשפטית חיובית — הסכסוך האנושי לרוב נשאר ואף מחמיר.
כן. במקרה של אמנים, הקריירה תלויה לא רק בזכויות אלא גם בשיתופי פעולה, מוניטין, יצירה והקשר עם הקהל. מאבק משפטי ממושך עלול לפגוע בכל אלה — גם אם מתקבל פסק דין לטובת אחד הצדדים.
הליך משפטי צורך משאבים נפשיים רבים: מתח, כעס, עיסוק מתמיד בסכסוך. במצב כזה קשה מאוד לייצר יצירה, שדורשת פתיחות, חיבור וזרימה. לכן, מאבק משפטי ממושך עלול לפגוע ישירות ביצירה עצמה.
שיטת שותפות חדשה מציעה לעבור מהתמקדות בעבר להתמקדות בעתיד. במקום לשאול מי צודק, שואלים איך ממשיכים מכאן. הגישה משלבת התייחסות לצרכים הרגשיים לצד ההיבטים המשפטיים, ומאפשרת לבנות פתרונות שמחזיקים לאורך זמן.
בגישור בין אמנים נעשה מיפוי של צרכים מעבר לזכויות: הכרה, קרדיט, שליטה, המשכיות. מתבצע מעבר מטענות לשאלות, ונבנים הסכמות שכוללות גם היבטים מקצועיים וגם היבטים רגשיים. לעיתים התהליך מוביל להמשך שיתוף פעולה, ולעיתים לפרידה מכבדת.
כן. גם לאחר הגשת תביעה ניתן לעבור לגישור. לעיתים דווקא בשלב זה הצדדים מבינים את המחיר של ההליך המשפטי ופתוחים יותר לפתרון. גישור בשלב מתקדם יכול לצמצם נזק ולעזור לסגור את הסכסוך בצורה טובה יותר.
הכרעה נותנת תשובה לשאלה מי צודק מבחינה משפטית. פתרון נותן מענה לשאלה איך אפשר להמשיך לחיות ולעבוד אחרי הסכסוך. בסכסוכים בין אמנים, הפתרון חשוב יותר מההכרעה, משום שהקשר והיצירה ממשיכים גם לאחר הסכסוך.
הדרך המרכזית היא לעצור לפני המעבר לשיח משפטי. לשאול שאלות במקום לקבוע טענות, לזהות את הצורך האמיתי מאחורי הפגיעה, ולפנות לתהליך של שיח או גישור מוקדם ככל האפשר.
שהבעיה אינה הסכסוך עצמו אלא הדרך שבה מנהלים אותו. גם אנשים מוכשרים ומצליחים יכולים להגיע להסלמה כאשר אין שיח. אך תמיד קיימת אפשרות לבחור בדרך אחרת — דרך שמאפשרת לשמור על יצירה, על כבוד ועל עתיד.
תמלול הפרק
(0:00) היי נדב, מה קורה?
(0:01) בסדר גמור, שלום דניאל, מה שלומך?
(0:04) אני בסדר, אבל אני קראתי על כמה אנשים ששלומם פחות בסדר, ואני רוצה לדבר על זה בהקשר שלנו, הגישורי, שדה שמשפטי והפער ביניהם.
(0:19) לפני כמה ימים, פתאום צצה כותרת יש לומר כותרת נוספת במאבק הבלתי נגמר בין חברי להקת אתניקס ובעיקר בין תמיר קליסקי וזאב נחמה שהם ייסדו את הלהקה והיו שותפים ליצירה במשך 30 שנה.
(0:36) מוזיקאים ענקיים, מוצלחים, כישרוניים.
(0:40) יש, טוב, זה עניין של טעם, אבל לא משנה, אי אפשר להתווכח עם ההצלחה.
(0:45) לא, הם הצליחו, מה…
(0:48) אין מה לעשות.
(0:51) בכל אופן, זה התחיל לפני חמש שנים עם איזשהו סכסוך לא באו…
(0:55) אני פשוט הלכתי לגוגל ורציתי לראות את שורשי הסכסוך ואיך אנחנו כבר חמש שנים סביב הדבר הזה.
(1:02) מדהים.
(1:03) אז זה התחיל מזה שתמיר קליסקי הרגיש שמנסים להסתיר אותו ואת החלק שלו ביצירה.
(1:14) הוא הגיש כתב תביעה שהגיע לזאב נחמה פשוט הביתה במעטפה ובמקביל נתן ראיון למוסף שבעה לילות של ידיעות אחרונות שזה באמת מוסף התרבות כנראה הכי נקרא בישראל שבו הוא שותח שלל טענות על חבריו ללהקה בשלושים השנים האחרונות באמת לא לא הכי סימפטיות, וזהו, וככה הוא יצא לדרך, שכל אותו זמן שהדבר הזה קורה, הם ממשיכים להופיע ביחד, הוא מגיע להופעות, לא מדבר עם אף אחד, עם הראש למטה על הכלידים, נגמרת ההופעה, הולך הביתה, זה מטורף לגמרי, לא יודע אם הקהל שם לב או לא, אני מניח שקשה להתעלם מזה, הם בתגובה הגישו…
(2:06) תביעת ענק נגדו.
(2:12) להפוך את כל הסיפור הארוך הזה למשהו קצר, חמש שנים, שלוש תביעות הדדיות, המון כסף שדובר שם ונשפך גם על עורכי דין והוצאות משפט וכולי, ובעיקר מוזיקאים שלא מתעסקים במוזיקה וכל היום בבתי משפט ומלכלכים אחד על השני בתקשורת.
(2:36) שזה בטח לא משהו שתורם לא לעשייה האומנותית שלהם ולא למוניטין שלהם.
(2:46) למה?
(2:48) שמע, אני יכול להבין אומנים, חשובה להם ההכרה, חד משמעית.
(2:54) אתה צריך את ההכרה שלך.
(2:55) בצדק.
(2:56) ותמיר קלינסקי הוא…
(2:58) יש לו הרבה הרבה זכויות.
(3:00) ואני יכול להבין שאם הוא הרגיש שהוא צריך יותר הכרה, אבל זה קצת כמו ילדים, אתה רוצה תשומת לב, אתה יכול לקחת כוס ולשבור אותה, אתה תקבל תשומת לב, אבל היא תהיה תשומת לב של צעקה וכעס וטינה ועצבים בבית.
(3:20) יכול לבוא פשוט להורה.
(3:21) אני צריך תשומת לב.
(3:24) ואתה תקבל חיבוק הרבה יותר גדול, הרבה יותר רואה והרבה יותר מכיר, ואז גם אם אתה גם כאומן, אתה בא ותגיד, תקשיב, אני רוצה הכרה.
(3:32) קצת מרגיש שאני לא מספיק מקבל פה את ההכרה.
(3:35) מה אפשר לעשות כדי שיהיה לי תחושה טובה?
(3:38) פשוט לשאול את השאלה הזו.
(3:41) עכשיו בדרך כלל אנחנו לא מדברים בשאלות, וזו אחת הבעיות הכי גדולות שלנו בכלל בהערכה המערבית.
(3:45) אנחנו עכשיו מדברים בתשובות, וכשאנחנו נבוא בתשובות…
(3:48) ואני אגיד לך, תקשיב, אתה לא נותן לי מספיק כבוד.
(3:52) ואתה תגיד, ישר אוטומטית, כי אני תקפתי אותך.
(3:55) ברור שאני נותן לך, אני נותן לך יותר מדי כבוד.
(3:57) אבל עכשיו אתה עוד יותר תעצבן אותי, אבל לא, אתה לא נותן לי מספיק כבוד, אז אתה בכלל לא מקשיב לי, אתה רואה, אתה בכלל לא מתייחס למה שאני אומר, וזהו, ואז אני אלך.
(4:05) ומפה אני אגיש עליך תביעה.
(4:07) זה כל כך מגוחך, אבל זה הסיפור.
(4:10) במקום גם לשאול אותך שאלה, איך אתה נותן לי כבוד?
(4:14) אבל לי יש תחושה אחרת, איפה אני פה אולי טועה?
(4:18) בוא ביחד, ובוא נלך ביחד עכשיו לצימר בגליל, שנינו, חברי הלהקה, בואו נדבר על זה, בואו נעשה איזו עבודה על היחסים בינינו, כדי שלא נהיה בסיטואציה שבו אנחנו עומדים על הבמה ולא מדברים, ואין לנו קשר במקצוע שהוא כל כך מהנה, הוא כולו חוויה של תרבות ושמחה וריקודים ומוזיקה.
(4:39) ואנחנו מתנהלים כאילו אנחנו בנתק ובמשרדים מרוחקים, זה פשוט לא הגיוני.
(4:48) חירשי, אני יכול להבין את התסכול והכעס, אבל מאיזה היגיון הוא פעל כשהוא הגיש את התביעה הראשונה?
(4:57) כי ברגע שהוא הגיש את התביעה הראשונה, אין מה לעשות, מי שמתחיל בצעד הראשון הוא אשם.
(5:03) לא משנה אם הוא זכה בתביעה או לא.
(5:05) על נזקים.
(5:05) אגב, הוא לא זכה באף אחת מהתביעות.
(5:07) כלום.
(5:08) כלום, ונפסקו לו הוצאות משפט.
(5:10) הוא נשאר גם בלי ההכרה וגם בלי הכסף וגם בלי הלהקה.
(5:17) גם אכל את כל…
(5:19) את כל הדגים המסריחים וגם גורש מהעיר.
(5:23) איזה דבר.
(5:24) והוא באמת מוזיקאי טוב, חבל.
(5:26) איך הוא יצא מזה?
(5:28) כי עכשיו, תראה, זה הסיפור.
(5:29) עכשיו יגידו אתניקס.
(5:31) הזכירו אותו בתור הטראבל מייקר.
(5:34) נכון, וזה גם משהו שהוא יצטרך לחיות איתו כנראה עד סוף ימיו, כי בסופו של דבר זה מפעל החיים שלו.
(5:41) זה 30 שנים או יותר מהחיים שלו שבהן הוא יצר, ועכשיו הוא פשוט מנושל מהיצירה הזאת לגמרי.
(5:49) זה פשוט, אני מנסה לשים את עצמי בנעליים שלו, זה כל כך…
(5:55) כואב, והכל בגלל, שוב, שלא היה בן אדם אחד לידו שאמר לו, עצור שנייה, אל תגיש תביעה, כי מכאן זאת הסלמה שאתה לא יודע איך היא תסתיים, אתה כל כך בטוח בצדקה דרכך, אבל לא בטוח שגם השופט יהיה…
(6:12) אתה צריך לחייב כל יועץ כזה, כל עורך דין שמייעץ דבר כזה, תן לי ביטחונות, תן לי את הביטחונות האלה, תן לי, תבטיח לי את התוצאה.
(6:22) אבל הם לא עושים את זה, אתה יודע.
(6:24) נכון, יגידו לי, אבל לא, הם לא יכולים להבטיח שום דבר.
(6:26) אני לא יודע מי השופט, אני לא יודע מי הדיין, אני לא יודע מה להגיד.
(6:29) אבל אני אגיד לך, אתה יודע מה, נגיד הציבור?
(6:31) יש דווקא אפשרות לעשות את זה.
(6:32) אתה יודע אם יש לך תביעה אמיתית או לא?
(6:35) היא משמעותית?
(6:36) יש קרנות שמשקיעות בתביעות.
(6:39) הם רואים, יש להם עורכי דין מבריקים שמה, בתביעות משמעותיות, גדולות.
(6:45) והם אומרים, אנחנו רואים שיש פה סיכויי הצלחה גדולים.
(6:48) אנחנו נממן את השכר טרחת עורכי הדין תמורת אחוזים מהתביעה בין אם אלה ייצוגיות, תביעות גדולות נגד חברות, קונים גדולים, יש.
(6:59) זאת אומרת, יש אפשרות שהמשפטן, העורך דין, כן יתחייב על התוצאה שלו.
(7:05) זה רק שאלה של עלות תועלת.
(7:08) אבל בציבור הרחב אנחנו לא חושבים על זה.
(7:10) בא ליועץ ואומר לך את מה שהוא למד איך לתבוע, איך לתקוף, לא מבטיח תוצאה.
(7:17) לחשוב על התוצאה אנחנו צריכים לשבת עם המגשר, עם מנהל משא ומתן, עם מישהו שמבין את האסטרטגיה, לא של המחלוקת, לא איך לנהל סכסוך, איך לפתור את הסכסוך, איך להגיע למצב שבו לכולנו טוב.
(7:31) כי אז, ולתמיר קלינצי, וזה נחמה, היה הרבה יותר מה לעשות ביחד מאשר בנפרד.
(7:38) בדיוק, לכן אני גם, אני מתחבר למה שאמרת, אבל אני אומר, גם אם איזה קרן כזאת הייתה אומרת, סיכויי ההצלחה פה גבוהים מאוד, אנחנו משקיעים בזה, והוא באמת היה מנצח בתביעה, הוא עדיין היה מפסיד, הוא היה מפסיד בכל פרמטר אחר, כי שותף ליצירה של אתניקס הוא לא יהיה יותר, הוא לא יהיה יותר.
(8:01) לא, השם שלו יופיע תמיד.
(8:02) בתור אבל היה שם טראבל מייקר.
(8:05) נכון, הרעיון הזה שהוא נתן, אם יש לך טענות אל האנשים האלה, שב איתם, דבר איתם, ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם וכמה שיחות שצריך.
(8:17) בסוף יכול להיות שתגיד, שמע, אין עם מי לדבר, הם לא מבינים אותי, אני לא מבין אותם, אז אולי באמת אין דרך אחרת, למרות שתמיד יש.
(8:26) נו, בוא נגיד את זה פה, כי ברור שזה מוזיקאים ומוזיקה ושותפות כזו של 30 שנה, והמשקעים האלה תמיד יהיו, אבל אפשר לנקות את זה.
(8:37) אני הייתי במקומו, הייתי הולך, קודם כל אנחנו מחכים עוד קצת, זה עדיין טרי, ואז הייתי שולח עוגה, ערך, מזמין לכוס קפה, הולך ויושב ומדבר, וצופה שיחה קשה.
(8:51) שיחה קשה, אני לא אגיד לך, יאללה, עכשיו שאני אשב עם זאב נחמה ועכשיו אנחנו נהיה חברים, זה עובד ככה.
(8:56) אבל לשבת ולהגיד, תקשיב, אחד מהם, שניהם שיגידו, טעינו.
(9:01) איזה טעות עשינו?
(9:03) לקחנו עכבר והפכנו אותו לדינוזאור.
(9:06) זו הייתה טעות, ואני מצטער על הדרך.
(9:10) זה שאני מצטער על הדרך, לא אומר שאני מצטער על התחושות שהיו לי אז.
(9:15) ברור.
(9:15) זה לגיטימי שירגיש שהוא לא מוערך.
(9:18) וזה בסדר.
(9:19) אבל כבר לא ידעתי.
(9:21) לא חשבתי שזה יגיע לשם.
(9:22) לא ציפיתי, לא פיללתי.
(9:24) סיפרו לי סיפור אחר.
(9:26) אמרו לי שזו הדרך היחידה, הרגשתי שאני במצוקה ומבוי סתום ולא היה לי עם מי לדבר, רציתי את תשומת הלב, טעיתי, בוא נפתח קלף חדש.
(9:37) ואז אם אנחנו כציבור, כי חבל, אנחנו היינו יכולים, כן הוחלנו מהיצירה שלהם, והם צריכים פה להיות גדולים, ואומנים, אני מאוד מעריך את האומנים, כי היכולת ליצור ולהביא, ליצור עולם ולדמיין וליצור יצירה, זה גדלות נפש.
(9:52) אז בואו תהיו גדולי נפש.
(9:55) יפה, יפה.
(9:56) שיתו יען, שבו ביחד, לכו לגישור, גם אחרי שזה נגמר, אפשר ללכת לגישור, לדבר, לנקות את האוויר.
(10:03) כן, לסגור מעגל, וגם אם בסופו של דבר, אחרי כל השיחות האלה, ואחרי שותפות של 30 שנה, הם בכל זאת היו מחליטים שדרכיהן מתפצלות, אפשר גם את זה לעשות בטוב.
(10:18) כמו שזוגות שמתגרשים וכמו שותפים עסקיים שמפסיקים להיות שותפים.
(10:25) גם את זה יש דרך לעשות.
(10:28) בסוף באמת בכל האספקטים של הדבר הזה כולם יצאו מופסדים, אז אולי זאב נחמה שמר קצת על עוד חלק בעוגה של הכסף.
(10:38) שמר, הוא לא קיבל יותר כסף.
(10:40) הוא לא קיבל יותר.
(10:41) הוא שילם שכר דירך עד עורך הדין מאוד גבוה.
(10:43) פשוט מאוד.
(10:44) ברור, ברור לגמרי.
(10:46) והזמן שהם בזבזו, אתה חושב על אומן שיוצא מדיון קשה בבית משפט, שבו הוא יושב מול חבר שלו ב-30 שנים האחרונות, ואת כל המשאבים הנפשיים שזה לוקח, חוזר אחר כך הביתה וכותב יצירה, איזה כוחות נפשיים בכלל יהיו לו ליצור ולכתוב כשהוא במצב כזה.
(11:09) טוב, עוד דוגמא, יש לנו לצערנו הרבה מאוד דוגמאות כאלה, אני אשמח אם תשלחו לנו דוגמאות.
(11:15) כן, לגמרי.
(11:17) פרקטים כאלה מגוחכים.
(11:18) ככל שנציף את זה יותר, כך נמתן יותר את השיח, ועוד אנשים יכירו את האלטרנטיבות, בדיוק.
(11:28) דניאל הרוש, תודה רבה.
(11:29) תודה נדב.