בפרק 123 של “משהו עם גישור” נדב נישרי חוזר לשאלה הבסיסית ביותר – מה זה בכלל להתגרש, ואיך עושים את זה נכון. הפרק מפרק את אחת הטעויות המרכזיות בתהליך: ההתמקדות בלמה התגרשנו במקום במה יהיה מעכשיו. נדב מציג את שיטת “שותפות חדשה” כדרך להתמודד עם גירושין לא כמאבק אלא כמעבר למערכת יחסים חדשה של הורות בלי זוגיות. הוא מסביר למה ההסכם הוא לא הגירושין עצמם אלא רק ההתחלה, למה חשוב לרשום פחדים ולתת להם מענה, איך להתמודד עם פערים בין בני הזוג בקצב קבלת ההחלטה, ואיך לבנות תהליך שמוביל לחיים טובים יותר – עבור ההורים ועבור הילדים. הפרק נותן מיינדסט ברור: לא להילחם על העבר, אלא לבנות את העתיד בצורה מודעת, אחראית ומדויקת.

בפרק 122 של “משהו עם גישור” נדב נישרי מארח את המגשרת אלונה שקד לשיחה עמוקה ופרקטית על החיים שאחרי הגירושין. המסר המרכזי של הפרק ברור וחד: אפשר להתגרש מבני הזוג – אבל אי אפשר להתגרש מהקשר ההורי. מתוך התובנה הזו, הפרק מציע גישה אחרת לגמרי להתנהלות אחרי פרידה: איך לוקחים אחריות אישית, איך בונים שגרה חדשה, איך מתקשרים נכון עם הגרוש או הגרושה, ואיך יוצרים עבור הילדים חיים יציבים, בריאים ורציפים. השיחה משלבת כלים פרקטיים לצד תובנות עומק על בחירת סביבה נכונה, הימנעות מהסלמה, והיכולת לעבור מתודעת מאבק לתודעת שותפות.

בפרק 121 של “משהו עם גישור” נדב נישרי מארח את ליאת יהודה לשיחה עמוקה, אישית וכנה על תהליך הגירושין מנקודת מבט פנימית. זהו פרק שמתמקד לא בהסכם אלא במסע: הפחדים, הבדידות, הבלבול והכאב – לצד האפשרות לצמיחה, שינוי ותפיסה חדשה של החיים. ליאת משתפת איך התחילה מנקודת שפל עמוקה, איך השתמשה בכתיבה ככלי להתמודדות, איך זיהתה דפוסים, ואיך בנתה בהדרגה חיים חדשים מתוך אחריות אישית והתפתחות. הפרק נותן כלים פרקטיים לצד הבנה רגשית עמוקה לכל מי שנמצא בצומת לפני או במהלך גירושין.

בפרק 120 של “משהו עם גישור” נדב נישרי מארח את יותם קייזמן לשיחה מקיפה על הדרך להפוך למגשר בישראל. הפרק עושה סדר בין הגישור הציבורי לבין השוק הפרטי, מסביר למה אין כיום הגדרה חוקית אחת וברורה למי הוא מגשר, מה המשמעות של רשימות המגשרים של בתי המשפט, אילו חסמים קיימים בדרך לשם, ומה נדרש ממי שבאמת רוצה לעבוד ולהתפרנס מגישור. זהו פרק חובה לכל מי ששוקל ללמוד גישור, לעבור פרקטיקום, לפתוח קליניקה, או להבין האם תחום הגישור מתאים לו כמקצוע ולא רק כשליחות.

הורות משותפת בלי זוגיות: איך בונים שותפות הורית יציבה בעולם לא צפוי פרק 119 בפודקאסט “משהו עם גישור” הורות משותפת בלי זוגיות היא אחת התופעות

בפרק 118 של הפודקאסט “משהו עם גישור”, נדב נישרי עוסק באחד המודלים המתפתחים והמרתקים של השנים האחרונות: הורות משותפת. לא כהמשך של זוגיות שהתפרקה, אלא כבחירה מודעת של שני אנשים להביא ילד לעולם ולגדל אותו יחד – מבלי להיות בני זוג.
הפרק מציג את ההורות המשותפת כשותפות לכל דבר, כזו שדורשת תכנון, הבנה עמוקה, תקשורת ויכולת להתמודד עם קונפליקטים מראש. בניגוד לתפיסה הרווחת שמדובר בפתרון פשוט לאנשים שלא רוצים זוגיות, נדב מציג מציאות מורכבת הרבה יותר: מדובר בהחלטה שמחייבת אחריות גבוהה, הגדרת ציפיות ברורה ובנייה של מערכת יחסים חדשה לחלוטין – שותפות הורית.
דרך שיטת “שותפות חדשה”, הפרק מציע שינוי תפיסתי: לא לשאול “איך נמנע בעיות”, אלא “איך בונים מערכת שעובדת לאורך זמן”. הוא עוסק בבחירת שותף להורות, בהסכמים שצריך לבנות, בתפקיד של גישור, ובשאלה איך מייצרים יציבות לילד בתוך מערכת שאין בה זוגיות אך יש בה מחויבות עמוקה.
זהו פרק שמיועד לאנשים ששוקלים הורות משותפת, למי שכבר נמצאים בתהליך, למגשרים ולאנשי מקצוע, ולכל מי שמבין שהורות היא לא רק רגש – אלא גם מערכת שצריך לדעת לבנות נכון.

בפרק 117 של הפודקאסט “משהו עם גישור”, נדב נישרי מארח את יותם קייזמן לשיחה על ייפוי כוח מתמשך מזווית לא שגרתית: לא רק ככלי משפטי, אלא כתהליך משפחתי־גישורי שמאפשר למשפחה לדבר מראש על החלטות קשות, לצמצם אי־ודאות ולמנוע סכסוכים עתידיים. הפרק מסביר מהו ייפוי כוח מתמשך, במה הוא שונה מצוואה, מה קורה כאשר אדם מאבד את היכולת לקבל החלטות ואין מסמך מסודר, ולמה דווקא בתוך הכלי המשפטי הזה מסתתרת הזדמנות עמוקה לשיח משפחתי.

הדגש המרכזי בפרק הוא שייפוי כוח מתמשך עוסק בחיים עצמם: החלטות רפואיות, רכושיות ואישיות, בחירת מיופה כוח, התייעצות עם בני משפחה, ניהול עסק, טיפול בהורה מזדקן, והסדרת מנגנונים למקרה שבו יתעוררו מחלוקות בין הילדים או בין בני המשפחה. במקום להשאיר את ההחלטות לרגעי משבר, הפרק מציע לראות בייפוי הכוח המתמשך תהליך שמאפשר לאדם להישאר במרכז, להגדיר את רצונותיו מראש, ולתת למשפחה שלו בהירות, שקט וכלים להתמודדות.

הפרק מתאים לכל מי שמתעניין בייפוי כוח מתמשך, אפוטרופסות, תכנון עתידי למשפחה, טיפול בהורים מבוגרים, מניעת סכסוכי ירושה וסכסוכי אחים, ולכל מי שמבין שמסמך משפטי טוב אינו מסתיים בחתימה, אלא מתחיל בשיחה נכונה.

בפרק 116 של הפודקאסט “משהו עם גישור”, נדב נישרי מארח את עורך הדין והמגשר ערן קייזמן לשיחה מעמיקה על גישור בעבודה, יחסי עבודה ופתרון קונפליקטים במקום העבודה. הפרק יוצא מנקודת מוצא פשוטה: רוב שעות החיים שלנו אינן מתרחשות בבית אלא בעבודה, ושם אנחנו נמצאים בתוך מערכות יחסים מורכבות עם מנהלים, עובדים, קולגות, שותפים וגורמים מקצועיים נוספים. במקום שבו יש מערכות יחסים, יש גם קונפליקטים, והשאלה החשובה היא לא האם יהיו סכסוכים, אלא איך נכון להתמודד איתם.
השיחה עוסקת בהבדל בין מאבק משפטי לבין פתרון חכם של מחלוקת, ובמיוחד בשאלה למה בדיני עבודה לא מספיק לדעת את החוק. ערן קייזמן מציג תפיסה שלפיה יחסי עבודה הם תחום שבו המשפט הוא רק חלק קטן מהתמונה, בעוד שהחלק המרכזי קשור לניהול בני אדם, אגו, כבוד, פחד, מעמד, תחושת צדק ופגיעה אישית. מתוך כך עולה ההבחנה בין עורך דין שמחפש להיות “אמסטף” לבין איש מקצוע שמבין שהמטרה האמיתית היא לא להחריף את הסכסוך, אלא למצוא פתרון שמשרת את הלקוח גם בטווח הארוך.
הפרק מתאים לעובדים, מעסיקים, מנהלים, רופאים, עורכי דין, אנשי משאבי אנוש וכל מי שנמצא בקונפליקט במקום העבודה ושואל את עצמו האם הדרך הנכונה היא תביעה, מאבק כוח, פישור או גישור. המסר המרכזי של הפרק הוא שפתרון בדרכי נועם אינו חולשה, אלא לעיתים הדרך המקצועית, היעילה והחזקה ביותר לשמור על העתיד, על מערכות היחסים ועל היכולת להמשיך לעבוד ולחיות בצורה טובה יותר.

בפרק 111 של “משהו עם גישור”, נדב נישרי מארח את האנתרופולוגית החברתית אורית אבואב לשיחה רחבה על השאלה מה קורה כאשר תחושת הסדר מתערערת, וכיצד חברות שונות מצליחות לשמור על יציבות גם ללא שלטון מרכזי חזק. דרך מבט אנתרופולוגי על ציידים-לקטים, שבטים, קהילות דתיות, מנגנוני פיקוח חברתי, נאמנויות צולבות וטקסי יישוב סכסוכים, הפרק בוחן מה ניתן ללמוד על החברה הישראלית, על כוח הקהילה ועל האפשרות להחליף ניכור, פחד והתפרקות בבניית קשרים, אחריות הדדית ויכולת מחודשת לפתור מחלוקות מתוך שייכות ולא מתוך מאבק.

בפרק 110 נדב נישרי יוצא מגבולות הגישור הזוגי והמשפחתי אל המרחב הרחב יותר – החברה כולה. דרך ניתוח חד של השיח הציבורי, הוא מסביר כיצד השפה שבה אנו משתמשים, ובעיקר המילה “צריך”, מייצרת ניכור, תסכול והסרת אחריות. במקום זאת, הוא מציע מעבר לשיח של “צורך” – שיח אישי, מחובר, שמתחיל באדם ולא בקבוצה. הפרק עוסק בהשפעת התקשורת, בהתפרקות הקהילתיות, וביכולת של כל אחד מאיתנו לייצר שינוי אמיתי דרך מפגש ישיר, הקשבה ושיחה. זהו פרק עומק שמחבר בין עקרונות הגישור לבין המציאות החברתית הרחבה, ומציע דרך פרקטית להתחיל לבנות מחדש שיח אנושי, מחבר ולא מפלג.